דוד זגורי נ. מדינת ישראל

8 1 בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים פליליים ע"פ 3526/20 לפני: כבוד הנשיאה א' חיות כבוד השופט מ' מזוז כבוד השופט א' שטיין המערערים: 1. דוד זגורי 2. שמואל זגורי נ ג ד המשיבה: מדינת ישראל ערעור על גזר דינו של בית המשפט המחוזי בירושלים מיום 19.5.2020 בת"פ 37956-12-17 אשר ניתן על ידי כבוד השופט ר' כרמל תאריך הישיבה: כ' בטבת התשפ"א (4.1.2021) בשם המערערים: עו"ד גיל פרידמן; עו"ד תומר סעדה בשם המשיבה: בשם שירות המבחן למבוגרים: עו"ד רוני זלושינסקי הגב' ברכה וייס פסק-דין הנשיאה א' חיות: זהו ערעור על גזר-דין שניתן בבית המשפט המחוזי בירושלים (הש' ר' כרמל) ביום 19.5.2020 בעניין ת"פ 37956-12-17 מדינת ישראל נ' יצחק זגורי ואח'. הרקע הצריך לעניין המערערים, דוד זגורי, יליד שנת 1965 (להלן: דוד), ובנו, שמואל, יליד שנת 1995 (להלן: שמואל), הורשעו על פי הודאתם, במסגרת הסדר טיעון, בעבירה של גרימת חבלה חמורה בנסיבות מחמירות לפי סעיף 333 בנסיבות סעיף 335(א)(2) לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן: החוק), ושמואל הורשע על-פי הודאתו גם בעבירה של איומים לפי סעיף 192 לחוק. במוקד כתב האישום המתוקן עמד אירוע מיום שבת 9.12.2017 שהחל בהגעתם של דוד ושמואל בליווי יצחק, אחיו של שמואל, וחברו יהודה לסניף קופת חולים מאוחדת בעיר מגוריהם בית"ר עלית לצורך קבלת טיפול רפואי, עקב חתך בידו של שמואל. כאשר הבהיר הרופא התורן בסניף כי אין באפשרותו להעניק טיפול מלא לשמואל משום שאינו חבר בקופה, החלו הנאשמים לתקוף אותו ואת האח שעבד לצדו, באופן פיזי ומילולי ובכלל זה השמיעו קללות ואיומים, ביצעו דחיפות ובעיטות, השליכו כסאות, וגרמו לפציעת הרופא. בגזר הדין מיום 19.5.2020 פירט בית המשפט קמא את הנסיבות הקשורות בביצוע העבירות ואת חלקם של דוד ושמואל במעשים. בית המשפט קמא קבע כי שמואל הוא זה שיזם את ההתנהגות הבוטה והאלימה כלפי הרופא והאח, שאליה הצטרפו במהרה יתר הנאשמים. עוד קבע בית המשפט קמא כי תחילה ניסה דוד להפריד בין הניצים ולהרגיע את הרוחות, ובשלב מסוים אף לקח מידו של יצחק סכין שבאמצעותה ביקש לאיים על הרופא, והרחיקה ממנו. עם זאת, על פי העובדות שבהן הודה, דוד נטל חלק בהשלכת הכיסאות לעבר הרופא שכתוצאה ממנה נפצע בכף ידו. בית המשפט קמא ציין כי לא התקיים תכנון מקדים מצד המערערים, כי מדובר באירוע שהתפתח והסלים לכדי תקיפה אלימה ובריונית, בצוותא, של הרופא והאח וכי בכל רגע נתון היה ביכולתם של המערערים לחדול ממעשיהם ולמנוע את הסלמת האירוע. נופך נוסף של חומרה מצא בית המשפט קמא בכך שלמעשי האלימות של המערערים נלוו ביטויים קשים של שנאה וגזענות הנוגעים למוצאו הערבי של הרופא, הראויים לגינוי ולהוקעה. בית המשפט קמא הדגיש כי אין לראות בסערת הרגשות ובמצוקה שבה היו המערערים שרויים, לטענתם, משום נסיבות לקולה המפחיתות מחומרת המעשים. בית המשפט קמא עמד על הפגיעה בשורה של ערכים מוגנים הגלומה בעבירות שבהן הורשעו