מלונות מוריה פלזה טבריה בע"מ נ. ולרי טקצ'נקו

פסק-דין בתיק ע"א 3510/11 בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים אזרחיים ע"א 3510/11 לפני: כבוד השופט י' דנציגר כבוד השופט נ' הנדל כבוד השופט א' שהם המערערות: 1. מלונות מוריה פלזה טבריה בע"מ 2. אריה (כלל) חברה לביטוח בע"מ נ ג ד המשיב: ולרי טקצ'נקו ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בנצרת בתיק אזרחי 840/09 תאריך הישיבה: י"ח בטבת התשע"ג (31.12.12) בשם המערערות: עו"ד עמוס ניר בשם המשיב: עו"ד אליזבט קרפטוב פסק-דין השופט נ' הנדל: 1. מונח לפנינו ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בנצרת (כב' השופט י' אברהם) בת"א 840-09 בגדרו הוטלה על המערערות אחריות בגין נזקים שנגרמו למשיב, והן חוייבו לפצותו, לאחר קיזוזים שונים, בסך של 1,748,107 ₪ וכן לשאת בשכר טרחה, הוצאות משפט ודמי אגרה. 2. המשיב, יליד 1970, עלה מאוקראינה לישראל בשנת 1997. כעשרה חודשים לאחר עלייתו ארצה החל לשמש כעובד נקיון אצל מערערת 1, בבית מלון מוריה פלאזה בטבריה (להלן: המערערת) המבוטחת אצל מערערת 2. בליל ה-15.7.98, כחודש לאחר תחילת עבודתו במלון, היה המשיב במשמרת ובסמוך לשעה 3:15 עת עבד באיזור הבריכה החליק מגרם מדרגות ונפל על ידו הימנית, נפילה אשר גרמה לו לפגיעות פיזיות ונפשיות. בגין פגיעות אלה תבע המשיב את המערערות בטענה כי רשלנותה של המערערת 1 היא שהביאה לנזקים שנגרמו לו. באשר לשאלת האחריות בית המשפט קמא קבע כי המערערת התרשלה וחרגה מסטנדרט הזהירות בכך שלא סיפקה למשיב נעליים מתאימות ובכך שהמעקה באותו גרם מדרגות המוביל לבריכה לא הגיע עד לסוף גרם המדרגות. עוד נקבע קיומו של קשר סיבתי בין התרשלות זו לבין הנזקים שנגרמו למשיב. בית המשפט המחוזי לא קיבל את טענות המערערת ולפיהן התרשלותו של המשיב היא שגרמה באופן בלעדי לנזקים שנגרמו לו. נקבע כי מירב הנסיבות שהביאו לאירוע מקורן בהתרשלות המערערת, ואילו האשם התורם של המשיב, אשר כעובד מתחיל יכול היה להעריך אך במעט את הסיכון במקום, מסתכם ב-5% בלבד. בין הצדדים התגלעה מחלוקת גם בשאלת גובה הנזק ושיעור נכותו של המשיב. בית המשפט קבע כי קיים קשר סיבתי בין התאונה לבין התפתחותה של מחלה נוירולוגית שהתפתחה אצל המשיב וכן להפרעת דחק פוסט טראומטית. לנוכח זאת העמיד את נכותו הרפואית של המשיב, המשקללת נכות אורתופדית, נוירולוגית ונפשית, על 56.125%. בית המשפט קמא ציין כי המל"ל העמיד את הנכות התפקודית של המשיב על 90%, אך על בסיס התרשמותו החליט בית המשפט להעמידה לבסוף על אבדן מלא של כושר ההשתכרות. לצורך חישוב כושר השתכרותו של המשיב התייחס בית המשפט לכושר ההשתכרות המוכחת אשר עמד על 4,565 ₪ ולנוכח גילו הצעיר והשכלתו העריך על דרך אומדנה כי שכרו היה עומד על 9,000 ₪ ברוטו, החל מ-4 שנים לאחר התאונה. על בסיס זה חושבו גם הפיצויים בגין הפנסיה. בנוסף לאלה נפסקו למשיב גם פיצויים בגין כאב וסבל, עזרת צד ג' והוצאות שונות ובסך הכל הוערך הנזק ב-3,589,149 ₪. בניכוי האשם התורם ובקיזוז תגמולי המוסד לביטוח לאומי חוייבו המערערות ב-1,082,051 ובתשלומים הנוספים כמפורט לעיל. בעקבות שתי החלטות שניתנו ב-27.6.2011 וב-17.8.2011 תוקנו שתי טעויות סופר בפסק הדין והחיוב הועמד לבסוף על 1,748,107 ₪. מכאן הערעור. 