הדר חברה לביטוח בע"מ נ. סי יונה, קטין

פסק-דין בתיק ע"א 3457/04 בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים אזרחיים ע"א 3457/04 ע"א 3598/04 בפני: כבוד השופט א' ריבלין כבוד השופט א' גרוניס כבוד השופטת ע' ארבל המערערת בע"א 3457/04 והמשיבה בע"א 3598/04: הדר חברה לביטוח בע"מ נ ג ד המשיבים בע"א 3457/04 והמערערים בע"א 3598/04: 1. סי יונה, קטין 2. חן יונה, קטינה 3. נורית יונה 4. עזבון המנוח דורון יונה ז"ל 5. קרנית-קרן לפיצוי נפגעי תאונות דרכים ערעורים על פסק-דין של בית-המשפט המחוזי בבאר-שבע מיום 23.2.04 בת.א. 1016/00 שניתן על-ידי כבוד השופט ג' גלעדי תאריך הישיבה: ג' בסיון התשס"ו (30.5.06) בשם המערערת בע"א 3457/04 והמשיבה בע"א 3598/04: עו"ד זיו מנדלוביץ בשם המשיבים בע"א 3457/04 והמערערים בע"א 3598/04: עו"ד גדעון פנר; עו"ד אניס אבו-ג'אפר פסק-דין השופט א' ריבלין: 1. שני ערעורים בפני, והם נסבים על פסק-דין של בית המשפט המחוזי בבאר-שבע (כבוד הנשיא ג' גלעדי), שבו נקבע שיעור הפיצויים המגיע למשיבים בע"א 3457/04 (המערערים בע"א 3598/04; להלן: המשיבים), מאת המערערת בע"א 3457/04 (המשיבה בע"א 3598/04; להלן: המערערת), בגין מותו של דורון יונה ז"ל (להלן: המנוח) בתאונת דרכים. בבית המשפט המחוזי התעוררה שאלה מרכזית ביחס למערכת היחסים בין המנוח לרעייתו – היא המשיבה 3. המנוח נפטר כשהיה בן 30 שנים, וקודם לכן היה נשוי למשיבה 3 במשך 7 שנים. לבני הזוג נולדו שתי בנות – הלא הן המשיבות 1 ו- 2. חייהם המשותפים של המנוח והמשיבה 3 – כך נפסק על יסוד סקירת הראיות – היו רצופים משברים; הם גמרו אומר להתגרש זה מזו, וסיכמו ביניהם, סמוך לפני התאונה, בעזרת עורך-דין, את תנאי הפרידה. הסכם הממון מונח היה בפני בית הדין הרבני. בנסיבות אלה, ובהתחשב ביתר הנתונים ובהתרשמותו של בית המשפט מהעדויות שנשמעו בפניו, הגיע בית המשפט לכלל מסקנה כי בני הזוג הגיעו לסוף דרכם המשותפת, וכי אין לייחס משמעות לעובדה שלאחר מות המנוח, פנתה המשיבה 3 לבית הדין הרבני בבקשה לסגור את התיק; אלמלא נפטר המנוח – הוסיף בית המשפט ופסק – היו בני הזוג משלימים את הליך הגירושין. בית המשפט המחוזי הוסיף וקבע, כי בהסכם הממון שגובש בין בני הזוג וויתרה המשיבה על כתובתה ועל מזונותיה, והיא אמורה היתה לקבל לידיה אך את תכולת הדירה שנמכרה. מכאן הסיק בית המשפט שלמשיבה 3 לא נגרם נזק ממוני בעקבות התאונה. לגבי שתי הבנות, נקבע כי יש לפסוק להן סכום המשקף את המזונות שהיו משולמות להן אלמלא מותו של המנוח ולאחר גירושיו מהמשיבה 3. הסכום הוערך בסך של 1,500 ש"ח לחודש לכל אחת מן הבנות, עד הגיען לגיל 18 שנים; סכום חודשי נוסף לכל אחת מהן, של 500 ש"ח, מגיל 18 ועד גיל 20; וסכום חודשי של 400 ש"ח לכל אחת מהבנות, החל מהגיען לגיל 20 ועד הגיען לגיל 35. הסכום שהתקבל לגבי המשיבה 1, לאחר היוון ולאחר תוספת של 25,000 ש"ח בגין אבדן שירותי אב, הוא 304,621 ש"ח; ולגבי המשיבה 2, לאחר היוון ותוספת של 25,000 ש"ח כאמור – סכום של 311,765 ש"ח. מסכום זה הורה בית המשפט לנכות את קצבת השארים המשולמת עבור הבנות ואת התשלומים התכופים. 