עובדיה מרזוק נ. מדינת ישראל

פסק-דין בתיק ע"פ 3477/12 בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים פליליים ע"פ 3477/12 ע"פ 3505/12 לפני: כבוד המשנָה לנשיא מ' נאור כבוד השופט י' דנציגר כבוד השופט נ' סולברג המערער ב-ע"פ 3477/12: עובדיה מרזוק המערער ב-ע"פ 3505/12: צביקה מימון נ ג ד המשיבה בשני הערעורים: מדינת ישראל ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי באר שבע מיום 21.3.2012 ב-ת"פ 8453-03-11 שניתן על ידי כבוד השופטת ט' חיימוביץ תאריך הישיבה: כ"ח בסיון התשע"ב (18.06.12) בשם המערער ב-ע"פ 3477/12: עו"ד נתי טרבלסי בשם המערער ב-ע"פ 3505/12: עו"ד נעם אליגון בשם המשיבה בשני הערעורים: עו"ד רחל זוארץ-לוי פסק-דין המשנָה לנשיא מ' נאור: 1. לפנינו שני ערעורים על גזר דינו של בית המשפט המחוזי בבאר-שבע (השופטת ט' חיימוביץ) ב-ת"פ 8453-03-11 מיום 21.3.2012. המערערים הורשעו על פי הודאתם במסגרת הסדר טיעון בעבירות סמים. המערער ב-ע"פ 3477/12, עובדיה מרזוק (להלן: מרזוק), הורשע על פי הודאתו בשלושה אישומים שיוחסו לו בכתב אישום מתוקן, בהם נכללו עבירות של סחר בסם מסוכן, החזקת סם שלא לצריכה עצמית ותיווך בסם. בגין האמור נגזרו עליו, לאחר שמיעת טיעונים לעונש, 65 חודשי מאסר בפועל, 12 חודשי מאסר על תנאי, וקנס כספי בסך 50,000 ש"ח או 300 ימי מאסר תמורתו. המערער ב-ע"פ 3505/12, צביקה מימון (להלן: מימון), אשר היה מעורב כאמור באותה פרשה, הורשע על פי הודאתו בעובדותיו של האישום הראשון בכתב האישום המתוקן, בעבירה של תיווך לסחר בסם מסוכן. נגזרו עליו, לאחר שמיעת טיעונים לעונש, 26 חודשי מאסר בפועל, 12 חודשי מאסר על תנאי וקנס כספי בסך 30,000 ש"ח או 200 ימי מאסר תמורתו. שני הערעורים מופנים כנגד חומרת העונש. כתב האישום המתוקן 2. ביום 3.3.2011 הוגש לבית המשפט המחוזי בבאר-שבע כתב אישום מתוקן נגד שלושה נאשמים, מרזוק, מימון ואכרם אל עלאיין (שאיננו מערער בפנינו, להלן: אל עלאיין). על פי כתב האישום, בין יוני 2010 לפברואר 2011 פעל סוכן משטרה סמוי שהכיר את מרזוק, והביא להפללתם של המעורבים השונים בפרשה. מבין שלושת האישומים בכתב האישום המתוקן, האישום הראשון נוגע למרזוק, למימון ולאל עלאיין, ואילו האישומים השני והשלישי נוגעים למרזוק בלבד. 3. לפי האישום הראשון, ביום 10.11.2010 פנה מרזוק לסוכן, והציע לו לתווך בעסקת סחר בסם מסוכן מסוג קוקאין. השניים נסעו יחד לבאר-שבע, על פי הצעתו של מרזוק, עברו בביתו של מימון, ומשם נסעו לפגוש באזור השוק בבאר-שבע באל אלעיין ובאדם נוסף. מימון אמר לאדם הנוסף "הנה הבחורים, תסגרו ביניכם את העניינים", והלך הצידה מבלי לשמוע את המשך השיחה. האדם