פלוני נ. ביה"ח אל מוקסד אלחירייה

פסק-דין בתיק רע"א 3504/13 בבית המשפט העליון רע"א 3504/13 לפני: כבוד השופט צ' זילברטל המבקשים: פלונים נ ג ד המשיב: בית החולים אל מוקסד אלח'ירייה בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי בירושלים שניתנה ביום 7.04.2013 בת"א 19520-05-11 על-ידי כב' השופט ארנון דראל בשם המבקשים: עו"ד ש' לקר בשם המשיב: עו"ד מ' עותמאן פסק-דין 1. בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי בירושלים מיום 7.4.2013 (ת"א 19520-05-11, כבוד השופט א' דראל), במסגרתה התקבלה באופן חלקי בקשת המשיב (בית החולים אל מקאסד אל ח'רייה) לעכב את ביצועו של פסק הדין שניתן ביום 4.3.2013. בפסק הדין האמור, נקבע כי רופאי המשיב התרשלו בטיפולם במבקשת 1 (יתר המבקשים הם בעלה וילדיה) ובשל התרשלותם נזקקה המבקשת 1 לכריתת החלק העיקרי של המעי הדק, וכתוצאה מכך, בין היתר, היא תלויה בהזנה תוך ורידית. לפיכך נפסקו למבקשים פיצויים בסכום של 2,250,000 ש"ח בראשי הנזק השונים בתוספת שכר טרחת עורך דין והוצאות משפט. בנוסף, הצדדים הגיעו להסכמה שקיבלה תוקף של פסק דין, לפיה המשיב יספק באופן שוטף למבקשת 1, שקיות TPN (הזנה מלאכותית) לכל תוחלת חייה. 2. לאחר מתן פסק הדין עתר המשיב לבית המשפט המחוזי לעיכוב ביצועו של החיוב הכספי שנפסק (לא התבקש עיכוב ביצוע אספקתן של שקיות ה – TPN), נוכח ערעור שהוא מתכוון להגיש לבית משפט זה (בינתיים, ביום 25.4.2013, הוגש ערעור המשיב במסגרת תיק ע"א 2970/13). בבקשה נטען כי המבקשים הם תושבי האזור אשר מצבם הכלכלי קשה, ללא מקור הכנסה יציב ואין בבעלותם נכסים. בנסיבות הללו, נטען כי ביצוע פסק הדין יביא לכך שאם המשיב יזכה בערעור הוא לא יוכל לגבות מהמבקשים את סכומי הכסף שקיבלו. בית המשפט קיבל את הבקשה באופן חלקי וקבע כי המשיב ישלם למבקשים 20% מסכום הפיצויים והיתרה תעוכב. עוד נקבע כי תשלום הוצאות המשפט לא יעוכב וכן שכר טרחת עורך הדין ישולם לעורך הדין בכפוף לערבות צד ג' והתחייבותו העצמית להשיבו ככל שהערעור יתקבל. 3. על החלטה זו הוגשה בקשת רשות הערעור שבפניי. במסגרתה טוענים המבקשים כי לא היה מקום לעכב את ביצוע פסק הדין. שכן, החיוב בפסק הדין הוא חיוב כספי, אשר ככלל לא יעוכב. כמו כן נטען כי היה על בית המשפט ליתן משקל לכך שהמשיב אינו מבוטח וקיים חשש שהוא יקלע לחדלות פירעון בטרם יינתן פסק הדין בערעור. באשר לסיכויי הערעור טוענים המבקשים כי הם קלושים הן בסוגיית האחריות והן בשאלת גובה הנזק. עוד נטען כי שגה בית המשפט המחוזי משלא קיבל את הצעתם החלופית לפיה המשיב יפקיד את כספי הפיצויים בחשבון נאמנות בישראל. לשיטתם, ההפקדה תבטיח את תשלום הפיצויים אם הערעור ידחה ומאידך אם הערעור יתקבל לא יהיה כל קושי בהשבת הכספים לידי המשיב. 