משה שלום זלצמן נ. יהושע קלינסקי

6 1 בבית המשפט העליון רע"א 3478/22 לפני: כבוד השופט ד' מינץ כבוד השופטת י' וילנר כבוד השופט א' שטיין המבקש: משה שלום זלצמן נ ג ד המשיבים: 1. יהושע קרלינסקי 2. נחלת אשר 3. בית מדרש גבוה לתורה "באר אברהם" בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי בירושלים (השופט ר' כרמל) מיום 11.5.2022 בה"פ 6306/07 בשם המבקש: עו"ד עז אלדד בשם המשיבים: עו"ד יצחק דהן פסק-דין השופט ד' מינץ: בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי בירושלים (השופט ר' כרמל) מיום 11.5.2022 בה"פ 6306/07. הרקע לבקשה עניינם של הצדדים מונח לפנַי זו הפעם השנייה. בהחלטתי מיום 8.12.2021 ברע"א 7838/21 פורטה השתלשלות העניינים בין הצדדים בהרחבה. אתמקד אפוא להלן בתיאור תמציתי של הרקע הרלוונטי לסוגיה הנקודתית העומדת להכרעה בעת הזו. בשנת 2006 פנו הצדדים להליך בוררות בעקבות חילוקי דעות שנתגלעו ביניהם בנוגע להלוואות שניטלו מהמבקש על ידי המשיבים, מוסדות חינוך תורני (משיבים 3-2) ומנהלם (משיב 1). ביום 28.12.2006 ניתן פסק ביניים (להלן: פסק הביניים) על פיו הצדדים מסכימים כי משיב 1 חייב למבקש סך של 249,000 דולר ארה"ב, וכי בהמשך תוכרע סוגיה נוספת הנוגעת להפסדים שנגרמו למבקש עקב אי-השבת ההלוואות במועדן. עוד נקבע בפסק הביניים כי לשם הבטחת החוב האמור, על משיב 1 לרשום הערות אזהרה לטובת המבקש על חלקות המצויות בבעלות משיב 3 בסכום החוב האמור. בהתאם לכך נרשמו ביום 19.5.2008 הערות אזהרה על זכויותיו של משיב 3 בשלוש חלקות מקרקעין בירושלים – חלקות 7-5 בגוש 30160 (להלן: החלקות או המקרקעין). פסק הביניים אושר על ידי בית המשפט המחוזי ביום 16.3.2008 ובעקבותיו הגיש המבקש הליך הוצאה לפועל לגביית החוב. בירור יתר המחלוקות בין הצדדים נמשך שנים ארוכות במהלכן אף הוחלף הבורר, כאשר פסק בוררות שניתן ביום 23.6.2019 (להלן: פסק הבוררות) בוטל על ידי בית המשפט המחוזי ביום 13.9.2021 (בקשת רשות ערעור על החלטה זו נדחתה בהחלטתי האמורה מיום 8.12.2021). במקביל לבירור יתר המחלוקות בבוררות, הוגשו לבית המשפט המחוזי בקשות שונות בנוגע להערות האזהרה שנרשמו על החלקות. תחילה, בשנת 2012 פנה המבקש לבית המשפט בבקשה להורות על מחיקת הערת האזהרה שנרשמה על חלקה 7, נוכח תשלום שהועבר לו מטעם המשיבים בסך של 1,100,000 ש"ח על חשבון החוב. בית המשפט המחוזי נעתר לכך. מספר שנים לאחר מכן, ביום 26.3.2019 הגישו המשיבים בקשה להורות גם על מחיקת הערות האזהרה שהוטלו לטובת המבקש על חלקות 6-5 ולביטול צווי עיקול זמני שהוטלו על חלקות אלה. נטען כי החוב למבקש שולם במלואו ובהתאם לכך תיק ההוצאה לפועל נסגר. המבקש מצדו התנגד לבקשה. הוא ציין כי אמנם בעקבות הסדר חלקי אליו הגיעו הצדדים בשנת 2012 שילמו לו המשיבים סך של 1,100,000 ש"ח, אולם לא היה בכך כדי לפרוע את מלוא החוב שעמד ביום 1.11.2011 על סך של 1,752,153 ש"ח. עוד הוא ציין כי כחלק מההסדר החלקי בין הצדדים הם המשיכו בהליכי בוררות מבלי שהוא יפעל