מכבסות מאוחדות- אילת 1994 בע"מ נ. משרד ראש הממשלה

5 1 בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט גבוה לצדק בג"ץ 3515/21 לפני: כבוד השופטת ד' ברק-ארז כבוד השופט ג' קרא כבוד השופט י' אלרון העותרות: 1. מכבסות מאוחדות – אילת 1994 בע"מ 2. מכבסת מפרץ הים האדום אילת בע"מ 3. כהן לביא בניה ופיתוח בע"מ 4. מרואן נופי יזמות ובנייה בע"מ 5. נתן ולדמן ובניו בע"מ 6. פ.זהר (אילת 1993) בע"מ 7. סמי נופי ובניו בע"מ 8. ראיד נופי ובניו בע"מ 9. מסעדת המפלט האחרון בע"מ 10. ג.מ.ש גרניט מפעלי שיש בע"מ 11. שלמה אזולאי ובניו בע"מ 12. גני בר חברה לבניין (1997) נ ג ד המשיבים: 1. משרד ראש הממשלה 2. רשות האוכלוסין וההגירה – הממונה על מתן היתרים להעסקת עובדים זרים 3. משרד הפנים 4. משרד העבודה והרווחה והשירותים החברתיים 5. משרד הכלכלה והתעשייה 6. משרד השיכון עתירה למתן צו על תנאי וצו ביניים בשם העותרות: עו"ד זיו אברמוביץ', עו"ד יהונתן אלקיים בשם המשיבים: עו"ד יצחק ברט פסק-דין השופטת ד' ברק-ארז: 1. העתירה שבפנינו נסבה על ההסדרים הנוגעים לכניסתם לישראל של עובדים ירדנים המועסקים בענפי משק כלליים בעיר אילת, על רקע ההתמודדות עם מגפת הקורונה. 2. העותרות הן חברות פרטיות הפועלות באילת בתחומים שונים – בניה, תעשייה ומתן שירותים. ככלל, חברות אלה היו מקבלות מדי שנה היתרים להעסקת עובדים ירדנים מכוח סעיף 1יג לחוק עובדים זרים, התשנ"א-1991 (להלן: חוק עובדים זרים). 3. בשנים האחרונות, ובהתאם להוראות הסכם שנחתם בין ישראל לבין ממלכת ירדן בשנת 2000, עמדה מכסת ההיתרים לכניסתם של עובדים זרים לאילת בענפי המשק הכלליים על כ-300 היתרים בשנה. בנוסף לכך, קיימת מכסה נוספת של עובדים ירדנים המיוחדת לענף המלונאות בעיר, שבשנת 2018 עמדה על 2,000 היתרים בשנה. עם פרוץ מגפת הקורונה בשנת 2020, הופסקה כליל כניסתם של עובדים זרים ירדנים לאילת. בהחלטת ממשלה מס' 121 מיום 21.6.2020 אישרה הממשלה את כניסתם של 700 עובדים ירדנים לצורך עבודה בענף המלונאות באילת בלבד, בכפוף ללינתם בישראל ולחובת בידוד. בהמשך, במהלך חודש ספטמבר 2020 ועם הנהגתו של סגר נוסף באותה תקופה, הופסקה שוב כניסתם של העובדים הירדנים לעבודה בענף המלונאות. 4. ביום 28.2.2021 פנו העותרות אל שר הפנים, אל שר הכלכלה והתעשייה ואל שר העבודה, הרווחה והשירותים החברתיים בבקשה לאפשר את חידוש העסקתם של עובדים ירדנים באילת בעסקים שאינם בתי מלון. ביום 15.3.2021 השיבה להן ראש מינהל עובדים זרים במשרד הפנים כי יש לפנות בעניין למשרד השיכון ולמשרד הכלכלה והתעשייה, על מנת שיקדמו מתווה להעסקת עובדים ירדנים בענפי הבניין, התעשייה והשירותים, כפי שנהג משרד התיירות ביחס לענף המלונאות. 5. בחודש אפריל 2021, עם הירידה ברמת התחלואה בקורונה בישראל, חודש המתווה לכניסתם של עובדים ירדנים בענף המלונאות. 6. ביום 27.4.2021 העותרות הגישו עתירה לבית משפט זה שכוונה לכך שיותר לעובדים ירדנים בענפי המשק הכלליים להיכנס לישראל במכסה המרבית שנקבעה לכך, או לחלופין לקבוע מכסות זמניות לכניסתם עד לתום מגפת הקורונה. בעתירה נטען כי יש להחיל את נהלי משרד הבריאות בעניין העסקת עובדים ירדנים בענף המלונאות גם על העובדים בענפים אחרים. העתירה נדחתה על הסף מחמת אי-מיצוי הליכים (בג"ץ 2894/21 מכבסות מאוחדות אילת 1994 בע"מ נ' משרד ראש הממשלה (28.4.2021) (להלן: העתירה הראשונה)). 