דודי חילף נ. מדינת ישראל

פסק-דין בתיק ע"פ 3515/06 בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים פליליים ע"פ 3515/06 בפני: כבוד הנשיא א' ברק המערער: דודי חילף נ ג ד המשיבה: מדינת ישראל ערעור על החלטתו של בית משפט השלום בקריות (כבוד השופטת אורית קנטור) מיום 20.4.2006 שלא לפסול עצמו מלדון בת.פ. 1914/03 תאריך הישיבה: י"ג באייר התשס"ו (11.5.2006) בשם המערער: עו"ד וופא זועבי-פאהום בשם המשיבה: עו"ד יעל שרף פסק-דין ערעור על החלטתו של בית משפט השלום בקריות (כבוד השופטת א' קנטור), מיום 20.04.2006, שלא לפסול עצמו מלדון בת.פ. 1914/03. 1. כנגד המערער הוגש כתב אישום לבית משפט השלום בקריות (ת.פ. 1914/03), שעניינו עבירות אלימות במשפחה. התיק מתנהל זה זמן רב, תוך שבמהלכו הודה המערער בעובדות כתב האישום המתוקן והופנה לקבלת תסקיר מבחן. בתסקיר זה, נמנע שירות המבחן ממתן המלצה טיפולית, אולם עלה מתוכו כי תוך כדי התנהלות המשפט נעצר המערער בחשד לתקיפת מתלוננת אחרת. לאחר הגשת התסקיר לבית המשפט, ביקשה באת כוח המערער כי יותר לו לחזור בו מהודאתו, באופן שינתן לו יומו בפני בית המשפט. היא אף הדגישה כי המערער לא הודה בביצוע עבירה פלילית בפני קצין המבחן, ורק מטעם זה ניתן כלפיו תסקיר שלילי הנמנע מהמלצה טיפולית. 2. הבקשה לחזרה מהודאה נדחתה (ביום 20.04.2006). בהחלטתו, קבע בית המשפט כי "הנאשם היה מודע למשמעות ההודייה, הן לאור העובדה כי היה מיוצג, הן לאור העובדה כי ההודייה נמסרה בעקבות הסדר טיעון, הן לאור העובדה כי הנאשם הודה בכתב אישום מתוקן, אשר נמחקה ממנו נסיבה מחמירה ואני סבורה כי בקשתו לחזור בו מהודייתו נובעת הן לאור העובדה כי נכזבה תוחלתו כי שירות המבחן ימליץ על אי הרשעתו והן לאור העובדה כי נפתח לו תיק נוסף, אשר עשוי לשנות תוצאות הליך זה". בעקבות החלטה זו, ביקש המערער את פסילת בית המשפט. לשיטתו, הדברים האמורים בהחלטתה מלמדים על דעה קדומה כנגדו. 3. בקשת הפסילה נדחתה. בית המשפט ציין כי "דומה כי בקשת הפסילה באה בכדי 'להלך אימים' על בית המשפט או לחילופין, להוות שוט על מנת שבית המשפט יפסוק בהתאם לתוצאה הרצויה על ידי הסנגוריה". כן הובהר בה כי קיומו של ההליך הנוסף כנגד המערער הובא לידיעת בית המשפט עוד קודם לכן על ידי הסנגוריה. מכאן הערעור שלפני. 4. לאחר שמיעת הצדדים ועיון בחומר שלפני, נחה דעתי כי דין הערעור להידחות. פסילת שופט אינה מעשה של מה בכך. אין היא נעשית בנקל (ראו: ע"א 8108/98 אל-על נ' זילברשלג (טרם פורסם)). נדרש להראות חשש ממשי אובייקטיבי למשוא פנים, במובן שדעתו של היושב בדין "ננעלה", כך שניתן לראות בהליך כולו כ"משחק מכור" (בג"ץ 2148/94 גלברט נ' יושב-ראש ועדת החקירה לבדיקת אירוע הטבח בחברון, פ"ד מח(3) 573, 605). עיון בפרוטוקול בית המשפט אינו מעלה חשש ממשי כזה. אמירות בית המשפט הובאו במסגרת החלטה מפורטת הדוחה את בקשת המערער לחזור בו מהודאתו. הן נוגעות בעיקרן להערכת בית המשפט את מניעיו של המערער, ולא לאשמו בדין. אפילו היו בהן אמירות שאינן במקומן – ולעניין זה אין אני נדרש להביע עמדה – לא עולה מהן עמדה נחרצת ובלתי מסויגת כנגד המערער, וחזקה על בית המשפט שידע לשמור על מקצועיותו ולשפוט את המקרה שלפניו באופן ראוי וללא משוא פנים (ראו והשוו: ע"פ 6545/02 גמליאל נ' ראש עיריית הרצליה (לא פורסם)). אשר לחשיפתו של בית המשפט לכתב האישום הנוסף שהוגש כנגד המערער, הרי שאין בכך עילה לפסילתו. הלכה היא כי "עצם החשיפה לעברו הפלילי של נאשם אין בה כדי להוות עילה לפסילתו של שופט" (ע"פ 8854/00 אלמקייס נ' מדינת ישראל (לא פורסם) וכי "לא כל מידע על עברו של הנאשם או המתדיין ולא כל אמירה המגלה מידע כלשהו על הרשעה קודמת צריכים להביא לפסילתו של שופט (מ' שמגר "על פסלות שופט – בעקבות ידיד תרתי משמע" גבורות לשמעון אגרנט (תשמ"ז) 87, 110). כך הם פני הדברים כשמדובר בפסק דין חלוט. קל וחומר שכך הם פני הדברים שמדובר באישום בלבד, ושעה שהמערער בחזקת חף מפשע. הערעור נדחה. ניתן היום, כ"ט באב התשס"ו (23.8.2006). ה נ ש י א _________________________ העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח. 06035150_A01.doc דז מרכז מידע, טל' 02-6593666 ; אתר אינטרנט, www.court.gov.il