אביגד משרדים בע"מ נ. נתיבי ישראל החברה הלאומית לתשתיות תחבורה בע"מ

2 בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים אזרחיים ע"א 347/22 לפני: כבוד השופט דוד מינץ כבוד השופט עופר גרוסקופף כבוד השופט יחיאל כשר המערערת: אביגד משרדים בע"מ נגד המשיבה: נתיבי ישראל החברה הלאומית לתשתיות תחבורה בע"מ ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו מיום 16.11.2021 בת"א 40608-03-16 שניתן על ידי כבוד השופט ארז יקואל תאריך ישיבה: ז' בתשרי התשפ"ה (9.10.2024) בשם המערערת: עו"ד אמיר דנוס; עו"ד דוד מיכאלי בשם המשיבה: עו"ד יגאל קלדס; עו"ד חגי חביב פסק-דין עניינו של הערעור שלפנינו בגובה פיצויי ההפקעה שנפסקו לטובת המערערת, ובמיוחד בפער שנוצר בינם לבין הפיצויים ששולמו בעקבות פסק הדין בע"א 1846/16 נתיבי ישראל נ' שסטוביץ (25.5.2020) (להלן: עניין שסטוביץ) – ערעור שהצדדים הסכימו, בהסדר דיוני מיום 8.5.2019, אשר קיבל תוקף של פסק דין חלקי ביום 15.5.2019, להמתין לתוצאותיו בטרם יינתן פסק הדין בהליך דנן (להלן: ההסדר הדיוני). עיון בחומרים שהונחו לפנינו מעלה כי על המקרקעין שהופקעו במקרה דנן, כמו גם על המקרקעין שהפקעתם נידונה בניין שסטוביץ, לא חלה מלכתחילה החלטה 727 של מועצת מקרקעי ישראל (להלן: החלטה 727). זאת בהינתן שבשני המקרים רכישת המקרקעין על ידי הנפקע ארעה לאחר "התאריך הקובע" לעניין תחולת החלטה 727, דהיינו לאחר ה- 19.9.1994 (ראו סעיף 7(ט) להחלטה 727 הנפקע). לפיכך השאלה העקרונית כיצד משליך ביטול החלטה 727 בבבג"ץ 244/00 עמותת שיח חדש, למען השיח הדמוקרטי נ' שר התשתיות הלאומיות, פ"ד נו(6) 25 (29.8.2002) על גובה פיצויי הפקעה (להלן: השאלה העקרונית), לא הייתה טעונה הכרעה לא בעניין שסטוביץ, ולא בעניינו (יצוין כי ביום 13.2.2025 אפשרנו למערערת באופן חריג להגיש השלמת טיעון המתייחסת לסוגיה זו, ואולם לא הייתה בפיה כל טענה לגביה). ממילא ההסדר הדיוני, הושתת על הנחות שגויות, ולא ניתן לייחס לו כל משמעות (וזאת במנותק מהעובדה שבעניין שסטוביץ לא ניתנה בסופו של דבר הכרעה בשאלה העקרונית). משכך, הטענה היחידה שנותרה בפי המערערת היא כי עצם העובדה שביחס לקרקע סמוכה שהופקעה באותו מהלך נקבעו בעניין שסטוביץ פיצויי הפקעה בסכום גבוה יותר מהווה טעם מספיק לדחות את חוות דעת השמאי המומחה במקרה דנן. ואולם, בעניין זה ידועה ההלכה לפיה "מטבע הדברים, בהליכים שונים מְמֻנִּים לעיתים שמאים שונים על ידי בתי המשפט, אשר עשויים להגיע לתוצאות שונות. כך כאשר מדובר באותם מקרקעין, וכך בוודאי כאשר הם בוחנים מקרקעין סמוכים.... בהתאם לכך, כבר נפסק בבית משפט זה כי ערכי שווי מקרקעין שנקבעו בהליכים קודמים אינם מחייבים בעת קביעת ערכי שווי של מקרקעין סמוכים בהליכים מאוחרים שלא מנוהלים בין אותם צדדים" (ע"א 3151/21 עזבון המנוח חלאילה נ' מדינת ישראל – רשות מקרקעי ישראל, פסקה 20 (9.4.2025) והאסמכתאות הנזכרות שם). לפיכך, אין תוחלת לערעור שלפנינו. לאור האמור, דין הערעור להידחות. משנמצא כך, הרי שבמכלול הנסיבות, ובהינתן שהאמור לעיל ביחס לשאלה העקרונית התבהר רק במהלך הדיון בערעור, נמנע מלעשות צו להוצאות בערעור. ניתן היום, ‏א' באייר התשפ"ה (‏29.4.2025). דוד מינץ שופט עופר גרוסקופף שופט יחיאל כשר שופט