4. המשיב מדגיש בתשובתו כי המבקשים כלל לא התמודדו עם טענותיו לעניין סיכויי הערעור, והוא חוזר ומפרטן. לעניין זה אציין, כי בית משפט קמא הניח כי אין הערעור "משולל יסוד לחלוטין", ונראה כי אין סיבה לקביעה שונה בעניין זה, מבלי שיהא בכך משום הבעת עמדה לגופם של דברים. עוד טוען המשיב כי אין מקום להתערב בהחלטת בית המשפט המחוזי לעניין עיכוב התשלום של 80% מסכום פסק הדין נוכח האפשרות שיקשה על המשיבים להשיב מה שישולם להם ובהתחשב במצבם הקשה, בהיותם תושבי הרשות הפלשתינית, בעובדה שחלק ניכר מהפיצוי צופה פני עתיד ובסכום הגדול בו מדובר. המשיב גם דוחה את האפשרות להפקדת הכספים בחשבון נאמנות בישראל נוכח איתנותו הכלכלית והצורך להפנות את כל משאביו למען הגשמת מטרותיו כבית חולים. 5. לאחר העיון בבקשה ובתשובה לה, החלטתי לדון בה כאילו הוגש ערעור על פי הרשות שניתנה, בהתאם להוראת תקנה 410 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984 (להלן: התקנות). מסקנתי היא כי דין הערעור להתקבל באופן חלקי. ככלל, הגשת ערעור על פסק דין לא תעכב את ביצועו (תקנה 466 לתקנות). על המבקש את עיכוב ביצועו של פסק דין להראות כי סיכויי ערעורו טובים ומאזן הנוחות נוטה לטובתו. כאשר פסק הדין מטיל חיוב כספי, הנחת המוצא היא שמאזן הנוחות נוטה ככלל לטובת הזוכה בפסק הדין, מאחר שביצוע פסק הדין לא יצור מצב בלתי הפיך. שכן, אף אם הערעור יתקבל ניתן יהיה, בסופו של יום, להשיב למערער את הכספים ששילם (בש"א 1045/12 דלק נדל"ן בע"מ נ' וינמן, פסקה 9 (22.2.2012)). הדברים ידועים ומיותר להרחיב. כמפורט לעיל, במסגרת הבקשה לעיכוב ביצוע, טען המשיב כי יש לעכב את ביצוע פסק הדין משום מצבם הכלכלי הקשה של המבקשים, אשר יסכל את אפשרות השבת הכספים במידה שערעורו יתקבל. לעניין זה, אף הוסיף המשיב את הקושי במצב הקיים כיום לגבות כספים מתושבי האזור. אכן, מצב כלכלי קשה של הזוכה יכול להוות שיקול לעיכוב ביצוע תשלום פסק הדין, אם הציג המבקש תשתית ראייתית ועובדתית בדבר הקושי להיפרע מהזוכה אם ערעורו יתקבל (ע"א 7017/12 סיגמא וויב בע"מ נ' אנקום גרופ בע"מ, פסקה 11 (2.12.2012); ע"א 4308/12 בית החולים מקאסד נ' ת' ש', פסקה 10 (5.6.2012)). לאחר ששמע בית המשפט המחוזי את טענות הצדדים לעניין זה, הוא קבע כי מצבם הכלכלי של המשיבים הוא "בכי רע". ולפיכך שיקולי מאזן הנוחות מטים במקרה זה את הכף לטובת עיכוב הביצוע, משום החשש הממשי שלא ניתן יהיה להשיב את הכספים במידה שערעורו של המשיב יתקבל. בחנתי את טענות המבקשים בעניין זה, אך לא מצאתי כי הן מקימות עילה להתערב בקביעותיו אלו של בית המשפט המחוזי. לאמור לעיל אוסיף כי ממילא חלק משמעותי של הפיצוי מתייחס לנזק עתידי שטרם התגבש, כך שהעיכוב אינו אמור לפגוע במבקשים באופן משמעותי. 