רמזי בשאראת נ. מדינת ישראל

פסק-דין בתיק ע"פ 350/13 בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים פליליים ע"פ 350/13 לפני: כבוד השופט א' רובינשטיין כבוד השופטת א' חיות כבוד השופטת ד' ברק-ארז המערערים: 1. רמזי בשאראת 2. מחמד חלבוס נ ג ד המשיבה: מדינת ישראל ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בנצרת (השופט ת' כתילי) מיום 3.12.12 בת"פ 28126-01-12 תאריך הישיבה: כ"ח בסיון התשע"ג (6.6.13) בשם המערער 1: עו"ד עבד אלמגיד פאהום בשם המערער 2: עו"ד עלאא עתאמנה בשם המשיבה: עו"ד ארז בן ארויה פסק-דין השופט א' רובינשטיין: א. ערעור על גזר דינו של בית המשפט המחוזי בנצרת (סגן הנשיא כתילי) מיום 3.12.12 בת"פ 28126-01-12, בגדרו נגזרו על כל אחד מן המערערים, בגין הרשעתם בעבירות שוד בנסיבות מחמירות וכניסה ושהיה בישראל שלא כדין, מאסר בפועל בן 30 חודשים, מאסר מותנה בן עשרה חודשים ופיצוי בסך 3,333 ש"ח (כפי שיפורט להלן). רקע ב. ביום 19.6.12 הורשעו המערערים, על פי הודאתם בעקבות הסדר טיעון (בגדר ת"פ 28126-01-12), בעבירות של שוד בנסיבות מחמירות לפי סעיף 402(ב) לחוק העונשין, תשל"ז-1977, וכניסה לישראל ושהיה שלא כדין לפי סעיף 12(1) לחוק הכניסה לישראל, תשי"ב-1952. כעולה מכתב האישום המתוקן, בו הודו המערערים, תושבי יהודה ושומרון, ביום 6.1.12 התקשר מערער 1 (להלן רמזי) למתלונן, נהג מונית, וביקש ממנו להסיעו במונית לישוב טמרה שבגליל. השניים נדברו להיפגש בצומת קלאנסווה. בהגיעו למקום, אסף המתלונן את רמזי, את מערער 2 (להלן מחמד) ואחד נוסף, צאמד בשאראת (להלן צאמד). בהגיעם לטמרה, הורה רמזי למתלונן להמשיך בנסיעה לישוב כאבול, ולאחר מכן לצומת גולני דרך ס'חנין ועילבון, בהבטיחו כי בצומת גולני יפָּגשו עם אדם נוסף, שישלם את שכר הנסיעה. כעולה מכתב האישום, בשלב מסוים החליטו המערערים וצאמד לשדוד את המתלונן, ליטול את כספו ואת מכשירי הטלפון שלו ולא לשלם לו בעבור הנסיעה; סוכם ביניהם, כי מחמד ילפות את המתלונן מאחור ויחנוק אותו, ורמזי וצאמד יגנבו את רכושו. כשהגיעו לאזור עילבון, כך לפי כתב האישום, ביקש רמזי מהמתלונן לנסוע לשביל עפר צר. או אז, בסמוך לשעה 1800, לאחר שרכב מזדמן עזב את המקום ולאחר שהמערערים וצאמד הורידו את תיקיהם מהמונית, לפת מחמד את המתלונן בצווארו מאחור, חנק אותו בכוח והורה לו לכבות את אורות המונית. רמזי כיבה את מנוע המונית ודרש את הכסף, וצאמד צעק על המתלונן, איים להרגו, ואף לפת מאחור את ידו. כעולה מכתב האישום, המערערים וצאמד נטלו מהמונית 900 ש"ח, שני מכשירי טלפון נייד, משקפי שמש ומברג, יצאו מבלי לשלם, השליכו את מפתחות המונית בסמוך למקום, ונאספו לעיר טבריה על ידי אזרח ישראלי (איסוף שתואם טלפונית עם רמזי). ג. במסגרת הסדר הטיעון הוסכם, כי המשיבה תעתור לעונש של מאסר בפועל בן 36 חודשים, וכן לעונשים נלוים לפי שיקול דעתו של בית המשפט. עוד הוסכם, כי כל אחד מהנאשמים בכתב האישום – המערערים וצאמד – יפקיד בקופת בית המשפט סך של 3,333 ש"ח כפיצוי למתלונן. ד. גזר דינו של בית המשפט המחוזי (סגן הנשיא כתילי) ניתן ביום 3.12.12. בית המשפט המחוזי עמד על חומרת העבירות שבהן הורשעו המערערים וצאמד, ובכלל זאת על העובדה שבמהלך ביצוע השוד הופעלה אלימות כלפי המתלונן, והעובדה שהעבירות בוצעו בזמן שהמערערים וצאמד שהו באופן בלתי חוקי בישראל. מנגד, צוינו הודאתם של המערערים וצאמד, גילם הצעיר, ובנוגע לצאמד – היותו נעדר עבר פלילי. בית המשפט המחוזי ציין, כי עברו הנקי של צאמד מהוה שיקול להקלה בעונשו ביחס למערערים. בגזר הדין נדחתה טענתו של מערער 1 בדבר חלקו הקטן באירוע ובנקיטת אלימות. בסופו של יום, הוטלו על המערערים העונשים הבאים: מאסר בן 40 חודשים – 30 חודשים לריצוי בפועל, ומאסר מותנה (למשך שלוש שנים) בן עשרה חודשים; ופיצוי בסך 3,333 ש"ח. על צאמד נגזרו 30 חודשי מאסר, מתוכם 20 חודשים לריצוי