פלוני נ. מדינת ישראל

12 1 בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים פליליים ע"פ 3473/17 לפני: כבוד השופט נ' סולברג כבוד השופט ד' מינץ כבוד השופט ע' גרוסקופף המערער: פלוני נ ג ד המשיבה: מדינת ישראל ערעור על גזר דינו של בית המשפט המחוזי בחיפה מיום 14.03.2017 בתפ"ח 14854-03-15 שניתן על ידי כבוד השופטים רון סוקול (אב"ד), אמיר טובי ותמר שרון נתנאל תאריך הישיבה: ב' באדר א התשע"ט (07.02.19) בשם המערער: עו"ד לימור יצחק; עו"ד טברו משה בשם המשיבה: עו"ד אופיר טישלר פסק-דין השופט ע' גרוסקופף: לפנינו ערעור על גזר דינו של בית המשפט המחוזי בחיפה מיום 14.3.2017, בתפ"ח 14854-03-15 שניתן על ידי כבוד השופטים רון סוקול (אב"ד), אמיר טובי ותמר שרון נתנאל. במסגרת גזר הדין נגזרו על המערער 15 שנות מאסר בפועל, 36 חודשי מאסר על תנאי למשך שלוש שנים מיום שחרורו, ופיצויים כספיים למתלוננות בסך כולל של 135,000 ש"ח. המערער הורשע בשורה ארוכה של עבירות מין בדרגות חומרה שונות, החל מהטרדה מינית דרך מעשה מגונה ותקיפה וכלה באונס, בשש מתלוננות שונות, כולן קטינות בעת ביצוע המעשים. תמצית הדברים המערער הינו יליד 1954, ולחובתו כבר נרשם עבר פלילי עשיר הכולל עשרות רבות של הרשעות, ברובן בגין עבירות רכוש, אך מקצתן בגין עבירות מין בקטינים. האירועים מושא כתב האישום הנוכחי התרחשו בשנים 2015-2014, כאשר המערער היה בן 63. ברקע האישומים עומדים קשרים שיצר המערער עם שתי חבורות של נערות, כולן קטינות בגילאים 17-14. בין שתי קבוצות הנערות לא התקיימו קשרים והן אינן מכירות זו את זו, ואולם דפוסי הפעולה שיוחסו למערער ביחס לכל אחת מהנערות והקבוצות דומים: המערער קשר קשרי ידידות עם הנערות, במסגרתן בילו יחדיו, והמערער היה מסיען לבית הספר ולחברים, מזמין עבורן אוכל במסעדות ומארח אותן בביתו. על פי המיוחס למערער, מערכות יחסים אלה נוצלו על ידי המערער לביצוע עבירות מין בנערות הקטינות, תוך שהוא מציג את הנדרש והנלקח על ידו מהנערות כתמורה לטובות ההנאה שהוא נותן להן, בגדר "אני מפנק אותך, את לא תפנקי אותי גם?". זהו תורף הדברים, ולהלן פרטיהם. קבוצת הנערות הראשונה המערער ניהל מערכת יחסים רומנטית במשך מספר חודשים עם אישה פלונית. במהלך מערכת יחסים זו, יצר המערער קשרי ידידות אמיצים עם בני משפחתה של אותה אישה, כולל אחותה שר', ובנותיה הקטינות של שר', א' ו-ה'. גם לאחר סיומה של מערכת היחסים עם בת זוגו, נשמר הקשר הקרוב בין המערער ובין שר' ובנותיה – המערער נהג לסייע לשר' בקניות, בהסעת בנותיה לבית הספר ולחברים, קנה עבורן ספרי לימוד וכלי כתיבה, וכן התארח בביתה וסעד עם בני משפחתה. בנוסף, נהג המערער להיפגש עם בנותיה של שר', גם ללא נוכחותה. הבנות אף הכירו למערער חברה בת גילן – הנערה אל'. קבוצת הנערות הראשונה מונה לפיכך 3 נערות: א' ו-ה', שהן אחיות, בנותיה של שר', ו-אל', חברתן. קבוצת הנערות השנייה באותה תקופה, נהג המערער לבלות בטיילת הנמצאת למרגלות חוף הים בצפון הארץ, שם הכיר את קבוצת הנערות השנייה, בהן נ', ש', ד' ו-ח'. גם עם קבוצה זו