דניאל מושקוביץ נ. מנורה מבטחים ביטוח בע"מ

12 1 בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים אזרחיים ע"א 3488/21 ע"א 521/22 וערעור שכנגד לפני: כבוד השופטת ד' ברק-ארז כבוד השופט ח' כבוב כבוד השופט י' כשר המערערים בע"א 3488/21; המערערים והמשיבים שכנגד בע"א 521/22: 1. דניאל מושקוביץ 2. אורית אפרת מושקוביץ נ ג ד המשיבה בע"א 3488/21; המשיבה והמערערת שכנגד בע"א 521/22: מנורה מבטחים ביטוח בע"מ ערעור וערעור שכנגד על פסק דינו החלקי של בית המשפט המחוזי מרכז-לוד מיום 16.3.2021 (כב' השופט א' פורג) ב-ת"א 52728-11-16 ו-ת"א 38519-06-16 בשם המערערים בע"א 3488/21; המערערים והמשיבים שכנגד בע"א 521/22: עו"ד יורי נחושתן; עו"ד שירלי אבנר בשם המשיבה בע"א 3488/21; המשיבה והמערערת שכנגד בע"א 521/22: עו"ד צבי פירון; עו"ד אפרת רנד; עו"ד ברית שדלצקי פסק-דין השופט י' כשר: עניינם של הערעורים שבפניי (כפי שיובהר להלן, לאחר הדיון בפני בית משפט זה נותר להכרעה ערעור אחד בלבד), בפסק דינו של בית המשפט המחוזי מרכז-לוד (כב' השופט א' פורג), מיום 16.3.2021, ב-ת"א 52728-11-16 (להלן: פסק הדין). בפסק הדין הכריע בית המשפט קמא בשתי תובענות: האחת – תביעה כספית שהגיש המערער בע"א 521/22 (להלן: מר מושקוביץ), כנגד המשיבה בערעור הנ"ל, חברת מנורה מבטחים ביטוח בע"מ (להלן: מנורה), על פסק הדין ב-ת"א 38519-06-16; השנייה – תובענה שתחילתה בהליך לביצוע שטר, בו נקטה מנורה כנגד מר מושקוביץ וזוגתו (בהיותה הערבה לשטר) המערערת 2 בע"א 3488/21 (להלן: גברת מושקוביץ, ויחד עם מר מושקוביץ: בני הזוג מושקוביץ), בהקשרה הוגשה התנגדות לביצוע שטר וניתנה רשות להתגונן. לשם הנוחות תוגדר להלן התובענה בת"א 38519-06-16 כ-תביעת מושקוביץ ואילו ההליך לביצוע שטר יכונה – התובענה השטרית. רקע עובדתי, בקצירת האומר הרקע העובדתי להליכים שבין הצדדים הינו בהתקשרות חוזית, תחילה בין גב' מושקוביץ לבין מנורה (בהסכם מיום 18.7.2002) ולאחר מכן בין מר מושקוביץ לבין מנורה (בהסכם שנכרת בשנת 2004), לשיווק פוליסות ביטוח של מנורה. אין מחלוקת שעל פי ההסכמים הנ"ל שיווק מר מושקוביץ, באמצעות סוכנות ביטוח בשם "בית בטוח" (להלן: בית בטוח), פוליסות ביטוח של מנורה, בהיקפים ניכרים ביותר, בעיקר פוליסות לביטוח הנדרשות אגב לקיחת משכנתא מתאגידים בנקאיים. אין גם מחלוקת שפוליסות כאמור שווקו על ידי מר מושקוביץ עד לשלהי 2006 ולא מעבר לכך. עניינה של תביעת מושקוביץ בטענה שבמחצית השנייה של שנת 2005, ביצעה מנורה, חד-צדדית, שינוי ארגוני, שבעקבותיו הוצא תפעול הפוליסות מידי בית בטוח והועבר לידי מנורה. נטען כי שינוי זה הביא לעיכובים קשים בטיפול בפוליסות ששיווקה בית בטוח, דבר שהביא לביטולים בהיקפים ניכרים של פוליסות, ולפגיעה קשה בבית בטוח עד כדי קריסתה. בשל האמור הפסיקה בית בטוח, בשלהי 2006, לשווק פוליסות מהסוג האמור של מנורה. מר מושקוביץ טען שמנורה התרשלה כלפיו וכן הפרה חיובים חוזיים. מר מושקוביץ העריך, בתביעתו, את