המערערים וביניהם: זכותו של אדם לשלמות גופו ולשמירה על כבודו; תחושת הביטחון במקום העבודה; הגנה על מוסדות ציבור ותפקודם התקין של עובדי הציבור; ושמירה על שלומו של רופא הממלא את תפקידו ואמון על בריאותם של החולים. בית המשפט קמא הוסיף והתייחס בהקשר זה לתסקיר נפגע עבירה שבו תוארה תמונת נזק קשה ביחס לרופא כתוצאה מחוויית חוסר האונים, אובדן השליטה, האימה, הסכנה והמלכוד שחש מול תוקפיו, השפעת האמירות הגזעניות על אישיותו ומפציעתו. מטעמים אלו, ולאחר שבחן את פסקי הדין העוסקים בתקיפת רופא או מטפל על נסיבותיהם, קבע בית המשפט קמא כי מתחם הענישה הראוי לדוד הנו 10 עד 26 חודשי מאסר בפועל, ומתחם הענישה הראוי לשמואל הנו 18 עד 36 חודשי מאסר בפועל. מכאן פנה בית המשפט לגזירת העונש הראוי לכל אחד מהמערערים בתוך מתחם הענישה שנקבע לו. בעניינו של דוד, ציין בית המשפט במסגרת השיקולים לקולה כי מדובר באדם בן 54 ללא הרשעות קודמות, אשר הודה במיוחס לו וחסך זמן שיפוטי. עם זאת, מתסקיר שירות המבחן עלה קושי מצדו בלקיחת אחריות מלאה ובהבנת חומרת המעשים. ממצאי הבדיקה לגילוי שימוש בסמים שנערכה לו בשירות המבחן הצביעו על שימוש בקנאביס ואולם, דוד לא גילה מוטיבציה או רצון להשתלב בתכנית טיפולית-שיקומית. בעניינו של שמואל, ציין בית המשפט במכלול השיקולים לקולה את גילו הצעיר, את הודאתו ואת נסיבות החיים הקשות שבהן גדל. לצד זאת, מתסקיר שירות המבחן שהוגש לבית המשפט עלה כי שמואל אינו לוקח אחריות מלאה על ביצוע העבירות ונוקט עמדה קורבנית מצמצמת בכל הנוגע לחומרת האירוע ולפגיעה שנגרמה לרופא ולאח. זאת ועוד, לשמואל עבר פלילי - בשנת 2015 נקבעה אשמתו בעבירת אלימות, ובשנת 2016 הורשע בעבירות סמים שבגינן הוטל עליו עונש מאסר בן 10 חודשים. צוין כי נראה שלא היה בעונש המאסר כדי להרתיעו מלהמשיך ולהשתמש בסמים, שכן בשתי בדיקות לגילוי סמים שעבר בשירות המבחן נמצאו שרידי סם מסוג קנאביס. שירות המבחן העריך כי קיים סיכון בינוני עד גבוה להישנות עבירות אלימות מצדו. מן הטעמים שפורטו לעיל, גזר בית המשפט קמא על דוד עונש מאסר בפועל לתקופה של 12 חודשים, בניכוי ימי מעצרו, ומאסר על תנאי לתקופה של 6 חודשים, והתנאי הוא שלא יעבור עבירה בה הורשע בתיק זה במשך 3 שנים מיום שחרורו ממאסר. על שמואל גזר בית המשפט קמא עונש של מאסר בפועל לתקופה של 26 חודשים, בניכוי ימי מעצרו, ומאסר על תנאי לתקופה של 6 חודשים, והתנאי הוא שלא יעבור עבירה מסוג פשע במשך 3 שנים מיום שחרורו ממאסר. בנוסף, הורה בית המשפט קמא כי כל אחד מהמערערים ישלם לרופא פיצוי בסך 10,000 ₪ בתוך 6 חודשים ממועד מתן גזר הדין. באותו מעמד, נקבע כי שמואל יתייצב לריצוי עונשו ביום 1.6.2020 (בהסכמת המדינה נדחה המועד ליום 4.6.2020), וכי דוד יתייצב לריצוי עונשו ביום 19.7.2020, אך אם יוגש ערעור בעניינו של דוד, תידחה התייצבותו עד למתן פסק-דין בערעור. להשלמת התמונה, יצוין כי ביום 6.2.2020, טרם שניתן גזר-הדין נושא ערעור זה, התקבל ערעור המדינה על קולת העונש