בתיק ההוצאה לפועל, וכתוצאה מכך תיק זה נסגר מחוסר מעש; אולם כשיסתיימו הליכי הבוררות, תוגש בקשה מתאימה ללשכת ההוצאה לפועל "להחייאת" התיק על מנת לגבות את יתרת החוב. על רקע טענות אלה של הצדדים קבע בית המשפט ביום 8.4.2019 כי עליהם להעלות את טענותיהם במסגרת תיקי ההוצאה לפועל. כשלוש שנים לאחר מכן, ביום 7.4.2022 הגישו המשיבים בקשה נוספת לביטול הערות האזהרה שנרשמו על החלקות. המשיבים טענו כי מאז בקשתם הקודמת ניתן פסק דין המורה על ביטול פסק הבוררות שניתן בהליך בין הצדדים, וחזרו על הטענה שחובם על פי פסק הביניים נפרע במלואו. זאת, שכן התשלום בסך של 1,100,000 ש"ח הספיק כדי לפרוע את החוב בסך של 249,000 דולר. המשיבים ציינו כי אין מקום להוסיף לסכום שנפסק ריבית והצמדה הואיל ומדובר בבוררות שהתנהלה לפי דין תורה. מכל מקום, הוסכם בין הצדדים כי שאלת הריבית וההצמדה תידון בבוררות ועל כן תיק ההוצאה לפועל נסגר. המבקש טען בתשובה כי פסק הבוררות שבוטל שונה ונפרד מפסק הביניים שאושר ושמכוחו נפתח תיק ההוצאה לפועל. עוד חזר המבקש על הטענה כי החוב כלפיו לא סולק במלואו וכי עמדת המשיבים מתעלמת מכך שהחוב צבר ריביות בתיק ההוצאה לפועל עצמו. המבקש צרף לתשובתו את בקשתו לפתיחת תיק ההוצאה לפועל לפיה כבר במועד פתיחתו בשנת 2008 עמד החוב על סך של 1,047,543 ש"ח, וטען כי ברי שתשלום סך של 1,100,000 ש"ח בשנת 2012 לא היה בו כדי לכסות חוב שכזה. בתגובתם לתשובת המבקש טענו המשיבים כי זו הוגשה ללא תצהיר ועל כן יש לדחותה על הסף. לגופו של עניין טענו המשיבים כי הם ציינו מפורשות בבקשתם כי מדובר בחוב מכוח פסק הביניים, והדגישו כי תיק ההוצאה לפועל נסגר. ביום 11.5.2022 קבע בית המשפט המחוזי כי "לאחר עיון מדוקדק בטענות הצדדים, מורה כמבוקש על ידי המבקשים [המשיבים דכאן – ד.מ.], זאת מהנימוקים שבבקשתם ובתשובתם". מכאן הבקשה שלפנַי, בה טען המבקש כי החלטת בית המשפט המחוזי מבטלת בלא סמכות ובלא הנמקה חלק מפסק הדין משנת 2008 אשר אישר את פסק הביניים. המבקש ציין כי תיק ההוצאה לפועל נסגר מחוסר מעש ביום 22.11.2017, כאשר היתרה בו עמדה על סך של 1,047,866 ש"ח לאחר התשלום בסך של 1,100,000 ש"ח. חוסר המעש נבע מכך שבין הצדדים התנהל הליך הבוררות שהיה צפוי להגדיל את החוב הקיים ממילא. המבקש ציין כי לאחר מתן פסק הבוררות הסופי הוא אף פנה ללשכת ההוצאה לפועל על מנת "להחיות" את ההליך, אולם הרשם קבע בהחלטה מיום 27.10.2020 כי היות שהצדדים מנהלים הליכים בבית המשפט לאישור או לביטול הפסק, עליו לפנות בשנית לאחר סיום ההליכים. ואכן, לאחר סיום ההליכים בבית המשפט עם ביטול פסק הבוררות פנה המבקש ללשכת ההוצאה לפועל וביום 17.5.2022 הורתה רשמת ההוצאה לפועל כי יש לפתוח את התיק מחדש, תוך שנקבע כי יתרת החוב בו תעמוד על היתרה שעמדה בו לפני סגירתו, היינו סך של 1,047,866 ש"ח. בנסיבות אלה, החלטת בית המשפט חוטאת לאמת ויוצרת עיוות דין חמור, ומחייבת התערבות של ערכאת הערעור. המשיבים טענו כי דין הבקשה להידחות. בית המשפט עיין לעומק