עפר סגל נ. פקיד שומה רחובות

פסק-דין בתיק בג"ץ 3486/09 בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט גבוה לצדק בג"ץ 3486/09 בפני: כבוד הנשיאה ד' ביניש כבוד השופט א' גרוניס כבוד השופטת מ' נאור העותר: עפר סגל נ ג ד המשיבים: 1. פקיד שומה, רחובות 2. פקיד הגבייה על-פי פקודת המיסים (גביה) עתירה למתן צו על תנאי וצו ביניים בשם העותר: עו"ד יעקב לביא בשם המשיבים: עו"ד יהודה ליבליין פסק-דין הנשיאה ד' ביניש: 1. במסגרת העתירה שלפנינו מבקש העותר כי נורה למשיבים להימנע מהליכי גבייה המופעלים כנגדו בגין חובות מס הכנסה נטענים לשנים 2000-1979. כן התבקש במסגרת העתירה צו ביניים "לעיכוב וביטול ומניעת כל הליך גביה בקשר עם חובות העותר למשיב 1, וזאת עד למתן פסק דין בעתירה זו". לשיטת העותר, התערבותנו בפעולות הגבייה הננקטות על-ידי המשיבים נדרשת משני טעמים - ראשית, בשל כך שהבסיס העובדתי עליו נשען החוב בגינו ננקטים הליכי הגבייה אינו מוכח. בהקשר זה טוען העותר כי תדפיסי המשיבים, בהם מפורטים חובותיו, אינם מהווים ראיה משכנעת לעצם קיומו של החוב כמו גם לגובהו. שנית, בשל כך שהמשיבים השתהו במהלך השנים בהפעלת הליכי הגביה כנגדו ולפיכך מנועים הם היום מלהמשיך בהליכים אלו. 2. ביום 28.4.2009 התבקשה תגובתם המקדמית של המשיבים לעתירה, במסגרתה התבקשה אף התייחסות לשאלת בית המשפט המתאים לבירור עניינה של העתירה. ביום 3.6.2009 הוגשה תגובתם המקדמית של המשיבים, אשר גובתה בתצהירו של מר אילן שפר, מנהל תחום בכיר (גבייה) בהנהלת נציבות מס הכנסה. במסגרת תגובתם ביקשו המשיבים לדחות את העתירה על הסף – מטעמי שיהוי וחוסר נקיון כפיים, וכן לגופה. בכל הנוגע לבית המשפט המתאים לבירורה של העתירה, ציינו המשיבים כי בנסיבות העניין, בשל כך שחובות העותר נשוא העתירה הינם חובות סופיים שאינם כפופים להליכי השגה וערעור לפי פקודת מס הכנסה (אם לאור חלוף הזמן ואם מהיות חלק מהן שומות מוסכמות) ומעת שטענות העותר מופנות בעיקרן כלפי פעולות הגבייה המבוצעות על-ידי המשיבים, הרי שלשיטתם הפורום המתאים לבירור העתירה הינו בית משפט זה. 4. לאחר שבחנו את טענות הצדדים, באנו לכלל מסקנה כי דין העתירה להדחות משזו אינה מגלה עילה להתערבותנו בפעולות שנוקטים המשיבים בעניינו של העותר, וזאת אף מבלי שנדרש לשאלת קיומו של סעד חלופי בנסיבות העניין. 5. עיון בתגובת המשיבים לעתירה מעלה כי בין השנים 2000-1979 נערכו לעותר שומות מס על-ידי המשיבים, אשר רובן המכריע (פרט לשומות שנערכו עבור השנים 1979 ו-1980) התבססו על דו"חות עצמיים שהגיש העותר או על שומות מוסכמות שנחתמו בין העותר למשיב 1. לפיכך, משהעותר עצמו היה צד לגיבושן של מרבית השומות, קשה לקבל את טענתו לפיה הבסיס העובדתי עליו נשענות השומות אינו מוכח, ודי בכך על מנת לדחותה. מעבר לכך, עולה מן הנתונים שהציגו המשיבים כי העותר קיבל במהלך השנים הודעות על גובה החוב, ולא מצאנו כי ניצבה בפני העותר מניעה כלשהיא לפנות לרשויות המס לקבלת מידע – בזמן אמת - בעניין החובות המיוחסים לו ולטעון כנגד שומה כזאת או אחרת, בכלל זה במסגרת הליכי ההשגה והערעור הקבועים בפקודת מס הכנסה ובתקנות בית משפט (ערעורים בענייני מס הכנסה), תשל"ט-1978 (להלן: התקנות). בהיבט זה, לא ניתן להתעלם מן השיהוי בו לוקה העתירה, שכן נוכח חלוף הזמן איחר העותר את המועדים המפורשים הקבועים בפקודה ובתקנות לצורך נקיטת הליכים כאמור, ונראה כי הלכה למעשה מבקש הוא היום לעקוף באמצעות עתירה זו את מסגרת