הנוסף הציע לסוכן ולמרזוק לקנות 1 ק"ג קוקאין, ואף הציע לתת להם דוגמא, בתנאי שישלמו בו במקום. הנוכחים (למעט מימון) סיכמו כי ייפגשו באותו ערב לביצוע העסקה, ומרזוק רשם את מספרי הטלפון של הסוכן ושל אל עלאיין. באותו היום התקשר מרזוק לסוכן וקבע עימו בביתו של מימון, לדגימת הסם. מרזוק בדק את הסם בביתו של מימון, וקבע עם אל עלאיין בבית קפה לסגירת פרטי העסקה. מרזוק, מימון, אל עלאיין והסוכן נפגשו בבית הקפה, וסיכמו על פרטי העסקה: הסוכן ומרזוק ביקשו לרכוש 100 ג' קוקאין כל אחד, ומרזוק אף ביקש לקבל את חלקו בו במקום, מה שלא היה אפשרי לפי אל עלאיין. אל עלאיין ביקש 30,000 ש"ח עבור הסם, ומימון אמר להם שיסתדרו על המחיר. לבסוף סוכם כי ישולמו 28,000 ש"ח תמורת 100 ג' סם. ביום 14.11.2010 התקשר הסוכן לאל עלאיין וביקש להיפגש על מנת לבצע את העסקה; אל עלאיין ביקש לדחות את העסקה למחרת. ביום 15.11.2010 נפגשו השניים ברכבו של הסוכן, ליד מרכז מסחרי. הסוכן מסר לאל עלאיין 28,000 ש"ח, ואל עלאיין התקשר לאדם נוסף וקבע עמו במגרש חניה סמוך. אל עלאיין ירד מרכבו של הסוכן, וקיבל מהאדם הנוסף גרב ובה קוקאין במשקל של 150.12 ג', כאשר הוא סבור כי מדובר ב-100 ג'. אל עלאיין מסר לסוכן את הסם ברכבו של הסוכן, ועזב את המקום. ביום 22.11.2010 התקשר הסוכן למרזוק ואמר לו כי קיבל כמות גדולה ב-50 ג' מזו שסוכם עליה, וביקש לשלם עוד 14,000 ש"ח. ביום 5.1.2011 נפגשו הסוכן, מרזוק ואל עלאיין ליד תחנת דלק ביבנה, והסוכן מסר לאל אלעיין 14,000 ש"ח. בגין האמור הואשם אל עלאיין בסחר בסמים, עבירה לפי סעיף 13 לפקודת הסמים המסוכנים [נוסח חדש], התשל"ג-1973 (להלן: הפקודה); ומרזוק ומיימון הואשמו בתיווך לסחר בסמים, עבירה לפי סעיפים 13 ו-14 לפקודה. 4. לפי האישום השני, במהלך חודש אוקטובר 2010 סיכם מרזוק עם אדם בשם רוני לוי לסחור בקוקאין במשקל של 35 ג' לפחות, תמורת 300 ש"ח לגרם. השניים נפגשו ליד אשדוד במועד שאיננו ידוע במדויק למשיבה, ולוי מסר למרזוק 35 ג' קוקאין תמורת 10,500 ש"ח שנתן לו מרזוק. בין התאריכים 9.11.2010-8.11.2010 שוחחו הסוכן ומרזוק כדי לתאם עסקת סחר, בה ימכור מרזוק לסוכן קוקאין, לבקשת הסוכן. ביום 14.11.2010 התקשר מרזוק לסוכן, ואמר לו שהוא מחזיק ב-35 ג' קוקאין. עוד ציין מרזוק כי החביא את הסם בתוך צינור מים חמים, לכן הסם התקשה וניתן יהיה להשתמש בו רק לאחר "בישולו". מרזוק הציע לסוכן למכור לו את הסם, וכן לקבל כמות קטנה לבדיקה טרם הקנייה. לאחר מספר שיחות טלפון סיכמו השניים להיפגש באשדוד, לצורך העברת כמות קטנה מהסם לבדיקתו של הסוכן. באותו ערב הגיעו השניים למקום המפגש ברכבים נפרדים. הרכב בו הגיע מרזוק הוריד אותו