מאור מלכה נ. מדינת ישראל

פסק-דין בתיק רע"פ 3480/09 בבית המשפט העליון רע"פ 3480/09 בפני: כבוד השופטת א' פרוקצ'יה כבוד השופט א' רובינשטיין כבוד השופט ס' ג'ובראן המבקש: מאור מלכה נ ג ד המשיבה: מדינת ישראל בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בנצרת מיום 31/03/2009 בתיק עפא 341/08 שניתן על ידי כבוד השופט ד' פורת בשם המבקש: עו"ד רוני מועלם בשם המשיבה : עו"ד יעל שרף פסק-דין (משלים) השופטת א' פרוקצ'יה: 1. המבקש הואשם בבית משפט השלום בטבריה בעבירות של איומים, תקיפת שוטר בעת מילוי תפקידו, הפרעה לשוטר במילוי תפקידו, הפרעה לעובד ציבור, מטרד לציבור והיזק לרכוש במזיד. 2. על פי כתב האישום, ביום 4.3.08 בשעה 21:45 לערך עמד המבקש באמצע הכביש הראשי המוביל מבית שאן לקיבוצים ניר-דוד ומסילות, והיכה בחלון רכב סובארו בו נהג המתלונן. כשהגיעה ניידת משטרה שהוזמנה למקום, החל המבקש לברוח, וגם כשהודיעו לו שהוא מעוכב לחקירה, הכשיל את השוטרים בכך שהתנגד לעיכובו וסירב להתלוות אליהם. כשהובא המבקש לתחנת המשטרה בבית שאן, שבר המבקש את דלת הזכוכית בתחנת המשטרה, קילל את השוטרים שהיו במקום, ואף איים עליהם באיומים שונים. לאחר מכן, כשהוכנס לתא המעצר, תקף את אחד השוטרים בכך שבעט בו ברגליו, ניסה להפילו ואיים עליו. 3. בבית משפט השלום הושג הסדר דיוני לפיו יודה המבקש בעובדות כתב האישום, ויטען לקיומו של סייג השכרות על פי סעיף 34ט לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן – החוק). כן הוסכם, כי כל חומר הראיות יוגש בהסכמה, וכי על בסיסו יגישו הצדדים את סיכומיהם בכתב. על יסוד הסדר דיוני זה, שבית המשפט אישר אותו, נקבע כי המבקש לא היה "שיכור כלוט", כי היה מודע למצבו, וכי לכן לא חל עליו הסייג הקבוע בסעיף 34ט לחוק. על יסוד הודאת המבקש, ועל בסיס המסקנות האמורות, הורשע המבקש בעבירות המיוחסות לו. 4. בית משפט השלום גזר על המבקש עונש של 6 חודשי מאסר בפועל בתוספת הפעלת מאסר מותנה בן 4 חודשים לריצוי בחופף, כך שבסך הכל חוייב לרצות 7 חודשי מאסר בפועל. כן הוטל עליו מאסר על תנאי, פיצוי למתלונן, ופסילת רשיון נהיגה למשך 12 חודשים. 5. בגזר הדין, התייחס בית משפט השלום לשיקולים לחומרה ולקולא בענין ענישתו של המבקש. הוא הצביע מצד אחד, על חומרת העבירות, שהופנו בחלקן גם כלפי שוטרים; על סירובו להשתלב במסגרת טיפולית; על עברו הפלילי; ועל העובדה כי ביצע את העבירות כאשר מאסר על תנאי היה תלוי על צווארו. מצד שני, כשיקול לקולא התחשב בכך שמשפטו של המבקש התארך עקב עיצומי עובדי שירות המבחן. 6. המבקש ערער לבית המשפט המחוזי על פסק הדין על שני חלקיו. הוא טען, כי היה במצב שכרות בעת בצוע המעשים ולא היה מודע למעשיו, כי המשטרה כשלה בכך שלא ערכה לו בדיקת שכרות, וכי יש לזקוף מחדל זה לחובתה. הוא טען, כי יש לזכותו מכל האישומים נגדו, ולחילופין, להקל בעונשו. בשונה מבית משפט השלום, בית המשפט המחוזי קבע כי בעת האירועים היה המבקש במצב של שכרות על פי ההגדרה בסעיף 34ט(ד) לחוק ולכן חל עליו סעיף 34ט(ב) לחוק, שכן הוא גרם למצבו זה בהתנהגות נשלטת, ומדעת. כן נקבע, כי בעובדה האמורה אין כדי להשפיע על הרשעתו של המבקש, מאחר שניתוח כל אחת מהעבירות בהן הורשע מובילה למסקנה כי התקיים בו היסוד הנפשי בהתחשב בהוראת סעיף 34ט(ב) לחוק. לאור זאת, נדחה ערעורו של המבקש על הכרעת הדין. גם ערעורו על העונש נדחה, למעט החלטה בדבר חובת ניכוי ימי המעצר מתקופת מאסרו וביטול עונש פסילת הרשיון שהוטל עליו בגזר הדין של בית משפט השלום. 