יאיר נחמיאס נ. שירביט חברה לביטוח בע"מ

פסק-דין בתיק רע"א 3485/11 בבית המשפט העליון רע"א 3485/11 בפני: כבוד המשנה לנשיאה א' ריבלין כבוד השופט א' גרוניס כבוד השופט ס' ג'ובראן המבקש: יאיר נחמיאס נ ג ד המשיבה: שירביט חברה לביטוח בע"מ בקשת רשות ערעור על פסק-דין של בית-המשפט המחוזי בפתח-תקווה מיום 3.4.11 בע"א 9772-01-11 שניתן על-ידי כבוד השופטים א' שילה, מ' נד"ב וא' מקובר בשם המבקש: עו"ד גיא לוי בשם המשיבה: עו"ד אלי צחייק פסק-דין המשנה לנשיאה א' ריבלין: 1. זוהי בקשת רשות ערעור על פסק-דינו של בית המשפט המחוזי (כבוד השופטים ש' שילה, מ' נד"ב וא' מקובר), שבמסגרתו נדחה ערעורו של המבקש על דחיית תביעתו נגד המשיבה. המבקש נפגע בתאונת דרכים ביום 9.11.2006 והגיש את תביעתו נגד המשיבה לפי חוק פיצויים לנפגעי תאונות דרכים, התשל"ה-1975. המשיבה אינה חולקת על אחריותה והמחלוקת בין הצדדים היא על סכום הפיצויים. המבקש סבל מנכות קודמת, שמקורה במחלת האוסטיאו-גנזיס אימפרפקטה (OI) שממנה הוא סובל. מחלה זו גורמת לשבירות מוגברת של העצמות. המומחה הרפואי שמונה מטעם בית המשפט קבע כי המבקש סובל משברים בחוליות עמוד השדרה, שגורמים לו לנכות של 15%. עם זאת, המומחה קבע כי לאור מחלתו של המבקש, ובהתחשב גם בכך שבצילומים הראשונים שנערכו למבקש לאחר התאונה לא נצפו שברים, לא ניתן לקבוע כי השברים כולם נגרמו כתוצאה מן התאונה. המומחה סבר כי יש לייחס לתאונה נכות בשיעור של 7.5%, ובית משפט השלום קיבל את עמדתו. בית משפט השלום הוסיף וקבע כי נכותו התפקודית של המבקש לא הוחמרה עקב התאונה. ראשית, כך נקבע, המבקש הודה עוד לפני התאונה כי אינו מסוגל לעבוד וקיבל בשל כך גמלאות מן המוסד לביטוח לאומי; ושנית, נקבע כי לפני התאונה עבד המבקש במעבדה רפואית וכי כשירותו לעבוד בעבודה מעין זו לא נפגמה. בית משפט השלום התייחס גם לטענת המבקש כי עקב התאונה נאלץ לבחור תחום עיסוק שונה, הוא תחום המשפטים, וזאת שכן העבודה במעבדה מצריכה עמידה וישיבה ממושכות והפעלה של הידיים. בית משפט השלום קבע כי אין הבדל ניכר בין היכולות התפקודיות הנדרשות בעבודה במעבדה לבין אלה הנדרשות בתחום המשפטים, וכי אף המומחה העיד בחקירתו כי המבקש מסוגל, מבחינה תפקודית, לעבוד במעבדה. משכך, נקבע כאמור כי תפקודו של המבקש לא נפגע עקב התאונה. בית משפט השלום פסק למבקש פיצויים בלתי-ממוניים לפי דרגת הנכות שהוסבה בתאונה (7.5%), בסכום של 12,000 ש"ח. התביעה בראשי הנזק האחרים נדחתה. לבסוף קבע בית משפט השלום כי סכום הפיצוי שנפסק, הוא הפיצוי הלא-ממוני, נמוך מן הגמלאות שלהן זכאי המבקש, ועל-כן התביעה נדחתה. 2. בית המשפט המחוזי דחה את ערעורו של המבקש על פסק-דינו של בית משפט השלום, משלא מצא עילה להתערבות בקביעותיו. בית המשפט המחוזי העיר כי אמנם הפיצוי שנפסק בגין נזק לא-ממוני הוא על הצד הנמוך, ואולם נקבע כי "מדובר בסכום פעוט ביותר, שאין מקום לערכאת הערעור להתערב בו". כן עמד בית המשפט המחוזי על כך שלפי דרגת הנכות שנקבעה למבקש בתאונה, הסכום שנפסק בגין הנזק הלא-ממוני לא חורג מן המותר. 3. המבקש טוען כי ההנחה שלפיה סבל משברים בחוליות לפני התאונה מוטעית וכי היה מקום לקבוע כי השברים נגרמו כולם עקב התאונה. כן גורס המבקש כי דרגת הנכות שנקבעה לו אינה תואמת את הוראות תקנות הביטוח הלאומי (קביעת דרגת נכות לנפגעי עבודה), התשט"ז-1956 ולא נקבעה תוך הפעלת הסעיפים הנכונים. משכך, סבור הוא כי יש לקבוע לו דרגת נכות רפואית גבוהה יותר. ביחס לנכות התפקודית טוען המבקש כי "הודאתו" מלפני התאונה, שלפיה אין הוא כשיר לעבוד, נגעה למצבו טרם ההכשרה שהתכוון לרכוש ברפואה מעבדתית. אלמלא התאונה, כך טוען המבקש, הוא היה משלים את הכשרתו ורוכש יכולת לעבוד ולהשתכר. כן טוען המבקש כי לא ניתן ליישב את אימוץ הודאתו שלפיה אין הוא כשיר לעבודה, עם הקביעה כי יכולתו לעבוד במעבדה לא נפגמה. המבקש טוען עוד כי היה