פסק הדין המלא
פסק-דין בתיק בג"ץ 349/11
בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט גבוה לצדק
בג"ץ 349/11
בפני:
כבוד השופטת א' חיות
כבוד השופט י' דנציגר
כבוד השופט ע' פוגלמן
העותר:
מאיר אברג'ל
נ ג ד
המשיבים:
1. היועץ המשפטי לממשלה
2. פרקליט המדינה
3. מנהל המחלקה לחקירות שוטרים
4. אגף משאבי אנוש, מחלקת משמעת
5. בית הדין למשמעת
6. רפ"ק רונן בן צבי
עתירה למתן צו על תנאי וצו ביניים
בשם העותר:
עו"ד אבי עמירם
בשם המשיבים:
עו"ד ערין ספדי
פסק-דין
השופט ע' פוגלמן:
העתירה שלפנינו מופנית נגד החלטת המחלקה לחקירת שוטרים (להלן: מח"ש) שלא להעמיד לדין פלילי את המשיב 6 – רב-פקד בן צבי (להלן: השוטר). כן מופנית העתירה לדחיית בקשתו של העותר לעיין בחומר החקירה.
1. ברקע האירועים נשוא עתירה זו עומדת עסקה לרכישת יהלום. כמה שותפים, ביניהם העותר, רכשו יחד יהלום גולמי במדינת סיירה לאונה, ותכננו למכור אותו לאחר ליטושו ברווח ניכר (להלן: העסקה). לאחר הליטוש, התעוררה מחלוקת בין השותפים באשר לחלוקת הרווחים ביניהם. לפי הנטען, השוטר, אשר שירת בזמנו בתפקיד בכיר ביחידה המרחבית מרכז במשטרת ישראל, התערב במשא-ומתן בין השותפים בעסקה. הוא הזדהה כשוטר, וקיים קשר עסקי עם באי-כוחו של העותר, במטרה להביא לסיום הסכסוך הכספי בין הצדדים. הטענה היא, שהשוטר הוא חברו הקרוב של אחד השותפים האחרים בעסקה, ושהוא ניצל את מעמדו כשוטר לצורך שיפור מעמדו של חברו במשא-ומתן. על רקע זה, הגיש העותר תלונה נגד השוטר.
לאחר בחינת חומר הראיות, קבעה המחלקה לחקירת שוטרים, כי אין מדובר בניסיון סחיטה, וכי התנהגותו של השוטר אינה עולה כדי הפרת אמונים. משכך, הוחלט לסגור את התיק הפלילי נגדו מחוסר ראיות. יחד עם זאת, הוחלט להעמיד את השוטר לדין משמעתי, בגין מספר עבירות המנויות בתוספת הראשונה לחוק המשטרה (דין משמעתי, בירור קבילות שוטרים והוראות שונות), התשס"ו-2006 (להלן: התוספת): התנהגות שאינה הולמת שוטר או שיש בה כדי לפגוע בתדמית המשטרה (סעיף 3 לתוספת); אי מילוי הוראה (סעיף 1 לתוספת) וניצול מעמד של שוטר שלא לצורך מילוי תפקידו (סעיף 18 לתוספת) (להלן: החלטת מח"ש). העותר לא השלים עם החלטה זו, ופנה ליועץ המשפטי לממשלה (ביום 31.8.2010, וכן ביום 3.12.2010), בבקשה להשיג על החלטת מח"ש. בתגובה השיב היועץ המשפטי לממשלה כי "לאחר עיון בפנייתך היא הועברה לטיפול לשכת פרקליט המדינה, לכל טיפול שיימצא לנכון".
נוסף על כך, ביקש העותר ממח"ש ומבית הדין המשמעתי לעיין בחומר החקירה המצוי בידיהם בעניינו של השוטר, ולהעתיקו. בקשותיו של העותר בעניין זה נדחו, מחשש לפגיעה בהליך (להלן: ההחלטה בעניין חומר החקירה). על רקע אירועים אלה, פנה העותר לבית משפט זה.
2. העתירה מופנית, כאמור, נגד החלטת מח"ש וכן להחלטה בעניין חומר החקירה. בגדר העתירה נטען, כי החלטת מח"ש באשר לסגירת התיק הפלילי חורגת מאמות המידה המקובלות, באופן המצדיק את התערבותו של בית משפט זה. להשקפת העותר, נוכח חומרת המעשים המיוחסים לשוטר, ההליך המשמעתי אינו מספק מענה הולם לסיטואציה. העותר מוסיף וטוען, כי הדין המשמעתי נועד לתת מענה אך לסוגיות הנוגעות להתנהלות הפנימית במשטרה, בעוד שבמקרה זה מדובר – כך נטען – במעשים פליליים, שצריכים להיות מטופלים בהתאם. העותר סבור שבשל תפקידה של המשטרה כמי שאמונה על אכיפת החוק, נדרשת הקפדה יתרה בכל הנוגע למעשיהם של השוטרים הפועלים בשליחותה. נקיטת הליך משמעתי בלבד, כך נטען, פוגעת באמון הציבור במשטרה.