פיתח המערער קשרי ידידות, במסגרתן נהג להיפגש עם הנערות, להסיען ברכבו לבית הספר ולחברים, לקנות להן מזון, ולארחן בביתו. כתב האישום כנגד המערער הוגש במרץ 2015 כתב אישום המונה 6 אישומים, לפיו ניצל את קשריו עם הנערות הקטינות המשתייכות לשתי הקבוצות שתוארו לעיל, וביצע ברובן עבירות מין הכוללות אינוס, מעשים מגונים, הטרדה מינית ותקיפה. האישומים הראשון עד הרביעי עסקו במעשיו של המערער כלפי נערות המשתייכות לקבוצת הנערות השנייה, והאישומים החמישי והשישי עסקו במעשיו של המערער כלפי נערות המשתייכות לקבוצת הנערות הראשונה. אביא להלן את עיקרי המעשים בהם הואשם המערער, כפי שהופיעו בכתב האישום. האישומים הנוגעים ליחסי המערער עם קבוצת הנערות השנייה האישומים הראשון והשני אישומים אלה עסקו במעשי המערער כלפי המתלוננת ח', ילידת שנת 1997, אשר הייתה בת 17 בעת המעשים המתוארים. על פי כתב האישום, בשלוש הזדמנויות שונות, במהלכן ביקרה ח' בביתו של המערער, השכיבה המערער על מיטתו כשפניה כלפי מטה, פשט את מכנסיה ותחתוניה ונשכב עליה כשהוא לא מאפשר לה לזוז. לאחר מכן שפשף את איבר מינו באחוריה עד שהגיע לפורקן. בנוסף, נטען כי במספר הזדמנויות הציע המערער לנערה ח' לשכב עמו, לקיים עמו מין אוראלי ולשפשף את איבר מינו, ובחלק מן הפעמים, אף הציע לה תשלום עבור כך. זאת ועוד, בכתב האישום נטען כי במקרה אחד, בעת שנסעו ברכב, היכה המערער את ח' עם אגרופו בראשה, לקח את מכשיר הטלפון שלה והשליכו בכוח עד שנשבר. לאחר שהנערה ח' אספה את המכשיר בידה, חטף אותו ממנה והביא לכך שנחתכה ונפצעה. האישום השלישי האישום השלישי עסק במעשי המערער כלפי הנערה ש', גם היא ילידת שנת 1997 והייתה בת 17 עת התרחשו המעשים המתוארים. נטען כי במספר הזדמנויות, כאשר ש' נסעה עם המערער ברכבו, הניח המערער את כף ידו על ירכיה, וליטף אותה קרוב לאיבר מינה. בהזדמנות אחת אף הכניס את ידו למכנסיה. במקרה אחד, עצר המערער את רכבו, וכאשר נמצאה ש' מחוץ לרכב, ניסה לפשוט את מכנסיה. במקרה אחר, בזמן שישבה ש' על ספסל, חיבק אותה חיבוק מגונה. האישום הרביעי האישום הרביעי עסק במעשי המערער כלפי הנערה ד', ילידת שנת 1999, אשר הייתה בת 15 בעת הרלוונטית. נטען כי במהלך נסיעה ברכב, בזמן שישבה ד' לצד המערער, הניח את כף ידו על ירכיה, וליטף את הירך בחלק הפנימי, קרוב לאיבר מינה. בנוסף, נטען כי באחד מביקוריה של ד' בבית המערער, אחז בכוח בפניה ונישק אותה בניגוד לרצונה. האישומים בעניין יחסיו עם קבוצת הנערות הראשונה האישום חמישי האישום החמישי, עוסק במעשיו של המערער כלפי הנערה ה', בתה של שר', ילידת שנת 1999, אשר הייתה בת 16 בעת הרלוונטית. נטען כי באחד מביקוריה של ה' בבית המערער, ביקש ממנה המערער לעסותו בסלון ביתו. ה' היססה והסתייגה ולבסוף הסכימה. לאחר זמן קצר פסקה מעיסוי המערער, וזה ביקש ממנה לסור לחדר השינה על מנת לקפל עבורו חולצות. בחדר השינה, הוריד המערער את חולצתו, וביקש שנית שתעסה אותו. ה' סירבה והמערער משך אותה, הושיבה על המיטה ועיסה את כתפיה. ה' ביקשה שיפסיק, והמערער ניסה להשכיבה על המיטה