עזבון המנוח ARIEL YITCHAK NEWMAN נ. היועץ המשפטי לממשלה

9 1 בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט גבוה לצדק בג"ץ 3469/18 לפני: כבוד השופט נ' הנדל כבוד השופט נ' סולברג כבוד השופט ג' קרא העותרים: 1. עזבון המנוח ARIEL YITCHAK NEWMAN 2. MARK NEWMAN 3. ELLEN NEWMAN נ ג ד המשיבים: 1. היועץ המשפטי לממשלה 2. פרקליטות המדינה 3. משטרת ישראל משיבים 4-6 פורמליים: 4. יהושע (ג'וש) אטינגר 5. יעקב שפירא 6. נפתלי רוטשטיין התנגדות למתן צו על-תנאי תאריך הישיבה: כ"ג באלול התשע"ט ((23.9.2019) בשם העותרים: עו"ד א. עמוס פריד בשם המשיבים 1-3: עו"ד רנאד עיד בשם המשיבים 4-6: עו"ד לאה שפילר פסק-דין השופט נ' סולברג: 1. עניינה של עתירה זו – חקירת נסיבות מותו הטראגי, בטרם עת, של אריאל יצחק ניומן ז"ל (להלן: אריאל). בתחילת חודש ספטמבר 2014, לאחר שסיים את לימודיו התיכוניים בארה"ב, הגיע אריאל ארצה ללמוד במכינה חד-שנתית המופעלת על-ידי עמותת 'יעוד – מפעלים חינוכיים'. בתום השבוע הראשון ללימודיו במכינה, יצא אריאל יחד עם חניכים נוספים לטיול רגלי בן יומיים בדרום הארץ, מעין גדי למצדה. בצהרי היום השני לטיול, ביום 10.9.2014, התמוטט אריאל, איבד את הכרתו, ופונה אל בית החולים הדסה עין כרם, שם נקבע מותו. על-פי הודעת הפטירה, הסיבה המיידית למותו של אריאל היתה דום לב, שנגרם כתוצאה ממכת חום. 2. באותו ערב, פתחה המשטרה בחקירת נסיבות המוות. בתוך כך נגבתה הודעה מהמשיב 4, ג'וש אטינגר (להלן: אטינגר), רכז המכינה, אשר ניהל והדריך את המסע. למחרת זומן אטינגר לחקירה נוספת, יחד עם חניך נוסף במכינה, גבריאל ברנסון (להלן: גבריאל), אשר היה עד להתמוטטותו של אריאל. אטינגר פרשׂ בחקירתו את גרסתו לאירוע, וסיפר על אודות ההכנות למסע וההתנהלות במהלכו. גבריאל מסר גרסה מטעמו, אשר תאמה לגרסתו של אטינגר. באותה עת, הסתפקה המשטרה בחקירתם של אטינגר וגבריאל, והמתינה לקבלת חוות דעת מטעם המכון לרפואה משפטית. מספר חודשים לאחר מכן, פנו העותרים, מארק ואלן ניומן, הוריו של אריאל, למשטרה, בבקשה לחדש את החקירה ולברר מהי מידת אחריותם של אטינגר ושל המשיב 5, הרב יעקב שפירא, יו"ר עמותת 'יעוד' (להלן: שפירא), למותו של אריאל. הוריו של אריאל אף העבירו למשטרה חומרים שונים, לרבות תחקיר פנימי שערכה חברת 'פרויקט מסע בע"מ', הנותנת חסות למכינת 'יעוד', ולפיו פעלה המכינה בניגוד לתקנון של 'מסע'. כמו כן העבירו העותרים הצהרה מאת חניך נוסף שהשתתף במכינה, סלומון שפירו (להלן: סלומון), שלפיה במהלך הטיול סיפר אריאל לאטינגר כי הוא חש ברע, אולם אטינגר מצדו התעלם והחליט להמשיך בטיול כמתוכנן. ביום 5.5.2015 הגיש אביו של אריאל תלונה במשטרה, במסגרתה טען כי אטינגר והמכינה התרשלו בתכנון הטיול ובהוצאתו לפועל. נוכח החומרים שהועברו, והתלונה שהוגשה, החליטה המשטרה לחקור את אטינגר ושפירא בחשד לביצוע עבירה של גרימת מוות ברשלנות, לפי הוראת סעיף 304 לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן: חוק העונשין). 