2. כך פסק-הדין – ועליו מערערים, כאמור, חברת הביטוח מזה והאלמנה, הבנות והעיזבון מזה. המערערת, חברת הביטוח, טוענת כי יש להביא בחשבון התמיכה שהיה המנוח מעניק לבנותיו, בין היתר, את עברו התעסוקתי הבעייתי – פיטוריו מעבודותיו בכוחות הביטחון והתקופות שבהן היה נטול-עבודה; את הסכומים הנמוכים שהשתכר כאשר עבד; את עובדת הסתבכותו בפלילים; את החובות שצבר ואת סכום המזונות שנקבע בהסכם הממון בינו לבין המשיבה 3. עוד טוענת המערערת, כי לא היה מקום לפסוק למשיבות 1 ו- 2 פיצוי בגין הפסדי תמיכה מגיל 21 שנים. פיצוי זה, לשיטתה, אין לו עיגון והוא גם לא נתבקש על-ידי המשיבות עצמן. בנסיבות המקרה, ובעיקר לנוכח פרידת ההורים והימנעותו הנטענת של המנוח מלתמוך בבנותיו, סבורה המערערת כי לא היה מקום לפסוק פיצוי בגין הפסד שירותי אב, וכי מכל מקום, הסכום שנפסק מופרז. בטיעוניה הוסיפה המערערת וטענה כי אילו הלך בית המשפט קמא בדרך המקובלת ומחשב את הפסדי התלות של הבנות, לאחר שהיה מביא בחשבון בסיס שכר ראוי, היה סכום הפיצוי נמוך במידה משמעותית. לאור המקובץ טוענת המערערת כי סכום הפיצוי הראוי נבלע בתגמולי הביטוח הלאומי, ומוסיפה כי בית המשפט שגה בחישוב הפיצויים ובאי-עריכת היוון כפול. המשיבים סבורים כי פוטנציאל ההשתכרות של המנוח, לאור גילו, עברו התעסוקתי וכישוריו, היה 9,000 ש"ח לחודש. הם מדגישים כי המנוח אמנם היה חשוד בביצוע עבירה פלילית, אך לא הורשע. לשיטתם, למרות המשברים בחיי בני-הזוג, הרי שבמציאות לא פורקה המערכת המשפחתית, ואין לקבוע כי אלמלא התאונה היו השניים מתגרשים. המשיבים מוסיפים כי סכום התמיכה שנפסק למשיבות 1 ו-2 נמוך מן הראוי בנסיבות העניין, וכך גם הפיצוי עבור אבדן שירותי אב. המשיבים טוענים גם כי במידה ולא תתקבלנה טענותיהם עד כאן, הרי שיש לפסוק לעיזבון פיצוי עבור הוצאות קבורה והלוויה ועבור אבדן השתכרותו של המנוח "בשנים האבודות". לסכום זה מבקשים המשיבים להוסיף פיצוי עבור הפסדיהן כתלויות של המשיבות 1 ו-2. גם בנושא הניכויים מעלים המשיבים השגות. 3. לאחר עיון בטענות הצדדים ושמיעת טענותיהם בעל-פה, הגענו למסקנות כדלקמן: פסק-הדין של בית המשפט קמא ניתן בתאריך 23.2.2004. זמן קצר אחר-כך, בתאריך 15.3.2004, ניתן פסק-הדין של בית משפט זה בע"א 140/00 עזבון המנוח מיכאל אטינגר ז"ל נ' החברה לשיקום ופיתוח הרובע היהודי בעיר העתיקה בירושלים בע"מ, פ"ד נח(4) 486. בעניין אטינגר הוכרה זכאות העיזבון לפיצוי בגין שנות ההשתכרות האבודות של ניזוק שקוצרה תוחלת חייו. הלכה זו הוחלה גם על תביעות לפי חוק פיצויים לנפגעי תאונות דרכים, תשל"ה-1975 (ע"א 8022/00 רז נ' צור (טרם פורסם)). משכך, טענו המשיבים בפנינו כי קמה להם זכאות לפיצוי בראש נזק זה. טענה זו דינה להתקבל, לאור ההלכה שנפסקה ברע"א 8925/04 סולל בונה בנין ותשתיות בע"מ נ' עזבון המנוח אלחמיד ז"ל (טרם פורסם) בדבר התחולה הרטרוספקטיבית של הלכת אטינגר. לקבלת טענה זו יש, כמובן, השלכה משמעותית על היבטים שונים בפסק-הדין של בית המשפט קמא, ועל טענות-הערעור של הצדדים, זאת בעיקר לאור הלכת הניכוי וההוראות שניתנו בעניין אטינגר בכל הנוגע למניעת התשלום הכפול לניזוק. 