בטענות הצדדים ונתן החלטתו בהסתמך על נימוקי המשיבים, כאשר נימוקי המבקש לא נתמכו בתצהיר. לגופו של עניין, הערות האזהרה נרשמו לצורך הבטחת קרן החוב בסך של 249,000 דולר, אולם בהמשך הסכימו הצדדים כי עם התשלום בסך של 1,100,000 ש"ח יסולק החוב, יבוטלו כל ההליכים ויתרת המחלוקת תועבר לבוררות. בתוך כך הסכימו הצדדים כי שתי חלקות ישוחררו מהערות האזהרה ואחת תישאר כבטוחה להבטחת פסק הבוררות העתידי, שבוטל בהמשך על ידי בית המשפט. ואכן, עם העברת התשלום תיק ההוצאה לפועל נסגר בהסכמה כבר בשנת 2013. המשיבים הדגישו כי החלטות רשמי ההוצאה לפועל אותן הזכיר המבקש בבקשתו לא צורפו להליך לפני בית המשפט המחוזי ואין מקום לצרפן כעת. זאת בפרט כאשר ההחלטה על "החייאת" ההליך ניתנה לאחר החלטת בית המשפט המחוזי מושא הבקשה. עוד הם הדגישו כי טענת המבקש, לפיה תיק ההוצאה לפועל נסגר בשל הליכי הבוררות, אינה מתיישבת עם הטענה כי פסק הביניים עצמאי ובלתי תלוי בהליכי הבוררות שנמשכו לאחר מכן ובתוצאתם. לבסוף הדגישו המשיבים כי תיק ההוצאה לפועל כלל אינו רלוונטי להערות האזהרה. תיק זה נועד להבטיח את החוב הכספי, שכבר שולם במלואו כאמור. דיון והכרעה לאחר עיון בטענות הצדדים החלטתי לעשות שימוש בסמכותי לפי תקנה 149(2)(ב) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשע"ט-2018 ולדון בבקשה כאילו ניתנה רשות ערעור והוגש ערעור על פי הרשות שניתנה. כן מצאתי כי דין הערעור להתקבל במובן זה שהערעור יוחזר לבית המשפט המחוזי על מנת לקבל הכרעה לגופו של עניין נוכח האמור להלן, וכך אמליץ לחבריי שנעשה. אין מחלוקת בין הצדדים כי במסגרת פסק הביניים, שאושר על ידי בית המשפט המחוזי, נקבע כי על המשיבים לשלם למבקש בגין קרן החוב סך של 249,000 דולר; וכי להבטחת חוב זה יירשמו הערות אזהרה על שלוש החלקות. אין גם מחלוקת כי הליך ההוצאה לפועל נפתח על רקע העובדה שהמשיבים לא פרעו את חובם כלפי המבקש. ואין גם מחלוקת כי בשנת 2012, על רקע הסכמות שהתגבשו בין הצדדים, העבירו המשיבים למבקש סך של 1,100,000 ש"ח. עיקר המחלוקת בין הצדדים נעוצה אפוא בשאלה אם היה בתשלום זה כדי להביא לפירעון מלוא החוב, אם לאו. מעיון במסמכים אשר הוגשו במסגרת ההליך בבית המשפט המחוזי ובבקשת רשות הערעור, דומה על פניו כי טענות המבקש בהקשר זה אינן משוללות יסוד. ראשית, התשלום האמור בסך של 1,100,000 ש"ח בוצע בעקבות מכתב ששלח בא-כוח המבקש לבא-כוח המשיבים ביום 5.2.2012, שלהלן עיקריו כלשונם: "הנדון: זלצמן משה – תיק הוצל"פ 03-25735-08-1 – הנכס בגוש 30160 חלקה 7 1. מרשי הינו הזוכה בתיק שבנדון. יתרת החוב בתיק ההוצל"פ, נכון ליום 1.11.2011, עומדת על סך של 1,752,153 ש"ח. 2. לטובת מרשי רשומה הערת אזהרה על הנכס שבנדון... ... 