כשהוא אוחז בידו בין צווארה לבית החזה. ה' התנגדה ויצאה מהחדר. עוד נטען כי בחודש דצמבר 2014, בשתי הזדמנויות שונות, הסיע המערער את ה' מביתה לבית ספרה. במהלך הנסיעות ליטף המערער את רגלה מעל בגדיה וניסה להגיע לאזור איבר מינה. ביום 23.12.2014 נסעה ה' עם המערער לקנות ממתקים לחג החנוכה. המערער לקח את ה' לדירתו, והשניים ישבו על הספה. המערער הושיט ידו אל עבר הז'קט שלבשה ה', ניסה לפתוח את הרוכסן, אך ה' הדפה אותו. כאשר שאל המערער מדוע היא מתנגדת, השיבה כי קר לה. המערער הבטיח כי יחמם אותה, משך אותה אליו, חיבק אותה והניח את ידו על חזה. ה' התנגדה, הזיזה את המערער ממנה ואמרה לו "מה אתה עושה, איפה אתה חושב שאתה נמצא בכלל שם יד על החזה שלי". המערער השיב "מה קרה? אני מפנק אותך, את לא תפנקי אותי גם?" בתגובה ביקשה ה' לחזור לביתה. המערער תפס אותה במותניה, הצמידה בכוח לגופו וניסה לנשקה, אך ה' הדפה אותו. עוד נטען כי אמר לנערה ה' "בואי אני מבטיח לך 5 דקות בלי חדירות". בהמשך, הסיע את ה' לביתה והציע לה תשלום של 1,000 ש"ח תמורת קיום יחסי מין עמו. ה' סירבה והמערער ניסה לנשקה בכוח, תוך שהיא מתנגדת. האישום השישי האישום השישי עוסק במעשיו של המערער כלפי שתי מתלוננות, א', בתה של שר', אחותה הקטנה של ה', והנערה אל', חברתן. העבירות כלפי א' היו החמורות ביותר. אל' היא חברתה הקטינה של א', ובאותה תקופה התגוררה בבית משפחתה של שר', לאחר שברחה מביתה. אל' התלוותה לחברתה א' לביקור בבית המערער. יוער כי בעת המעשים שיתוארו להלן שתי המתלוננות היו בנות 14. במהלך חודש ינואר 2015, במספר הזדמנויות, הסיע המערער את א' וחברתה אל' ברכבו, כשהנערה א' ישבה במושב שלידו. המערער שלח ידו וליטף את רגלה של א' מעל מכנסיה באזור פנים הירכיים והישבן, ואף הכניס ידו למכנסיה, ללא הסכמתה. עוד נטען כי באותו חודש במספר הזדמנויות, ביקש מהנערה אל' לנשקו. כשזו סירבה – נישקה בכוח. ביום 4.2.2015 בשעות הצהריים הגיעו הנערות א' ו-אל' לבית המערער וישבו בסלון דירתו במשך מספר שעות. בשלב כלשהו יצאה א' מהדירה לשוחח בטלפון והנערה אל' נותרה לבדה עם המערער, שקרא לה להצטרף אליו לחדר השינה. אל' סירבה. המערער ניגש אליה, אחז בידיה ומשך אותה לחדר השינה, שם התיישבה על המיטה והמערער נשכב מעליה. אז החל המערער לנשקה מספר פעמים, אך אל' התנגדה, הצליחה להשתחרר מאחיזתו ויצאה מהחדר. בהמשך אותו היום, לאחר שא' שבה לדירה בסביבות השעה 18:00 בערב, קרא לה המערער לסור לחדר השינה. א' נכנסה לחדר והתיישבה על המיטה, כשהמערער התיישב לצדה. המערער אמר לנערה א' "איזה יפה את, איזה שפתיים יש לך", אך זו ביקשה שיחדל מכיוון שהיא רואה בו דמות אב. המערער השכיבה על המיטה ונשכב מעליה ומנע ממנה לזוז, נישק אותה בפיה תוך שהיא מתנגדת ומבקשת שיחדל ממעשיו. לאחר מכן, הפשיט מכנסיה, הכניס ידו לתחתוניה והחדיר אצבעותיו לאיבר מינה, חרף התנגדותה ועל אף שנגרמו לה כאבים. בהמשך, החדיר את איבר מינו לאיבר מינה עד שהגיע לפורקן, כל זאת תוך שהנערה א' מתנגדת ומבקשת שיחדל ממעשיו. ביום 8.2.2015, נטען כי