הנזק שנגרם לו כעומד על סך של 50,000,000 ש"ח, שהועמד, לצרכי אגרה, על סך של 35,100,000 ש"ח (כולל מע"מ). עניינה של התובענה השטרית בשטר חוב, שהמציא מר מושקוביץ, למנורה, במסגרת הביטחונות שהתחייב להמציא בהסכם משנת 2004. שטר החוב הינו לפקודתה של מנורה, נושא את חתימתו של מר מושקוביץ כעושה השטר ואת חתימתה של גב' מושקוביץ כערבה. אין חולק ששטר החוב נמסר, כקבוע בהסכם משנת 2004, "על החלק", כשהמקומות לכתיבת הסכום והתאריך נותרו ריקים. מנורה מלאה בשטר החוב תאריך – 10.3.2011 – וכן סכום – 6,386,990 ש"ח – אשר להשקפתה שיקף את סכום חובו של מר מושקוביץ כלפיה, נכון לאותו מועד, והגישה את שטר החוב למימוש בהוצאה לפועל. מנורה עדכנה, ביום 6.9.2016, את הסכום הנדרש על ידה בתיק ההוצאה לפועל, כך שהועמד על סך של 5,821,866 ש"ח. לאחר הליך מלא של שמיעת ראיות והגשת סיכומים בכתב, בית המשפט קמא, בפסק-דינו (שלאור השלמה שנדרשה היה פסק דין חלקי), פסק כדלקמן: לעניין תביעת מושקוביץ – התביעה התקבלה בחלקה ומנורה חויבה לשלם למר מושקוביץ סך של 3,235,418 ש"ח (זאת לאחר החלטה משלימה והגעת הצדדים להסכמה שסכום זה מייצג נכונה את פסק דינו של בית המשפט קמא). לעניין התובענה השטרית – התובענה התקבלה כמעט במלואה. בית המשפט קמא הפחית מסכום החבות השטרית 1.1% (בגין מה שכונה "אשם תורם", ולמעשה גילם פיצוי בגין ביטולן של מספר פוליסות שלא ניתן בגינן פיצוי במסגרת תביעת מושקוביץ, בשל טעמי התיישנות), כך שבני הזוג מושקוביץ חויבו לשלם למנורה סך של 5,757,825 ש"ח בצירוף ריבית והפרשי הצמדה. על פסק דינו של בית המשפט קמא הוגשו שלושה ערעורים, כדלקמן: הערעור הראשון – ערעור שהגישו בני הזוג מושקוביץ על פסק הדין בתובענה השטרית (ע"א 3488/21). הערעור השני – ערעור של מר מושקוביץ על שיעור הפיצוי שנפסק בתביעתו (ע"א 521/22). הערעור השלישי – ערעור שכנגד שהגישה מנורה על פסק הדין בתביעת מושקוביץ, על פי תקנה 137(ב) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשע"ט-2018 (להלן: תקנות סדר הדין האזרחי), על כך שבית המשפט לא דחה את תביעת מושקוביץ מטעמי התיישנות. לאחר שמיעת הטיעונים בעל-פה ותוך קבלה (חלקית) של המלצתנו, הסכים מושקוביץ למשוך את הערעור על פסק הדין בתביעתו (ע"א 521/22) ואילו מנורה הסכימה למשוך את הערעור שהגישה לעניין ההתיישנות (הערעור שכנגד בע"א 521/22). נותר אפוא להכריע בערעור שהגישו בני הזוג מושקוביץ על פסק הדין בתובענה השטרית (ע"א 3488/21). דיון והכרעה ערעור בני הזוג מושקוביץ (להלן, מעתה ואילך: מושקוביץ) הינו ערעור עובדתי מובהק, וכך הוא אף מוגדר בגוף הערעור. ככזה, עליו להתגבר על הכלל המוכר לפיו אין דרכה של ערכאת ערעור להתערב בקביעות עובדתיות שנקבעו על ידי הערכאה הדיונית (ראו, מיני רבים: ע"א 4571/22 חביב נ' חביב, פסקה 17 (19.7.2022); ע"א 8329/16 טרנס אטלס בע"מ נ' אליהו פרחי בדי ריפוד בע"מ, פסקה 16 והאסמכתאות שם (4.6.2018)). קודם שאתייחס למישור העובדתי שבפסק הדין ובערעור, ראוי