3. החקירה הפלילית התמקדה בחשדות כלפי אטינגר ושפירא, כי התרשלו בתכנון הטיול, אשר התקיים תחת עומס חום, וכן כי התרשלו במהלך הטיול, בעת שהתעלמו ממצוקתו הקשה של אריאל ולא פינוהו מהמקום באמצעות רכב הפינוי. במסגרת החקירה הפלילית נחקר אטינגר באזהרה מספר פעמים, ובחקירותיו טען כי לא יכול היה לצפות את מותו של אריאל במהלך הטיול; כי על-פי בדיקות שערך עובר ליציאה לטיול, מזג האוויר התאים למסלול המתוכנן; כי נהג באחריות כלפי החניכים, והקפיד על הוראות הבטיחות; וכי לא היו סימנים מקדימים שמהם ניתן היה ללמוד על כך שאריאל מצוי במצוקה. שפירא נחקר באזהרה אף הוא, ובחקירותיו טען כי האחריות לתכנון הטיול היתה של אטינגר. עוד טען שפירא, כי המכינה פעלה בהתאם לסטנדרט הנהוג במוסדות מקבילים, בכל הנוגע לפעילויות כגון דא. בנוסף לאטינגר ושפירא, נחקר באזהרה מר שמואל אטלס, מנכ"ל עמותת 'יעוד', אולם חקירתו העלתה כי תחום אחריותו ממוקד בניהול כספי העמותה וגיוס תרומות. לצד חקירות החשודים, נגבו הודעות מפי ששה חניכים אשר השתתפו בטיול. בתום החקירה, ביום 15.11.2016, החליטה פרקליטות מחוז דרום על סגירת התיק מחמת חוסר ראיות. 4. העותרים הגישו ערר נגד ההחלטה לסגור את התיק, בגדרו הלינו על פגמים שנפלו לשיטתם בהליך החקירה, כמו גם על המסקנה לפיה הראיות הקיימות אינן מצדיקות את העמדתם של אטינגר ושפירא לדין. כך למשל נטען, כי חוקרי המשטרה הזמינו לעדות את חניכי המכינה באמצעות החשודים, אשר הגיעו עמם כקבוצה אחת, ובכך נפרץ פתח לתיאום גרסאות, להשפעה מצד החשודים על גרסאות החניכים, ולשיבוש החקירה. עוד טענו העותרים, כי ההודעות שגבתה המשטרה מחניכי המכינה מעידות על רשלנותם של מארגני הטיול. אשר לאטינגר ושפירא נטען, כי "בחקירתם לא הצליחו אלה להעמיד ולו ראשית הגנה", הסותרת את הראיות הקיימות נגדם. לאחר שהוגש הערר, העבירו העותרים לפרקליטות המדינה אמרה בכתב של חניך נוסף אשר עזב את המכינה ולא מסר עדות במשטרה, רוס אברמסון (להלן: רוס), ולפיה ביום הטיול אמר לו אריאל: "אני מרגיש שאני הולך למות". עובר לקבלת ההחלטה בערר, בוצעו בהנחיית הפרקליטות מספר השלמות חקירה על-ידי המשטרה, וכמו כן התקיימה פגישה בין ב"כ העותרים לבין נציגי הפרקליטות, לרבות המשנה לפרקליט המדינה. בהחלטת מחלקת עררים בפרקליטות המדינה מיום 18.2.2018, נדחה הערר, ונקבע כי "אין ראיות לביסוס חשד, ודאי לא חשד ברמה הנדרשת במשפט פלילי, לפיו אריאל ז"ל ביטא או הפגין מצוקה, או כי ביקש לעלות על הרכב ולא נענה". הפרקליטות עמדה על כך שבכל הנוגע לשאלת מצבו של אריאל במהלך הטיול, אם הביע מצוקה, אם לאו, לא, קיימות סתירות בין גרסאות העדים – העדויות שגבתה המשטרה מששת החניכים מזה, ואמרותיהם של רוס וסלומון מזה. לעניין זה קבעה הפרקליטות, כי "אנשים שונים לעיתים זוכרים את אותו אירוע בצורה שונה, ואף שונה מאוד; בכך כשלעצמו אין כדי לשלול את האמינות של מי מהעדים", ולפיכך לא ניתן להעדיף גרסה אחת על פני האחרת. הובהר, כי בעת בחינת הראיות, התייחסה הפרקליטות לאמרותיהם של רוס וסלומון כאילו נאמרו במסגרת חקירה במשטרה. עוד צוין בהחלטה, כי יתכן שאטינגר טעה בהחלטתו לצאת לטיול בתנאי מזג האוויר ששררו בשטח, אולם במכלול נסיבות העניין, "אין בסיס לקבוע, כי ההחלטה לצאת לטיול עלתה כדי נטילה של 'סיכון בלתי סביר' כמשמעות מונח זה בחוק [העונשין – נ' ס']". כמו כן נקבע, כי הטיול נוהל באופן אחראי, וכי מבחינה נורמטיבית, לא ניתן היה לצפות את התוצאה המצערת שהתרחשה. לבסוף קבעה הפרקליטות, כי מאחר שלא בוצעה נתיחה של הגופה, לא ניתן לשלול אפשרות לפיה קיימת סיבה אחרת למותו של אריאל, שאינה דום לב כתוצאה ממכת חום. לפיכך, קיים ספק בשאלה אם התקיים קשר סיבתי בין הטיול לבין התוצאה הטראגית. 5. ביום 1.5.2018 הגישו העותרים את העתירה שלפנינו, בגדרה ביקשו להורות למשיבים – היועץ המשפטי לממשלה, פרקליטות המדינה והמשטרה – לבוא וליתן טעם, מדוע לא יועמדו לדין פלילי אטינגר, שפירא, והרב נפתלי רוטשטיין (להלן: רוטשטיין), אשר שימש כמנהל התכנית הלימודית במכינת 'יעוד', והיה אחראי על רכב הפינוי במסגרת הטיול. לחלופין ביקשו העותרים להורות למשיבים לבוא וליתן טעם, מדוע לא ימצו את חקירת נסיבות מותו של אריאל, לרבות חקירתם של רוטשטיין ושל עדים מרכזיים נוספים שלא נחקרו במשטרה. העותרים טענו בעתירתם, כי המסקנה שאליה הגיעה הפרקליטות, לפיה אין די ראיות לצורך העמדה לדין לוקה בחוסר סבירות קיצוני – הן בנוגע להחלטתם של מנהלי המכינה להוציא את הטיול חרף עומס החום, הן באשר להחלטתם שלא להפסיק את הטיול ולפנות את אריאל באמצעות רכב הפינוי. כמו כן הצביעו העותרים, על כשלים ומחדלים אשר אירעו לשיטתם במסגרת הליך החקירה. 