פסק הדין המלא
החלטה בתיק בג"ץ 3476/10
בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט גבוה לצדק
בג"ץ 3476/10
בפני:
כבוד השופט א' גרוניס
כבוד השופטת מ' נאור
כבוד השופטת ע' ארבל
העותרת:
פלונית
נ ג ד
המשיבים:
1. בית הדין הרבני הגדול
2. בית הדין הרבני בחיפה
3. פלוני
עתירה למתן צו על-תנאי
בשם העותרת: עו"ד י' נקר
בשם המשיב 3: עו"ד ע' הראל
פסק-דין
השופטת ע' ארבל:
העתירה שלפנינו מופנית כנגד החלטת בית הדין הרבני האזורי בחיפה מיום 18.10.09, שהתייחסה להפחתת המזונות הזמניים בהם חויב המשיב 3 ולשאלת זכויותיה הקנייניות של העותרת בדירה שנרכשה בעת מגוריהם המשותפים של בני הזוג ובטרם נישאו. כן מכוונת העתירה כנגד פסק-דינו של בית הדין הרבני הגדול שדחה את הערעור שהגישה העותרת.
1. בסמוך לחודש ינואר 2008, הגיש המשיב 3 תביעת גירושין לבית הדין הרבני בה כרך עניינים נוספים, ובמקביל הגישה העותרת לבית הדין הרבני תביעה בה תבעה בין היתר מזונות עבורה ועבור בתם הקטינה של בני הזוג. בית הדין הרבני קבע כי אין לחייב את העותרת בגט, אולם הצדדים המשיכו להתדיין בפני בית הדין, בין היתר בענין המזונות הזמניים.
2. ביום 18.10.09 ניתנה החלטת בית הדין האזורי נשוא עתירה זו, בה נקבע כי יופחתו המזונות הזמניים בהם חויב המשיב 3, וכי לעותרת אין זכויות קנייניות בדירה שנרכשה בעת מגוריהם המשותפים של בני הזוג ובטרם נישאו. דירה זו נרשמה עם רכישתה על שם המשיב 3 ובהמשך הועברה על שם אביו. כן התייחסה ההחלטה לחיוב המשיב 3 בהוצאות החזקת הבית ולהזמנת תסקיר לצורך קבלת החלטה בנוגע להסדרי ראיה, אולם טענות העותרת בעתירה, מעבר לטענתה הכללית בדבר סמכותו של בית הדין, נוגעות לסבירות החלטתו בכל הנוגע להפחתת המזונות וזכויות העותרת בדירה, והעדר הנמקתה.
ערעור שהוגש לבית הדין הרבני הגדול נדחה ביום 28.4.10.
3. על החלטת בית הדין הרבני האזורי ופסק דינו של בית הדין הגדול שדחה את הערעור – הגישה העותרת את העתירה שלפנינו. לאחר קבלת תשובת המשיב 3 – יצאה החלטה מלפני בית משפט זה על העברת העתירה לדיון בפני הרכב תלתא.
4. כפי שעולה מבקשות הצדדים והודעות העדכון מטעמם לאחר הגשת העתירה, הגישה העותרת, במקביל לעתירה שלפנינו, בקשה לבית הדין הרבני להורות על דחיית תובענות המשיב 3 בטענה כי משנדחתה תביעת הגירושין שהגיש – אין עוד לבית הדין הרבני סמכות לדון בהן. בית הדין דחה בקשה זו בנימוק כי כיוון שבני הזוג המשיכו להתדיין בפניו אף לאחר שקבע כי אין לחייב את העותרת בגט – הרי שבית הדין מוסמך להמשיך ולדון בתביעות המשיב 3.
מהודעתה האחרונה של העותרת עולה כי ערעור שהגישה על החלטתו זו – עודנו תלוי ועומד.
5. עוד עולה מכתבי הטענות המאוחרים של הצדדים, שהאחרון שבהם הוגש ביום 4.2.11, כי במקביל להתדיינות בבית הדין הרבני ולהגשת עתירה זו, נדונה תביעת פינוי האישה מן הבית, שהגיש אביו של המשיב 3 (אליו הועברו זכויות הבעלות בדירה), וכן תביעות נגדיות מצד העותרת לביטול הסכמים בין המשיב 3 לאביו ולקבלת מחצית מן הזכויות בדירה. משהסכימו הצדדים לסמכות בית המשפט לענייני משפחה בכל הנוגע למחלוקות הרכושיות ואף התקיימו דיוני הוכחות בתביעות אלה, הודיעה העותרת לבית משפט זה, בהתאם להתחייבותה בפני בית הדין הרבני האזורי, כי היא מוותרת על טענותיה כנגד החלטת בית הדין הרבני, בכל הנוגע לזכויותיה הקנייניות בדירה.