6. עם זאת, המבקשים טענו בבקשה כי איתנותו הכלכלית של המשיב מוטלת בספק ולפיכך ביקשו, לחלופין, שאורה למשיב להפקיד את כספי הפיצויים שעוכבו בחשבון נאמנות בישראל. במסגרת החלטתי מיום 8.7.2013 ביקשתי מהמשיב את התייחסותו לאפשרות הפקדת ייתרת כספי הפיצויים בקופת בית המשפט או בחשבון נאמנות. כאמור, בתשובתו דחה המשיב אפשרות זו. לטענתו, החשש אותו הביעו המבקשים כי הוא ייקלע לחדלות פירעון הוא חסר יסוד ובסיס, וכי היקף מחזור הכספים שלו הוא בסדר גודל המבטיח כי הוא יוכל לכבד "כל פסק דין ככל שיהיה". טענה זו גובתה בתצהירים. לפיכך טען המשיב, כי עדיף שכספי הפיצויים ישמשו לצורכי בית החולים ולא יופקדו בנאמנות "כאבן שאין לה הופכין" לכל תקופת הערעור. בעניין זה אני סבור כי יש לקבל את טענות המבקשים. כאמור, נקודת המוצא היא כי חיוב מכוח פסק דין כספי יש לקיים לאלתר. עם זאת, בהתאם לקביעת בית המשפט המחוזי, יש מקום לעכב העברת 80% מסכום הפיצויים לידי המבקשים, מהסיבות שפורטו לעיל. השאלה היא, האם סכום זה ייוותר בידי המשיב או שיש להורות על הפקדתו בנאמנות, באופן שיבטיח למבקשים שיוכלו לזכות בו בתום הליכי הערעור, היה וזה יידחה, כולו או חלקו. המשיב אינו נמנה על הגופים שניתן להניח לגביהם, ככלל, כי יעלה בידם ברמת ודאות גבוהה לקיים את פסק הדין, כגון בנקים, חברות ביטוח או גופים ציבוריים הנתמכים על-ידי המדינה (המשיב אף הזכיר כי אינו מתוקצב על-ידי המדינה). הפקדתו בנאמנות של חלק פסק הדין שבית המשפט ראה לנכון לעכבו, היא פרקטיקה מקובלת, שאם בכלל יש טעם לסטות ממנה ייעשה כן רק כאשר קיימים נתונים ממשיים שעל יסודם ניתן לקבוע כי אל לזוכה לחשוש מפני האפשרות שלאחר סיום הליכי הערעור הוא ימצא עצמו בפני שוקת שבורה (ראו, לדוגמא, האמור בסוף פסקה 16 להחלטה בע"א 94/13 מדינת ישראל נ' אל סעדי (3.4.2013), להלן: עניין אל סעדי). המשיב אינו נמנה על סוג זה של גופים, גם אם אין להגדיר את מצבו כ"רעוע", ובצירוף עקרון היסוד שלפיו אין בהגשת ערעור כדי לעכב את פסק הדין, עקרון שחל ביתר שאת כשמדובר בפסק דין כספי, מסקנתי היא כי יש מקום להורות על הפקדת הסכום האמור בנאמנות. בנסיבות הללו, אני סבור כי הפקדת ייתרת סכום הפיצויים בחשבון נאמנות תגן, מחד, על האינטרס של המבקשים ליהנות מפרי זכייתם כשהם יודעים שלא צפויים להם קשיי גבייה גם אם יחול שינוי במצבו הכלכלי של המשיב, אם ערעורו של המשיב יידחה. ומאידך גיסא, היא תגן על כספי המשיב, אם ערעורו יתקבל (השוו לאמור בנדון בעניין אל סעדי) . 7. נוכח האמור, הערעור מתקבל באופן חלקי. המשיב יפקיד את יתרת כספי הפיצויים, שנפסקו למבקשים ושתשלומם עוכב, בחשבון נאמנות נפרד שייפתח על-ידי בא-כוח המבקשים בבנק בישראל ושפרטיו יועברו לבא-כוח המשיב. הכספים יופקדו בפקדון שקלי נושא ריבית ועם סיום הליכי הערעור יועברו, על פירותיהם ובניכוי עמלות הבנק, למבקשים או למשיב לפי העניין. לחלופין רשאי המשיב, על-פי שיקול דעתו, להמציא לבא-כוח המבקשים ערבות בנקאית אוטונומית על הסכום המעוכב, שתוחזק בנאמנות עבור המבקשים. אם המשיב לא ייעשה כן בתוך 30 יום מהיום, יבוטל עיכוב הביצוע. המשיב יישא בשכר טרחת עורך הדין של המבקשים בסך 1,500 ש"ח. ניתן היום, ‏ה' באלול התשע"ג (‏11.8.2013). ש ו פ ט _________________________ העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח. 13035040_L03.doc סח מרכז מידע, טל' 077-2703333 ; אתר אינטרנט, www.court.gov.il