3. הערעור מתרכז בשלוש סוגיות עיקריות: שיעורו של האשם התורם, קביעת שיעור הנכות התפקודית והאופן בו חושב כושר ההשתכרות העתידי של המשיב. באשר לאשם התורם, טוענות המערערות כי יש להעמידו על 33% כיוון שהשיעור הנמוך שנקבע אינו עולה בקנה אחד, לטענתן, עם ממצאי בית המשפט קמא על ידיעת המשיב בדבר רטיבות הרצפה במקום בו נפל. בעניין הנכות התפקודית טוענות המערערות כי הענקת נכות תפקודית של 100% משמעה כי עקב הפגיעה ביד איבד המשיב כל סיכוי לעבוד בכל עבודה המניבה הכנסה, ולמעשה בית המשפט המחוזי העמיד את מצבו באופן הדומה לזה של אדם המשותק בכל גפיו. גם לגבי כושר ההשתכרות העתידי של המשיב טוענות המערערות כי בית המשפט קמא שגה בהעמידו את בסיס השכר על 9,000 ₪ בהיעדר ראיה לכך שלמשיב היו סיכויי התקדמות בעבודתו אלמלא התאונה, עד לרמה הגבוהה מזו של השכר הממוצע במשק. בנוסף לטענות אלה חולקות המערערות גם על שיעור הפיצויים שנקבע בגין כאב וסבל וכן על עצם פסיקתם של פיצויים בגין התאמות דיור, הפסד פנסייה והוצאות רפואיות. בסיכום טענותיהן מבקשות המערערות כי נזקיו של המשיב, בניכוי האשם התורם, יועמדו על 1,203,319₪ אשר יתקזזו במלואם בתשלומי המוסד לביטוח לאומי. באת כוח המשיב טענה מצידה כי לנוכח מחדליה של המערערת על האשם התורם לעמוד בעינו. כמו כן, עמדה על הטענה כי נכותו התפקודית של מרשה אכן מלאה ולא מתאפשרת לו כל עבודה שהיא. באשר לכושר ההשתכרות העתידי טוען המשיב כי אמנם השתכרותו בפועל בעת התאונה הייתה כמחצית מכפי שנפסק לו לעתיד, אך לנוכח ההשכלה שרכש בחו"ל וכוונתו המקורית ללמוד במכון וינגייט הרי שחישוב על בסיס 9,000 ₪ לחודש אכן משקף את פוטנציאל ההשתכרות העתידית שלו. 4. בבוא ערכאת הערעור לדון בפיצויי נזיקין נדרשת היא לאזן בין החישוב האריתמטי והמפורט שנערך בערכאה הדיונית לבין מבט כולל יותר על דרך האומדנה באשר לשורה התחתונה של חשבון זה. בע"א 10758/08 ‏אחמד ג'בארין נ' נוגה חברה לביטוח בע"מ (4.1.2011) נפסק כך באשר לעקרונות בבסיס שיקולי התערבותה של ערכאת הערעור בחישוב גובה הנזקים: האחד – לרוב, ודווקא בסכומים הנכבדים יותר, עסקינן באומדנה – לעיתים יותר לעיתים פחות. הנתונים משקפים הערכה שמטבעה אינה מדויקת. ודוק, אף אם הערכאה המבררת עורכת תחשיב אריתמטי, אין בכך כדי להוציא את מימד האומדנה מהמלאכה. שיטת התחשיב הינה רצויה כדי למנוע מצב בו התוצאה תהא אינטואיטיבית גרידא עד כדי שרירותית. הביקורת הערעורית תבחן את התוצאה בראייה זו. השני, בסופו של שיקול מגיע בית המשפט לסכום כולל. התוצאה הכוללת מהווה תשובה לשאלה האם הפיצוי צודק בנסיבות המקרה. לכן, ערכאת הערעור תיטה להעניק משקל, ואף משקל רב, לסבירות השורה התחתונה בתחשיב (שם, פסקה 17). במקרה שלפנינו נפסקו למשיב, בניכוי האשם התורם ובקיזוז תקבולי המל"ל, פיצויים בסך של 1,748,107 ₪. שורה תחתונה זו איננה קיצונית בחריגתה ממתחם הפיצוי הסביר ההולם את סוג נזקיו של המשיב, אולם מדובר בחריגה אשר יש בה כדי להביאנו להתבונן גם