7. ביום 3.5.2021 ערכו העותרות פניה נוספת, זו הפעם למשרד ראש הממשלה, למשרד הפנים ולרשות האוכלוסין וההגירה, בעניין חידושם של היתרי הכניסה לעובדים ירדנים לאילת, בענפים שאינם מלונאות. 8. לאחר שלא התקבל מענה לפנייתן, ביום 20.5.2021 העותרות הגישו את העתירה הנוכחית. לטענת העותרות, הסירוב להתיר את כניסתם של עובדים ירדנים בענפים הרלוונטיים פוגע בחופש העיסוק שלהן, וכן מהווה אפליה פסולה לעומת ענף המלונאות. 9. ביום 7.6.2021 הגישו המשיבים בקשה לדחיית העתירה על הסף מחמת אי מיצוי הליכים תוך חיוב העותרות בהוצאות. המשיבים טענו כי חרף התשובה שנמסרה לעותרות עוד בטרם הוגשה העתירה הראשונה, הן לא פנו לגורמים הרלוונטיים – משרד השיכון ומשרד הכלכלה והתעשייה – שבסמכותם לקדם החלטת ממשלה בנושא. עוד צוין, כי העתירה הוגשה כ-17 ימים בלבד לאחר הפניה המוקדמת. בתשובתן לבקשה זו, טענו העותרות כי בעבר, על-פי החקיקה המיוחדת הנוגעת למשבר הקורונה, אכן היה צורך בקידום החלטת ממשלה על מנת להתיר את כניסתם של עובדים ירדנים לאילת, אלא שבמועד הגשת התשובה אין בכך עוד צורך, מאחר שהחקיקה האמורה אינה עוד בתוקף. על כן, כך נטען, הרשות המוסמכת בעניין זה היא משרד הפנים – שאליו אכן פנו העותרות. באשר לסד הזמנים הקצר שבו הוגשה העתירה, הדגישו את העותרות את הדחיפות הרבה בקידום הנושא, על רקע המשבר הכלכלי המתמשך בשל מגפת הקורונה, וכן את העובדה שהנושא הועלה על ידן בפועל עוד בחודש פברואר 2021, בטרם הגשת העתירה הראשונה. 10. ביום 28.6.2021 הוריתי למשיבים להשלים את תגובתם המקדמית לגופם של דברים. בהמשך לכך, ביום 16.7.2021 הוגשה הודעה משלימה קצרה שבה צוין כי מתקיים שיח משותף בין משרדי הממשלה הרלוונטיים לצורך בחינת הסוגיה של חידוש כניסתם של עובדים ירדנים שלא בענף המלונאות, וכי יש לאפשר לגורמים אלה למצות את עבודת המטה. על רקע זה, הוריתי למשיבים להגיש הודעת עדכון עד ליום 22.8.2021. 11. בהודעת העדכון שהוגשה מטעם המשיבים ביום 22.8.2021 נמסר כי ביום 1.8.2021 התקבלה החלטת ממשלה מס' 189 בעניין "עובדים לא ישראלים בענף הבנייה ותיקון החלטות ממשלה", הקובעת כי שר החוץ והשר לשיתוף פעולה אזורי יפעלו לחידוש כניסתם של 300 העובדים הירדנים, וכן כי מנכ"ל רשות האוכלוסין וההגירה יקצה היתרים להעסקתם בהתאם לנהלים שבהם יעוגנו ההוראות המפורטות בהחלטת הממשלה. עוד נמסר, כי גורמי הממשלה הרלוונטיים פועלים כעת ליישום של החלטת הממשלה האמורה. 12. לנוכח האמור בהודעת העדכון, הוריתי לעותרות להודיע האם הן עומדות על עתירתן. ביום 29.8.2021 הגישו העותרות הודעה ובה הן ביקשו כי העתירה תיוותר תלויה ועומדת, וכי ייקצב למשיבים לוח זמנים קצר וברור ליישום ומימוש בפועל של החלטת הממשלה שהתקבלה. כך או כך, ביקשו העותרות כי המשיבים יחויבו במלוא הוצאות העתירה, שהגשתה קידמה לטענתן את קבלתה של החלטת הממשלה האחרונה. 