לירון טוויק נ. מדינת ישראל

פסק-דין בתיק ע"פ 3491/13 בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים פליליים ע"פ 3491/13 לפני: כבוד השופט ס' גובראן כבוד השופט ע' פוגלמן כבוד השופט נ' סולברג המערער: לירון טוויק נ ג ד המשיבה: מדינת ישראל ערעור על גזר הדין של בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו בת"פ 15459-11-12 מיום 21.4.2013 שניתן על-ידי השופט ג' קרא תאריך הישיבה: י"א בכסלו התשע"ד (14.11.2013) בשם המערער: עו"ד בנימין נהרי בשם המשיבה: עו"ד סיגל בלום בשם שירות המבחן: גב' ברכה וייס פסק-דין השופט נ' סולברג: 1. המערער הורשע בעבירה של רכישת נשק ובעבירה של נשיאה והובלת נשק, נדון ל-30 חודשי מאסר לריצוי בפועל, ל-18 חודשי מאסר על-תנאי, לתשלום קנס בסך של 22,500 ₪, ולפסילה מלהחזיק או לקבל רישיון נהיגה למשך 24 חודשים. עיקרי כתב האישום 2. עובר לחודש אוגוסט 2012, הכין אחד, מוטי סניור, מטעני חבלה מ"תוצרת בית", שהם כלי נשק כמשמעם בסעיף 144(ג)(3) לחוק העונשין, התשל"ז-1977, והפיצם באמצעות המערער ושבעה נוספים שהואשמו עמו בצוותא בכתב האישום. סניור בדק ולמד את נושא הכנת חומרי נפץ וחומרי חבלה באמצעות אתרי אינטרנט, ולאחר מכן החל בהכנת מטענים ובהפצתם. סניור פנה למסגריה וביקש להכין עבורו קופסאות מתכת במידות של 10X5X15 ס"מ, כשבאחת מפּאות הקופסה יהיה חור שאליו ירותך צינור באורך של כ-2 ס"מ. את מטעני החבלה הכין סניור בביתו בחולון. את הקופסאות הנ"ל מילא בחומרי נפץ, חיבר לצינור יזם הפעלה, אטם את היזם לצינור, הדביק דבק דו-צדדי או מגנט על אחת מפאות הקוביה, כמתואר בכתב האישום. למטעני החבלה הוצמדו מנגנוני הפעלה, הכוללים משדר ושלט למרחקים של 300 מטר ו-2 ק"מ, שסניור יִעד להפעלת מטעני החבלה מרחוק. סניור מכר למערער ולשבעה הנ"ל את מטעני החבלה, בתמורה לסכום כסף לא ידוע. המערער והשבעה הנ"ל, קיימו שיחות טלפון עם סניור וכן בינם לבין עצמם בלשון זהירה, ברמזים, בכינויים ובמשלים. בשיחותיהם כִּינו את מטעני החבלה בכינויים שונים, כגון: "מדבקה", "זה", "אחד", "שתיים", "זאתי". מנגנון ההפעלה למטען הכולל משדר ושלט, כּוּנה על-ידם "ג'ויסטיק". חלקו של המערער בפרשה היה בכך שפנה למערער בע"פ 6210/13 בבקשה שיסייע לו לקבל מטען חבלה מסניור. המערער בע"פ 6210/13 השיבוֹ כי סניור לא מכין עוד מטעני חבלה. בהמשך התקשר המערער לסניור וביקשוֹ לרכוש מטען. סניור השיבוֹ כי המטען אינו ברשותו. בהמשך התקשר סניור לנאשם 1 בכתב האישום וביקש ממנו לבוא עם מטען חבלה לביתו, על מנת שיעבירו אותו למערער ולמערער בע"פ 5336/13. לפנות ערב הגיעו המערער במכוניתו, והמערער בע"פ 5336/13 בקטנועו, לביתו של סניור. המערער נכנס לביתו של סניור. בהמשך הגיע הנאשם 1 בכתב האישום במונית אל ביתו