משה דהאן נ. משרד הבריאות - מדינת ישראל

החלטה בתיק בג"ץ 3522/13 בבית המשפט העליון בג"ץ 3522/13 לפני: כבוד השופט א' רובינשטיין כבוד השופט ס' ג'ובראן כבוד השופט י' דנציגר העותר: משה דהאן נ ג ד המשיב: משרד הבריאות - מדינת ישראל עתירה למתן צו על תנאי בשם העותר: עו"ד אליהו אוזנה בשם המשיב: עו"ד אורי קידר פסק-דין השופט א' רובינשטיין: א. עניינה של העתירה בדרישת העותר כי תוכר מחלתו לפי החוק לפיצוי נפגעי גזזת, התשנ"ד- 1994 (להלן חוק הגזזת). מתחילה נתמקדה העתירה בדרישה כי תתקבל בועדה הרפואית לעררים החלטה בעניינו של העותר. ואולם, בעקבות הגשת העתירה ניתנה החלטה בועדה הרפואית, ועתה מתמקדת העתירה בהכרה במחלה כמזכה בפיצוי. רקע ב. העותר סובל ממחלה הקרויה קברנומה. ביום 19.3.12 התכנסה ועדת מומחים על פי סעיף 8 לחוק הגזזת, ואישרה בהחלטתה כי העותר קיבל טיפול בהקרנה נגד גזזת כמשמעו בחוק. ועדת המומחים הפנתה את העותר לועדה הרפואית הפועלת לפי חוק הגזזת, כדי לקבוע האם מחלתו נכללת בגדר המחלות המופיעות בתוספת לחוק, ומזכה אותו בפיצוי. בהחלטת הועדה הרפואית מיום 2.4.12 נקבע, כי נכותו של העותר אינה כזו הקשורה למחלת הגזזת. על החלטה זו הגיש העותר ערר לועדה הרפואית לעררים. כעולה מתגובת המשיב, לאחרונה (26.5.13) הועברה למרכז הלאומי לפיצוי נפגעי גזזת עמדתה של פרופ' סיגל סדצקי, חוקרת לאומית אחראית לחקר הגזזת במכון הלאומי לחקר הגזזת על שם פרופ' ברוך מודן, שלפיה מחלת הקברנומה אינה כלולה ברשימת המחלות המזכות בפיצוי על פי החוק. ביום 6.6.13 התכנסה הועדה הרפואית לעררים בכדי לדון בעניינו של העותר. הועדה החליטה לדחות את תביעת העותר, ולא להכיר בה על פי חוק הגזזת. מכאן העתירה שבפנינו. בעת הגשת העתירה טרם ניתנה החלטת הועדה הרפואית לעררים, הגם שהדיון בפניה נערך ב-9.7.12 ועיקר העתירה כוון לכך. משניתנה ההחלטה, מתבקש עתה כאמור כי ייקבע שמחלת הקברנומה היא מחלה בת פיצוי במסגרת חוק הגזזת. לתימוכין בעמדתו צירף העותר חוות דעת רפואיות שהוכנו לצורך מקרים דומים אחרים, ולטענתו נלמד מהן, כי מחלת הקברנומה הוכרה כנגרמת על-ידי ההקרנות. כן נטען למקרים שונים שלטענת העותר הסתיימו בפשרה נוכח חוות דעת של פרופ' סדצקי, שלפיה מחלת הקברנומה מזכה בפיצוי על פי החוק. ג. עמדת המשיב היא כי דין העתירה להידחות בשל קיומו של סעד חלופי. על פי סעיף 14 לחוק, רשאי העותר לערער על החלטת הועדה הרפואית לעררים בפני בית הדין האזורי לעבודה בשאלה משפטית, ועל פסק דינו של בית הדין האזורי ניתן לערער ברשות לבית הדין הארצי לעבודה; ובאשר לסעד שעניינו קבלת החלטה בועדה הרפואית לעררים, הרי שזה התייתר. נטען בסיפת תגובת המדינה, כי גיבוש ההחלטה בעניינו של העותר ארך זמן, ואולם עניינו העלה שאלה עקרונית בעלת השלכות רוחב אשר חייבה התייעצות עם גורמים שונים, ועל כן השיהוי. נאמר גם, כי אכן בעבר ניתנו שתי החלטות שהסתמכו על הבנה מוטעית לעניין הקברנומה, אך חוות דעתה של פרופ' סדצקי שונה (ראו מכתב מנהל המרכז הארצי לפיצוי נפגעי גזזת מ-26.5.13). בהחלטתי מיום 13.6.13 ביקשתי את העותר כי יודיענו אם עודנו עומד על עתירתו. ד. העותר הודיע שהוא עומד על העתירה. נטען, כי ההחלטה שהתקבלה היא בלתי סבירה, והימשכות ההליכים הסבה לו סבל רב. עוד נטען, כי בית הדין האזורי לעבודה אינו הערכאה היחידה שבה רשאי העותר לנהל את עניינו, בפרט נוכח ההתנהלות "השערורייתית", כלשונו, של הרשות. נטען, כי פניית הועדה הרפואית לעררים להיוועץ עם המרכז הלאומי לפיצוי נפגעי גזזת אינה עולה בקנה אחד עם סעיף 9 לחוק הגזזת, הקובע את הרכבן ואת סמכויותיהן של הועדה הרפואית והועדה הרפואית לעררים, וכן כי התנהלותה אינה עולה בקנה אחד עם סעיף 15 לתקנות לפיצוי נפגעי גזזת (הגשת תביעה, הכרה בנפגע, קביעת דרגת נכות, הרכבת ועדות