לעמוד על נקודה משפטית שאינה נטולת חשיבות: מושקוביץ מניחים בערעורם, כברור מאליו, כי נטל ההוכחה לעניין היותו של הסכום שנקבה מנורה בשטר החוב מייצג נאמנה את יתרת החוב כלפיה, מוטל על כתפיה של מנורה. כך, לדוגמה, כולל הערעור תת פרק הנושא את הכותרת "מנורה לא הוכיחה את תביעתה – כרטסות מנורה כוללות שגיאות...". הנחה זו אין לה על מה שתסמוך. משמסרו מושקוביץ את שטר החוב לידיה של מנורה, בלא שנקוב בו סכום, ומשהשלימה מנורה את הסכום בשטר החוב, חלה הוראת סעיף 19(א) לפקודת השטרות [נוסח חדש], הקובעת כי: "היה השטר חסר פרט מהותי, האדם המחזיק בו יש לו רשות לכאורה להשלים את החסר ככל שנראה לו." משמעותה של הוראה זו היא שמנורה נהנית מחזקה כפולה: חזקה בדבר עצם הרשאתה להשלים את השטר (על דרך הוספת תאריך וסכום) וחזקה שההשלמה שבוצעה על ידה הייתה בהתאם להרשאה ובלא חריגה ממנה (לעניין זה ראו: יואל זוסמן דיני שטרות, עמ' 161–162 (מהדורה שישית, 1983), וכן את ע"א 154/56 אבו-גוש נ' אלקיים, פ"ד י 1466, 1468 (1956)). מכאן שמושקוביץ הם שנשאו בנטל ההוכחה להוכיח כי הסכום שנקבה מנורה בשטר החוב לא שיקף נאמנה את סכום החוב כלפיה באותו מועד. ההסדר המהותי שביסוד ההתחשבנות הכספית שבין מר מושקוביץ לבין מנורה, אינו שנוי במחלוקת והינו, בעיקרו, כדלקמן: מר מושקוביץ זכאי לקבל ממנורה עמלה בשיעור חלק מהפרמיות המשולמות על ידי המבוטחים, למנורה, בהתאם לפוליסות ששיווק. מנורה שילמה למר מושקוביץ, מראש, מקדמה המגלמת את העמלה שתגיע לו בגין הפרמיות הצפויות, בכל פוליסה ששווקה על ידו, במשך 5 שנים. המקדמה אמורה להיות מושבת למנורה על דרך קיזוז העמלות להן יהיה זכאי מושקוביץ בגין הפרמיות במהלך אותן 5 שנים. היה ובוטלה הפוליסה בטרם חלפו 5 שנים, נוצר חוב של מושקוביץ למנורה להשבת אותו חלק של המקדמה שכבר לא יקוזז כנגד עמלה. המחלוקת בין הצדדים הינה בשאלה האם שיקף הסכום שמילאה מנורה בשטר החוב (ולאחר מכן, הסכום המעודכן בתיק ההוצאה לפועל) את יתרת חובו של מר מושקוביץ למנורה במועד הרלבנטי (להלן: החוב). פסק דינו של בית המשפט קמא, בעיקר לעניין תביעת מושקוביץ אולם גם לעניין התובענה השטרית, הינו מפורט ומנומק מאוד. פסיקתו של בית המשפט קמא בעניין התובענה השטרית נשענה על כל הקביעות העובדתיות הבאות (מהותן של חלקן תובהר בהמשך): נקבע כי מר מושקוביץ קיבל דו"חות של יתרת חובו למנורה במהלך השנים 2003–2009 וכי הייתה למר מושקוביץ גישה לנתונים במחשבי מנורה עד שנת 2015. נקבע כי במהלך שנת 2006 היו למר מושקוביץ טענות ספציפיות לגבי חישוב העמלות המגיעות לו, אולם מעבר לכך ולכל אורך התקופה שלאחר מכן, לא הושמעו הסתייגויות דומות מצדו. בית המשפט קבע כי עובדה זו מעלה תמיהות לגבי הסתייגויותיו בעניין זה במסגרת ההליכים המשפטיים. נדחתה טענת מר מושקוביץ לפיה בישיבה שהתקיימה ביום 2.7.2006 הסכימה מנורה להפחית את יתרת החוב שלו כלפיה מ-14 מיליון ש"ח ל-8 מיליון ש"ח בלבד. נדחתה טענתו של מר מושקוביץ בדבר אי-שיגור