המערער אסף ברכבו את הנערות א' ו-אל'. כאשר הגיעו למחוז חפצם, טען המערער כי שכח את המפתחות ברכבו וביקש מהנערה א' להביאם. משסירבה, הכה אותה באגרופו בכתפה, ודחף אותה. ההליך בבית המשפט קמא המערער ניהל הוכחות בבית המשפט קמא, אשר כלל את העדת המתלוננות, בני משפחותיהן, מכרים וחברים, וכן את עדות המערער. בנוסף, ניתנו עדויות רפואיות בנוגע למצבה של א', אשר נטען כי נאנסה על ידי המערער. בית המשפט קמא מצא כי עדויותיהן של המתלוננות מהימנות, ודחה את גרסתו של המערער. בעת מתן עדותו, הודה המערער במפגשים עם הנערות ובחלק מהעובדות, אך הכחיש את ביצוע עבירות המין הנטענות. המערער טען כי היו מגעים בעלי אופי מיני בינו ובין ח' שכללו חיבוקים, נשיקות ונגיעות אך לא מעבר לכך, והדגיש כי המעשים נעשו בהסכמה, בעת שהנערה ח' הייתה מעל גיל 17. בנוסף, אישר המערער כי היו מגעים אשר כללו חיבוקים, נשיקות ונגיעות גם עם ש', אך הדגיש כי כל אלה נעשו בהסכמה מלאה. המערער הכחיש כל מגע מיני עם הנערות א', אל', ה' ו-ד'. בעדותו, ציין כי ייתכן וטעה כשיצר קשרים עם נערות כה צעירות, אולם חזר על טענתו כי פרט לאותן נשיקות ונגיעות שנעשו בהסכמה עם הנערות ח' ו-ש', לא ביצע את המעשים שיוחסו לו. הכרעת דינו של המערער ניתנה ביום 14.11.2016, ובמסגרתה הרשיע בית המשפט קמא את המערער פה אחד ברובן המוחלט של העבירות שיוחסו לו, וזיכה אותו ממקצתן – ביחס לאישום הראשון, הורשע בעבירה של מעשה מגונה תוך שימוש בכוח, לפי סעיף 348(ג1) לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן: "חוק העונשין"); ביחס לאישום השני, הורשע במעשה מגונה תוך שימוש בכוח לפי סעיף 348(ג1) לחוק העונשין (שתי עבירות); בהטרדה מינית לפי סעיף 3(א)(3) וסעיף 5(א) לחוק למניעת הטרדה מינית, התשנ"ח-1998 (להלן: "החוק למניעת הטרדה מינית"); בתקיפה סתם, לפי סעיף 379 לחוק העונשין; בתקיפת קטין, לפי סעיף 368ב(א) לחוק העונשין ובהיזק בזדון לפי סעיף 452 לחוק העונשין; ביחס לאישום השלישי, הורשע במעשה מגונה תוך שימוש בכוח לפי סעיף 348(ג1) לחוק העונשין, ובמעשה מגונה לפי סעיף 348(ג) לחוק העונשין (מספר עבירות); ביחס לאישום הרביעי, הורשע במעשה מגונה תוך שימוש בכוח לפי סעיף 348(ג1) לחוק העונשין, ובמעשה מגונה לפי סעיף 348(ג) לחוק העונשין; ביחס לאישום החמישי, הורשע במעשה מגונה תוך שימוש בכוח לפי סעיף 348(ג1) לחוק העונשין (שתי עבירות), ובמעשה מגונה לפי סעיף 348(ג) לחוק העונשין (שלוש עבירות); ביחס לאישום השישי, הורשע באינוס בנסיבות מחמירות, לפי סעיף 345(ב)(1), ביחד עם סעיף 345(א)(1) לחוק העונשין; במעשה מגונה לפי סעיף 348(ב) בנסיבות של סעיף 345(ב)(1) ו-345(א)(1) לחוק העונשין (מספר מקרים); בתקיפה סתם, לפי סעיף 379 לחוק העונשין ובהטרדה מינית, לפי סעיף 3(א)(5) וסעיף 5(א) לחוק למניעת הטרדה מינית. בית המשפט קמא זיכה את המערער מעבירה של תקיפה סתם לפי סעיף 379 לחוק העונשין שהופיעה באישום השלישי; מעבירה של מעשה מגונה לפי סעיף 348(ג) לחוק העונשין שהופיעה באישום הרביעי ומעבירה אחת של הטרדה מינית שהופיעה