מקום לחשב את הפיצויים בגין כאב וסבל לפי נכות בשיעור של 15%, ולא 7.5%, וזאת לפי ההלכה שנקבעה בע"א 589/89 רקוביצקי נ' יעקובוב, פ"ד מז(1) 726 (1993). מכל מקום, טוען המבקש, אף חישוב הפיצוי הלא-ממוני לפי נכות בשיעור של 7.5% מוביל לתוצאה שונה מזו שאליה הגיע בית משפט השלום. בנוסף, המבקש עומד על כך שלפי הסכמה בינו לבין המשיבה, מסתכמות גמלאות המוסד לביטוח לאומי ב-11,500 ש"ח, ועל-כן הפיצוי הלא-ממוני שנפסק לא נבלע בהן. משכך, טוען המבקש, לא היה מקום לדחות את התביעה או לחייבו בהוצאות משפט. המבקש חפץ להשיג גם על דחיית תביעתו ביתר ראשי הנזק, תוך שהוא מסתמך בעיקר על הפניה לאמור בהודעת הערעור שהגיש לבית המשפט המחוזי. לבסוף, טוען המבקש כי קביעותיו של בית המשפט המחוזי מתבססות על מסמכים שונים שהגישה המשיבה, אשר לא ניתנה לו אפשרות לטעון לגביהם. המשיבה מצידה סבורה כי אין מקום ליתן רשות ערעור על פסק-דינו של בית המשפט המחוזי, באשר אין הוא מעורר שאלות כלליות שחשיבותן חורגת מגדר המקרה הספציפי. 4. ככל שבחנו את טענות המבקש לא מצאנו כי מתעוררת בתיק זה שאלה משפטית בעלת חשיבות כללית. דרך טיעונו של המבקש בהקשר זה היא כי מששגו הערכאות הקודמות – כך לפי עמדתו – בקביעות שונות, הרי שנקבעה "הלכה" שלפיה שגיאות מסוגים שונים הן מותרות או שיש צורך לקבוע "הלכה" שלפיה אין הן מותרות. אלא שלא כך הדבר. ככלל, בית משפט זה לא יתערב בפסק-דין שנתן בית המשפט המחוזי כערכאת ערעור רק לשם תיקון קביעה מסוימת; שכן עצם הבחינה אם אכן נפלה שגיאה בקביעה מסוימת כזו אם לאו, מצריכה טיפול "מעין-ערעורי" בתיק הווה אומר: העמדת קביעותיה של הערכאה הדיונית לביקורת פעם נוספת, לאחר שאלה נבחנו כבר במסגרת הערעור שהוגש בזכות. אילו נהג כך בית המשפט העליון בכל עת שנתבקשה רשות ערעור, היה ההבדל שבין ערעור בזכות לבין ערעור ברשות בגלגול שלישי מיטשטש במידה רבה. 5. בעניין אחד – הוא סכום גמלאות המוסד לביטוח לאומי שנוכו מן הפיצויים – מצאנו כי נפלה טעות בולטת שניתנת לתיקון פשוט, ואשר השפעתה על המבקש היא משמעותית. אכן, שני הצדדים הסכימו כי סכום הגמלאות עומד על 11,500 ש"ח. לפיכך, לא היה מקום לדחות את התביעה, כי אם לפסוק למבקש את ההפרש שבין הפיצוי שנפסק לבין גמלאות המוסד לביטוח לאומי – בסך של 500 ש"ח. אמנם, המדובר בסכום נמוך ואולם די היה בו כדי לחרוץ את גורלה של התביעה להתקבל. ביתר העניינים לא מצאנו מקום להתערב בקביעותיו של בית המשפט המחוזי. הקביעה כי המבקש מושתק, מכוח הודאתו, מלטעון כי כושר ההשתכרות שלו לפני התאונה היה גבוה מזה שלאחריה, אינה עומדת בסתירה לנימוק החלופי שלפיו אפילו היה נשמע המבקש בטענה זו, הייתה היא נדחית לפי הממצאים העובדתיים שנקבעו. כן לא מצאנו כי דרך חישוב הפיצוי הלא-ממוני סטתה מהלכת רקוביצקי. טענתו של המבקש שלפיה החישוב שערך בית משפט השלום בראש נזק זה היה מוטעה נטענה בעלמא וללא פירוט וגם מטעם זה אין מקום להידרש לה לגופה. סופו של דבר, יש מקום לעשות שימוש בתקנה 410 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984, ולקבל את הערעור, רק לעניין הקביעה כי הפיצויים שנפסקו למבקש "נבלעו" בגמלאות המוסד לביטוח לאומי. המבקש יהא זכאי לסכום של 500 ש"ח לפי ערכי יום מתן פסק-דינו של בית משפט השלום, והוצאות המשפט שהושתו עליו בערכאות הקודמות יבוטלו. עם זאת, לא ייפסקו לטובתו הוצאות בערכאה זו, וזאת לנוכח רוחב יריעת הטענות שפרש לפני בית משפט זה שלא לצורך. המשנה-לנשיאה השופט א' גרוניס: אני מסכים. ש ו פ ט השופט ס' ג'ובראן: אני מסכים. ש ו פ ט הוחלט כאמור בפסק דינו של המשנה-לנשיאה א' ריבלין. ניתן היום, ז' בתשרי התשע"ב (5.10.2011). המשנה-לנשיאה ש ו פ ט ש ו פ ט _________________________ העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח. 11034850_P04.doc גח מרכז מידע, טל' 077-2703333 ; אתר אינטרנט, www.court.gov.il