על הרכיבים העיקריים המצטרפים לסכום זה. פסק דינו של בית משפט קמא קבע כי המשיב עצמו נושא באשם תורם בשיעור של 5%. אכן, כטענת המערערות, מדובר בשיעור נמוך בהתחשב בנסיבות המקרה כפי שאלה נקבעו בבית המשפט קמא, אולם בנתון זה כשלעצמו, לא היינו באים לכלל התערבות. באשר לכושר השתכרותו העתידית, בעיקרון מקובלת עלינו קביעתו של בית המשפט קמא המתבססת על התרשמותו מכלל נסיבות המקרה כי "נוכח גילו הצעיר של התובע [המשיב] עובר לתאונה, היותו רווק ובעל תואר אקדמי מחו"ל, יש להניח כי ברבות הימים, לאחר שיפור כישורי השפה שלו היה מגדיל את כושר השתכרותו בשיעור כלשהו". גם אם חישוב הפיצוי ברכיב זה הוא על הצד הגבוה נאמר שוב כי העניין כשלעצמו אינו מצדיק התערבות על ידי ערכאת ערעור. שונים הם פני הדברים באשר לקביעת שיעור נכותו התפקודית של המשיב על 100% לגביה מצאנו מקום להתערב הואיל ויש בקביעה זו משום הערכת חסר של כושר השתכרותו העתידי. בע"א 1249/04 רבאח אדהם נ' רבאח רביע (8.11.2006) נפסק כי באופן עקרוני "ככל הניתן אין להעמיד אדם בחזקת מי שאינו יכול לעבוד כל עיקר, אלא כשהנסיבות ברורות וחדות; פרפלג במקרים רבים הוא אדם המשתכר ככל אדם אחר". עוד נאמר כי כעניין שבמדיניות "בית המשפט יימנע ככלל מהטבעת חותם של אי כשירות גמורה לעבודה על אדם, פרט – כאמור – למקרים שבהם אין כל מנוס מכך". במקרה שלפנינו ישנו פער המגיע לכדי אי סבירות – המצדיקה התערבותנו – בין קביעת נכות תפקודית גבוהה לבין קביעת נכות תפקודית מלאה למשיב שעיקר פגיעתו באחת מידיו. מצאנו אם כן כי הקביעה בדבר נכות תפקודית בשיעור של 100% מהווה עמדה עקרונית של בית המשפט המחוזי שאינה מתיישבת עם עובדות המקרה. אמנם המשיב נפגע בידו ואף סובל מנכות נוירולוגית ונפשית, אולם העובדות כפי שנקבעו על ידי בית המשפט אינן מציירות תמונה לפיה המשיב אינו יכול כלל להשתכר. ודוק, אין לשלול מסקנה לפיה נמצא כי תובע מסוים סובל מנכות תפקודית בשיעור מלא, אך זאת במקרים המתאימים וענייננו אינו נמנה עם אלה. נאמר זאת בצורה אחרת: גם אם היה מקום שהערכאה המבררת תקבע נכות תפקודית בשיעור גבוה מאוד, קיים פער בין קביעה מסוג זה לבין שלילת כל יכולת תפקודית. החריגה האמורה נופלת בגדר טעות משפטית שמצדיקה התערבות. זאת על פי הממצאים העובדתיים כפי שנקבעו על ידי בית המשפט. בבוא ערכאת הערעור לכמת את הטעות האמורה ולתת לה ביטוי מספרי תילקח בחשבון התרשמותו הכללית של בית המשפט המחוזי אשר שמע וראה את העדים ישירות. בדרך זו המסקנה המשפטית תתאים את עצמה למארג העובדתי שנקבע. יש לזכור כי בכל מקרה עסקינן בכגון דא בקביעה על פי אומדנה. 5. הערעור מתקבל כך שמסכום יתרת הפיצוי לאחר הקיזוזים יופחתו 300,000 ₪. שיעור שכר הטרחה שנפסק בבית המשפט קמא יעמוד בעינו (23%) אך יחול לגבי הסכום המופחת. ביתר הרכיבים לא יחול שינוי. בנסיבות העניין אין צו להוצאות בהליך זה. ניתן היום, ד' אדר תשע"ג (14.2.2013). ש ו פ ט ש ו פ ט ש ו פ ט _________________________ העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח. 11035100_Z08.doc נכ מרכז מידע, טל' 077-2703333 ; אתר אינטרנט, www.court.gov.il