במקום המפגש והמשיך בנסיעתו. מרזוק נכנס לרכבו של הסוכן, ומסר לו שקית ובה 0.7434 ג' קוקאין. לאחר מספר דקות חזר הרכב שהוריד את מרזוק ואספו בחזרה. ביום 16.11.2010 התקשר הסוכן למרזוק ואמר לו שהוא מעוניין לקנות את הסם. מרזוק אמר כי שקל את הסם, ומשקלו 36.8 ג'. לאחר מספר שיחות טלפון, סיכמו על מקום מפגש באשדוד לביצוע העסקה. הסוכן הגיע למקום ברכבו ועצר ליד תחנת אוטובוס. מרזוק נכנס לרכבו של הסוכן, מסר לו קוקאין במשקל 28.74 ג', תמורת 10,500 ש"ח שמסר לו הסוכן. בגין האמור הואשם מרזוק בהחזקת סם שלא לשימוש עצמי, עבירה לפי סעיפים 7(א) ו-7(ג) רישא לפקודה, וסחר בסם מסוכן, עבירה לפי סעיף 13 לפקודה. 5. לפי האישום השלישי, ביום 18.11.2010 התקשר הסוכן למרזוק, והשניים סיכמו כי מרזוק ימכור לסוכן קוקאין, וכי ייפגשו לצורך ביצוע העסקה. השניים נפגשו כמתוכנן, מרזוק ניגש לרכבו של הסוכן, והסוכן מסר לו 14,000 ש"ח. לאחר מכן, מסר לסוכן שקית ובה קוקאין במשקל 49.59 ג'. בגין האמור, הואשם מרזוק בסחר בסם מסוכן, עבירה לפי סעיף 13 לפקודה. ההליכים בבית המשפט המחוזי 6. כאמור לעיל, מרזוק, מימון ואל עלאיין הודו בעובדותיו של כתב האישום המתוקן, ועל כן הורשעו (השופטת ט' חיימוביץ) במסגרת הסדר טיעון ביום 21.9.2011. הערעורים בפנינו נוגעים רק למרזוק ולמימון. בהסדר הטיעון לא הושגה הסכמה לעניין העונש, ועל כן נשמעו טיעוני הצדדים לעניין זה. בית המשפט שקל לקולא את הודאתם של המעורבים שהביאה לחיסכון בזמן שיפוטי. באשר למרזוק, פירט בית המשפט את עברו הפלילי המכביד, שאמנם אינו כולל הרשעות בעבירות סמים, אך כולל הוא עבירות רכוש, לרבות שוד מזוין וניסיון לשוד. בית המשפט קבע כי עבירות הסחר שביצע הן בסם קשה ויקר ובהיקף גדול, וכי מדובר באדם המנהל אורח חיים עברייני, שהרחיב פעילותו לאחרונה לתחום הסמים. בית המשפט קבע עוד כי לא ניתן להתחשב בכך לקולא, נוכח העבירות האחרות שביצע. בית המשפט דחה טיעון שהעלה הסנגור בדבר העובדה שמרזוק לא הרוויח מן העסקאות. נקבע כי חומרת העבירה נובעת מהפצת הסם, ואיננה תלויה במידת הרווח. באשר למימון, דחה בית המשפט את טענותיו של הסנגור כי מדובר בעבירות תיווך ברף הנמוך. בית המשפט קבע כי מימון נתן אכסניה לעסקת הסמים שביצעו מימון, מרזוק ואל עלאיין בשתי הזדמנויות, ונכח במפגשים השונים, אף שלא התערב במשא ומתן. לכן קבע בית המשפט כי מימון איננו גורם זניח, וספק אם העסקה הייתה יוצאת לפועל בלעדיו. בית המשפט שקל לקולא את הודאתו המהירה של מימון, וכן את העובדה שבעקבות מעצרו קרס עסקו. עוד התחשב בית המשפט בחזרתה של המדינה מעתירתה להכריז על מימון כעל סוחר סמים, ובנזק הכלכלי שנגרם לו עקב תפיסת רכבו. בית