באישום השישי. בהכרעת דינו, מצא בית המשפט קמא כי שתי קבוצות הנערות עמן יצר המערער קשר, הן נפרדות ואינן קשורות זו לזו, וקבע כי אין שום ראיה לפיה נפגשו ותיאמו את עדויותיהן. בית המשפט קמא ציין כי המתלוננות ראו במערער כדוד, אולי אפילו כדמות אב – הוא עזר להן, הסיע אותן, שימח אותן, בילה איתן ודאג להן. דפוס ההתנהגות המתואר חזר על עצמו עם כל המתלוננות – המערער לא הסתפק בקשרי הידידות ובחיבתן של הנערות כלפיו, וביקש לנצל את מערכות היחסים שנוצרו עמן בכדי לספק את יצריו. המערער חזר שוב ושוב על מנהגו ללטף את רגליהן של הנערות במהלך הנסיעות ברכבו, על הבקשות כי ינשקו אותו, ואף ניצל הזדמנויות לנשקן בכוח. עוד זיהה בית המשפט קמא דפוס התנהגות דומה במעשי המערער בדירתו. בית המשפט קבע כי המערער היה מודע לגילן של הנערות, והודה בקשרים עמן. עוד ציין בית המשפט קמא, כי מרבית המתלוננות לא ששו להתלונן, בין מחמת בושה, בין מחמת אי הבנה, ובין מחמת רצון שלא לזעזע את סביבתן הקרובה. חלק גדול מהמתלוננות (ח', א', ש' ו-ד') מסרו את גרסתן למשטרה רק לאחר שזומנו, ולא הגיעו להתלונן מיוזמתן. על כן, קבע בית המשפט קמא כי ניתן לשלול את החשש שמדובר בעלילה שטפלו המתלוננות יחדיו. יתרה מכך, בית המשפט קמא ציין כי בנסיבות המקרה קשה להניח שמספר כה רב של מתלוננות חברו יחדיו כדי לטפול עלילה על המערער. ביום 14.3.2017, גזר בית המשפט קמא את דינו של המערער. בגזר דינו התייחס בית המשפט קמא לתסקיר נפגעות העבירה, האחיות א' ו-ה'. תסקיר שירות המבחן מיום 23.1.2017 סקר את מצבן המשפחתי של המתלוננות, וציין כי בעקבות חשיפת מעשי המערער וההליכים המשפטיים, התדרדר מצבה הרפואי של אמן, שר'. בנוגע למצבן של האחיות א' ו-ה', שירות המבחן הגיע למסקנה כי הן נותרו פגועות נפשית בעקבות מעשי המערער. האחיות גדלו במשפחה מורכבת, הוריהן התגרשו וחסרה להן דמות אב שתשמש עבורן עוגן ותשרה עליהן תחושת ביטחון. המערער מילא חלל זה, סייע ועזר להן עד שלבסוף ניצל יחסים אלה ופגע בהן. עוד תואר כי המתלוננות חוות חשדנות כלפי עולם המבוגרים, וכי נוצרה פגיעה ביכולתן של השתיים ליצור קשרים ומערכות יחסים נורמטיביות עם בני המין השני. עוד מתוארת הסתגרות, פגיעה בלימודים, ביכולת הריכוז ושינויים בהתנהגות. במסגרת הטיעונים לעונש, ביקשה המשיבה לקבוע מתחמי ענישה מחמירים בעקבות נסיבות ביצוע העבירות, גילן הצעיר של המתלוננות וריבוי המעשים. בנוסף, טענה כי יש לפסוק פיצוי הולם למתלוננות. המערער טען כי אין מקום להחמיר עמו, וביקש להתחשב בכך שהמתלוננות שבו וחזרו לביתו, שמרו עמו על קשר, וכי לא כולן ייחסו למעשים חשיבות רבה, ולראיה – לא כל המתלוננות פנו מיוזמתן למשטרה והתלוננו. בנוסף, הדגיש את טוב לבו ונכונותו לעזור לזולתו, לרבות למתלוננות ולמשפחותיהן. לבסוף, טען המערער כי הוא מתקיים מקצבת המל"ל ואין ביכולתו לשאת בתשלום פיצויים למתלוננות. המערער ביקש לפנות אל בית המשפט קמא וציין כי ייתכן ועשה טעויות בהתנהגותו וביחסיו עם המתלוננות, אולם הדגיש כי לא ביצע את מעשה האינוס המיוחס לו באישום