הודעות קיזוז פורמליות על ידי מנורה, וזאת לאור מסירת הדו"חות (עד שנת 2009) וחשיפתו לנתונים שכללו את כל הקיזוזים. נדחתה טענתו של מר מושקוביץ שמילוי השטר על ידי מנורה נעשה בניגוד להסכם. נדחתה טענתו של מר מושקוביץ כי מנורה הפרה את התחייבותה לאפשר לו גישה למחשבים שלה. נקבע כי עדותו של מר הרץ, העד המרכזי של מנורה לעניין החוב ואופן חישובו, לא נסתרה; וכך גם חוות דעתו של רו"ח גבאי, עד מומחה מטעם מנורה. נדחתה טענת מר מושקוביץ שהסכומים בכרטסת הסוכן ייצגו את יתרת החוב המלאה והמעודכנת (מדובר בקביעה בעלת חשיבות רבה, כפי שיובהר להלן). נדחה האמור בחוות הדעת של רו"ח עג'מי, שהוגשה מטעמם של בני הזוג מושקוביץ, ברשות בית המשפט, לאחר סיום הליך שמיעת הראיות. זאת, הגם שמנורה ויתרה על חקירתו הנגדית של רו"ח עג'מי (גם לעניין זה אתייחס להלן). נדחתה טענת מושקוביץ בדבר סתירה בין מסמכים שונים של מנורה המתייחסים ליתרת החוב. נקבע כי באוגוסט 2007, אגב כוונה של מר מושקוביץ למכור את עסקי הביטוח שלו לחברת הביטוח "AIG", הוא קיבל ממנורה את נתון יתרת החוב שלו לאותו מועד, לא הסתייג מנתון זה ואף קידם את העסקה (שלא בוצעה לבסוף) תוך שהתייחס לנתון יתרת החוב כנתון נכון. נקבע כי מר מושקוביץ עצמו, בזמן אמת, העריך את חובו למנורה כעומד על כ-4 מיליון ש"ח. כעולה מהסקירה דלעיל, מדובר ברשימה ארוכה של קביעות עובדתיות מובהקות, המבוססות על ניתוח העדויות והתרשמות ממהימנותן. לא מצאתי מקום להתערב בקביעותיו העובדתיות של בית המשפט קמא, כך שניתן היה, ללא קושי, לדחות את הערעור דנן על בסיס הוראת תקנה 148(ב) לתקנות סדר הדין האזרחי. למרות זאת ובמידה רבה מעבר לצורך, אתייחס להלן למספר נקודות מרכזיות המועלות בערעור. למעשה, כאמור, הצדדים אינם חלוקים ביניהם בנוגע למהות ההסדר הכספי שביניהם והחיובים הנובעים ממנו: מחד – תשלום מקדמה על ידי מנורה למר מושקוביץ, היוצרת כמובן חיוב של מושקוביץ להשיבה; מאידך – התגבשות זכותו של מושקוביץ לקבלת עמלות ממנורה, בגין חלקו בפרמיות המשולמות על ידי המבוטחים בפוליסות ששיווק. עמלות אלו מקזזות את החיוב שנוצר עקב המקדמה ומשכוסה אותו חיוב, יוצרות יתרת זכות למר מושקוביץ. במישור הטכני קיים "כרטיס סוכן" המתייחס למערכת החיובים בין מר מושקוביץ לבין מנורה, ובו תנועות זכות וחובה (להלן: כרטיס הסוכן). וזאת עיקר, בהקשר דנן: מנורה הסבירה כי ההתחשבנות אינה מבוצעת, עד לשלב מסוים, בכרטיס הסוכן אלא במה שכונה "דו"חות הנפרעים". בדו"חות אלו נרשמת המקדמה ששולמה על ידי מנורה, ומבוצעים הקיזוזים מול העמלה שמגיעה למר מושקוביץ עם תשלום הפרמיות. בחלוף חמש שנים, מתקזזת המקדמה במלואה ומאותו מועד העמלות בגין אותה פוליסה תופענה בכרטיס הסוכן. ברם (ועל כך הדגש לעניינה של המחלוקת בין הצדדים), אם מבוטלת הפוליסה בתוך תקופת חמש השנים, נותרת יתרת חוב, בגין המקדמה, שכבר לא תיפרע (שהרי בגין הפוליסה שבוטלה לא ישולמו פרמיות ביטוח ומושקוביץ לא יהיה זכאי לעמלה). יתרת חוב זו מועברת, לאחר