6. המשיבים הגישו תגובה מקדמית מטעמם, בגדרה טענו כי דין העתירה להידחות בהעדר עילה להתערב בהחלטתם. לטענתם, אין בסיס להתערב בהחלטת פרקליטות המדינה בערר, אשר נבחן בדקדוק ובקפידה על-ידי הגורמים המקצועיים המוסמכים. כן הובהר, כי על דעתו של המשנה לפרקליט המדינה (עניינים פליליים) – אין מקום להמשיך ולבצע פעולות חקירה נוספות בתיק. ביום 7.10.2018 התקיים דיון ראשון בעתירה, ובמהלכו נדונה גם בקשת העותרים לצרף תצהיר מטעמו של חניך נוסף אשר השתתף בטיול, מאיר הורוביץ (להלן: מאיר). העותרים טענו, כי תצהירו של מאיר מגלה פרטים חדשים בנוגע ליום הטיול ולמצבו של אריאל במהלכו. לפיכך טענו, כי יש לערוך השלמת חקירה ולזמן את מאיר לגביית עדות במשטרה. בהחלטה מיום 7.10.2018, בהתאם להסכמת הצדדים בדיון, נקבע כי מאיר יוזמן להשלמת חקירה. ביום 5.11.2018 הגישו המשיבים הודעת עדכון, לפיה נגבתה ממאיר עדות משלימה על אודות הטיול, לרבות מצבו של אריאל במהלכו. בהודעתם עדכנו המשיבים, כי עדותו של מאיר נבחנה על-ידי פרקליטות המחוז, וצוין כי מאיר "נחשף לגרסאות שונות של האירוע מאז מסירת גרסתו במשטרה בשנת 2015, באופן שאינו מאפשר לו להבחין כיום בין האירועים כפי שחווה אותם בזמן אמת ובין הסיפורים ששמע לאחר מכן". משכך סברה פרקליטות המחוז, כי לא ניתן לתת משקל לעדותו המשלימה של מאיר, ואין בה כדי לשנות מההחלטה לסגור את התיק בהעדר ראיות. בהתאם להמלצת פרקליטות המחוז, החליט המשנה לפרקליט המדינה שלא לשנות מהחלטתו בערר. 7. העותרים הגישו תגובה מטעמם להודעת העדכון, במסגרתה הודיעו על מיקוד עתירתם בסעד החלופי שהתבקש – מיצוי חקירת נסיבות מותו של אריאל. בפרט, נתחמה העתירה לשאלה מדוע לא יזומן רוטשטיין לחקירה במשטרה. העותרים ציינו, כי השאלה המרכזית העומדת להכרעה היא אם אטינגר ורוטשטיין ידעו על אודות מצוקתו הקשה של אריאל ביום הטיול, אם לאו. בהקשר זה הציגו העותרים מקטעים ממספר עדויות של חניכי המכינה, המלמדות לשיטתם על בקשות מפורשות מצדו של אריאל להפסיק את הטיול, ולהתפנות באמצעות רכב הפינוי. העותרים טענו, כי נוכח תפקידו המרכזי של רוטשטיין בפרשה, ובפרט בכל הנוגע לסוגיות של בטיחות בטיול, חקירתו במשטרה מתחייבת על מנת לברר את העובדות לאשורן. בהחלטה מיום 6.12.2018 ניתן צו על-תנאי, המורה למשיבים "לבוא וליתן טעם מדוע לא תיגבּה הודעה ממר נפתלי רוטשטיין במסגרת חקירת נסיבות מותו של אריאל יצחק ניומן ז"ל". 8. המשיבים הגישו כתב תשובה מטעמם, וטענו כי יש לבטל את הצו על-תנאי ולדחות את העתירה, בהעדר עילה להתערב בהחלטה שלא לזמן את רוטשטיין לחקירה. לטענתם, רוטשטיין מתגורר בארה"ב, אין צפי להגעתו ארצה, ולפיכך גביית עדות ממנו מצריכה הליך של בקשת עזרה משפטית בין מדינות. משכך, בטרם התקבלה החלטה אם לזמנו לחקירה, ביקשו המשיבים מרוטשטיין למסור את גרסתו בכתב. ביום 14.1.2019 העביר רוטשטיין את גרסתו, והכחיש כי במהלך הטיול היה עד לאירועים חריגים בעניינו של אריאל; בפרט הדגיש כי אריאל לא ביקש ממנו לפנותו באמצעות רכב הפינוי. 