שבתאי ברכה נ. יעקב חונוביץ

פסק-דין בתיק ע"א 351/16 בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים אזרחיים ע"א 351/16 לפני: כבוד השופט ע' פוגלמן כבוד השופט י' עמית כבוד השופט מ' מזוז המערער: שבתאי ברכה נ ג ד המשיבים: 1. יעקב חונוביץ 2. מ.ח. הכרמל נכסים והשקעות 2013 בע"מ ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בחיפה מיום 3.12.2015 בת"א 30187-05-13 (ע"י כב' השופט א' קיסרי) תאריך הישיבה: י"ז בשבט התשע"ז (13.2.2017) בשם המערער: עו"ד יאיר אבני; עו"ד משה בלטר; עו"ד רענן בר זוהר בשם המשיב 1: עו"ד ברק לסרי בשם המשיבה 2: עו"ד אביאל שטרן פסק-דין השופט מ' מזוז: 1. ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בחיפה (כב' השופט א' קיסרי) מיום 3.12.2015 בת"א 30187-05-13, אשר דחה את תביעת המערער נגד המשיבים. 2. המערער והמשיב 1 (להלן: המשיב) היו שותפים בשותפות לא רשומה אשר ניהלה עסק של חשמלאות רכב במבנה שעמד על מקרקעין אותם חכרו המערער והמשיב 1 ממינהל מקרקעי ישראל (להלן: המינהל), על פי הסכם חכירה מיום 16.8.1981 (להלן: הנכס). לאחר זמן התפרקה השותפות, והקשר העסקי בין הצדדים נותק. בשנת 2010 נחתם הסכם בין הצדדים לפיו מכר המשיב למערער את חלקו בנכס (מחצית מזכויות החכירה) תמורת סכום של 75,000 דולר; ואולם לאחר שהמערער לא שילם את סכום התמורה ולאחר שנשלח אליו מכתב התראה, הודיע לו המשיב, באמצעות מכתב בא כוחו, על ביטול הסכם המכר. כעבור כשנתיים התקשר המשיב עם המשיבה 2 בהסכם למכירת חלקו בנכס. בסמוך לאחר מכן הגיש המערער את התביעה מושא הערעור נגד המשיבים למתן פסק דין הצהרתי כי הוא בעל כל זכויות החכירה בנכס ולמתן צו למניעת השלמת רישום חלקו של המשיב בנכס על-שם המשיבה 2. 3. בפסק דין מפורט דחה בית משפט קמא את תביעת המערער. בית המשפט דחה את טענת המערער כי הזכויות בנכס היו רכוש השותפות, באשר נרכשו בידי השותפות לצורך ניהול עסקיה, ומשפרש המשיב מהשותפות - אין לו עוד זכויות בנכס. בית המשפט קבע כי אין בחומר הראיות ובעדויות תמיכה למסקנה כי הזכויות בנכס הן רכוש השותפות, אלא ההיפך הוא הנכון. בית המשפט מנה שורה של אינדיקציות לכך שמדובר בנכס שנחכר באופן אישי על ידי המערער והמשיב. בין היתר, עמד בית המשפט על כך כי הסכם החכירה של הנכס מהמינהל מתייחס אל המערער והמשיב כחוכרים ומציין את שמותיהם ומספרי תעודות הזהות שלהם, ואין כל ביטוי לכך שהשותפות, להבדיל מהמערער והמשיב עצמם, היא החוכרת; כי בהתכתבויות ובמגעים של המינהל מול המערער והמשיב, גם שנים לאחר פירוק השותפות, הוא התייחס למשיב כאחד החוכרים של הנכס, והמערער לא מחה על כך ולא פעל כדי לתקן זאת, לרבות במסגרת תכנית מ- 1999 לאיחוד מגרשים שהנכס הוא אחד מהם; וכי בהתאם לשני הסכמי שכירות, מ- 1999 ומ- 2004, שלפיהם שכרה חברה שבשליטת המערער את הנכס, המשכירים הם המערער והמשיב. לבסוף, ציין בית המשפט את ההסכם בין המערער למשיב משנת 2010, שנזכר כבר לעיל ושלפיו המשיב יעביר למערער את זכויותיו בנכס תמורת 75 אלף דולר, הסותר בעליל את טענת המערער כי זכויות המשיב בנכס הועברו אליו במסגרת פירוק השותפות ביניהם ב- 1982. בית המשפט דחה את גרסת המערער, לפיה הסכם זה הוא תוצאה של "סחיטה" על ידי המשיב, וקבע כי מדובר בגרסה תמוהה שאינה מתיישבת עם העובדות. להשלמת התמונה, אציין כי המערער טען כי בהתאם להסכם פירוק השותפות מ- 1982 העביר אליו המשיב את כל זכויותיו בשותפות, לרבות זכויותיו בנכס. ואולם, לא היה בידי המערער להציג הסכם זה, אשר לדבריו אבד בשריפה שפרצה ב- 2002, אלא רק מסמך בכתב יד, שלטענתו מהווה את ההתחשבנות הסופית בינו לבין המשיב בעקבות פירוק השותפות, החתום על ידי המשיב בלבד. בית המשפט קבע כי ממסמך זה לא ניתן להסיק כלל שמדובר בהסכמת המשיב להעביר למערער את הזכויות בנכס. נוכח האמור נדחתה כאמור תביעת המערער, ומכאן הערעור. 