3. המדינה, בתגובתה המקדמית, טוענת כי דין העתירה להידחות על הסף. באשר להחלטת מח"ש, מציינת המדינה כי פנייתו של העותר בעניין זה נמצאת עדיין בבחינתם של הגורמים המקצועיים. הטיפול בפנייתו של העותר טרם מוצה, ומשכך – להשקפתה – מדובר בעתירה 'מוקדמת'. המדינה ממשיכה וטוענת, כי התשתית העובדתית עליה מבוססת העתירה עתידה להשתנות לכשתתקבל ההחלטה בעניין זה, ואף מן הטעם הזה מדובר בעתירה שטרם הגיעה זמנה. בנוגע לחשיפת חומר החקירה, טוענת המדינה כי העברת החומר לידי העותר בשלב הנוכחי עשויה לפגוע בניהולו התקין של ההליך, ובזכויותיו של השוטר להליך הוגן. זאת, בין היתר, נוכח העובדה שאחד מעדי התביעה בתיק הוא בא-כוחו של העותר. עוד נטען, כי מסקנה זו אף עולה בקנה אחד עם הנחיית פרקליט המדינה מס' 14.8 מיום 2.1.1994 בעניין "בקשה מצד גורמים שונים לעיין בחומר חקירה שבתיק משטרה" (להלן: ההנחיות). בהקשר זה מפנה המדינה לסעיף ג.5 להנחיות.
4. לאחר ששקלנו את טענות הצדדים באנו לידי מסקנה כי לעת הזו אין עילה להתערבותנו. בכל הנוגע להשגותיו של העותר על החלטת מח"ש – יש לדחות את העתירה על הסף. השגותיו של העותר מצויות עדיין בהליכי בירור, וטרם ניתנה החלטתו של פרקליט המדינה בעניין זה. עוד לא גובשה, אפוא, החלטה שעליה יכול העותר להשיג. כלל ידוע הוא שבית משפט זה אינו נזקק לעתירה קודם שקיבלה הרשות המוסמכת את החלטתה הסופית לגוף העניין (ראו, למשל: בג"ץ 2285/93 נחום נ' ראש עיריית פתח-תקווה, פ"ד מח(5) 630, 644 (1994); בג"ץ 5222/07 עיריית חולון נ' שר הפנים (לא פורסם, 16.7.2007); בג"ץ 8559/07 עמותת אם אשכחך למען עתיד ירושלים נ' הרשות השניה לטלוויזיה ורדיו (לא פורסם, 8.11.2007); אליעד שרגא ורועי שחר המשפטי המינהלי – עילות הסף 184-181 (2008)). גם בענייננו אין, אפוא, מקום להידרש לעתירה בטרם גובשה החלטתה הסופית של הרשות. ככל שיהיו לעותר טענות נגד ההחלטה הסופית, פתוחה הדרך בפניו להשיג עליה לאחר שתינתן, ככל שתהיה עילה לכך.
5. אף באשר לסוגית העיון בחומר החקירה אין עילה להתערבות שיפוטית בנקודת הזמן הנוכחית. ענייננו בבקשתו של מתלונן לעיין במידע, לצורך השגה על ההחלטה לסגור את תיק החקירה בעילה של היעדר ראיות מספיקות. ההחלטה שלא לאפשר את העיון בעת הזו, נסמכת על סעיף ג.5 להנחיות, כמו גם על נסיבותיו הפרטיקולריות של המקרה, ובפרט החשש מפני הפגיעה בהליך המשמעתי התלוי והעומד. זאת, על רקע העובדה שבא-כוחו של העותר הוא אחד מעדי התביעה. מקובלת עלינו עמדת המשיבים כי יש לשמור על קיומו של הליך הוגן. זכותו של המתלונן לקבל מידע אינה מוחלטת, ומולה עומדים – בין היתר – האינטרס הציבורי שבקיומו של הליך הוגן, וזכותו של הנאשם לקיומו של הליך כאמור (השוו, למשל: בג"ץ 10271/02 פריד נ' משטרת ישראל מחוז ירושלים, פסקה 7 (לא פורסם, 30.7.2006)).
ככל שבסיומו של ההליך המשמעתי ירצה העותר לעיין במידע שבתיק, יוכל לשוב ולפנות למשיבים בנושא זה, וככל שעמדתם הנוכחית תעמוד בעינה, נשמרת זכותו לשוב ולהביא את ההחלטה לביקורת שיפוטית. בנקודת הזמן הנוכחית, לא מצאנו עילה להתערבותנו.
העתירה נדחית אפוא. בנסיבות העניין לא ייעשה צו להוצאות.
ניתן היום, י"ח באדר ב התשע"א (24.3.2011).
ש ו פ ט ת
ש ו פ ט
ש ו פ ט
_________________________
העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח. 11003490_M07.doc נב
מרכז מידע, טל' 077-2703333 ; אתר אינטרנט, www.court.gov.il