7. המבקש הגיש בקשת רשות ערעור לבית משפט זה. בד בבד, ניתן עיכוב ביצוע תחילת מאסרו עד להחלטה אחרת בבית משפט זה. טענתו העיקרית של המבקש בבקשת רשות הערעור היא, כי קיימים פסקי דין סותרים בבתי המשפט המחוזיים ביחס להחלת הגנת השכרות החלקית הקבועה בסעיף 34ט(ב)(ה) לחוק, וזאת בנסיבות עובדתיות כמעט זהות, ובעבירות זהות בכל אחד מהמקרים. באחד המקרים זוכה הנאשם מהעבירות שיוחסו לו, ואילו במקרה זה, בנסיבות זהות, המבקש הורשע בעבירות. כן נתבקש לערער על חומרת העונש. המבקש טען כי בנסיבות העולות מהראיות, עומדת לו ההגנה הקבועה בסעיפים 34ט(ב) ו-34ט(ד) לחוק העונשין והיפנה לע"פ 6679/04 סטקלר נ' מדינת ישראל (טרם פורסם, 11.5.06) (השופטת ע' ארבל). על פי פסק דין זה, מצב של שכרות מלאה אליו נכנס אדם בהתנהגות נשלטת ומדעת, מקים אחריות בעבירות שאינן מחייבות תוצאה, או בעבירות תוצאה אך עד רמה של אדישות בלבד. עבירות המחייבות קיום יחס חפצי של כונה כלפי התרחשות התוצאה, כתנאי הכרחי להרשעה, אינן מאפשרות הרשעה בהן במצב שבו הנאשם היה במצב של שכרות מלאה בעת בצוע העבירה, גם אם זו נוצרה בהתנהגות נשלטת ומדעת. לטענת המבקש, ההגנה שבסעיף 34ט(ב) לחוק חלה גם על עבירות התנהגות המחייבות יסוד נפשי של מטרה, ולכן משקבע בית המשפט המחוזי כי המבקש היה במצב של שכרות, היה עליו לזכותו מכל אחת מהעבירות בהן הורשע. 8. המדינה התנגדה לבקשה. לטענתה, אין עילה להעניק למבקש רשות ערעור בערכאה שלישית. היא הגדירה את השאלה שבמחלוקת כך: האם על פי סעיף 34ט(ב) לחוק רואים את מי שהכניס עצמו ביודעין למצב של שכרות ועבר עבירת התנהגות כמי שיש לו מחשבה פלילית, או שמא בעבירות התנהגות שנכלל בהן יסוד נפשי של מטרה לא ניתן לייחס לנאשם שיכור את היסוד הנפשי הנדרש. בית המשפט קבע לענין זה הבחנה בין עבירות התנהגות לעבירות תוצאה, ולא נקבעה הבחנה נוספת בין עבירות התנהגות בעלות יסוד של מטרה, לעבירות התנהגות אחרות. לעמדת המדינה, הבחנה בסיסית זו תואמת את לשון החוק ותכליותיו. הכניסה מדעת למצב של שכרות מצדיקה את ראיית הנאשם כבעל מחשבה פלילית לגבי כל עבירות ההתנהגות שיסודותיהן מעוגנים במתרחש בהווה, להבדיל מעבירות תוצאה, הדורשות יסוד נפשי של כונה ויחס חפצי כלפי תוצאה שתתרחש בעתיד. המדינה טענה עוד, כי אין לתת רשות ערעור לענין העונש, שכן לא נתקיימה עילה למתן רשות כזו, וגם לגופו של הענין, העונש הוא ראוי. 9. הבקשה לרשות ערעור הועברה לדיון בפני הרכב. בפתח הדיון, הודיעו הצדדים על הסכמה דיונית ביניהם לפיה, המערער יזוכה משני סעיפי אישום שעניינם עבירת איומים ועבירה של הפרעה לשוטר במילוי תפקידו. בדיון הוסבר, כי הרקע להסכמת המדינה לזיכוי נעוץ בהערכה מקצועית נוספת שנעשתה בפרקליטות המדינה בענין ההיבט המשפטי הנוגע לעבירות שבוצעו אגב שכרות, שנגרמה מדעת. כתוצאה מהזיכוי משתי העבירות, נתבקש בית המשפט לשקול הקלה בעונש שנגזר. 