של סניור והעביר למערער בע"פ 5336/13 שקית ובה מטען חבלה ומשדר. מטען החבלה הכיל תערובת נפץ מאולתרת, רסס במשקל של כ-60 גרם, ברגים ומסמרים. המערער בע"פ 5336/13 קיבל לידיו את המטען, על דעתו של המערער, בהתאם לסיכום המוקדם. המערער בע"פ 5336/13 הכניס את השקית למושב מתחת לכסא הנהג, ולאחר מכן נשא בצוותא חדא עם המערער את המטען והובילוֹ מביתו של סניור בחולון לראשון לציון. המערער התקשר לסניור ושאלוֹ לגבי אופן הפעלת המטען. המערער ביחד עם המערער בע"פ 5336/13 הסתירו את המטען ברחוב יעקב הכהן 32 בראשון לציון, תחת שיח, כאשר השלט אשר נועד להפעיל את המטען נשאר בחזקתו של המערער. עיקרי גזר הדין 3. הרשעתו של המערער נעשתה במסגרת של הסדר טיעון, בגִדרו לא הוסכם על עונש זולת שיעור הקנס. בית המשפט המחוזי (סגן הנשיאה, השופט ג' קרא) ציין בגזר הדין, כי "עבירות נשיאה והובלה של נשק הינן עבירות חמורות, בשל פגיעתן הרעה בבטחון הציבור ובשלומו ומחמת הסיכון הגבוה – בין ממשי ובין פוטנציאלי – שיש בהן לחיי אדם... חומרה מיוחדת נודעה בפסיקה לעבירות מסוג זה שעה שנעשות בנשק שאופיו 'התקפי'... בנסיבות המקרה כאן, נשיאת הנשק – מטען החבלה – מצויה ברף הגבוה במדרג החומרה... עניין לנו במטען חבלה מאולתר, שצוייד בשלט להפעלתו מרחוק. מיותר לציין כי הפגיעה הצפויה ממטען כזה – על הברגים והמסמרים שהיו בו – עלולה להיות הרסנית וקשה" (פסקה 6 לגזר הדין). בית המשפט המחוזי עמד על חלקו של המערער בפרשה כולה, כשהוא לעצמו, כמו גם ביחס לחלקם של האחרים ולעונשים שהוטלו עליהם, ובשים לב לכך שבניגוד לאחרים שעניינם נדון עד אותו שלב, הורשע המערער בהובלת מטען "חי". בית המשפט המחוזי הביא במניין שיקוליו קיומם של גורמים העשויים להגביר את רמת הסיכון להישנות מעשים פליליים, כפי שנאמר בתסקיר מאת שירות המבחן, ואת הצורך במסגרת מרתיעה בעלת גבולות ברורים ונוקשים. לזכותו של המערער שקל בית המשפט המחוזי את הודאתו, את החיסכון בזמן השיפוטי, את נטילת האחריות, את גילו הצעיר, והעדר עבר פלילי. על יסוד השיקולים הללו, נגזר עונשו כאמור ברישא. עיקרי טענות המערער 4. בערעורו טוען המערער כי הקנס הכספי שהוטל עליו הוא בשיעור גבוה, כמעט פי שלושה מזה שהוטל על האחרים. את טיעונו מיקד המערער בטענה כי הופלה לרעה ביחס לנאשם מספר 1 בכתב האישום, שנדון ל-22 חודשי מאסר לאחר שהורשע ב-3 עבירות של סחר בנשק ובעבירה של נשיאה והובלה של נשק, וצירף עוד ארבעה תיקים מבית המשפט לנוער בעבירות שונות. גם ביחס לנאשם מספר 8 שבכתב האישום, שנדון גם הוא ל-22 חודשי מאסר, טוען המערער כי הופלה לרעה. לטענתו, היה מן הראשונים שהודה בכתב האישום המתוקן. המערער איש צעיר, כיום בן 21, השתלב בכלא בקבוצה טיפולית, ללא עבירות משמעת, מסר בדיקות שתן נקיות. ב"כ המערער