השישי. עוד אמר כי הוא לא התכוון לפגוע באף אחת מהמתלוננות וכי הוא מתחרט על מעשיו. בית המשפט קמא התייחס בגזר דינו לנסיבות הכלליות האופפות את האירועים כגון מערכות היחסים שנוצרו בין המערער, אדם מבוגר בשנות ה-60 לחייו, והמתלוננות, כולן קטינות מתחת לגיל 18, ריבוי הקורבנות וריבוי המעשים. לאחר מכן, קבע את מתחמי הענישה כמפורט להלן: באישומים הראשון והשני, מתחם הנע בין 5-3 שנות מאסר; באישום השלישי מתחם הנע בין 48-18 חודשי מאסר; באישום הרביעי מתחם הנע בין 24-6 חודשי מאסר; באישום החמישי מתחם הנע בין 36-18 חודשי מאסר; באישום השישי, נקבע כי יש להפריד בין האירועים שבוצעו במתלוננות השונות – א' ו-אל'. לגבי המתלוננת א', הורשע המערער בביצוע מעשה אינוס בנסיבות מחמירות, מעשה מגונה ותקיפה סתם. ביחס לעבירות אלה, נקבע מתחם ענישה הנע בין 14-8 שנות מאסר. לגבי המתלוננת אל', הורשע המערער בביצוע מעשים מגונים והטרדה מינית. ביחס לעבירות אלה נקבע מתחם ענישה הנע בין 18-6 חודשי מאסר. בהמשך, התייחס בית המשפט קמא לנסיבות שאינן קשורות בביצוע העבירות וקבע כי אין מקום לסטות ממתחמי הענישה שפורטו, בהתחשב בכך שהמערער לא הביע רצון להליך שיקומי, וכן בשים לב לעברו הפלילי המכביד. לבסוף, גזר בית המשפט קמא את דין המערער והשית עליו עונש של 15 שנות מאסר בפועל, מאסר על תנאי של 36 חודשים למשך 3 שנים מיום שחרורו, ופיצויים למתלוננות; למתלוננת א' פיצוי בסך של 75,000 ש"ח; למתלוננת ח' פיצוי בסך של 20,000 ש"ח; לכל אחת מהמתלוננות הנוספות, ה', ש', ד' ו-אל' פיצוי בסך של 10,000 ש"ח. הערעור המערער הגיש ערעור הן על הכרעת הדין והן על גזר הדין. ואולם, לאחר ששמע את הערות המותב לעניין הערעור על הכרעת הדין, הודיע המערער כי הוא חוזר בו מחלק זה של הערעור, ומתמקד בטענותיו לעניין עונש המאסר בפועל שנקבע בגזר הדין. טענות המערער המערער טוען כי בית המשפט קמא לא נתן משקל לכך שמדובר באירועים אשר רובם ככולם התרחשו במהלך תקופה של חודשים ספורים, כאשר רוב האירועים התרחשו מחודש דצמבר 2014 ועד חודש פברואר 2015. עוד טען המערער כי בית המשפט קמא לא נתן את המשקל הראוי לכך שבין המערער והמתלוננות נרקמה מערכת יחסים במסגרתה הוא היה "אחד מהחבורה", וכן כי לא נתן משקל ראוי לכך שהמתלוננות הן אלה שיצרו מלכתחילה קשר עם המערער (למשל, קבוצת הנערות השנייה), במטרה לנצלו לטובות הנאה שונות. יתרה מכך, המערער הלין על כך שבית המשפט קמא לא ייחס חשיבות לכך שמרבית המתלוננות שבו להיפגש עם המערער לאחר המעשים, על אף שיכלו לנתק את הקשר עמו בכל עת. בנוסף, טוען המערער כי בית המשפט לא הביא בחשבון את העובדה כי גילן של מרבית המתלוננות היה מעל ל-16 שנים בעת האירועים, וכי מרביתן התנסו בעבר במערכות יחסים זוגיות, ועל כן אין לייחס לכולן את אותה רמה של תמימות וחוסר הבנה. זאת ועוד, המערער סבור כי בית המשפט קמא לא נתן את המשקל הראוי להתנהגותן הפרטנית של כל אחת ואחת מן המתלוננות, ולחומרתן הקלה של חלק מן העבירות בהן הורשע המערער. כמו כן, התייחס המערער לנסיבות שאינן קשורות בביצוע העבירה, וטען