9. כמו כן עמדו המשיבים, על מתחם ההתערבות המצומצם של בית משפט זה בהחלטותיהן של רשויות האכיפה, באשר לאופן ניהולה של חקירה פלילית. לעמדתם, בעניין דנן, ההחלטה אם לזמן את רוטשטיין לחקירה אינה עומדת בחלל ריק, אלא "כרוכה בשאלת דיות הראיות והחלטת המשיבים בדבר העמדתו של מי מהמשיבים לדין פלילי". בהקשר זה, שבו המשיבים ותארו בהרחבה את הטעמים שעמדו בבסיס ההחלטה לדחות את הערר שהגישו העותרים. נטען, כי גורמי התביעה בחנו בצורה מעמיקה את הבסיס הראייתי להעמדתם של אטינגר ושפירא לדין, ובכלל זה את השאלה המרכזית שעליה הצביעו העותרים – מה היה מצבו של אריאל במהלך הטיול, והאם הביע את מצוקתו בפני אטינגר, באופן המלמד על רשלנותו הפלילית של האחרון. בעת קבלת ההחלטה, החזיקו המשיבים בגרסאותיהם של 10 מתוך 15 המשתתפים בטיול (מלבד אריאל) – בהן 8 עדויות אשר נגבו במסגרת החקירה הפלילית, ובנוסף אמרותיהם של רוס וסלומון. על סמך הראיות כולן, באה פרקליטות המדינה לכלל מסקנה כי אין די ראיות לצורך העמדתם של מנהלי המכינה לדין פלילי. זאת, בין היתר, נוכח הקביעה כי תלונותיו של אריאל לא חרגו מסוג התלונות הרגילות הנשמעות על-ידי חניכים בטיולים כגון דא. כמו כן סברה הפרקליטות, כי אין צורך בהשלמות חקירה נוספות. הדברים נבחנו פעם נוספת בשלב מאוחר יותר, לאחר שנגבתה עדותו של מאיר, אשר לא זו בלבד שלא שינתה את התמונה הראייתית, אלא הבהירה את "הקושי לערוך השלמות חקירה נוספות בתיק החקירה, משגרסאותיהם של מעורבים רבים ידועות לחלק מן העדים וכתבות שונות בעיתונות התפרסמו בנושא, באופן המשפיע על זכרונם של העדים את האירוע ומקשה ליתן בעת הנוכחית משקל לדבריהם". כאמור, משהוצא צו על-תנאי, ביקשו המשיבים מרוטשטיין שיעביר את גרסתו בכתב, על מנת לאמוד את הפוטנציאל האפשרי מביצוע השלמת חקירה בדרך של גביית עדותו. לאחר שהובאו דבריו לפני המשיבים, ונבחנו על-ידם, החליטו שלא לשנות מהחלטתם הקודמת, שכן "משהגיעו למסקנה כי אין די ראיות להעמדת מי מגורמי המכינה לדין פלילי, וכי לא יהיה בגביית עדותו של המשיב 6 [רוטשטיין – נ' ס'] כדי לשנות את מסקנתם, אין מקום להורות על גביית עדותו של המשיב 6, בפרט כאשר מצריכה היא בקשת סיוע משפטי ממדינה זרה". 10. ביום 23.9.2019 התקיים לפנינו דיון בהתנגדות למתן צו על-תנאי, ובו שב ב"כ המשיבים על טענותיהם בכתב התשובה, לפיהן אין הצדקה לגביית עדותו של רוטשטיין. ב"כ המשיבים טען, כי קיים צבר של עדויות המלמדות על כך שהטיול נוהל באופן אחראי, ועל כך שאריאל לא הביע טרוניה או מצוקה, למצער לא באופן המקים בסיס להעמדה לדין פלילי בגין גרימת מוות ברשלנות. עוד נטען, כי הושקעו בתיק החקירה תשומות רבות, הן בטרם הגשת העתירה, הן לאחריה, כאשר בעקבותיה זומן כאמור מאיר לצורך גביית עדותו, ונתבקשה גרסתו הכתובה של רוטשטיין. ב"כ של רוטשטיין הוסיפה, כי אין הצדקה להביאו מארה"ב לגביית עדות, וכי בשלב זה תיק החקירה הגיע למיצוי. 