4. בערעורו שב המערער על טענותיו, כי הנכס הוא רכוש השותפות אשר נרכש על ידה לצורך ניהול עסקיה, וזאת תוך הפניה להוראות סעיפים 31 ו- 32 לפקודת השותפויות [נוסח חדש], התשל"ה-1975. לטענתו, בעת פירוק השותפות הוא שילם למשיב סכום מסוים לשם פירוק השותפות והעברת נכסי השותפות לרשותו, לרבות הזכויות בנכס. כן נטען, כי טענתו האמורה נתמכת בעובדה שהמשיב לא ביקש דמי שכירות שגבה המערער בעבור השימוש בנכס במשך שנים רבות, ואף לא העלה טענה כלשהי ביחס לנכס עת חתם על מסמכים שהיו דרושים למערער ביחס לנכס, ובכלל זה שעבוד הנכס. לחלופין נטען, כי אף אם נניח כי בעת פירוק השותפות הייתה כוונה כי המשיב ימשיך להיות בעל מחצית הזכויות בנכס, יש לקבוע כי הוא לא היה זכאי למכור את הזכויות לצד שלישי, ובפרט למשיבה 2 המהווה מתחרה עסקית של המערער, אלא זכאי רק לקבל תמורה כספית עבור הנכס מהמערער בלבד. המשיבים מצדם תומכים בקביעותיו ובמסקנותיו של בית משפט קמא. נטען כי גרסת המערער, לפיה הנכס נרכש כנכס של השותפות מכספי השותפות, היא בגדר "הרחבת חזית" שהועלתה רק בשלב עיקרי הטיעון בבית משפט קמא, מבלי שניתנה למשיב הזדמנות להגיב עליה, וכי גרסתו המקורית של המערער הייתה כי הוא רכש מהמשיב את זכויותיו בנכס בעת פירוק השותפות, אלא שטענה זו לא הוכחה ואף נסתרה בחומר הראיות. ומכל מקום נטען, אין כל תימוכין בחומר הראיות לגרסה חדשה זו. כפי שקבע בית משפט קמא, מחומר הראיות ומהתנהגות הצדדים לאורך השנים עולה בבירור כי זכויות החכירה בנכס נרכשו על ידי המשיב והמערער בחלקים שווים, באמצעים הכספיים של כל אחד מהם ולא בכספי השותפות, וכי המשיב הותיר בידיו את זכויותיו בנכס בעת פירוק השותפות. הכרעה 5. לאחר שבחנו בעיון את טענות הצדדים, בכתב ובעל-פה, ואף לאחר ששמענו שעה ארוכה את טיעוני בא כוח המערער בפנינו, לא מצאנו עילה להתערבותנו בפסק דינו של בית משפט קמא, ועל כן החלטנו לדחות את הערעור. 6. ערעור המערערים, רובו ככולו, נסב על ממצאים עובדתיים וקביעות מהימנות שקבע בית משפט קמא. הטענות שהועלו בפני בית משפט קמא והמועלות עתה בשנית, נדחו בפסק דין מפורט ומנומק כדבעי, והמערערים לא השכילו לבסס עילה כלשהי העשויה להצדיק את התערבותנו בפסק הדין קמא. 7. כידוע, "אין בית משפט שלערעור מתערב בממצאים עובדתיים, אינו בוחן מהימנותם של עדים ואף אינו מעמיד עצמו במקום הדרגה הראשונה בבחינת המסכת העובדתית שנפרשה לפניו, אלא אם כן בולטת על פני הפסק טעות משפטית שורשית או שהדברים מופרכים על פניהם ובלתי סבירים" (ע"א 501/84 מגדל חברה לביטוח בע"מ נ' מירון, פ"ד מב(2) 89, 99 (1988); ע"א 640/85 קופר נ' איגוד המוסכים, פ"ד מד(1) 594, 598 (1990); יואל זוסמן סדרי הדין האזרחי 857 (מהדורה שביעית, שלמה לוין עורך, 1995)). 8. בנסיבות אלו, אנו מאמצים את הממצאים העובדתיים והמשפטיים שנקבעו בפסק דינו של בית המשפט המחוזי ודוחים את הערעור מתוקף סמכותנו לפי תקנה 460(ב) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984, לאחר שמצאנו כי אין מקום לדחות את הממצאים העובדתיים שנקבעו בפסק הדין; כי הממצאים העובדתיים תומכים במסקנה המשפטית; וכי אין לגלות בפסק הדין טעות שבחוק. 9. אשר על כן הערעור נדחה. המערער יישא בהוצאות המשיבים בסכום כולל של 10,000 ₪ לכל אחד מהמשיבים. ניתן היום, ‏י"ח בשבט התשע"ז (‏14.2.2017). ש ו פ ט ש ו פ ט ש ו פ ט _________________________ העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח. 16003510_B10.doc אב מרכז מידע, טל' 077-2703333 ; אתר אינטרנט, www.court.gov.il