שהושת על יצחק (ע"פ 7284/19 מדינת ישראל נ' יצחק זגורי) ועונשו הוחמר. בפסק הדין הורה בית-משפט זה (הש' מ' מזוז, י' וילנר ו-ע' גרוסקופף) על החמרה מ-10 חודשי מאסר בפועל שגזר עליו בית המשפט קמא, ל-18 חודשי מאסר בפועל. כמו כן חוייב יצחק בפיצוי הרופא בסך של 10,000 ₪ ובפיצוי האח בסך של 2,000 ₪. טענות הצדדים לערעור המערערים טוענים כי שגה בית המשפט קמא עת גזר עליהם עונשי מאסר בפועל לתקופות ארוכות, אף שהודו במעשים, ולא לקח בחשבון את העובדה כי שלושה מתוך ארבעה נאשמים בפרשה הם בני אותה משפחה גרעינית. האם העידה בפני בית המשפט קמא, וסיפרה כי דוד הוא המפרנס היחיד בבית; כי היא עברה לאחרונה ניתוח ביד ועוברת תהליך שיקום ללא יכולת לעבוד. כמו כן, בעקבות ההליך הפלילי נאלצת המשפחה להתמודד עם תביעה אזרחית שהגיש הרופא לפיצוי כספי בסך 550,000 ₪ ועם תשלומי פיצויים של עשרות אלפי שקלים על פי גזרי-הדין. במצב זה, שליחת האב ושני בניו למאסר מאחורי סורג ובריח תביא, כך נטען, להתמוטטות המשפחה ולחורבן שספק אם תוכל להתאושש ממנו. המערערים חוזרים על טיעוניהם כי לנוכח התנהלותו של דוד במהלך האירוע ובהיעדר הרשעות לחובתו, ניתן היה להסתפק בהטלת עונש צופה פני עתיד כגון מאסר ממושך על תנאי בצירוף רכיבי ענישה נוספים. עוד טוענים המערערים כי חלקו של שמואל באירוע היה קטן משמעותית מחלקו של יצחק, אשר הורשע לא רק באותן עבירות שבהן הורשע שמואל אלא גם בעבירה של החזקת סכין שלא כדין לפי סעיף 186(א) לחוק, אך עונשו חמור יותר באופן שפוגע בעקרון אחידות הענישה. לטענת המערערים, ראוי היה להטיל על שמואל עונש מאסר שירוצה בעבודות שירות ולאפשר בכך את השתלבותו בחברה ביתר קלות בתום ריצוי העונש. המשיבה מצידה סומכת ידיה על גזר דינו של בית המשפט קמא ולגישתה, יש לדחות את ערעורם של שני המערערים כאחד. לטענת המשיבה, מדובר באירוע חמור של תקיפת צוות רפואי שלוותה באמירות גזעניות. תסקיר נפגע העבירה העיד על פגיעה קשה ברופא ועל נזקים פיזיים ונפשיים שנגרמו לו כתוצאה מהמעשים. המשיבה סבורה כי יש הצדקה לפער שבין עונשו של יצחק לעונשו של שמואל, היות שהאחרון הוא מחולל האירוע ולחובתו נזקפות עבירות סמים שחלקן בוצע סמוך לפני שהחל לרצות את עונש המאסר בתיק זה. בעניינו של דוד טוענת המשיבה כי שירות המבחן ניסה שוב ושוב לרתום אותו להליך של שיקום אך הוא סירב לשתף פעולה ולהגיע לבדיקות סמים. המשיבה אף מצביעה על כך שהפיצויים שהושתו על המערערים טרם שולמו, וגם מטעם זה, לשיטתה, אין להקל בעונשים שהוטלו עליהם. דיון והכרעה לאחר שבחנו את טענות הצדדים, הגענו לכלל מסקנה כי אין מקום להתערב בעונש המאסר שהוטל על דוד. בגזר הדין שקל בית המשפט קמא את כלל השיקולים הרלוונטיים לקביעת מתחם הענישה ובכללם, בין היתר, מדיניות הענישה המחמירה הנוהגת בעבירות מן הסוג שביצעו המערערים, בנסיבות שבהן נפגע העבירה הוא איש צוות רפואי. עמד על כך בית משפט זה, בפסק הדין שניתן בערעורו של יצחק בקובעו: "אין להשלים עם מצב בו אנשי צוות רפואי, האמונים