חיה גולן נ. מדינת ישראל

בבית המשפט העליון בירושלים עש"מ 3504/00 בפני: כבוד השופט י' זמיר המערערת: חיה גולן נגד המשיבה: מדינת ישראל ערעור על גזר הדין של בית הדין למשמעת של שירות המדינה מיום 16.4.00 בתיק בד"מ 120/98 בשם המערערת: עו"ד דוד שושני בשם המשיבה: עו"ד רחל מטר פסק-דין 1. זהו ערעור על החומרה של אמצעי המשמעת שהוטלו על המערערת על ידי בית הדין למשמעת של עובדי המדינה. וכך נאמר בגזר הדין של בית הדין למשמעת: "הנאשמת מורה מוסמכת כללית בכיתות ג'-ה' בבית ספר רמת גן, הועמדה לדין משמעתי לפני בית הדין למשמעת של עובדי המדינה לאחר שנעדרה תשעה ימים מעבודתה ללא אישור להיעדרות זו. סיבת ההיעדרות היתה נסיעה לחו"ל וזאת למרות שהוזהרה ע"י המפקחת שלא לעשות כן. הנאשמת טענה לעצמה והודתה בפני בית הדין בעבירות שיוחסו לה והורשעה בהפרת סעיפי המשמעת ובהוראות חוזר מנכ"ל משרד החינוך כאמור בכתב התביעה. בית הדין רואה בחומרה יתרה התנהגות זו של מורים שפוגעת במשמעת שירות המדינה וכמורה שחלק מתפקידה הוא לשמש דוגמא לתלמידיה, מקצוע בו משמשת דוגמא אישית מודל לתלמידים. אולם, בית הדין התרשם מדברי הנאשמת, שפרסה לפניו את מסכת חייה הקשים כדור שני לניצולי שואה. הורים שחולים במחלות קשות, הורים שלא השתחררו מסיוט השואה, הנאשמת, שלא בנתה חיי משפחה משלה והיא חיה יחד עם הוריה ובצילם, מטפלת בהם ומקדישה להם את חייה. היציאה מן הארץ היתה בלוויתם ומתוך לחץ כבד מצידם ונראה שלא היתה זו נסיעת תענוגות. לאור האמור לעיל, החליט בית הדין שלא לנהוג כלפיה בחומרה יתרה והוא פוסק: א. נזיפה; ב. הפקעת שליש משכורת קובעת ב3- תשלומים שווים ורצופים; ג. הורדה בדרגה אחת למשך חודשיים". 2. המערערת, שהיתה מיוצגת בבית משפט זה על ידי עורך-דין, אינה טוענת כנגד עצם ההרשעה בעבירת משמעת. אך היא מבקשת לרכך את חומרת העבירה, וכפועל יוצא לרכך גם את חומרת הסנקציה. וכך היא טוענת בערעור: "המערערת עזבה את הארץ בשנת 1998 לתקופה של 9 (תשעה) ימים בלבד, וזאת עקב המתיחות ששררה בישראל עקב החשש בהתלקחות מחודשת של העימות במפרץ. כתושבת רמת-גן, העיר אשר סבלה את מירב הפגיעות במלחמה בתחילת שנות ה90-, חששה המערערת לגורל בני משפחתה ורק לאחר לבטים רבים החליטה לעשות לביתה, ולהקל על הוריה את המצוקה הנפשית בה שרו. מטרת הנסיעה של המערערת והוריה לחו"ל לא היתה לשם נופש או לשם חופשה, אלא אך ורק למצוא מזור רגעי למצוקות הנפש, והראיה - עם תום המתיחות, לאחר 9 ימים, חזרה המערערת עם הוריה אל הארץ והתייצבה לעבודה". 3. באת-כוח המדינה טוענת כנגד המערערת כי בית הדין למשמעת התחשב כראוי בנסיבות האישיות של המערערת ואף ציין במפורש כי משום כך החליט שלא לנהוג כלפיה בחומרה יתירה. היא הציגה שורה של פסקי דין שניתנו על ידי בית הדין למשמעת של עובדי המדינה נגד מורים שנעדרו מעבודתם ללא היתר, ובהם הוטלו על המורים אמצעי משמעת חמורים יותר, ובכלל זה, ברוב המקרים, הפקעת משכורת אחת (ולעתים הפקעת חצי משכורת) והורדה בדרגה לתקופה ממושכת יותר. זאת ועוד. באת-כוח המדינה מוסיפה כי המערערת נעדרה מעבודתה כמורה ללא היתר גם בתקופת מלחמת המפרץ, בתחילת 1991, בשל טעם דומה. כל מורה אמור לשמש דוגמה אישית לתלמידים. איזו דוגמה נותנת מורה העוזבת את בית הספר ואת הארץ בשעת משבר, בניגוד להוראות, ומשאירה מאחור את תלמידיה החשופים לאותו משבר? 4. כידוע, בית משפט זה אינו נוהג להתערב באמצעי המשמעת שהוטלו על ידי בית הדין למשמעת, אלא במקרים חריגים, בהם האמצעים שהוטלו לוקים בטעות מהותית, בעוול ממשי או בחוסר סבירות בולט. מקרה זה אינו מקרה חריג המצדיק התערבות. אמצעי המשמעת שהוטלו על המערערת הינם, בנסיבות המקרה, מתונים. אין לי יסוד להתערב בהם. לפיכך הערעור נדחה. ניתן היום, כ"ד באלול תש"ס (24.9.00). ש ו פ ט העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 00035040.I08