מדינת ישראל נ. אלפסי חיים

בבית המשפט העליון בש"פ 97 / בפני: כבוד השופט א' מצא המבקשת: מדינת ישראל נגד המשיב: חיים אלפסי בקשה שלישית להארכת מעצר מעבר לשנה לפי סעיף 54 לחוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב], התשמ"ב1982-. תאריך הישיבה: י"ב בסיון התשנ"ז (17.06.97) בשם המבקשת: עו"ד אתי כהנא בשם המשיב: עו"ד פזית פרלמוטר-וולף ה ח ל ט ה המשיב עומד לדין בבית המשפט המחוזי בבאר-שבע על-פי כתב-אישום המייחס לו עבירה של רצח בכוונה תחילה, בניגוד לסעיף 300(א)(2) לחוק העונשין. כתב האישום הוגש לבית המשפט ביום 20.12.1995. משפטו של המשיב טרם נסתיים. לפניי בקשת המאשימה להורות על הארכת מעצרו של המשיב, לפי סעיף 54 לחוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב], תשמ"ב1982-, בשלושה חודשים נוספים שמניינם מיום 20.6.1997. זו בקשה שלישית מטעם המאשימה להארכת המעצר, כאמור, וסניגוריתו המלומדת של המשיב מתנגדת לבקשה. נחה דעתי כי הבקשה בדין יסודה. ביום 1.1.1997 החליט עמיתי הנכבד, השופט זמיר, להיעתר לבקשתה הראשונה של המאשימה בדבר הארכת המעצר. לעת ההיא עמד המשפט בפני סיום. המשיב יוצג בדיון על-ידי עורך-דין מורגנשטרן, מי שכיהן כסניגורו מראשית ההליך, ובמועד הדיון בבקשה נתברר לבית המשפט, שבתוך כחודש לערך ניתן לסיים את פרשת הראיות והסיכומים במשפט. אלא שבינתיים חל שינוי בתבנית ניהולו של המשפט. מי שהיה סניגורו של המשיב, עורך הדין מורגנשטרן, התפטר מייצוגו; ומן החומר שבפניי עולה, כי הודעתו לבית המשפט המחוזי על רצונו להתפטר הוגשה ביום 19.12.1996, משמע עוד לפני מועד הדיון בבית-משפט זה בבקשה הראשונה להארכת המעצר. עובדה זו, ככל שניתן להתרשם, לא היתה ידועה לשופט זמיר, כאשר צויין בהחלטה, שלפי הערכתו עשוי המשפט להסתיים תוך חודש ימים. עתה, מששוחרר סניגורו הראשון של המשיב מן הייצוג, מינה בית המשפט למשיב סניגור מטעמו. סניגורו החדש (עורך-הדין לילוף) ביקש מבית המשפט שהות ללימוד החומר וכן ביקש להזמין לשמיעה מחדש שניים מן העדים שעדותם נסתיימה. בית המשפט נענה לבקשות הללו, אך בהגיע המועד שנקבע לשמיעת המשך הראיות אי אפשר היה לקיים את הבירור לגופו, מפני שבמועד זה התייצבה מטעם המשיב הסניגורית עורכת-הדין פרלמוטר-וולף, המייצגת אותו גם בפניי, אשר ביקשה לדחות את השמיעה למועד אחר. כן העלתה בקשה לשמוע, בנוסף לשני העדים שבית המשפט התיר להביאם מחדש, עד שלישי. אכן, משפטו של המשיב מתמשך הרבה מעבר לראוי, אך חוששני שהסיבה העיקרית לכך, שלא נתמלאה הציפייה לסיומו, שבאה לידי ביטוי בהחלטת השופט זמיר, היא החילופים התכופים של סניגורים שהתחוללו מאז. בשל חילופים אלה, הסכים סניגורו הממונה של העורר, עורך-הדין לילוף, לבקשתה השניה של המדינה להארכת המעצר, וכיום אנו ניצבים בפני הצורך להאריך את המעצר בשלישית. הבקשה למעצר, לגופה, מוצדקת, ובעניין זה אין לי מה להוסיף על מה שנכתב בהחלטתו של השופט זמיר ביום 1.1.1997. ענייננו הוא במי שמואשם בעבירת רצח בכוונה תחילה. מסוכנותו של המשיב לביטחון הזולת ולביטחון הציבור נלמדת מחומרתו המופלגת של הפשע המיוחס לו; והצורך להגן על הציבור מפניו גובר על פני ההכבדה הנגרמת לו כתוצאה מהארכת מעצרו פעם נוספת. הבינותי שהמשך המשפט קבוע למועד אחד נוסף, 26.6.1997. הסניגורית המלומדת חוששת שלא יעלה בידי בית המשפט לסיים את שמיעת הראיות באותו היום. אם המשפט לא יסתיים, מן הראוי שבית המשפט המחוזי יועיד מועדים קרובים נוספים, ככל האפשר וככל הדרוש, להשלמת שמיעת הראיות והסיכומים. יש לעשות כל מאמץ לסיים את המשפט בתוך תקופת ההארכה הנוכחית לבל יתעורר צורך בהארכה נוספת. הבקשה מתקבלת ומעצרו של המשיב מוארך בשלושה חודשים נוספים שמניינם מיום 20.6.1997, או עד למועד מתן פסק-הדין במשפטו (ת.פ. 540/95 של בית המשפט המחוזי בבאר-שבע), הכול לפי המוקדם מבין המועדים. ניתנה היום, י"ב בסיון תשנ"ז (17.6.97). ש ו פ ט העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 97035050.F02