כי בית המשפט קמא נתן משקל לא מבוטל לתסקיר קורבנות העבירה, אשר התבסס ברובו על עדות האם שר', ולא על עדות המתלוננות, והכיל, לטענתו, פגמים רבים נוספים. לבסוף, הפנה המערער לנסיבותיו האישיות, וטען כי בית המשפט לא התייחס לגילו המבוגר יחסית, בן 64 בעת הגשת הערעור. המערער ציין כי בית המשפט קמא לא נתן משקל מספק לכך שבמהלך המשפט נשמעו עדויות אשר הדגישו את טוב לבו של המערער, נכונותו לסייע ולעזור לאנשים במצוקה, ודברים ברוח זו אף נשמעו מפיה של שר', אם המתלוננות א' ו-ה'. עוד ציין המערער כי הוא אכן בעל עבר פלילי מכביד, אולם יש לזקוף לזכותו את העובדה שמשנת 2001 ועד שנת 2013 לא ריצה עונשי מאסר בפועל. לבסוף, ציין המערער כי הוא נטל אחריות חלקית למעשיו. טענות המשיבה המשיבה טוענת כי העונש שהושת על המערער אינו סוטה ממדיניות הענישה המקובלת בעבירות מסוג זה, ודאי לא כשמדובר במעשים מיניים אלימים שהמערער ביצע בשש מתלוננות שונות, כולן קטינות בגילאים 17-14, כולן ממשפחות מעוטות יכולת, תוך שהוא מנצל את תמימותן, חולשתן והיותן קטינות הנזקקות לכסף ולתשומת לב. המערער ביצע לאחר תכנון מעשים חמורים, ובכלל זה אונס של נערה בת 14, ומעשים מגונים בכוח בדרגות חומרה שונות כלפי מתלוננות שונות. המשיבה סוברת כי מדובר בעונש מידתי וראוי המאזן כהלכה בין כלל השיקולים הצריכים לעניין. דיון והכרעה לאחר שהצדדים טענו לפנינו, בכתב ובעל פה, ולאחר שעיינתי בחומרים המצויים בתיק ובטענות הצדדים, הגעתי למסקנה כי יש לדחות גם את הערעור על גזר הדין, וכך אמליץ לחברַי. כלל ידוע הוא כי ערכאת הערעור אינה נוטה להתערב בעונש שנקבע על ידי הערכאה הדיונית, אלא במקרים חריגים, בהם נפלה טעות מהותית בגזר הדין, או כשמדובר בסטייה קיצונית ממדיניות הענישה המקובלת (ע"פ 2470/15 פלוני נ' מדינת ישראל (25.10.2015); ע"פ 2331/13 פלוני נ' מדינת ישראל (13.10.2015)). המקרה שלפנינו לא נופל בגדר חריגים אלה. ראשית, לא מצאתי כי נפלה טעות בגזר דינו של בית המשפט קמא. שנית, העונש שנגזר על המערער אכן חמור מאד, אולם הוא נמצא בהלימה לחומרה הרבה שיש לייחס למעשיו, ולעברו הפלילי המכביד. בית המשפט קמא פירט, הן בהכרעת דינו והן בגזר דינו, כיצד פעל המערער בדפוס קבוע, ופגע פגיעות מיניות קשות בלא פחות משש מתלוננות קטינות. קורבנות המערער, כולן בנות למשפחות מעוטות יכולת, נקשרו אל המערער, וראו בו כבן משפחה וידיד. המערער הרעיף על קורבנותיו תשומת לב וחיבה, וקנה את ליבן באמצעות מתן הטבות חומריות שונות. לאחר שרכש את אמונן, ניצל את הקרבה שנוצרה על מנת לממש את תאוותיו, תוך ניצולן של הקטינות, בניגוד לרצונן, למימוש צרכיו המיניים. חומרה מיוחדת יש לייחס הן לריבוי הקורבנות, הן לגילן הצעיר, הן לפער הגילאים העצום בין המערער, גבר בשנות ה-60 לחייו, לקורבנות, כולן נערות צעירות, חלקן אף היו בנות 14 בעת האירועים. המערער פגע בכל אחת ואחת מהמתלוננות, ואולם הפגיעות הן בדרגות חומרה שונות. מזעזעת במיוחד היא הפגיעה הקשה והאלימה באחיות א' ו-ה', אשר המערער היה כבן בית עבורן. תסקירי הקורבן