10. בתום הדיון, ניתן על ידנו פסק דין חלקי אשר נתן תוקף להסדר הדיוני בין בעלי הדין. על פי פסק הדין החלקי, המבקש זוכה מעבירות האיומים והפרעה לשוטר במילוי תפקידו. הרשעתו ביתר העבירות נותרה על כנה. בעקבות הזיכוי מחלק מהעבירות, בקשנו חוות דעת הממונה על עבודות שירות לפני שנגזור את העונש. חוות דעת זו הוגשה ביום 1.2.10, ועל פיה המבקש נמצא כשיר לעבודות. 11. בטרם השלמנו את פסק הדין החלקי שניתן בהתייחסות לעונש, הוגשה ביום 11.2.10, הודעה מוסכמת מטעם הצדדים בענין העונש. על פי הודעה זו, הוסכם על הצדדים כי המבקש ירצה מאסר בפועל ולא מאסר בעבודות שירות, וזאת מן הטעם כי ביום 26.1.10 הוא הורשע על סמך הודאתו בשישה תיקים אותם ביקש לצרף, ובהם – עבירות תקיפת שוטר, החזקת סמים לצריכה עצמית, היזק לרכוש במזיד, תקיפה חבלנית, והדחה בחקירה. עוד נאמר בהודעה, כי הטיעונים לעונש באותו הליך טרם נשמעו. 12. בעקבות הודעה מוסכמת זו, ולאור ההתפתחות שחלה במעורבותו הפלילית של המבקש, האופציה העונשית של מאסר בעבודות שירות בהליך זה שוב אינה עומדת. נותרה השאלה מה צריך להיות משך תקופת המאסר בפועל שיוטל על המבקש בגין העבירות בהן הורשע בהליך זה, בשים לב לכך שהוא זוכה משתי עבירות – איומים והפרעה לשוטר במילוי תפקידו, ואילו הרשעתו נותרה בעינה בכל יתר העבירות. בצד שינוי זה שחל בנסיבות הענין, הורשע המבקש בינתיים בסדרה של עבירות נוספות, שחלקן בעלות זיקה עניינית להרשעות בהליך זה. 13. בגדר השיקולים לעונש יש לתת משקל לחומרת העבירות בהן הורשע המערער, ולעובדה כי הכניס עצמו למצב של שכרות מדעת. הרשעתו כוללת עבירות של תקיפת שוטר בעת מילוי תפקידו, הפרעה לעובד ציבור, מטרד לציבור והיזק לרכוש במזיד. מדובר בעבירות חמורות שחלקן מופנה נגד גורמי אכיפת חוק ועובדי ציבור, שנילווית להן חומרה מיוחדת. למבקש עבר פלילי מכביד, והוא ביצע את העבירות כאשר היה תלוי נגדו עונש מאסר על תנאי בר הפעלה בן 4 חודשים. תסקיר המבחן בעניינו לא היה חיובי. יש להוסיף לכל אלה את הנתון בדבר הסתבכותו הנוספת של המבקש בעבירות בהן הודה, שככל הידוע, דינו בהן טרם נגזר. 14. לקולא ניתן לציין את העובדה כי המבקש זוכה משני אישומים – בעבירות איומים והפרעה לשוטר במילוי תפקידו, ויש לתת משקל ראוי לזיכוי זה. על רקע הדברים האמורים, אציע לקצר את תקופת עונש המאסר בפועל שנגזרה על המבקש, ולהעמידה על ארבעה חודשים. עונש המאסר המותנה בן ארבעה חודשים, שיש להפעילו, ירוצה בחפיפה מלאה לעונש המאסר בפועל, כך שבסך הכל ירצה המבקש עונש מאסר בפועל של ארבעה חודשים. שאר חלקי גזר הדין – עונש המאסר על תנאי והפיצוי למתלונן, יעמדו בעינם, בהתאם לפסק הדין קמא. המבקש יתייצב לריצוי עונש המאסר לאחר חג הפסח, ביום 11.4.10 בשעה 9:00 במזכירות בית המשפט המחוזי בנצרת. ניתן היום, ‏כ"ח באדר התש"ע (‏14.03.10). ש ו פ ט ת ש ו פ ט ש ו פ ט _________________________ העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח. 09034800_R06.doc יט מרכז מידע, טל' 02-6593666 ; אתר אינטרנט, www.court.gov.il