פלוני נ. מדינת ישראל

בבית המשפט העליון עע"מ 35231-07-25 לפני: כבוד השופט דוד מינץ כבוד השופט עופר גרוסקופף כבוד השופט גילה כנפי-שטייניץ המערערים: 1. פלוני 2. פלוני 3. פלוני נגד המשיבה: מדינת ישראל ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו בשבתו כבית משפט לעניינים מינהליים (השופט ג' הס) מיום 7.7.2025 בעת"מ 75791-05-25 בשם המערערים: עו"ד באשם מסארוה; עו"ד סלוא מסארוה כנעאן פסק-דין השופט דוד מינץ: ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו בשבתו כבית משפט לעניינים מינהליים (השופט ג' הס) מיום 7.7.2025 בעת"מ 75791-05-25, בו נמחקה עתירת המערערים על הסף מחמת אי-מיצוי הליכים. בד בבד עם הגשת הערעור הגישו המערערים בקשה למתן סעד זמני למניעת הרחקתם מישראל עד להכרעה בערעור. בתמצית, בחודש ספטמבר 2024 פנו המערערים אל המשיבה, הוועדה לבחינת הטענות בדבר מאוימות על רקע שיתוף פעולה עם ישראל (להלן: הוועדה), בבקשה לקבל היתר שהייה זמני בישראל בטענה כי הם מאוימים בתחומי הרשות הפלסטינית (להלן: הרשות), בשל היותם סייענים של משתף פעולה עם ישראל. נטען כי בחודש יולי 2024 הם נחשפו כמשתפי פעולה ומאז הם מבוקשים ברשות ונפתחו נגדם הליכים משפטיים הכוללים גם גזר דין נגדם, וכי משתף הפעולה לו סייעו נפטר. לאחר שהתבקשו להמציא מסמכים נוספים, זומנו המערערים לתחקור שנקבע ליום 25.12.2024. אל התחקור התייצב מערער 1 לבדו, ובסופו נדחתה בקשתו לסעד זמני (להלן: התחקור הראשון). למחרת היום הגישו המערערים ערר על ההחלטה. ביום 13.1.2025, משלא התקבל מענה לערר זה, הגישו המערערים לבית המשפט לעניינים מינהליים עתירה בה הלינו בעיקר על אי-המענה מצד הוועדה (עת"מ 32045-01-25). עתירה זו נמחקה ביום 24.2.2025 בשל אי-מיצוי הליכים. ביני לביני, ביום 22.1.2025 השיבה הוועדה למערערים במענה לערר כי מאחר שמערערים 2-3 לא התייצבו לתחקור בדיקת בקשותיהם מושעית; וכי ביחס למערער 1, עליו להשלים מידע בנוגע לבקשתו. לאחר השלמת המידע זומן מערער 1 לתחקור נוסף ביום 28.4.2025 (להלן: התחקור השני), ובסופו נמסר לו בשנית כי בקשתו לסעד זמני נדחית. ביום 13.5.2025 הגישו המערערים ערר נוסף לוועדה וביום 28.5.2025, משלא ניתן מענה לערר זה, הם הגישו את העתירה מושא הערעור שלפנינו. לצד העתירה הוגשה בקשה למתן צו ארעי למניעת הרחקתם של המערערים מישראל, וצו כאמור ניתן ביום 29.5.2025. עם זאת גם הפעם, ביום 7.7.2025 נמחקה העתירה על הסף מחמת אי-מיצוי הליכים. נקבע כי מערערים 3-2 לא התייצבו לתחקור אליו זומנו ונקבע כי הבדיקה בעניינם מושעית, ומשכך הם לא מיצו הליכים. אשר למערער 1, נקבע כי גם בעניינו ההליך המינהלי לא מוצה עד תום. כמו כן, מבחינת המסמכים שהציג, קיים ספק האם הוא מצוי בסכנת חיים מידית וממשית, אך לאור ספק זה יוותר הצו הארעי שניתן בעניינו על כנו למשך שבועיים על מנת שבמהלך תקופה זו תתקבל הכרעה בוועדה. מכאן הערעור שלפנינו, בו נטען כי שגה בית המשפט בכך שהפריד בין עניינם של מערערים 3-2 לעניינו של מערער 1, שכן כבר בתחקור הראשון המערערים ביקשו שרק אחד מהם יתייצב לתחקור ולאורך כל ההליך הוועדה התייחסה