עמיחי ניסנוב נ. שר המשפטים , משרד המשפטים

פסק-דין בתיק בג"ץ 3515/07 בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט גבוה לצדק בג"ץ 3515/07 בפני: כבוד השופט א' גרוניס כבוד השופטת א' חיות כבוד השופט ע' פוגלמן העותרים: 1. עמיחי ניסנוב 2. ברכה ניסנוב נ ג ד המשיבים: 1. שר המשפטים , משרד המשפטים 2. לשכת ההוצאה לפועל הרצליה 3. ראש ההוצאה לפועל , הרצליה 4. ראובן שבתאי 5. אורי חכמי ואח' עתירה למתן צו על תנאי בשם העותרים: עו"ד קליבנסקי אליעזר פסק-דין השופט ע' פוגלמן: 1. עניינה של העתירה בחוקיות הודעת עיקול שנשלחה על ידי מזכירות ההוצאה לפועל בהרצליה ביום 26.9.00. לטענת העותרים, הודעת העיקול פגומה, שכן הונפקה ללא שניתן צו על ידי המשיב 3 (להלן: ראש ההוצאה לפועל). העותרים מבקשים כי ייקבע שהודעת העיקול בטלה, וכך גם כל הליך שנעשה בהסתמך עליה. רקע עובדתי והליכים קודמים 2. העותרים הם בני זוג. העותר 1 (להלן: העותר) הינו חייב בתיק הוצאה לפועל מס' 26-06843-99-1 שנפתח בלשכת ההוצאה לפועל בהרצליה על ידי המשיב 4. 3. הסכסוך נושא עתירה זו (כמו גם הליכים משפטיים נוספים עליהם נעמוד) נסב על זכויות בנכסי מקרקעין הכוללים מגרש ברחוב הרב קוק 7 בהרצליה (גוש 6546, חלקה 1) וחנות ברחוב סוקולוב 37 הרצליה (גוש 6533, חלקה 7, תת-חלקה 3) (להלן: הנכסים). הזכויות בנכסים אלו היו של אימו של העותר, ועם פטירתה, ירש העותר שליש מן הזכויות. 4. לטענת העותרים, ביום 5.11.00 המחה העותר לעותרת 2 (להלן: העותרת) את הזכויות בנכסים. המחאה זו נעשתה במסגרת הסכם יחסי ממון אשר אושר וקיבל תוקף של פסק דין ביום 25.12.00 בבית המשפט לענייני משפחה ברמת-גן (תמ"ש 105360/00). כפי שעולה מן ההתדיינויות שיפורטו, מוקד המחלוקת בין הצדדים הינו עיקול שהוטל על נכסים אלה ביום 25.9.00, קודם למועד המחאת הזכויות האמורה. בהמשך לעיקול זה, החלו מתנהלים הליכים למימוש זכויות העותר בנכסים. 5. ביום 30.3.06 הגישה העותרת לבית המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו תובענה למתן פסק דין הצהרתי (ה"פ 463/06, אשר בהמשך הוסבה לתביעה בסדר דין רגיל – ת.א. 1780/06), כי היא הבעלים של הזכויות בנכסים. עם הגשת התובענה התבקש גם צו מניעה זמני האוסר על המשיב 4 לנקוט בהליכי הוצאה לפועל ביחס לנכסים (בש"א 8139/06). ביום 18.5.06 ניתן הצו המבוקש על ידי בית המשפט המחוזי (כב' השופט נ' ישעיה). בהמשך הדברים, ולאחר מהלכים דיוניים שונים, הורה בית המשפט המחוזי על הגשת בקשה חדשה למתן צו מניעה זמני. בקשה כאמור הוגשה, ולאחר קבלת תגובות הצדדים דחה בית המשפט המחוזי ביום 17.1.07 את הבקשה וביטל את צו המניעה הזמני שניתן (בש"א 26582/06). בקשת רשות לערער על החלטה זו שהוגשה לבית משפט זה, נדחתה ביום 25.3.07 (רע"א 909/07; כב' השופט א' גרוניס). בהחלטה זו, נקבע, בין היתר, כך: "בין בעלי הדין נתגלעה מחלוקת בנוגע לשאלה האם הוטל צו עיקול לטובת המשיב 1 על הזכויות נשוא המחלוקת ביום 25.9.00, קודם למועד ההמחאה הנטען על-ידי המבקשת. ברור, כי אם הוטל עיקול עובר להמחאת הזכויות נשמט הבסיס לטענתה המרכזית של המבקשת. מסתבר, כי ערכאות שונות כבר דנו בסוגיה וקבעו כי העיקול אכן הוטל לפני ההמחאה. בחנתי את החומר שהוצג ואף אני שוכנעתי, כי הוטל צו עיקול לפי ההמחאה. המסקנה המתחייבת מכך היא שדין הבקשה דנא לרשות ערעור להידחות. אין זה ברור מדוע ראתה המבקשת לנכון להעלות שוב את אותה שאלה שכבר הוכרעה בעבר." 6. בהמשך הדברים נדחתה ביום 4.4.07 גם בקשה לביטול ההחלטה מיום 25.3.07. 7. בנוסף לאלה, מאזכרת העתירה החלטה קודמת שניתנה על ידי בית משפט זה ביום 30.4.06 (כב' השופט א' רובינשטיין) ברע"א 3498/06. בתמצית, וכעולה מן ההחלטה, פנתה העותרת לבית המשפט לענייני משפחה ברמת-גן ביום 23.6.05 (בש"א 7848/05) לשם קבלת סעדים שונים לצורך הבטחת זכויותיה בנכסים. ביום 27.7.05 ניתן צו הגבלת שימוש, האוסר על ביצוע כל דיספוזיציה בנכסים עד למתן החלטת אחרת. בעקבות הצו האמור הגישה העותרת בקשה לראש ההוצאה לפועל להורות על ביטולם או עיכובם של הליכי ההוצאה לפועל ביחס לנכסי העיזבון. בהחלטה מיום 14.8.05 קבע ראש ההוצאה לפועל כי הליכי הכינוס יימשכו כסדרם. על החלטה זו הגישה המבקשת בקשת רשות ערעור לבית המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו (בר"ע 2533/05). הבקשה נדחתה בהחלטה מיום 26.3.06. בקשת רשות ערעור לבית משפט זה נדחתה ביום 30.4.06 (רע"א 3498/06). בין היתר, נקבע בהחלטה כך: "בהחלטות בתי המשפט הקודמים נקבע, כי יש להמשיך בהליכי כינוס ביחס לנכסי העיזבון. החלטות אלה אימצו את עמדת המשיב, לפיה צו העיקול וצו כינוס הנכסים הוטלו עובר להמחאת זכויותיו של החייב למבקשת; משאומצה עמדה זו, אין הבקשה דנא מעוררת שאלה משפטית, ולבה הוא בהתערבות בממצאי עובדה. משניתן למבקשת יומה בערכאה הדיונית וכן בערכאת הערעור, ומשאין הבקשה עומדת בכללים למתן רשות ערעור בגדרי ההלכה הנוהגת, איני רואה ליתן למבקשת יום ערעורי נוסף בערכאה זו" 8. בנוסף לאלה, וכעולה מן המסמכים שצורפו לעתירה, ניהלה העותרת מספר הליכים משפטיים נוספים, ובכלל זה, תביעה בבית המשפט המחוזי במסגרתה התבקש צו מניעה קבוע נגד המשיב 4 ובא-כוחו, וזאת בהסתמך על זכויות הבעלות של העותרת בנכסים (ת.א. 2549/02). כן נוהל הליך נוסף בבית המשפט המחוזי (עמ' 1386/04) אשר במסגרתו התבקש צו למניעת ביצוע כל דיספוזיציה בנכסים. טענות העותרים 9. העותרים טוענים כי הודעת העיקול נשלחה ללא שניתן צו מאת ראש ההוצאה לפועל, כנדרש בסעיפים 34(א), 43 לחוק ההוצאה לפועל, התשכ"ז – 1967, ומכוח תקנה 72(א) לתקנות ההוצאה לפועל, התש"ם – 1979. בהקשר זה סומכים העותרים על הודעת בא-כוח המשיב 4 שהוגשה בהליכים קודמים, ממנה עולה, כך נטען, כי המזכירות מנפיקה הודעות עיקול ללא כל צו מאת ראש ההוצאה לפועל. כן טוענים העותרים כי בעת הרלוונטית, הסמכות ליתן צו עיקול מסורה היתה לבית המשפט המוסמך לדון בענייני ירושה ועזבון, כאמור בסעיף 151 לחוק הירושה, התשכ"ה – 1965. העותרים מוסיפים וטוענים כי הגשת עתירה היא המוצא היחיד לקבלת סעד נגד התנהלות זו שלא כדין של מערכת ההוצאה לפועל. דיון והכרעה 10. דין העתירה להידחות על הסף. הלכה פסוקה היא, כי בית משפט זה לא יזקק לעתירה מקום בו עומד לעותר סעד חלופי במסגרת הליך אזרחי בבתי המשפט הרגילים (בג"צ 5016/06 קורקין נ' בית המשפט המחוזי תל-אביב (לא פורסם); בג"צ 667/06 עופר, מושב עובדים להתיישבות חקלאית שיתופית בע"מ נ' מינהל מקרקעי ישראל, האגף החקלאי (לא פורסם)). 11. העתירה הנוכחית אינה אלא הצגה של טיעונים נוספים שיש בהם לתמוך בטענת העותרים כי המחאת הזכויות שערכו ביום 5.11.00 גוברת על צו העיקול והודעת העיקול מחודש ספטמבר 2000. משכך הוא, התרופה לעותרים אינה בגדר עתירה לבית משפט זה, אלא בבית המשפט האזרחי. אין בהכרעתנו, המבוססת על קיומו של סעד חלופי, משום הבעת עמדה אם הדבר אפשרי על דרך תיקון התובענה התלויה ועומדת בבית-המשפט המחוזי; ממילא, אין אנו מביעים עמדה לגוף העניין היה ותוגש בקשה כאמור. 12. על יסוד האמור, דין העתירה להידחות על הסף. ניתן היום, י"א באייר התשס"ז (29.4.07). ש ו פ ט ש ו פ ט ש ו פ ט _________________________ העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח. 07035150_M03.doc נב מרכז מידע, טל' 02-6593666 ; אתר אינטרנט, www.court.gov.il