4. מרשי יסכים למחיקת הערת האזהרה... בהתקיים התנאים הבאים, במצטבר: 4.1 סך של 1,123,200 ש"ח יופקד עד ליום 10.2.2012 בחשבון נאמנות משותף... סכום זה כולל סך 1,100,000 ש"ח שיועברו למרשי על חשבון החוב וכן סך 20,000 בתוספת מע"מ כהשתתפות בהוצאותיו המשפטיות... עם התקיימות התנאים המפורטים להלן יועברו הכספים כדלקמן: סך 1,100,000 ש"ח לחשבון בנק על שם מרשי לפי בחירתו וסך 23,200 לח"מ. להלן התנאים לשחרור הכספים: 4.1.1 מסירת הודעה בתיק ההוצל"פ שבנדון מטעם הח"מ על ביטול הליכי כינוס הנכסים של הנכס בגוש 30160 חלקה 7 ומחיקת הערת האזהרה... ומחיקת צו העיקול... מהרישום בלשכת רישום המקרקעין בירושלים. 4.1.2 קבלת התחייבות מרשי כי לא יפעל עוד בכל הקשור בנכס בגוש 30160 חלקה 7. 4.1.3 מסירת הודעה בתיק ההוצל"פ שבנדון על הפחתת החוב בסך 1,100,000 ש"ח. 4.1.4 הגשת בקשה בתיק ההוצל"פ שבנדון לעיכוב הליכי מינוי הח"מ ככונס נכסים על חלקות 5 ו-6 בגוש 30160. ... 4.2. תינתן הסכמת [המשיבים] להעברת כל ההתדיינות ביניהם לבין מרשי, מר זלצמן משה, לבוררות בפני אחד הרבנים הבאים...". לשונו של מכתב זה מוליכה לכאורה למסקנה כי לא הייתה הצעה להביא לסילוק סופי של החוב כנגד תשלום בסך של 1,100,000 ש"ח. בא-כוח המבקש ציין כי המבקש נכון לקבל את התשלום האמור בתמורה לביטול הערת האזהרה הרשומה על חלקה 7, להבדיל מהערות האזהרה הרשומות על חלקות 6-5. הליכי הכינוס לגבי חלקות אלה הוזכרו אמנם במכתב, אולם בעניינן ניתנה הסכמה לעיכוב ההליכים להבדיל מביטולם, ואין בנמצא הסכמה להכפיף את רישום הערות האזהרה לגבי חלקות אלה לתוצאות הבוררות. בא-כוח המבקש גם ציין כי יתרת החוב בתיק ההוצאה לפועל עומדת על סך של 1,752,153 ש"ח וכי ביצוע התשלום האמור ייעשה על חשבון החוב ויביא להפחתתו להבדיל ממחיקתו. כמו כן, גם בבקשה שהגיש בא-כוח המבקש לבית המשפט המחוזי ביום 22.2.2012, כשבוע בלבד לאחר הפנייה האמורה, הוא ביקש להורות על מחיקת הערת האזהרה על חלקה 7 (בלבד) נוכח ביצוע התשלום בסך של 1,100,000 ש"ח. דברים אלה בעלי חשיבות להכרעה במחלוקת שבין הצדדים. לכל האמור יש להוסיף את החלטות רשמות ההוצאה לפועל אשר צורפו על ידי המבקש. בהחלטה מיום 27.10.2020 ציינה הרשמת כי התיק לא נסגר מחמת פירעון החוב אלא מחמת חוסר מעש; ובהחלטה מיום 17.5.2022 ציינה הרשמת כי בחודש פברואר 2012 בוצעה הקטנת קרן חוב בגין תשלום פרטי בסך של 1,100,000 ש"ח, כי לאחר ההקטנה עמדה יתרת החוב על סך של 687,868 ש"ח, וכי יש מקום לפתוח מחדש את תיק ההוצאה לפועל נגד המשיבים ולהעמידו על היתרה האחרונה שהייתה בו לפני סגירתו. גם בהחלטות אלה יש כדי לשפוך אור על המחלוקת בין הצדדים. אלא שחרף חשיבותן, בהליך שהתנהל לפני בית המשפט המחוזי הצדדים לא נתנו דעתם לראיות האמורות, וכפועל יוצא מכך גם בית המשפט לא נדרש אליהן בהחלטתו. בנסיבות אלה, אין מנוס מביטול החלטת בית המשפט המחוזי והחזרת התיק לידיו כדי שיכריע בטענות הצדדים לגופו של עניין תוך מתן דעתו, בין היתר, לראיות הנזכרות לעיל. הבקשה מתקבלת אפוא בהסתייגות. אין צו להוצאות. ניתן היום, ‏ח' בתמוז התשפ"ב (‏7.7.2022). ש ו פ ט ש ו פ ט ת ש ו פ ט _________________________ 22034780_N02.docx הב מרכז מידע, טל' 077-2703333, 3852* ; אתר אינטרנט, https://supreme.court.gov.il 1