11. ב"כ העותרים טען לפנינו, כי השכל הישר מחייב את גביית עדותו של רוטשטיין – גורם מרכזי בפרשה, אשר נכח במקום האירוע. לדבריו, מקום שבו לא הושלמו הליכי החקירה, אין לקבל מסקנה שלפיה אין די ראיות לצורך העמדה לדין פלילי. נטען, כי ביכולתם של המשיבים לברר מתי רוטשטיין צפוי להגיע לארץ, ולנצל אותם מועדים כדי לגבות את עדותו. ב"כ העותרים הוסיף וטען, כי הגרסה הכתובה שהעביר רוטשטיין אינה מספקת, נוכח העובדה שהוא חשוד בעצמו. דיון והכרעה 12. נסיבות מותו של אריאל קשות ומצערות. ניתן להבין את רצונם של העותרים לחקור ולדרוש, הרי זה אך טבעי ומתבקש, להפוך כל 'אבן'. יחד עם זאת, במישור המשפטי, לאחר ששקלתי את טענות הצדדים מזה ומזה, אלו שבכתב ואלו שבעל-פה, באתי לכלל מסקנה כי דין העתירה להידחות, בהעדר עילה מבוררת להתערב בהחלטת המשיבים. כפי שקבע בית משפט זה פעמים רבות, הכרעות בדבר אופן ניהולן של חקירות פליליות, לרבות בחירת זהות הנחקרים, מצויות בלב שיקול הדעת המקצועי המסור לרשויות האכיפה. בהתאם, ההתערבות השיפוטית בהחלטות אלו – מצומצמת ותֵעשה אך במשורה (ראו למשל: בג"ץ 7425/18 פלוני נ' המשנה לפרקליט המדינה (עניינים פליליים) (18.7.2019)). הנדון דידן אינו נמנה על המצבים החריגים המצדיקים את התערבותנו. ההחלטה לא לבצע השלמת חקירה בדרך של זימון רוטשטיין לגביית עדות, קשורה בטבורה להחלטה לסגור את תיק החקירה מחמת העדר ראיות. במצבים שכאלה, גדר ההתערבות המצומצם ממילא, מצטמצם אף יותר: "הלכה עמנו כי כאשר עסקינן בהליך המבקש להשיג על החלטה לסגור תיק פלילי נגד חשוד, בעילה שעניינה דיות הראיות, קרי: החלטה המתבססת על האופן שבו העריכה התביעה את קיומה של 'אפשרות סבירה להרשעה' כעולה מחומר הראיות בתיק, היקף הביקורת השיפוטית על החלטות רשויות התביעה מצומצם אף יותר מההיקף הצר ממילא של התערבות בית משפט זה בהחלטות רשויות התביעה לעניין ניהול הליכים פליליים" (בג"ץ 9443/16 התנועה למען איכות השלטון בישראל נ' פרקליט המדינה, פסקה 20 (15.8.2017)). 13. החלטות הפרקליטות שעניינן אי-העמדת החשודים לדין פלילי, ואי-זימונו של רוטשטיין לחקירה במשטרה, נסמכו על צבר מספק של עדויות שנאספו על-ידי המשטרה. גם בהינתן, כי בשלבים הראשונים שלאחר קרות האירוע – על-פי הנטען – לא נעשה די על-ידי המשיבים, עניין שנכון היה לבררו – הרי שהתמונה השתנתה משעה שנפתחה החקירה הפלילית. החל מאותו שלב, הורחב היקף החקירה: אטינגר ושפירא