וסדרי עבודתן), התשנ"ה-1995 אשר קובע כי החלטות בתביעות לפי חוק הגזזת יינתנו על פי החלטת רוב חברי ועדת הגזזת. נטען, כי מחוות דעתה הלאקונית של פרופ' סדצקי לא נהיר מדוע שינתה את עמדתה, וכן כי אינה מומחית בתחום הגזזת. הוסף, כי הסעד החלופי אינו רלבנטי נוכח מצבו הבריאותי של העותר שהולך ומידרדר. עוד נטען, כי המשיב מושתק מלטעון כי העותר אינו זכאי לפיצוי, מקום שבמקרים אחרים הוכרה מחלת הקברנומה כמזכה בפיצוי. הכרעה ה. עם כל האהדה לעותר אין בידינו להיעתר למבוקש. ו. "עם הקמת המדינה הגיעו גלי עליה מארצות שונות. העולים שהגיעו בשנות ה-50 סבלו מחבלי קליטה קשים, וזאת בין היתר עקב חוסר נסיונה של מדינת ישראל בקליטת עולים בהיקפים כאלה. תחום הבריאות היה אחד התחומים שבו בוצעו פעולות שהסתבר מאוחר יותר כי היו בלתי יעילות ולעתים מזיקות. חולי הגזזת קיבלו טיפולים בהקרנות. התברר כעבור זמן שהקרנות אלה לא רק שבחלקן היו מיותרות אלא שגרמו לנזקים בריאותיים בלתי הפיכים עד כדי מחלת הסרטן ומחלות קשות ביותר אחרות. היום מתגלות תופעות לוואי קשות הגורמות לנכות קשה ולעתים גם למוות של אזרחים שטיפול בהם בוצע לפני עשרות שנים" (הצעת חוק לפיצוי נפגעי גזזת, התשנ"ד-1994, הצעות חוק 2263, (תשנ"ד), 405). חוק הגזזת נחקק על רקע האמור מתוך רצון להעניק פיצוי לפנים משורת הדין לחולי גזזת אשר נפגעו מן ההקרנות (בג"צ 625/06 העמותה לקידום ענייני מוקרני גזזת נ' בית הדין הארצי לעבודה בירושלים (לא פורסם, 2007); רע"א 8345/07 מדינת ישראל נ' חנה פז (לא פורסם; 2009). נקודת המוצא ביסוד החוק היתה כי המדינה לא התרשלה במתן ההקרנות, שכן באותה עת התפיסה הרפואית היתה שזוהי הדרך המתאימה לטיפול במחלת הגזזת, ושאין בכך לגרום לנזק. החוק לפי תכליתו ביקש להעניק פיצוי למי שנפגעו מן ההקרנות, ומונה בתוספת לו את המחלות הנכללות בגדריו לשם מתן פיצוי. נוכח השלכות הרוחב שיש להחלטה בעניינו של העותר, נתבקשה חוות דעת רפואית לעניין מחלת הקברנומה, ומסקנתה היתה כי מחלה זו אינה מזכה בפיצוי. אציין בהקשר זה, כי התקשיתי להלום את טענת העותר באשר לסמכות הועדה לפנות לחוות דעת רפואית, שכן אינני רואה כל פגם בכך שהועדה הרפואית פנתה לחוות דעת מקצועית. נהפוך הוא, פשיטא שועדה אחראית המבקשת לקבל החלטה מושכלת והוגנת, תיעזר בגורמים מומחים. אציין כאן, עם זאת, כי חוות דעתה של פרופ' סדצקי היא בת שורה אחת. לשם כך לא היה צורך בהמתנה ארוכה כל כך, מעבר לשאלת ההנמקה. ז. ואולם, אין בידינו להיעתר לעתירה, שכן המחוקק קבע מסלול חלופי, הפתוח עתה בפני העותר, להשגות בנושא דנא, ואין כל טעם שבית משפט זה יידרש לכך. כאמור בסעיף 14 לחוק הגזזת, החלטת הועדה הרפואית לעררים ניתנת לערעור בפני בית דין אזורי לעבודה בשאלה משפטית. לעותר יש איפוא סעד חלופי בדמות של פנייה לבית הדין האזורי, וככל שזה לא יצלח – ערעור ברשות לבית הדין הארצי לעבודה (לעניין סעד חלופי ראו בג"צ 9600/09 האגודה לזכויות האזרח בישראל נ' שר הפנים (לא פורסם, 2010); בג"צ 4372/09 דבאקי נ' שר הפנים (לא פורסם, 2009)). סעיף 15 לחוק הגזזת מוסיף וקובע, כי לבית הדין האזורי תהא סמכות ייחודית בעניין זה. אנו תקוה כי ההליך, ככל שיוגש, יתברר בהקדם האפשרי, וחזקה על הצדדים שיסבו לאמירתנו זאת תשומת לב בית הדין. ח. המשיב ער לפרק הזמן שארך הטיפול בבקשה, והצר על כך. אך גם אם התנהלות זו לא נעשתה מתוך הקלת ראש, חלילה, ראוי העותר להוצאות. המשיב ישלם לו הוצאות ושכר טרחה בסך כולל של 7,500 ש"ח. ט. אין בידינו איפוא להיעתר למבוקש. ניתן היום, ז' באב תשע"ג (14.7.2013). ש ו פ ט ש ו פ ט ש ו פ ט _________________________ העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח. 13035220_T06.doc רח מרכז מידע, טל' 077-2703333 ; אתר אינטרנט, www.court.gov.il