שהוגשו בעניינן מעידים על עוצמת הפגיעה: המדובר בפגיעה מינית של הנאשם, אדם מבוגר שהיה אמור להוות דמות אבהית מגנה ותומכת, בשתי נערות, צעירות יפות ותמימות, וברגע אחד בגד באמונן בו, הותיר אותן פגועות וחבולות וגרם לפגיעה נפשית קשה ביותר בהן. האם, שר', שהאמינה כי המדובר בידיד נפש אמיתי ואמונתה התבדתה, כאשר הבינה כי ניצל את מצבה הנפשי והכלכלי הירוד ופגע ב"ציפור נפשה" ובבנותיה, שהן המשאב הנפשי היקר לה מכל. מדובר בפגיעה פולשנית וקשה שהשלכותיה הנפשיות פצעו את נפשן של א', ה' ואמן באופן בלתי הפיך. ניכר כי שר', א' ו-ה' צריכות לעבור עוד כברת דרך ארוכה, על מנת להשתקם מהפגיעה הנפשית שחוו, הבנות צריכות לעבור תהליך טיפולי ארוך טווח על מנת לעבד את הטראומה המינית שעברו... (עמ' 10 לתסקיר נפגעות העבירה). לחומרת המעשים בהם הורשע המערער יש לצרף את עברו הפלילי המכביד, הכולל עשרות רבות של הרשעות בגינן ריצה בין היתר עונשי מאסר המצטברים יחדיו לכדי 9 שנות מאסר בפועל. אכן, מרבית העבירות בהן הורשע המערער הן עבירות רכוש, אולם הוא הורשע בעבר הרחוק יחסית, בשני מקרים שונים, גם בעבירות מין כנגד קטינים. אמנם עבירות המין בוצעו לפני שנים רבות, אולם יש בהן, כמו גם בעבירות האחרות שביצע המערער במהלך השנים, כדי להצביע על מסוכנותו, ועל כך שאינו נרתע ממערכת החוק והמשפט, ועל אף שריצה עונשי מאסר ממושכים, איננו משנה את דרכיו. המערער בטענותיו השונות מלין בעיקר על המשקל שנתן בית המשפט קמא לשיקולים כאלה ואחרים, אולם אין בטענות אלה די כדי להצדיק את התערבותו של בית משפט זה, ויוער כי מצאתי שבית המשפט קמא ביצע עבודה יסודית ומפורטת במיוחד בפסק דינו, ולטעמי לא נפל בגזר דינו לכלל טעות. בנוגע לרף הענישה הנהוג, מעיון בפסיקה לא מצאתי כי ענישתו של המערער חורגת לחומרא מהענישה הנוהגת, אשר מטילה על נאשמים המורשעים באינוס קטינות עונש מאסר בפועל הנע בין 20-8 שנים, כאשר הקביעה בתוך המתחם משתנה, כמובן, בהתאם לנסיבות המיוחדות הנלוות לכל מקרה ומקרה (ראו ע"פ 7593/16 פלוני נ' מדינת ישראל (26.3.2017); ע"פ 3217/14 שמיים נ' מדינת ישראל (‏31.7.2016); ע"פ 1555/13 פלוני נ' מדינת ישראל (‏9.6.2014); ע"פ 9613/11 טפגאי נ' מדינת ישראל (31.10.2013); ע"פ 2847/11 מדינת ישראל נ' פלוני (11.7.2013); ע"פ 5263/10 ‏ ‏פלוני נ' מדינת ישראל (31.7.2012); ע"פ 11100/08 ‏שרעבי נ' מדינת ישראל (14.9.2011)). למעשה האונס החמור בו הורשע המערער ביחס למתלוננת א', נלוות עבירות מין ואלימות רבות בדרגות חומרה שונות נגדה ונגד יתר המתלוננות. צבר זה של עבירות אלימות ומין כלפי קטינות מצדיק רמת ענישה מחמירה הולמת. סוף דבר: על יסוד האמור לעיל אציע לחברַי לדחות את הערעור. ש ו פ ט השופט נ' סולברג: אני מסכים. ש ו פ ט השופט ד' מינץ: אני מסכים. ש ו פ ט הוחלט כאמור בפסק דינו של השופט ע' גרוסקופף. ניתן היום, ‏ג' בניסן התשע"ט (‏8.4.2019). ש ו פ ט ש ו פ ט ש ו פ ט _________________________ 17034730_Y07.docx חכ מרכז מידע, טל' 077-2703333 ; אתר אינטרנט, http://supreme.court.gov.il 1