המשפט קבע כי ייתן לכך ביטוי בעת קביעת גובה הקנס. בית המשפט ציין כי עברו הפלילי של מימון איננו נקי, וכי הורשע בעבירות אלימות, סיוע להצתה, מרמה והחזקת סם, וכי ריצה שתי תקופת מאסר – האחרונה בהן בת 17 חודשים. בסופו של יום, נגזרו על מרזוק, כאמור, 65 חודשי מאסר בפועל, 12 חודשי מאסר על תנאי שלא יעבור בתוך 3 שנים מיום שחרורו עבירה על פקודת הסמים המסוכנים שהיא פשע, וקנס כספי בסך 50,000 ש"ח או 300 ימי מאסר תמורתו. על מימון נגזרו, כאמור, 26 חודשי מאסר בפועל, 12 חודשי מאסר על תנאי שלא יעבור בתוך 3 שנים מיום שחרורו עבירה על פקודת הסמים המסוכנים שהיא פשע, וקנס כספי בסך 30,000 ש"ח או 200 ימי מאסר תמורתו. הערעורים 7. בערעורו של מרזוק (ע"פ 3477/12) נטען כי עונשו של מרזוק חמור ביחס לעונשים שנגזרו על 13 המעורבים האחרים שהורשעו בעקבות מבצע הסוכן. עוד נטען כי עונשו של מרזוק חמור אף לגופו, וכי בשונה מהמעורבים האחרים בפרשה, בית המשפט לא שקל את הודאתו בהזדמנות הראשונה, את הבעת החרטה, את נסיבותיו האישיות ואת התיקון המשמעותי בכתב האישום בעניינו. מרזוק טוען כי אין חולק שהסוכן הוא שהדיח אותו לביצוע העבירות, וכי כמויות הסם אשר סחר בהן הן הנמוכות ביותר מבין הסוחרים שנעצרו במסגרת מבצע הסוכן. כן טוען מרזוק כי היה על בית המשפט להתחשב בעובדה שאלו הן העבירות הראשונות שעבר בתחום הסמים. מרזוק מוסיף וטוען כי עבירת התיווך שביצע היא ברף הנמוך של עבירות התיווך, וזאת משום שלא הכיר את אל עלאיין. לטענת מרזוק, סכום הקנס שנגזר עליו גבוה, בהתחשב בכך שלא הפיק כל רווח מן העבירות. כן מציין מרזוק כי ביחס לקנסות שנגזרו על המעורבים האחרים במבצע הסוכן, קנס זה נמצא ברף העליון. מרזוק טוען כי בית המשפט נתן משקל מופרז למרכיב ההרתעה, וכי נסיבותיו האישיות ומצבה הכלכלי הקשה של משפחתו הם שדחפו אותו לביצוע העבירה. מרזוק מציין בערעורו מקרים מן הפסיקה מהם עולה, לשיטתו, כי העונש שהוטל עליו הוא מופרז. כן מצרף מרזוק לערעורו את גזרי הדין של המעורבים האחרים שהורשעו בעקבות מבצע הסוכן, המעידים לשיטתו כי עונשו חמור יתר על המידה. 8. בערעורו של מימון (ע"פ 3505/12) נטען כי קיים פער מהותי בין העבירות בהן הורשע, לבין העבירות בהן הורשע אל עלאיין. לשיטת מימון, בית המשפט היה צריך לתת ביטוי לפער זה בענישה, ולא כך נעשה (יצוין, כי על אל עלאיין נגזרו 26 חודשי מאסר בפועל, 12 חודשי מאסר על תנאי שלא יעבור בתוך 3 שנים מיום שחרורו עבירה על פקודת הסמים המסוכנים שהיא פשע, וקנס כספי בסך 10,000 ש"ח, המביא בחשבון סכום של 60,000 ש"ח שחולט מרכבו של אל עלאיין ומכספים שהחזיק). מימון מציין כי הרשעתו בעבירות שיוחסו לו גרמה לקריסת