13. המשיבים מצדם מתנגדים לפסיקת הוצאות לחובתם, ואף סבורים שיש לפסוק הוצאות לחובת העותרות. בתגובה שהוגשה מטעמם ביום 9.9.2021 טוענים המשיבים כי לא היה צידוק להגיש את העתירה במועד שבו הוגשה וכי היא אף לא הניעה את המשיבים לפעול למתן הסעד המבוקש בה, בהתחשב בכך שהוחל בבחינת הסוגיה של חידוש כניסת העובדים הירדנים לישראל עוד בטרם הוגשה העתירה וללא קשר אליה, אלא שהדבר התעכב בשל הבחירות לכנסת והקמת הממשלה החדשה, כמו גם בשל הנסיבות הייחודיות של משבר הקורונה. עוד נטען, כי העותרות לא מיצו הליכים בטרם הגשת העתירה, כפי שנטען עוד בבקשה לדחיית העתירה על הסף. 14. על רקע כל האמור, דומה שהדיון בעתירה מיצה את עצמו בשלב זה וניתן להורות על מחיקתה. בעיקרו של דבר, בינתיים התקבלה החלטת ממשלה המורה על הקצאת היתרים לכניסתם של עובדים ירדנים בענפי המשק הכלליים לעיר אילת, והמשיבים הצהירו בפנינו כי הגורמים הרלוונטיים פועלים כעת ליישומה. אכן, ניתן להבין כי מדובר בנושא "בוער" מבחינתן של העותרות, לנוכח השלכתו על פרנסתן, אך בשלב זה ניתן להסתפק בהצהרות האמורות. זאת, בהתחשב גם בנסיבות הכלליות של מגפת הקורונה, המחייבות קבלת החלטות שונות מעת לעת בהתאם לנתוני התחלואה, וכן בשים לב לעובדה שקידום הנושא נעשה גם בתקופה של חילופי ממשלות ובעלי תפקידים רלוונטיים. למותר לציין, כי טענות העותרות בכל הנוגע ליישומה של החלטת הממשלה שהתקבלה – שמורות להן. 15. לצד זאת, גם אם למעלה מן הצורך, אציין כי טענות המשיבים בכל הנוגע לכך שהעותרות לא פנו לגורמים הרלוונטיים מעוררות שאלות, ומכל מקום לא הצדיקו את דחייתה של העתירה על הסף. ראשית יש לציין, כי בהתאם לחוק הכניסה לישראל, התשי"ב-1952, וחוק עובדים זרים, הסמכויות הרלוונטיות לסוגיה המועלית בעתירה מסורות למשרד הפנים, והאפשרות לשתף פעולה עם משרדים אחרים בנושאים קונקרטיים אינה גורעת מכך. שנית, ובאופן כללי יותר, ראוי להזכיר את הוראת סעיף 2ב(א)(1) לחוק לתיקון סדרי המינהל (החלטות והנמקות), התשי"ט-1958, המורה כי כאשר נתבקש עובד ציבור להפעיל סמכות שאינה מוקנית לו "יעביר את הבקשה לעובד הציבור שלדעתו מוקנית לו אותה סמכות, ויודיע על כך בכתב למבקש, בציון פרטים על זהותו ומענו של עובד הציבור". אכן, סעיף 2ב(א)(2) לאותו חוק מאפשר גם להודיע לפונה על היעדר הסמכות בצירוף המלצה בדבר זהותו של הגורם המוסמך לטפל בבקשה, תוך ציון פרטיו. אולם, דומה שכאשר גורמים אזרחיים חוזרים ומתדפקים על שערה של רשות ציבורית בפניה סדורה בנוגע לנושא שהוא מטבעו בעל דחיפות, בפרט בתקופה משברית כגון זו שבה אנו מצויים, טוב תעשה הרשות אם תפעל להעברת הנושא בעצמה לרשות המוסמכת. ממילא, אף עתה פרטיהם של הגורמים המוסמכים הספציפיים במשרד השיכון ובמשרד הכלכלה והתעשייה שאליהם נדרשו העותרות לפנות, לשיטת המשיבים – לא צוינו. 16. סוף דבר: אנו מורים על מחיקת העתירה. במכלול הנסיבות, ולאחר ששקלנו את טענות הצדדים מזה ומזה, איננו עושים צו להוצאות. ניתן היום, ‏כ"ג בתשרי התשפ"ב (‏29.9.2021). ש ו פ ט ת ש ו פ ט ש ו פ ט _________________________ 21035150_A11.docx מרכז מידע, טל' 077-2703333, 3852* ; אתר אינטרנט, https://supreme.court.gov.il 1