על צרכיו החיוניים של הציבור, יחושו כי הם מאוימים או ימצאו עצמם מוכים ומותקפים על-ידי מטופל או בני משפחתו בעת שהם עושים את מלאכתם נאמנה (ראו והשוו: ע"פ 6123/05 חתוכה נ' מדינת ישראל, [פורסם בנבו] פסקה 3 (25.12.2005); ע"פ 3877/12 אבו גוש נ' מדינת ישראל, [פורסם בנבו] פסקה 10 (9.1.2013)). שומה עלינו כחברה מתוקנת להבטיח כי אנשי הצוות הרפואי הפועלים יום-יום תחת עומסים כבדים, במסירות ובהתמדה, יוכלו לבצע את מלאכתם כשהם חשים בטוחים ומוגנים, וללא כל מורא (ראו: ע"פ 2712/09 שמילוב נ' מדינת ישראל, [פורסם בנבו] פסקה 2 (18.11.2009)). עוד יצוין כי מעשי אלימות או איומים המופנים כלפי אנשי צוות רפואי הניצבים על משמרתם אינם פוגעים "רק" בקורבן העבירה מושא התקיפה או האיומים, כי אם בשלומם של החולים כולם (ראו גם: ע"פ 3036/92 חמודה נ' מדינת ישראל, [פורסם בנבו] פסקה 6 (24.11.1992)). מעשים אלה מחייבים, אפוא, ענישה מחמירה – אשר תבטא גמול ראוי בגין הפגיעות האמורות, וכן תשמש אמצעי להרתעת הרבים מפני ביצועם. זאת, בייחוד על רקע המציאות בימינו, בה נוכחים אנו לצערנו כי איומים על רופאים ואחיות ואף תקיפתם של אנשי צוות רפואי – הינם חזון נפרץ (ראו: עניין חתוכה, בפסקה 3; עניין שמילוב, בפסקה 2; רע"פ 5458/12 ליכטמן נ' מדינת ישראל, [פורסם בנבו] פסקה 9 (15.7.2012); כן, ראו והשוו: דברי ההסבר להצעת חוק העונשין (תיקון מס' 105) (תקיפת מטפל ומאבטח), התשס"ט-2008, ה"ח 265, 56 (3.11.2008))." הנה כי כן, מתחם הולם של ענישה מחייב במקרה זה הטלת עונש מאסר בפועל שירוצה מאחורי סורג ובריח. במקרים מתאימים ניתן אמנם לחרוג לקולה ממתחם הענישה משיקולים שיקומיים כהוראת סעיף 40ד לחוק, אם מצא בית המשפט כי "הנאשם השתקם או כי יש סיכוי של ממש שישתקם". אלא שלא כך התרשם בית המשפט קמא לגבי דוד. מהתסקיר שהונח לפניו הצטיירה תמונה של נאשם שאינו לוקח אחריות על מעשיו, שמשתמש באופן לא חוקי בסמים ומביע חוסר רצון לקבל טיפול. למרות זאת, ובהתחשב בנסיבותיו המשפחתיות הטיל עליו בית המשפט קמא עונש מאסר בפועל המצוי ברף התחתון של מתחם הענישה. התסקיר המשלים שהוגש לנו לקראת הדיון בערעור לא הראה, למרבה הצער, שינוי מהותי בהתנהגותו של דוד. בפתח התסקיר צוין כי המפגש עמו התקיים לאחר שלושה ניסיונות של שירות המבחן לקיים את המפגש שלא צלחו. כן דווח כי בתקופה האחרונה קיבל דוד רישיון לשימוש בקנאביס רפואי, אך נוכח השימוש לרעה בקנאביס עד לקבלת הרישיון, ועל מנת לוודא שאין שימוש בסמים נוספים, נתבקש דוד לעבור בדיקה לאיתור שרידי סם בשירות המבחן והוא סירב. עוד נכתב בתסקיר כי גם כיום הוא מתקשה לקחת אחריות מלאה על חלקו בעבירה וכי הפיצויים שנפסקו לטובת הרופא בגזר הדין לא שולמו, היות שהוא קושר בין הפיצויים הללו ובין ההליך האזרחי שנקט נגדו הרופא ובגדרו הוא תובע פיצויים נוספים. כמו כן, נמסר כי דוד מתקשה למצוא תעסוקה, אך אשתו חזרה למעגל העבודה וגם ילדיו מסייעים ככל יכולתם בפרנסת המשפחה. בסיכום הדברים, המליץ שירות המבחן לשקול בנסיבות העניין הטלת עונש מאסר שירוצה בעבודות שירות, ברם, התסקיר אינו מבאר מהי לגישתו העילה לחרוג לקולה ממתחם הענישה בנסיבות שתוארו ומשהוברר כי דוד אינו משתף פעולה עם מהלך כלשהו לשיקומו. עיון בתסקיר שהוגש לבית המשפט קמא בעניינו של שמואל אף הוא אינו מגלה תהליך שיקומי שעשוי להצדיק חריגה ממתחם העונש ההולם שנקבע בעניינו. נהפוך הוא. על-פי חוות-דעת שירות המבחן, שמואל לא לקח אחריות מלאה על ביצוע העבירות והוסיף להשתמש בסמים למרות שהורשע בעבר בעבירות סמים וריצה עונש מאסר בגינן. אם לא די בכך – בתסקיר המשלים שהוגש לקראת הדיון בערעור דווח כי ביום 5.5.2020 הוגש נגד שמואל כתב אישום בבית משפט השלום ירושלים בגין עבירות שבוצעו ביום 21.4.2020 (לאחר הרשעתו בתיק זה ולפני גזירת דינו), שעניינן ייצוא, ייבוא, מסחר ואספקה של סמים מסוכנים והחזקה ושימוש בסמים מסוכנים שלא לצריכה עצמית. מכל הטעמים הללו, אנו סבורים כי העונש שהשית בית המשפט קמא על שמואל הוא ראוי והולם ולא היינו רואים להתערב בו אלמלא הועמד עונשו של יצחק – לאחר התערבות ערכאת הערעור – על 18 חודשים בלבד, אף שהורשע באותן עבירות שבהן הורשע שמואל וכן בהחזקת סכין במהלך האירוע, כמתואר לעיל. מטעם זה ומטעם זה בלבד סברנו כי העיקרון בדבר אחידות הענישה מצדיק הפחתה מסויימת בעונשו של שמואל. על משמעותו של עקרון זה עמד בית המשפט בע"פ 2580/14 חסן נ' מדינת ישראל פסקה 19 (23.9.2014) בציינו: "עקרון אחידות הענישה הוא עקרון יסוד במשפט הפלילי אשר נועד להבטיח שוויון בפני החוק ולמנוע שרירות בענישה... עקרון זה מקבל משנה חשיבות כאשר מדובר בנאשמים שונים המורשעים בגדרה של אותה פרשה. במצב דברים זה מצדד עקרון אחידות הענישה בהטלת עונשים דומים על מי שביצעו מעשים דומים וכן בשמירה על יחס של שקילות בין מבצעיהם של מעשים הנבדלים זה מזה במניינם, חומרתם או בנסיבותיו האישיות של המבצע". (וכן ראו: ע"פ 900/11 רכארדו עטאללה נ' מדינת ישראל (7.12.2011); ע"פ 7907/14 ואזנה נ' מדינת ישראל (22.2.2015); ע"פ 8345/15 אוחנה נ' מדינת ישראל (19.7.2019)). בענייננו, לא ניתן ביטוי ראוי לעקרון אחידות הענישה גם אם מביאים בחשבון את העובדה ששמואל היה מחולל האירוע, משום שיצחק הורשע בפרשה זו בגין מעשים דומים לאלה שבהם הורשע שמואל ואף חמורים מהם בשל הרשעתו הנוספת בהחזקת סכין. לפיכך, מצאנו לקבל את ערעורו של שמואל ולהעמיד את עונשו על 20 חודשי מאסר בפועל. אנו דוחים, אפוא, את ערעורו של דוד ומקבלים את ערעורו של שמואל במובן זה שעונש המאסר בפועל של שמואל יועמד על 20 חודשי מאסר. יתר חלקי גזר-דינו יעמדו בעינם. ה נ ש י א ה השופט מ' מזוז: אני מסכים. ש ו פ ט השופט א' שטיין: אני מסכים. ש ו פ ט הוחלט כאמור בפסק-דינה של הנשיאה א' חיות. ניתן היום, ‏ט"ו בשבט התשפ"א (‏28.1.2021). ה נ ש י א ה ש ו פ ט ש ו פ ט _________________________ 20035260_V04.docx גק מרכז מידע, טל' 077-2703333, 3852* ; אתר אינטרנט, http://supreme.court.gov.il 1