טכנוטסט שירותי רכב בע''מ נ. מיכאל מרגוליס

פסק-דין בתיק ע"א 3528/11 בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים אזרחיים ע"א 3528/11 בפני: כבוד הנשיאה ד' ביניש המערערות: 1. טכנוטסט שירותי רכב בע''מ 2. טכנו אקספרס שירותי רכב בע"מ נ ג ד המשיב: מיכאל מרגוליס ערעור על החלטתו של בית המשפט לתביעות קטנות בחיפה (השופטת ר' חוזה, סגנית נשיא (בדימוס)) מיום 30.3.2011 שלא לפסול עצמו מלדון בת"ק 52449-07-10 בשם המערערות: בעצמן בשם המשיב: עו"ד סלבה פיקוס פסק-דין ערעור על החלטת בית המשפט לתביעות קטנות בחיפה (השופטת ר' חוזה, סגנית נשיא (בדימוס), להלן: בית המשפט או השופטת) מיום 30.3.2011, שלא לפסול עצמו מלדון בעניינן של המערערות בת"ק 52449-07-10. 1. נגד המערערות, חברות העוסקות בתחום בדיקות רכב לפני רכישה, הוגשו שתי תביעות בבית המשפט לתביעות קטנות בחיפה, אשר נקבעו לדיון באותו מועד. המערערות לא התייצבו לדיון במועד שנקבע וניתן פסק דין נגדן בכל אחת מהתביעות. בית המשפט סירב לבקשת המערערות לבטל את פסק הדין בתביעה הראשונה. על החלטה זו הוגשה בקשת רשות ערעור לבית המשפט המחוזי, אשר נדחתה, ועל החלטה זו הוגשה בקשת רשות ערעור לבית משפט זה (רע"א 2975/11), אשר עודנה תלויה ועומדת). בית המשפט נענה לבקשת המערערות לבטל את פסק הדין שנתן בתביעה השניה נשוא ערעור זה, אך הטיל עליהן הוצאות בסך של 2000 ש"ח. בהתחשב בתוכן ההחלטה, ביקש מנהל המערערות כי בית המשפט יפסול עצמו מלדון בענייניו בטענה כי וטען כי בית המשפט מגלה עוינות כלפיו וקבע כי גם בדיון קודם הפריע לניהול הדיון, חרף העובדה שכלל לא נכח בו. מנהל המערערות סבר כי בנסיבות העניין בהן יש לבית המשפט דעה מוקדמת עליו, וכן העובדה שהוגשה בקשת רשות ערעור על פסק הדין בתביעה הראשונה, יש מקום כי בית המשפט יפסול עצמו מלהמשיך ולדון בתביעה השניה. 2. בית המשפט קבע כי אין כל ממש בטענות מנהל המערערות וכי אין בליבו כל דעה קדומה כנגד מי מהצדדים בתביעה. לפיכך דחה את בקשת הפסלות. על החלטה זו הוגש הערעור שלפניי. 3. המערערות משיגות על החלטת בית המשפט להשית עליהן הוצאות, וזאת חרף ההסבר שמסרו לאי התייצבותן, אשר לא נבע מזלזול בבית המשפט. לדעתן, מדובר בסכום גבוה ומופרז, במיוחד כאשר לא צורפה, בטעות, הזמנה לדין לכתב התביעה. המערערות מבקשות לפסול את בית המשפט בהתחשב בהחלטה זו וכן לאור התנהלותו במהלך הדיון, לפיה צעק על מנהל המערערות ואיים להוציאו מהאולם שכן "הפריע גם בדיון קודם". המערערות מבהירות כי מנהל המערערות לא הופיע לפני בית המשפט בדיון קודם, ולכן, לדעתן, נוצרה לבית המשפט דעה מוקדמת על המערערות נוכח הגשת בקשת רשות ערעור על פסק הדין בתביעה הראשונה. מנהל המערערות מציין כי מעולם לא קיבל התייחסות כזו מבית משפט וכי בית המשפט מנע ממנו לדבר ואף בלבל בין שתי התביעות. המערערות מוסיפות כי המשיב התפרץ במהלך הדיון וכי בית המשפט התעלם מהתנהגותו זו. המערערות טוענות עוד כי העובדה ששופטת בגמלאות יושבת לדין בבית משפט לתביעות קטנות יש בה כדי להעיד על זלזול במוסד זה. לדעת המערערות בית המשפט נהג כלפיהן בחוסר סבירות, בחוסר מידתיות ובחוסר עקביות. המערערות מציינות כי הן חשות אכזבה קשה נוכח ההליך שמתקיים בבית המשפט וחוסר האפשרות להביע עמדתן בבית המשפט, במיוחד משאינן מיוצגות. לאור האמור מבקשות הן לפסול את השופטת מלהמשיך ולדון בעניינן. 4. בתשובה מציין המשיב כי הודעת הערעור מתמקדת כולה בטענות הקשורות בתביעה גופה אשר יש להעלות בהליך ערעורי על פסק הדין והוא משיג גם על אופן ניסוח הודעת הערעור. לגופו של ערעור טוען המשיב כי המערערות לא העלו כל טעם לטענת הפסלות: המשיב מפנה להחלטת בית המשפט לפיה "האפשרות המתוארת ... לעניין אי קבלת הזימון... הינה קלושה ביותר", ולכן היה מקום, כדברי בית המשפט, שהמערערות תבררנה לאיזה מועד נקבע הזימון לדין שקיבלו. המשיב מוסיף כי חרף האמור, ביטל בית המשפט, לפנים משורת הדין, את פסק הדין - תוך חיוב המערערות בהוצאות. המשיב מוסיף כי השופטת לא צעקה מעולם על מנהל המערערות, ולמעשה כלל לא הרימה את קולה במהלך "הדיון הקודם", וממילא אין לכך תיעוד בפרוטוקול. המשיב טוען עוד כי המערערות לא הניחו כל יסוד לטענתן בדבר דעה מוקדמת של בית המשפט נגד מנהלן, למעט תחושותיו האישיות. לטענת המשיב, למנהל המערערות ניתנה אפשרות מלאה לטעון לפני בית המשפט, ולא היה כל "בלבול בין שני התיקים", כמיוחס לבית המשפט. המשיב מחזיק בדעה לפיה הסיבה האמיתית לבקשת הפסלות ולערעור זה היא חיוב המערערות בהוצאות, כאשר השגה על השתת ההוצאות יש להגיש לערכאת הערעור המוסמכת. משכך, העלאת הטענה כעת לדעתו אינה בתום לב ואף הועלתה בשיהוי. לפיכך מבקש המשיב לדחות את הערעור ולחייב את המערערות בהוצאות ובשכר טרחה עורך-דין באופן שישקף את מורת הרוח מהתבטאויותיהן הנפסדות כלפי בית המשפט קמא. 5. דין הערעור להידחות. יוער כבר כעת כי הסגנון בו בחרו המערערות להתבטא בערעורן אינו מקובל בהליכים משפטיים, וכי הטענה בנוגע להיותה של השופטת - שופטת בגמלאות -וההשלכה של עובדה זו על טיבו של ההליך מוטב היה לולא היתה נטענת. זאת ועוד, מעבר לבעייתיות עליה הצביע המשיב בנוגע לאופן הגשת הערעור, הרי שלגופו של עניין, אין בו ממש: המערערות אינן מצביעות על כל חשש ממשי למשוא פנים המצדיק את פסילת השופטת מלדון בעניינן. נדמה כי אכן כל טרונייתן סבה סביב השתת ההוצאות נגדן. אך כאמור, טענה זו אין לה מקום במסגרת הליכי פסלות אלא בערכאת ערעור שכן אין זה עניין לערעור פסלות אשר נועד לבחון האם קיים חשש ממשי למשוא פנים בהמשך ישיבת השופט בדין, אם לאו (השווה: ע"א 3784/10 פלונית נ' פלוני (לא פורסם, 4.1.2011)). 6. אדרבה, העובדה שבית המשפט החליט לבטל את פסק הדין ולשמוע את טענות המערערות חרף אי התייצבותן במועד, מוכיחה כי דעתו אינה נעולה וכי ידון בתביעה בנפש חפצה. אף אין בעובדה שדן בתביעה קודמת כדי לשנות קביעה זו. בנסיבות אלה, טענת מנהל המערערות בדבר עוינות כביכול שבית המשפט חש כלפיו, לא הוכחה כלל ועיקר. יש לזכור כי מאחר וטענת הפסלות היא טענה רצינית המטילה צל כבד על השופט אישית, מן הראוי שלא תועלה בעלמא וללא כל ראיות משמעותיות לשם הוכחתה (ע"א 8626/10 י.ד. מילניום בע"מ נ' אברהם שטרנג (לא פורסם, 4.1.2011)); בנסיבות העניין מדובר אך בתחושתן הסובייקטיבית של המערערות ושל מנהלן שאין די בה כדי להצדיק פסילתו של בית המשפט על יסוד מבחן אובייקטיבי (השווה: ע"א 7605/10 עוזי גולדשטיין נ' עו"ד אורי דניאל, בתפקידו כמפרק חברת חגי תעשיות (לא פורסם, 1.3.2011)). לאור כל האמור, דין הערעור להידחות. המערערות תשלמנה למשיב הוצאות בסך של 5,000 ₪. ניתן היום, י"א בסיון התשע"א (13.6.2011). ה נ ש י א ה _________________________ העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח. 11035280_N01.doc דז מרכז מידע, טל' 077-2703333 ; אתר אינטרנט, www.court.gov.il