המועדים שקבע המחוקק. לכך לא ניתן להיענות. כמו כן, איננו סבורים כי בנתון אשר הובהר בתגובת המשיבים, לפיו עד לשנת 1999 נהגו המשיבים – מטעמים מיחשוביים – לרכז מידי מספר שנים את כלל החובות שנצברו תחת "שנה צוברת" אחת, היה כדי למנוע מן העותר לערוך בירור מדוקדק באשר לחובותיו בגין כל שנה ושנה. כעולה מתגובת המשיבים על נספחיה, העותר אף פנה במהלך השנים אל המשיבים בבקשה לביטול חובותיו, אך לא העלה טענה פרטנית כנגד שומה זו או אחרת. נוכח כל האמור לעיל, לא מצאנו כי טענתו הראשונה של העותר מצביעה על פגם כלשהוא המצדיק את התערבותנו בפעולות המשיבים. 6. אף טענתו השנייה של העותר אינה מבססת פגם כלשהוא בהתנהלות המשיבים, ולו בשל כך שלא הוכחה – במישור העובדתי – כנדרש. לטענת העותר, רק בחודש ספטמבר 2003 החלו המשיבים נוקטים נגדו הליכי גבייה בגין חובותיו, המיוחסים לו החל משנת 1979. כתימוכין לכך מפנה העותר להודעה שנשלחה אליו על-ידי המשיבים במועד זה (9/2003). לעומתו, ציינו המשיבים בתגובתם, כי כבר משנת 1982 ועד היום הפעילו ומפעילים הם פעולות אכיפה שונות נגד העותר – החל ממשלוח דרישות והתראות ועד עיקולים מעיקולים שונים. כתמיכה לטענתם צירפו המשיבים פלטים ממוחשבים המצביעים על מהלכים אלו, המתוארכים עד שנת 2005. לא מצאנו לפקפק בנתוני המשיבים מהם עולה כי בניגוד לטענת העותר לא פסקו הם מלפעול לצורכי גביית חובו של העותר בהתאם לדרכים הנתונות בידיהם – תחילה באמצעות משלוח דרישות לתשלום והטלת קנסות פיגורים, והחל משנת 1989 באמצעות פעולות אכיפה נוספות. לפיכך, ומשלא הוכיח העותר כי אכן השתהו המשיבים בפעולות האכיפה שננקטו על-ידם ביחס לחובותיו, ממילא מתייתר הצורך לדון בשאלה המורכבת הנוגעת למשמעויות שיש לייחס להשתהותה של רשות בהליכי אכיפה ביחס ליכולתה להמשיך להפעילם אל מול הפרט, ואף דין טענתו זו להדחות. יצוין עוד, ולמעלה מן הצורך, כי צודקים המשיבים בטענתם לפיה היה על העותר לציין בעתירתו את כלל מהלכי האכיפה שננקטו נגדו במהלך השנים כמו גם לפרט את כלל התכתובות שניהל אל מול המשיבים, ומשלא עשה כן, עולה התנהלות זו עד כדי חוסר נקיון כפיים, המצדיק, אף כעילה עצמאית, את דחייתה של העתירה על הסף (והשוו: בג"ץ 7143/04 פציו נ' שר הפנים (טרם פורסם, 20.2.2006); בג"ץ 3731/95 שמואל סעדיה נ' לשכת עורכי הדין (טרם פורסם, 19.6.1995)). 7. נוכח כל האמור לעיל, אנו סבורים כי העותר לא הצביע בעתירתו על פגמים שנפלו בהתנהלות המשיבים המקימים עילה – בגדרי המשפט המינהלי – להתערבותנו בהליכי הגבייה הננקטים נגדו בגין חובותיו, ולפיכך דין עתירה זו להדחות. יחד עם זאת, לא ניתן להתעלם מן הנתונים העולים מן העתירה, המלמדים כי מצבו הכלכלי של העותר אינו מן המשופרים. העותר אף פנה בעבר אל המשיבים בבקשה להקלה בחובו. לא מצאנו בתגובת המשיבים התייחסות למענה שניתן – אם ניתן – לפניות העותר מן השנים 1996 ו-2000, אך בסעיף 10 לתגובתם מביעים המשיבים נכונות לבוא עם העותר במגעים על מנת להקל עימו בחובו הנצבר. מבלי להביע כל עמדה לגוף הפתרון הנרמז בתגובה, אך ראוי הוא כי בנסיבות העניין שלפנינו יבחנו המשיבים פתרונות סבירים להקל על מצבו של העותר, וזאת תוך שיג ושיח בלב פתוח ונפש חפצה. ניתן היום, י"ג באב התשס"ט (3.8.2009). ה נ ש י א ה ש ו פ ט ש ו פ ט ת _________________________ העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח. 09034860_N04.doc שי מרכז מידע, טל' 02-6593666 ; אתר אינטרנט, www.court.gov.il