6. למען שלמות התמונה יצוין כי ב"כ העותרת אף הגיש תלונה לנציב תלונות הציבור על השופטים נגד החלטות בית הדין הרבני בחיפה בעניינה של העותרת, בין היתר בנוגע להחלטה נשוא עתירה זו. תלונה זו נמצאה מוצדקת, תוך שהובהר כי הנציבות אינה בוחנת את תוכן ההחלטה, אלא את התנהלותו של בית הדין שבאה לידי ביטוי בהחלטותיו שנמצאו לאקוניות ולא מנומקות.
7. בבקשתו האחרונה של המשיב 3 טוען הוא כי לאחר שהוסכם בין הצדדים שהסוגיות הקנייניות יידונו בפני בית המשפט לענייני משפחה ובהתאם לכך הודיעה העותרת כי היא מוותרת על טענותיה הקנייניות בעתירה זו – הרי שהטענות היחידות שנותרו נוגעות להחלטה על הפחתת המזונות. בענין זה נטען כי משהעותרת היא שהגישה את התביעה למזונות לבית הדין – אין לקבל טענה בדבר חוסר סמכות ואף אין מקום לטענותיה באשר לסבירותה של ההחלטה, שכן בית משפט זה אינו יושב כערכאת ערעור על החלטות בית הדין הרבני.
8. העותרת טענה כי הגם שויתרה על טענותיה בכל הנוגע לזכויותיה הקנייניות בדירה, יתר טענותיה כלפי החלטת בית הדין הרבני בעינן עומדות.
9. דין העתירה להידחות. הלכה היא כי התערבותו של בית משפט זה בהחלטות בית הדין הרבני מוגבלת למקרים נדירים, כגון חריגה מסמכות, פגיעה בעיקרי הצדק הטבעי, סטייה מהוראות חוק המכוונות לבית הדין הדתי, או כאשר נדרש סעד מן הצדק מקום שהעניין אינו בסמכותו של בית משפט או בית דין אחר (בג"צ 3914/92 לב נ' בית הדין הרבני האזורי בתל-אביב -יפו, פ"ד מח (2) 491 (1994); בג"צ 4260/05 פלונית נ' בית הדין הרבני הגדול (לא פורסם, ניתן ביום 14.6.05); בג"ץ 6265/07 פלוני נ' פלונית (לא פורסם, 4.3.08)).
המקרה שלפנינו אינו נמנה על מקרים חריגים אלה. ראשית, משויתרה העותרת על טענותיה בדבר התייחסות ההחלטה נשוא העתירה לזכויותיה הקנייניות – הרי שחלק משמעותי מעתירתה, שהוא שעמד ביסוד ההחלטה לברר את העתירה בפני הרכב תלתא – מתייתר.
נותרו טענות העותרת בדבר הפחתת המזונות. מהשתלשלות העניינים המתוארת בעתירה ובכתבי הטענות הנוספים שהגישו הצדדים, עולה כי העותרת, שהגישה את התביעה למזונות זמניים במקביל לתביעת הגירושין שהגיש המשיב 3, אכן הסכימה לסמכות בית הדין הרבני בענין זה ואף המשיכה להתדיין בנושא זה בפני בית הדין לאחר החלטתו כי אין לחייבה בגט פיטורין. באשר לטענותיה לגופה של החלטה – הלכה היא שבית משפט זה לא יישב כערכאת ערעור על החלטות ופסקי-דין היוצאים תחת ידם של בתי הדין הרבניים (בג"ץ 4784/08 פלונית נ' בית הדין הרבני האיזור חיפה (לא פורסם, 11.6.08)). אף ככל שטענותיה מכוונות לפגמים בהנמקתו של בית הדין, לא ניתן לומר כי הפגמים בהנמקה עולים כדי פגיעה בעיקרי הצדק הטבעי המצדיקה התערבות (ראו והשוו: בג"ץ 2578/03 פלוני נ' פלונית (לא פורסם, 8.5.2006)); בג"צ 5182/93 לוי נ' בית הדין האזורי רחובות, פ"ד מח(3) 1 (1994)). יתרה מכך, כפי שעולה מהודעתה האחרונה של העותרת עצמה, ערעור שהגישה לבית הדין הרבני הגדול בדבר בקשתה לדחיית תביעותיו של המשיב 3 – עודנו תלוי ועומד ובכך יש טעם לדחייתה של העתירה על הסף.
לאור כל האמור, העתירה נדחית על הסף וממילא גם מתבטל הדיון שנקבע בפני הרכב תלתא.
ניתן היום, ט' באדר א' תשע"א (13.2.11).
ש ו פ ט
ש ו פ ט ת
ש ו פ ט ת
_________________________
העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח. 10034760_B07.doc עכ
מרכז מידע, טל' 077-2703333 ; אתר אינטרנט, www.court.gov.il