הדגיש כי אינו מקל ראש בחומרת העבירות, אך ביקש הקלה משמעותית בעונש. תסקיר שירות המבחן 5. מתסקיר שירות המבחן למדנו על הרקע האישי והמשפחתי של המערער, רווק, בן 21, שירת בצה"ל, והביע מצוקה ותחושות של אשמה ובושה בעקבות מאסרו. לפי התרשמות שירות המבחן, מפחית המערער מחומרת התנהגותו ומתייחס באופן חלקי ומטשטש למערכת היחסים בינו לבין שאר המעורבים בפרשה. המערער השתלב באגף התורני בבית הסוהר, ללא עבירות משמעת, מגלה רצינות בתהליך הטיפולי, אך נמצא בשלבים ראשוניים בלבד ביחסו לביצוע העבירות. עיקרי טענות המשיבה 6. ב"כ המשיבה ציינה כי שיעור הקנס הגבוה נקבע בהסכמה, והוא נובע מכך שהמערער ביצע את העבירה תוך שימוש במכוניתו. המכונית נתפסה. סך של 14,000 ₪ שולם על מנת לשחרר את המכונית, ולא כחלק מרכיב הקנס. עונש הפסילה מנהיגה נובע מכך שהמערער השתמש במכוניתו לביצוע העבירה. ב"כ המשיבה הגישה טבלה מפורטת לגבי המערער ושאר הנאשמים שנגדם הוגש כתב האישום בצוותא, העבירות שבהן הורשעו, הסדרי הטיעון, העונשים, עבר פלילי, נסיבות אישיות והמלצת שירות המבחן. ב"כ המשיבה טענה כי המערער מנסה להפחית ממעורבותו. בית המשפט המחוזי גזר את עונשו באופן מתואם לשאר הנאשמים בתיק. שירות המבחן נמנע מהמלצה טיפולית. מדובר בעבירות חמורות מאד, כשרק לאחרונה התפוצצו כזכור שלושה מטעני חבלה ברחובה של עיר. כשמטען חבלה מתפוצץ, סכנת הפגיעה הקשה היא בכל – ברכוש ובנפש – ללא הבחנה. דיון והכרעה 7. אין צורך להכביר מילים על המסוכנות הרבה של חומרי נפץ ומטעני חבלה. סכנת נפשות, פשוטו כמשמעו. שומה למגר תופעה של סחר, נשיאה והובלה של נשק. אין ניתן להתפשר, ולא לנהוג בסובלנות. רחמנות יתרה על המערער ועל אחרים שכמותו, כמוה כהתאכזרות אל הציבור הרחב. מדובר בחיי אדם. 8. טענות המערער על הפלייתו לרעה ביחס לנאשמים מספר 1 ו-8 בכתב האישום, אינן נכונות. בית המשפט המחוזי התייחס בגזר הדין לעונשיהם של האחרים בפרשה (פסקאות 4-7 לגזר הדין). אין דינו של קטין (הנאשם 1) כדינו של בגיר, גם לא כדינו של בגיר-צעיר, דוגמת המערער; לא דומה הסדר טיעון "סגור" (הנאשמים 1 ו-8) להסדר טיעון "פתוח", כפי שנעשה עם המערער; ישנם משתנים נוספים, ובהם כמובן חלקו של כל אחד מן הנאשמים בפרשה, נסיבות אישיות, גיל, תסקיר, עבר פלילי ועוד. למערער אין עבר פלילי, אך כזכור שירות המבחן לא בא בהמלצה טיפולית. שקלול מכלול הנסיבות, כידוע, איננו מתמטי, והוא נעשה כהלכה בגזר הדין. המערער ראוי לעונש שהושת עליו. אשר על כן, הערעור נדחה. ניתן היום, יב' בכסלו תשע"ד (15.11.2013). ש ו פ ט ש ו פ ט ש ו פ ט _________________________ העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח. 13034910_O10.doc עב מרכז מידע, טל' 077-2703333 ; אתר אינטרנט, www.court.gov.il