עסקו, ואף לנזק כלכלי עקב מכירת רכבו הממושכן, מכירה שלטענתו התבררה כשגויה לאחר שלא הוכרז כסוחר סמים. עוד נטען כי מקומו של מימון בתיווך לעסקאות שבוצעו היה שולי. בהקשר זה נטען, כי קביעתו של בית המשפט כי מימון שימש פעמיים אכסניה לפגישות בין המעורבים היא שגויה מבחינה עובדתית, שכן על פי כתב האישום המתוקן המעורבים נפגשו רק פעם אחת בביתו. כן נטען כי קביעתו של בית המשפט שהעסקה לא הייתה יוצאת לפועל בלעדיו איננה מבוססת. לשיטת מימון, היה על בית המשפט להטיל עליו קנס כספי נמוך יותר, בפרט בשים לב לקנס שהוטל על אל עלאיין. מימון מוסיף וטוען כי היה על בית המשפט ליתן משקל משמעותי יותר להודאתו, וכן לעברו הפלילי אשר מרבית העבירות בו ישנות, והוא כולל רק עבירת סמים אחת, של החזקת סמים שלא לצריכה עצמית משנת 1990. מימון מציין כי מאז מאסרו האחרון עלה על דרך המלך והשתלב בחיי חברה נורמטיביים, וכי מאסר נוסף יגדע את תהליך שיקומו. בדיון על פה שם בא כוחו של מימון את הדגש על הקנס שהוטל עליו, שאינו מביא בחשבון די הצורך את הנזק הכלכלי שנגרם לו כתוצאה מתפיסת רכבו ומכירתו בהליכי הוצל"פ על ידי הגורם הממשכן, וכתוצאה מקריסת עסקו. 9. המדינה תמכה בפסק דינו של בית המשפט המחוזי. היא הגישה לנו טבלה השוואתית של גזרי הדין שהוטלו בפרשה על המערערים השונים, וכן הגישה את גזרי הדין עצמם. 10. לאחר עיון בכל החומר שהונח לפנינו לא ראינו הצדקה להתערב בעונשים שהוטלו. אפתח בכך שהעונשים כשלעצמם סבירים הם. הטענות מתמקדות בעיקרן בניסיונות להשוואה מתמטית של עונשים שונים שהוטלו בפרשה, שהיא רבת משתתפים. איננו סבורים שיש מקום לשקול בדקדקנות כזו מעשים שונים הנעשים על ידי אנשים שנסיבותיהם שונות, תוך ניסיון לכמת כל נתון ונתון. אכן, עונשו של המערער מרזוק הוא העונש הכבד שהוטל בפרשה, אך עברו הפלילי מכביד במיוחד, ואין בכך ולא כלום שמדובר בעבירת סמים ראשונה. חומרה יתרה נעוצה בריבוי המעשים. גם מימון נמצא במקום ראוי במדרג הענישה בפרשה. עם זאת, נראה לנו כי ניתן להפחית את מספר ימי המאסר שנקבע תמורת אי-תשלום הקנס, נוכח קריסת עסקיו של מערער זה. אנו מוכנים כי העונש יעמוד על 100 ימי מאסר תמורת הקנס במקום 200 הימים שנקבעו בפסק הדין. 11. בכפוף לכך נדחים הערעורים. המשנָה לנשיא השופט י' דנציגר: אני מסכים. ש ו פ ט השופט נ' סולברג: אני מסכים. ש ו פ ט הוחלט כאמור בפסק דינה של המשנָה לנשיא מ' נאור. ניתן היום, ה' תמוז, תשע"ב (25.6.2012). המשנָה לנשיא ש ו פ ט ש ו פ ט _________________________ העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח. 12034770_C01.doc עע מרכז מידע, טל' 077-2703333 ; אתר אינטרנט, www.court.gov.il