פסק הדין המלא
פסק-דין בתיק ע"פ 3501/04
בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים פליליים
ע"פ 3501/04
בפני:
כבוד השופטת ד' ביניש
כבוד השופט א' א' לוי
כבוד השופט י' עדיאל
המערער:
פלוני
נ ג ד
המשיבה:
מדינת ישראל
ערעור על גזר דינו של בית המשפט המחוזי בבאר-שבע מיום 22.2.04 בת.פ. 966/01 שניתן על ידי כבוד השופטים: י' טימור – אב"ד, ש' דברת וח' סלוטקי
תאריך הישיבה:
ה' בתשרי התשס"ה (20.9.2004)
בשם המערער:
עו"ד יוסף מרדכי
בשם המשיבה:
עו"ד תמר פרוש
בשם שירות המבחן:
גב' צביה טרייטל
פסק-דין
השופטת ד' ביניש:
המערער הורשע בבית המשפט המחוזי בבאר-שבע בביצוע עבירות מין במשפחה לפי סעיפים 351ג(1) ו-(3) לחוק העונשין, תשל"ז-1977 וכן בעבירת אינוס לפי סעיף 351(א) לחוק הנ"ל. הרשעתו של המערער נקבעה לאחר שמיעת ראיות ובהן עדותה של המתלוננת, שהיא בת אשתו של המערער, אשר המערער היה כאב לה מאז היותה ילדה רכה בשנים. עקב הרשעתו, נידון המערער ל-8 שנות מאסר בפועל, ושנתיים מאסר על תנאי לתקופה של שלוש שנים מיום שחרורו ממאסר והתנאי הוא שלא יעבור עבירות מין לפי סימן ה' פרק י' לחוק העונשין.
הערעור שלפנינו הוא על חומרת העונש.
מעשיו של המערער במתלוננת בוצעו במשך קרוב לשנתיים בתקופה שבין דצמבר 1999 ועד חודש ספטמבר 2001 בהיות המתלוננת בין הגילאים 12 עד 14 שנים. המערער ביצע במתלוננת בהזדמנויות רבות מעשים מגונים לסיפוק תאוותיו המיניות, ובחודשים שקדמו לחשיפת מעשיו במספר הזדמנויות החדיר את אצבעותיו לאיבר מינה של המתלוננת, מעשים שהם בגדר אינוס.
בפני בית המשפט המחוזי תיארה המתלוננת את מצוקתה והקשיים שהתמודדה איתם כאשר המערער, אשר בינה ובינו שררו יחסי אב ובת, הפך אותה לאובייקט לניצול מיני. בגזר דינו עמד בית המשפט קמא על החומרה הרבה שבמעשים, על המעילה באמון שנתנה המתלוננת במערער ועל הפגיעה שנפגעה בנפשה כתוצאה ממעשים מתמשכים אלה. לבית המשפט קמא הוגש תסקיר קרבן בו פורטו הנזקים, העומסים הנפשיים והתוצאות הקשות שנגרמו למתלוננת. מתסקיר שירות המבחן שהוגש לבית המשפט קמא עלה כי המערער התקשה לשאת באחריות להתנהגותו המינית הפוגעת, והתנער מאחריות ולפיכך לא בא שירות המבחן בהמלצה טיפולית. על יסוד כל החומר שהיה בפניו ציין בית המשפט את החובה להגן על הציבור מפני עבריינים מסוגו של המערער, ולהחמיר בעונש. מטעם זה גזר את עונשו של המערער כאמור.
לפנינו טען בא-כוחו של המערער כי מן הראוי להפחית מעונש המאסר שהושת על מרשו. הוא הדגיש את העובדה כי מהתסקיר המשלים שהגיש שירות המבחן עולה שהמערער מגלה עתה תובנה לחומרת מעשיו, הוא חש רגשי חרטה ואשמה כלפי בני משפחתו, וכי הוא מוכן לקבל על עצמו כיום טיפול בכלא. עקב תקופת המאסר הממושכת, טרם הוחל בהליכי האבחון והטיפול הנדרשים.
שקלנו את הטענות המפורטות שהועלו לקולת עונשו של המערער, אך לא ראינו כי יש בהן כדי להצדיק הקלה בעונשו של המערער. המעשים שבביצועם הורשע המערער הם חמורים ביותר, הם התמשכו על פני תקופה ארוכה, וכוונו כלפי נערה צעירה שהאמינה במערער שהיה לה לאב. בנסיבות אלה, קשה להגזים בעוצמתה של הפגיעה שפגע המערער במתלוננת, פגיעה אשר יש חשש שלא תימחה לעולם. בנוסף לכל אלה גרם המערער כתוצאה מעבירותיו להרס משפחתו, ולפגיעה קשה באשתו ובבנותיו. המסר שבתי-המשפט מצווים להעבירו בענישה עקב ביצוע עבירות מין במשפחה, הוא חד-משמעי, והוא מסר של החמרה שיהיה בו כדי להרתיע עבריינים בפועל ובכוח מפני מעשים מסוג זה. העונש של 8 שנות מאסר שהושת על המערער איננו חמור בעמדו אל מול חומרת המעשים.
אשר על כן דין הערעור להידחות.
ניתן היום, ה' בתשרי תשס"ה (20.9.2004).
ש ו פ ט ת ש ו פ ט ש ו פ ט
_________________________
העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח. 04035010_N01.doc
מרכז מידע, טל' 02-6750444 ; אתר אינטרנט, www.court.gov.il