אליהם כמקשה אחת. כמו כן, בהתאם לנוהל "טיפול בטוענים למאוימות על רקע חשד לשיתוף פעולה בטחוני עם גורמי ביטחון ישראליים ומכירת קרקעות לישראלים" לא פעם מזמנים רק את אחד מהפונים לתחקור, כדי לקדם את הבקשה ולמנוע סרבול בעת בחינת בקשה דומה ובאותן נסיבות. התנהלות הוועדה, אשר התעלמה שוב ושוב מבקשת המערערים לפיה רק אחד מהם יתייצב אך המשיכה לנהל את התהליך מול שלושת המערערים כאחד, נגועה בחוסר תום לב. עוד נטען כי בית המשפט שגה בביטול הצו הארעי בנוגע למערערים 3-2 והתעלם מהראיות לפיהן הם מצויים בסכנת חיים ממשית ומידית; כי הארכת הצו הארעי בנוגע למערער 1 בשבועיים שגויה אף היא, שכן בית המשפט לא קצב לוועדה מועד למתן תשובה לערר והוא עלול להימצא בסכנת חיים בתום תקופת תחולת הצו. כן נטען כי בית המשפט התעלם ממענה שניתן על ידי הוועדה ביחס לערר ביום 3.6.2025, לאחר הגשת העתירה, לפיו עניינם של המערערים יועבר לדיון והערר שלהם לא נדחה, ומכאן שהחומר שהוצג בפנייתם לוועדה מוכיח את הסכנה המרחפת מעל ראשם. לאחר עיון בערעור החלטנו לדחותו ללא צורך בתשובה, וזאת בהתאם לתקנה 138(א)(1) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשע"ט-2018 החלה בענייננו מכוח תקנה 34 לתקנות בתי משפט לענינים מינהליים (סדרי דין), התשס"א-2000. בכל הנוגע למערער 1, משהתקבל מענה הוועדה מיום 3.6.2025, התשתית העובדתית שעמדה ביסוד העתירה אשר הופנתה נגד היעדר מענה מטעם הוועדה, איננה מעודכנת עוד, ודי בטעם זה כדי לדחות את הערעור (עע"מ 46109-09-24 פלוני נ' מתאם פעולות הממשלה בשטחים ועדת מאוימים, פסקה 5 (17.12.2024); בג"ץ 3347/23 נוקדים (אל-דוד) כפר שיתופי בע"מ נ' ראש המנהל האזרחי באזור יהודה ושומרון, פסקה 15 (24.7.2024)). כמו כן, מאותו מענה מטעם הוועדה עולה כי עניינו של מערער 1 עתיד לחזור לדיון לפניה. לפיכך, כפי שקבע בית המשפט לעניינים מינהליים, לא ניתן לומר כי הוא מיצה הליכים. למותר לציין כי חזקה על הוועדה שתפעל לברר את עניינו בהקדם כפי שקבע בית המשפט בפסק דינו. אשר למערערים 3-2, אין חולק כי הם לא התייצבו לתחקור הראשון אליו זומנו. בנסיבות אלה בצדק נקבע כי אף הם לא מיצו הליכים מול הוועדה כנדרש (עע"מ 64909-12-24 פלוני נ' מתאם פעולות הממשלה בשטחים ועדת מאוימים, פסקה 6 (29.12.2024) עע"מ 10365-10-24 פלוני נ' מתאם פעולות הממשלה בשטחים, פסקה 6 (15.10.2024)), ואין לקבל מצב בו חלף תיקון מחדליהם ומיצוי טענותיהם מול הוועדה, הם בוחרים לנקוט בהליכים משפטיים. למותר לציין כי לא נפל פגם בכך שבית המשפט מצא לנכון להבחין בינם לבין עניינו של מערער 1. זאת שכן כבר במענה הוועדה מיום 22.1.2025 הובהר להם כי בשל אי-התייצבותם לתחקור והימנעותם מלבקש מועד חלופי לקיומו, הטיפול בעניינם מושעה. בהתאם לכך כל יתר התייחסויות והחלטות הוועדה שניתנו לאחר מועד זה, לרבות המענה מיום 3.6.2025, כלל לא נגעו לעניינם. הערעור נדחה אפוא ועמו הבקשה למתן סעד זמני לתקופת הערעור. לפנים משורת הדין, לא ייפסקו הוצאות לטובת אוצר המדינה. ניתן היום, כ"א תמוז תשפ"ה (17 יולי 2025). דוד מינץ שופט עופר גרוסקופף שופט גילה כנפי-שטייניץ שופטת