הביטול של הפוליסה, לכרטיס הסוכן. והתוצאה של האמור: לגרסתה של מנורה, היתרה הנקובה בכרטיס הסוכן אינה מייצגת תמונה מלאה של מצב החיובים בין מר מושקוביץ לבין מנורה שכן אין היא מבטאת את יתרת החובה, המחושבת בדו"ח הנפרעים, הנובעת מהמקדמות ששולמו לסוכן ואשר טרם קוזזו במלואן (ושהפוליסות הנוגעות להן לא בוטלו). אותה יתרת חוב או שתקוזז בעתיד במלואה (באם הפוליסה לא מבוטלת בתוך חמש שנים), או, אם וכאשר תבוטל הפוליסה לפני חלוף חמש שנים (כך שהמקדמה לא קוזזה במלואה) תועבר לכרטיס הסוכן. וזאת לדעת: לא הייתה בפני בית המשפט קמא וגם אין בפנינו כל גרסה מצדם של מושקוביץ באשר לשאלה האם ההתחשבנות בוצעה באופן המוסבר על ידי מנורה או לא. ככלל, מושקוביץ, הן בכתבי הטענות מטעמם והן בתצהיריהם, התמקדו בתביעה שהגישו והותירו במידה רבה לשוליים את ההתמודדות עם התובענה השטרית אשר כנגדם. בכל הנוגע לתובענה השטרית הסתפקו מושקוביץ (שמא בשל ההתמקדות בתביעתם, שמא בשל הנחה מוטעית לעניין נטל ההוכחה) בטענה כוללנית לפיה הסכום הנטען על ידי מנורה אינו נכון וכי הרישומים בספריה של מנורה לוקים באי-דיוקים ובפגמים מהותיים. מהם אותם "אי-דיוקים" ו-"פגמים"? מהי יתרת החוב הנכונה בנטרול אותם "אי-דיוקים" ו-"פגמים"? תשובה לשאלות בסיסיות אלו לא ניתן למצוא בכתבי הטענות של מושקוביץ ובראיות שהגישו לבית המשפט (ועד שקיבלו רשות מיוחדת להגיש חוות דעת לאחר שמיעת הראיות, כפי שיובהר להלן). כך, בתצהירו של מר מושקוביץ, המונה 9 פרקים (ופרק סיכום), החובקים 142 סעיפים, מוקדש פרק אחד ובו 10 סעיפים בלבד, לכפירה בסכום החוב למנורה. יתר על כן, מושקוביץ הגישו לבית המשפט חוות דעת מומחה מפורטת של האקטואר בוכבינדר, וחוות דעת זו נעדרת אף היא התייחסות כלשהי למחלוקת בדבר שיעור חובם של מושקוביץ למנורה. בשלב מאוחר יותר, לאחר שמיעת הראיות בתיק, התיר בית המשפט קמא, מלפנים משורת הדין, למושקוביץ, להגיש חוות דעת מומחה לעניין שיעור החוב למנורה. באותו מועד היה ברור למושקוביץ כי בהקשר התובענה השטרית, מחלוקת מרכזית שבין הצדדים הינה טכניקת עריכת החישוב ובעקבותיה השאלה האם כרטיס הסוכן מגלם את כלל ההתחשבנות או שמא, כגרסתה של מנורה, רק חלק ממנה. למרות זאת, משאותה רשות מיוחדת שניתנה על ידי בית המשפט קמא מומשה על ידי מושקוביץ על דרך הגשת תצהיר של רו"ח עג'מי, נעדרה מהתצהיר כל התייחסות ולו ברמז לאותה מחלוקת. תצהירו של רו"ח עג'מי מהווה בסיס לטענה נוספת שמושקוביץ חוזרים וטוענים אותה לאורך ערעורם: נטען כי משמנורה ויתרה על הזכות לחקור את רו"ח עג'מי בחקירה נגדית, היה על בית המשפט קמא לקבל את האמור בה כנכון. בטענה זו אין ממש. אמנם, בדרך כלל, ויתור על חקירה נגדית של עד מעידה על כך שבעל הדין אינו חולק על גרסתו; אך זאת, ככל שלא קיים הסבר המניח את הדעת להימנעות מהחקירה (ראו, למשל: ע"א 9010/08 מרכז רפואי רבין נ' לוביאניקר, פסקה מ"ה לפסק הדין של השופט רובינשטיין (12.7.2011); ע"פ 5606/10 בוניפד נ' מדינת ישראל, פסקה 