נחקרו באזהרה מספר פעמים; נגבו עדויות מחניכים שהשתתפו בטיול; נבחנו אמרותיהם של חניכים נוספים, רוס וסלומון, אשר הועברו למשיבים על-ידי העותרים, ואליהן התייחסו המשיבים כאילו נגבו במסגרת עדות במשטרה. המשיבים לא הקלו ראש בהליך החקירה, והביעו את נכונותם לבחון את הדברים פעמים נוספות, ולבצע השלמות ככל שנדרש. כך היה במסגרת הערר, כשהורתה פרקליטות המדינה על ביצוען של השלמות חקירה. כך גם בדיון שהתקיים לפנינו ביום 7.10.2018, אז הסכימה הפרקליטות לקבל את המלצתנו, ולזמן את מאיר לצורך גביית עדותו במשטרה. התנהלות זו מלמדת על לב פתוח ונפש חפצה, כמתחייב מן הרגישות הנלווית מטבע הדברים לתיק חקירה מעין זה. 14. בישורת האחרונה, לאחר שהוצא צו על-תנאי בהתייחס לגביית הודעה מאת רוטשטיין, פנתה אליו הפרקליטות בבקשה שימסור גרסה כתובה מטעמו. אין לכחד, גרסה כתובה אינה שקולה לחקירה במשטרה, ועל דרך הכלל אין בה כדי להחליף חקירה. אולם כפי שציינו המשיבים בתשובתם, גרסתו הכתובה של רוטשטיין מהווה אינדיקציה טובה על מנת לאמוד את הפוטנציאל הגלום בהשלמת חקירתו. הפרקליטות בחנה את דבריו, ושקלה את הפוטנציאל בזימונו לחקירה מזה, אל מול הקשיים הכרוכים בכך מזה, תוך התחשבות במסד הראייתי הקיים. כמו כן, נתנה הפרקליטות את דעתה על הקושי הכרוך בהערכת מהימנותם של עדים בשלב זה של החקירה, נוכח הזמן הרב שחלף מאז קרות האירוע, ובשל הצורך לזקק אלו חלקים מן העדות הם זיכרון אותנטי של הדברים, ואלו מושפעים מגרסאותיהם של יתר העדים. קושי זה התחדד, כאמור, בעת שנגבתה עדותו של מאיר. על יסוד השיקולים האמורים, סברה הפרקליטות כי אין הצדקה לזמן את רוטשטיין להשלמת חקירה. כפי טענת הפרקליטות – טענה משכנעת בהסתמך על החומר שנאסף – אין בגרסתו של רוטשטיין כדי לשנות את המסקנה. החלטה זו של הפרקליטות לא התקבלה בקלות דעת, גם לא בשרירות, או על סמך שיקולים זרים. בהחלטה מקצועית עסקינן, בתחום המצוי בליבת סמכותה של הפרקליטות בנוגע לניהול תיקי חקירה פליליים, אשר התקבלה בכובד ראש, לאחר שנבחנו השיקולים הרלבנטיים. משכך, לא מצאתי עילה מבוררת המצדיקה את התערבותנו. 15. נוכח האמור, דומני כי דינה של העתירה להידחות. אין צו להוצאות. צערה של המשפחה נוגע לליבנו. המקום ינחם את בני המשפחה בתוך שאר אבלי ציון וירושלים ולא יוסיפו לדאבה עוד. ש ו פ ט השופט נ' הנדל: אני מסכים. ש ו פ ט השופט ג' קרא: אני מסכים. ש ו פ ט לפיכך הוחלט כאמור בפסק הדין של השופט נ' סולברג. ניתן היום, ‏ב' בחשון התש"פ (‏31.10.2019). ש ו פ ט ש ו פ ט ש ו פ ט _________________________ 18034690_O16.docx שצ מרכז מידע, טל' 077-2703333 ; אתר אינטרנט, http://supreme.court.gov.il 1