פלוני נ. בית הדין הרבני הגדול לערעורים

פסק-דין בתיק בג"ץ 3514/10 בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט גבוה לצדק בג"ץ 3514/10 בפני: כבוד השופט א' א' לוי כבוד השופטת ע' ארבל כבוד השופט י' עמית העותרת: פלונית נ ג ד המשיבים: 1. בית הדין הרבני הגדול לערעורים 2. בית הדין הרבני האזורי ירושלים 3. בית הדין האזורי באר שבע 4. פלוני עתירה למתן צו על-תנאי תאריך הישיבה: ב' בטבת התשע"א (09.12.10) בשם העותר: עו"ד ווסר אדוארדו בשם המשיבים 1-3: בשם המשיב 4: עו"ד שמעון יעקבי עו"ד גדעון נתיב פסק-דין השופט א' א' לוי: 1. על דעת הצדדים החלטנו לדון בעתירה כאילו ניתן בה צו-על-תנאי, ולהלן נביא את העובדות הצריכות לעניין: א) העותרת ומשיב 4 נישאו בשנת 1961 ונולדו להם חמישה ילדים, כולם בגירים. לפני שנים רבות עלו נישואיהם על שרטון, ובעקבות כך עזב המשיב את ביתם במושב יכיני 57, שם נותרה להתגורר העותרת עם אחד מילדיה. ב) בדיון שהתקיים בעניינם של בני הזוג ביום כ"ח באלול התשנ"ט (9.9.1999), קבע בית הדין הרבני האזורי כי על הצדדים להתגרש, ואף נקבע מועד לסידור גט. עוד נקבע, כי על העותרת לעזוב את הדירה כפי שנפסק בחודש אלול התשנ"ח, מתוך כוונה למכור את הנכס לצורך חלוקת הרכוש. לעניין זה הוסיף בית הדין וקבע בזו הלשון: "אם האשה לא תפנה או תבצע את החלטת בית הדין תוך 30 יום מחייבים אותה בסך 500 $ (חמש מאות דולר) לחודש... עבור שכירות לבעל". ג) בעתירה קודמת שהוגשה לבית משפט זה (בג"צ 8788/08), נקבע כי קודם להכרעה בענייני הרכוש של בני-הזוג, לא היה מקום להורות על פינויה של העותרת מהדירה, ועל כן הוחלט לבטל חיוב זה. ד) בסופו של דבר ניתן הגט ביום 25.5.09, ובנושא הרכוש המשותף נקבע כי הוא יתחלק בחלקים שווים. לצורך מימוש הרכוש מונה כונס נכסים, ובעקבות פנייתו של זה לשמאי נמצא כי שווי המשק כ-600 אלף ש"ח. המשיב הביע נכונות לרכוש את חלקה של העותרת, אולם, לטעמו יש לנכות מסכום זה את דמי השכירות שנקבעו בפסק-דינו של בית הדין הרבני האזורי בחודש אלול התשנ"ט. בהחלטה נוספת מחודש חשון התש"ע (אוקטובר 2009), קבע בית הדין האזורי כי ההחלטה בבג"צ 8788/02 פטרה את העותרת מפינוי המשק, אולם הותירה את החיוב בדמי השכירות בסכום של 500 דולר על כנו. ערעור שהוגש על החלטה זו, נדחה על ידי בית הדין הרבני הגדול. אותה פרשנות של בית הדין את החלטתו של בית המשפט הגבוה לצדק, היתה שגויה. בית הדין הרבני האזורי בירושלים, בהחלטתו משנת התשנ"ט (1999), יצר זיקה הדוקה בין פינוי המשק לתשלום דמי השכירות. ובמילים אחרות, דמי השכירות נועדו לדרבן את העותרת לפנות את המשק, ולפיכך משעה שבית משפט זה ביטל את החיוב בפינוי, ממילא בטל עמו גם החיוב בדמי שכירות. בנסיבות אלו שוב אין מנוס מביטול פסקי הדין נושא העתירה שניתנו על ידי משיבים 3-1, וככל שהמשיב סבור כי בידו עילה לתבוע דמי שכירות או דמי שימוש ראויים, פתוחה בפניו הדרך להביא את עניינו להכרעה בפני הערכאה המוסמכת. אין צו להוצאות. ניתן היום, ב' בטבת התשע"א (09.12.2010). ש ו פ ט ש ו פ ט ת ש ו פ ט _________________________ העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח. 10035140_O05.doc אז מרכז מידע, טל' 02-6593333 ; אתר אינטרנט, www.court.gov.il