27 (19.12.2012)). למנורה היה הסבר טוב מדוע לא מצאה טעם לחקור נגדית את רו"ח עג'מי. כפי שהוסבר, רו"ח עג'מי, בתצהירו, התעלם מהמחלוקת בין הצדדים כפי שהתגלעה עובר להגשת תצהירו. רו"ח עג'מי צירף לתצהירו תחשיב המבוסס היה על ההיגיון הבא: נקודת המוצא היא יתרת החובה של מושקוביץ למנורה, ביום 1.1.2007, כפי שהיא בכרטיס הסוכן, המשמשת את רו"ח עג'מי כיתרת פתיחה. המשך החישוב מבוסס על כך שמאותו מועד ואילך לא שווקו פוליסות על ידי מר מושקוביץ, ולכן לא שולמו על ידי מנורה מקדמות חדשות. משכך, לגישתו של רו"ח עג'מי, מאותו מועד יכולה יתרת החוב של מושקוביץ רק לקטון עקב העמלות המגיעות לו בגין הפרמיות המשולמות במסגרת הפוליסות ששווקו על ידו ולא בוטלו. על יסוד הנחות אלו בוצע על ידי רו"ח עג'מי חישוב שהביא לתוצאה לפיה לא רק שמר מושקוביץ אינו חב דבר למנורה, אלא שמנורה היא שחבה לו סך של כ-1.25 מיליון ש"ח. אלא שאם מניחים שגרסתה של מנורה לעניין טכניקת עריכת החישוב היא הנכונה, החישוב שערך רו"ח עג'מי הינו מנותק לחלוטין מהמציאות: לפי גרסתה של מנורה יתרת הפתיחה הלקוחה מכרטיס הסוכן אינה מייצגת את יתרת החוב לאותו מועד, שכן אינה כוללת את יתרות החוב אשר בדו"ח הנפרעים ואשר טרם קוזזו. כמו כן, גם ההנחה לפיה מינואר 2007 יתרת החוב יכולה רק לקטון הינה שגויה שכן כל ביטול פוליסה, שאירע לאחר ינואר 2007 ואשר טרם מלאו לפוליסה חמש שנים, יוצר חוב המגדיל את יתרת החוב של מושקוביץ למנורה. לכן, מבחינתה של מנורה, לא היה כל טעם לחקור את רו"ח עג'מי. כך בדיוק הסבירה מנורה, בהודעה לבית המשפט, שהוגשה מטעמה בסמוך לאחר הגשת תצהירו של רו"ח עג'מי. הסברה של מנורה התקבל על דעתו של בית המשפט קמא וגם בכך, לדעתי, צדק בית המשפט קמא. לא זו אף זו: בפני בית המשפט קמא היה מסמך שביטא היטב את הנתק בין חישובו של רו"ח עג'מי לבין המציאות. אותו מסמך הינו מייל ששיגרה מנורה למר מושקוביץ, ביום 28.2.2007, שעניינו "חישוב יתרת אובליגו נפרעים" ושעל פי הדו"ח שצורף לו, יתרת החוב של מושקוביץ למנורה, עומדת באותה העת על 8,789,309 ש"ח. לעומת זאת, תחשיבו של רו"ח עג'מי מבוסס על "יתרת פתיחה" ליום 1.1.2007 כעומדת על סך של 6,103,256 ש"ח ויתרה לפברואר 2007 כעומדת על 5,735,966 ש"ח. בין שני הנתונים (תחשיב עג'מי המבוסס על כרטיס הסוכן והנתון ששיגרה מנורה בזמן אמת), קיים פער של יותר משלושה מיליון ש"ח! ויודגש: מדובר בתחשיב ששיגרה מנורה עוד בפברואר 2007 שלא על רקע סכסוך כלשהו בין הצדדים ובלא שמושקוביץ יתקומם כנגד החישוב או יכפור בו. חשוב גם לציין שקיומו של פער כה ניכר, הנובע מההתחשבות ביתרות חובה הנוצרות עקב ביטול פוליסות בטרם חלוף חמש שנים משיווקן על ידי מר מושקוביץ גם אינו בלתי סביר – אין מחלוקת בין הצדדים שבאותה העת בוטלה כמות גדולה ביותר של פוליסות ששווקו על ידי מר מושקוביץ (שהרי ביטולים אלו וההפסדים שנגרמו למר מושקוביץ בעטיים, הם שעמדו בלב תביעתו נגד מנורה). בנסיבות אלו צדק בית המשפט קמא בקובעו שהינו