בפועל, ומאסר מותנה בן עשרה חודשים, ופיצוי בסך 3,333 ש"ח. הערעור ה. במוקד הערעור ניצבת ההקלה בעונשו של צאמד לעומת המערערים. לטענת המערערים, העדר עבר פלילי (אצל צאמד) אינו מצדיק פער ענישתי של עשרה חודשים, ואינו משקף באופן סביר את פער החומרה שיש ליַחס לכל אחד מן המעורבים, בפרט כיון שעברם הפלילי של המערערים עצמם אינו מכביד, כנאמר. נטען, כי עקרון אחידות הענישה מחייב הקלה בעונשם של המערערים, שאם לא כן – נימצא מפלים את המערערים לעומת צאמד. הדיון ו. בפנינו שבו והבליטו שני הסניגורים המלומדים את טענת ההפליה כלפי צאמד, תוך שטענו כי הרשעותיהם הקודמות של שולחיהם לא הצדיקו תוספת של 10 חודשים לעומתו. עו"ד פאהום טען לרמזי (מערער 1) כי זה היה הנימוק היחיד להבדיל ביניהם; וכי מערער זה הוא תושב שטחים שאינו זוכה לביקור משפחות, שיתף פעולה בחקירה והודה בהזדמנו הראשונה. עו"ד עתאמנה טען למוחמד (מערער 2) כי לא היה תכנון מוקדם, וכי עברו הפלילי של שולחו אינו מכביד. עוד נטען על-ידי הסניגורים כי בהיעדר תכנית שיקום לתושבי שטחים אין ניתן לכגון שולחיהם שחרור בשליש, ותנאי מאסרם קשים. ז. מר בן ארויה טען למדינה, כי הסכמת המדינה בהסדר הטיעון לרף מירבי של שלוש שנים היתה לשם הפקדת הפיצוי – ואם בכלל, הקל בית המשפט לגבי צאמד ולא החמיר לגבי המערערים, גם אם לא עירערה המדינה לגבי צאמד. עוד נאמר, כי הרשעותיהם הקודמות של המערערים משמעותיות, ובפרשה דנא סובבו את הנהג סחור סחור ולבסוף נטשוהו לאחר שנטלו את רכושו תוך אלימות, מה שמחמיר את הפרשה. ח. עיון בגליון הרישום הפלילי של המערערים מגלה, כי רמזי נדון ב-2009 למאסר בפועל של 9 חודשים בבית משפט צבאי בעבירות של איסור סחר בכלי יריה, נשיאת סכין, מתן שירות להתאגדות בלתי חוקית והחזקת כלי יריה. מוחמד עמד פעמיים בפני בתי משפט צבאיים, בעבירה של איסור סחר בכלי יריה (עליה נדון ב-2006 לשלושה חודשי מאסר), ועבירה של הנחת חומרי חבלה בכוונה לגרום למוות, עליה נדון למאסר בפועל ל-12 חודש (2008). הכרעה ט. אחר העיון איננו רואים מקום להיעתר לערעורים. המדובר בפרשה מכוערת שתוארה מעלה, שהיו בה רכיבים מרושעים של התעמרות בנהג המונית, באלימות ובנטילת כספו וחפציו, שוד כמשמעו, בנוסף לכניסה ושהיה שלא כדין. העונש מצוי בתוככי הסדר הטיעון, שהיה ברף מירבי של 36 חודשים כאמור, דבר המצמצם על פי רוב את סיכויי הערעור. בית המשפט הביא מפסיקתנו, הבאה להגן על נהגי מוניות (ע"פ 8490/04 עלאא עבידאת נ' מדינת ישראל (2005); ע"פ 1885/07 נאיף נ' מדינת ישראל (2008)). נהגי מונית הם משרתי ציבור במובן הרחב, הם בודדים ברכבם בשעות היום והלילה, ועליהם ליתן את השירות; על כן על בית המשפט להגן עליהם מפני זדים. גם אם ההחלטה על השוד עלתה במוחם של המערערים תוך כדי הנסיעה במונית ולא מראש, בחינת "הארה" ר"ל כאן ועכשיו, אין בכך כדי לשנות מן העובדה שתכננו את השוד בשעה שיצאו מן הרכב במהלך הנסיעה להטיל מימיהם, ותוך חלוקת תפקידים. לא יתכן חולק כי בשל העבר הפלילי, הלא פשוט, של המערערים היה מקום שהבחנה ביניהם לצאמד, שעברו נקי, וגם אם ניתן היה להחמיר במידת מה בעונשו של זה, אין הדבר מגיע כל עיקר לכלל התערבות ערעורית. בסופו של יום, בעבירת שוד מעין זו יש להטיל מאסר משמעותי, והעונשים אינם ברף גבוה בהתחשב בתגית הענישה שקבע המחוקק לשוד. נזכור, כי בית המשפט המחוזי המתין בגזר הדין עד לתשלום הפיצוי, והדבר מדבר בעדו. י. אכן יש מקום כי התביעה תבדוק במבט לעתיד את "נושא השליש" לגבי עבריינים פליליים תושבי שטחים, אך מקרה זה אינו מצדיק על כל פנים התערבות, על פי שקלול כלל נסיבותיו. איננו נעתרים איפוא לערעור. ניתן היום, א' בתמוז תשע"ג (9.6.2013). ש ו פ ט ש ו פ ט ת ש ו פ ט ת _________________________ העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח. 13003500_T02.doc רח מרכז מידע, טל' 077-2703333 ; אתר אינטרנט, www.court.gov.il