דוחה את האמור בתצהירו של רו"ח עג'מי וזאת למרות שלא נחקר בחקירה נגדית על ידי מנורה. טענה מרכזית אחרת של מושקוביץ מסתמכת על כך שעלה בידי בא-כוחו, הן בחקירתו של המומחה מטעם מנורה (רו"ח גבאי) והן בחקירתו של העד המרכזי מטעם מנורה לעניין עריכת החישוב (מר הרץ), לקבל תשובה לפיה לו היה משלם מר מושקוביץ את יתרת החוב הקבועה בכרטיס הסוכן, הייתה מנורה באה על סיפוקה. אמירות אלו אכן אינן עולות בקנה אחד עם גרסתה של מנורה, ברם: באשר לרו"ח גבאי – חוות דעתו לא התייחסה לאופן הטכני של עריכת החישוב אלא לבחינת סבירות הנתון שננקב בשטר החוב וכן חישובי ריבית והצמדה. למרות זאת, ידע רו"ח גבאי להסביר לגבי החישוב שהוצג לו על ידי בא-כוחם של מושקוביץ, את הדברים הבאים: "אני חושב שיש פרט אחד שיכול להיות שחסר לך מכל החישובים זה הביטולים... נניח שיש ביטול של פוליסה... אז אחורה, לוקחים את זה אחורה, מתקנים אחורה, תלוי בהסכם של זה, אני פשוט לא זוכר." אמירה זו תואמת ומחזקת את עמדתה של מנורה. באשר למר הרץ – בצד האמירה המצוטטת על ידי מושקוביץ בערעורם, נתן מר הרץ ויותר מפעם אחת, הסבר מפורט ומשכנע בדבר אופן עריכת החישוב והשלכותיו. בנסיבות אלו אין כל מקום להתערב בקביעתו של בית המשפט קמא כי הינו מקבל את עדותם של מר הרץ ושל רו"ח גבאי ודוחה את הטענה לפיה בעדותם הודו בכך שהנתון בכרטיס הסוכן מייצג את היתרה הנכונה. טענה אחרת של מושקוביץ הינה שקיימת סתירה בין מסמכיה של מנורה, דבר הפוגם במשקלם. לעניין זה מפנים מושקוביץ לכרטיס הסוכן, מחד, ולדו"ח שצורף למייל מיום 28.2.2007, מאידך. אלא שבין מסמכים אלו אין, לגישתה של מנורה, כל סתירה, משום שאין הם מייצגים את אותה מהות: האחד (כרטיס הסוכן) מייצג תמונה חלקית של החוב, ואילו השני – הדו"ח שצורף למייל מיום 28.2.2007, מייצג את תמונת החוב המלאה. כפי שהדגשתי לעיל, הפער בין שני המסמכים, שהוצג על ידי מנורה עוד בפברואר 2007, רק מחזק את גרסתה של מנורה. האמור לעיל, שהוסבר על ידי מנורה, היה מקובל על בית המשפט קמא וגם בכך צדק לדעתי בית המשפט קמא. מושקוביץ קובלים גם על כך שבית המשפט קמא לא קיבל את טענתם שלפי ההסכם משנת 2004 היה על מנורה לשגר להם הודעת קיזוז על כל עמלה שלא משולמת למר מושקוביץ בפועל, דבר שלא בוצע. בית המשפט קמא קבע לעניין זה כי מר מושקוביץ קיבל דו"חות הכוללים את הקיזוזים וזאת עד שנת 2009 ולאחר מכן ועד לשנת 2015 היה חשוף למידע שבמחשביה של מנורה ובו מתועדים אותם קיזוזים. בית המשפט קמא קבע גם כי מר מושקוביץ לא הלין מעולם על אי-שיגור הודעת קיזוז פורמלית ובכך הבהיר שאינו רואה באי-שיגור הודעה שכזו משום הפרה של ההסכם. גם בקביעה זו אין לדעתי כל מקום להתערב. מעבר לכל אלו, קיימים ממצאים רבים הקשורים בהתנהגותו של מר מושקוביץ שיש בהם, כשלעצמם, כדי לדחות את טענותיו. חלקם אוזכרו כבר לעיל ונזכירם שוב, במקובץ: בזמן אמת, עד לשנת 2009 קיבל מר מושקוביץ ממנורה דו"חות לגבי יתרת החוב שלו. לאחר מכן ועד לשנת 2015 היה מר מושקוביץ חשוף למידע שבמחשביה של מנורה הכולל את חישוב היתרה. מר מושקוביץ העיר מספר הערות ספציפיות בשנת 2006 ולאחר מכן לא הביע הסתייגות כלשהי מהאמור בדו"חות או מהמידע שהיה חשוף לו במחשביה של מנורה. באוגוסט 2007 קיבל מושקוביץ ממנורה את נתון יתרת החוב (נכון לאותו מועד) וקידם עסקה עם חברת "AIG" בהסתמך על הנתון שקיבל, בלא כל הסתייגות. בכתבי הטענות ובתצהירים שהגישו לבית המשפט קמא הסתפקו מושקוביץ באמירות כלליות הכופרות בסכום החוב, בלא לטעון לגרסה כלשהי לגבי שיעורו של החוב וממילא בלא לבסס גרסה שכזו על חישוב כלשהו. מושקוביץ נמנעו מלכלול התייחסות כלשהי לשיעור החוב גם בחוות הדעת שהוגשה מטעמם (בחוות דעת זו אף בוצע קיזוז של החוב, כפי שהוא נטען על ידי מנורה). מושקוביץ טענו (ראה סעיף 133 לתצהירו של מר מושקוביץ וכן סעיף 15 לכתב התשובה) כי להערכתם הינם חבים למנורה 4 מיליון ש"ח. סכום זה קרוב לגרסתה של מנורה (במיוחד אם מוסיפים לו חישובי הפרשי הצמדה וריבית) ורחוק מאוד מהתחשיב שהוגש, לאחר שמיעת הראיות בתיק, על ידי רו"ח עג'מי. למעשה, עד להגשת תצהירו של רו"ח עג'מי (לאחר השלמת שמיעתן של הראיות), לא הובאה על ידי מושקוביץ גירסה כלשהי לגבי שיעורו של החוב. מר מושקוביץ אף הודה בכך בחקירתו הנגדית וסיפר על תחשיב שערך לעצמו, לראשונה, ערב עדותו, שלא הוגש ושתוכנו אף הוא לא ידוע. תצהירו של רו"ח עג'מי התעלם לחלוטין מהמחלוקת בדבר אופן עריכת החישוב למרות שהמחלוקת וחשיבותה היו ברורים קודם להגשת תצהירו. גם כיום אין כל גרסה של מושקוביץ לעניין האופן בו בוצעה ההתחשבנות (וכנגזר מכך – האם יתרת החוב בכרטיס הסוכן משקפת את יתרת החוב או משקפת תמונה חלקית). די באמור לעיל, אף לו היה עומד לבדו, כדי להצדיק את קבלת תביעתה של מנורה ואת דחיית הערעור על פסיקתו של בית המשפט קמא. מהנימוקים עליהם עמדתי, הנני מציע לחברתי ולחברי לדחות את ערעורם של מושקוביץ. הואיל ומר מושקוביץ, בהמלצתנו, חזר בו מהערעור על שיעור הפיצוי שנפסק בתביעתו (ע"א 521/22) והואיל ואף מנורה חזרה בה מהערעור שכנגד שהגישה, אציע שפסיקת ההוצאות בערעור דנן תהיה מתונה ותעמוד על סך של 15,000 ש"ח (כולל מע"מ) בלבד. ש ו פ ט השופטת ד' ברק-ארז: אני מסכימה עם חברי השופט י' כשר כי אף דין הערעור הנוסף שנותר תלוי ועומד בפנינו בכל הנוגע לחיוב מכוח התביעה השטרית – להידחות. ניתן היה להבין לליבם של המערערים, שמנקודת מבטם מפעל חייהם קרס, ובשלב הנוכחי, לא זו בלבד שיצאו בהפסד, אלא שהם אף נדרשים לשלם חוב שעוד נותר כלפי חברת הביטוח המשיבה. אולם, משחברי לא הותיר אבן על אבן והצביע על הקשיים העומדים בדרכם של המערערים להוכחת טענתם, אין מוצא מדחיית הערעור. ש ו פ ט ת השופט ח' כבוב: אני מסכים. ש ו פ ט הוחלט כאמור בפסק דינו של השופט י' כשר. ניתן היום, ‏כ"א באב התשפ"ב (‏18.8.2022). ש ו פ ט ת ש ו פ ט ש ו פ ט _________________ ________ 21034880_L11.docx חכ מרכז מידע, טל' 077-2703333, 3852* ; אתר אינטרנט, https://supreme.court.gov.il 1