4. אין כל אפשרות, בהליך שבפנינו, לברר את שיעור הפיצוי שזכאי לו עיזבון המנוח בגין הפסד ההשתכרות שהיתה צפויה למנוח "בשנים האבודות". נדגיש, כי בית המשפט קמא בפסק-דינו לא הכריע, במישור העובדתי, בשאלת כושר ההשתכרות של המנוח – שאלה שלגביה תהום פעורה בין בעלי-הדין. אין, אפוא, מנוס מלהחזיר את הדיון לערכאה הדיונית, על-מנת שתקיים בירור, לפי סדרי הדיון שתקבע, בשאלת זכאותו של העיזבון לפיצוי בגין הפסד השתכרות "בשנים האבודות", ובשאלות הנלוות לכך, ותיתן פסק-דין משלים. כבסיס לדיון בערכאה הדיונית, ראינו לנכון להבהיר שני אלה: ראשית, אין להתערב בקביעתו העובדתית של בית המשפט קמא, לפיה המנוח והמשיבה 3 עמדו להתגרש. ממצא זה מעוגן כדבעי בראיות. כמו-כן, אין להתערב בפסיקתו של בית המשפט קמא לעניין ניכוי התגמולים. די אם נציין כי טענות המשיבים בעניין אחרון זה לא נזכרו בכתב הערעור והועלו לראשונה בסיכומים בפנינו. שנית, יש לשקול האם יש לבצע, את חישוב הפיצוי בגין "השנים האבודות", לפי שיטת הידות, בהתאם לעקרונות שנקבעו בע"א 10990/05 פינץ נ' הראל חברה לביטוח בע"מ (טרם פורסם), או שמא, לאור הממצאים שנקבעו לגבי המקרה המסוים, מן הראוי לסטות משיטה זו; הכל, באספקלריה של מטרת הפיצוי, כפי שהותוותה בהלכת אטינגר. ככל שיבחר בית המשפט לנקוט בשיטת הידות, נראה, על פני הדברים, כי אין להתחשב, במקרה זה, בהכנסת האישה (בהיעדר "קופה משותפת"), וכי מספר הידות שיש לבסס עליו את הפיצוי עבור השנים האבודות הוא חמש: ידת המנוח, ידת משק הבית, ידת החסכון וכן שתי הידות המיוחסות לבנות. אכן, בעניין פינץ הנ"ל נקבע כי יש תמיד לבחון את מצבו המשפחתי הקיים, הידוע, של הניזוק – ולא את המצב המשפחתי "הרעיוני". ואולם במקרה זה, לאור הממצא החד-משמעי, לפיו המנוח והמשיבה 3 היו על-סף גירושין, ואלמלא התאונה היו אכן פונים לדרכים נפרדות, יש לראות במצב משפחתי זה כמצב ידוע וקיים לצורך חישוב הפיצוי. עוד יודגש: אם ייפסקו לעיזבון המנוח פיצויים עבור "השנים האבודות", ואם המשיבה 3 היא יורשת של המנוח, יכול ותזכה היא לנתח מן הפיצוי. העובדה שאין היא תלויה במנוח אינה מעלה או מורידה. התביעה בגין השנים האבודות, כך שנינו, היא תביעתו של הניזוק (או עיזבונו הבא בנעליו). היא משקפת את הפסדו של הניזוק עצמו. אין זו תביעת תלויים – אף שהיא נותנת מענה גם לצורך, שמימושו הוא בגדר אינטרס של הניזוק, לדאוג לצרכיהם. בענייננו, ככל שסכומים מסוימים יגיעו לאלמנה, הם יגיעו לידיה מכוח הוראות דיני הירושה. במובן זה, אין הבדל בין כספי הפיצויים לבין כל נכס אחר בעיזבון. "אף אם ייהנו מן הפיצויים היורשים ולא הניזוק" – כך נקבע בעניין אטינגר –"אין זה עניין לדיני הנזיקין לענות בו, כי אם פועל יוצא של הוראות דיני הירושה. על כל פנים, אין שוני, בהקשר זה, בין הפיצוי בגין אובדן השתכרות ב'שנים האבודות', לבין כל פיצוי אחר שהניזוק זכאי לו, והעובר ליורשיו בעת הליכתו של הניזוק לבית עולמו". לאחר שייתן בית המשפט קמא את פסק-הדין המשלים, וככל שיהיה בכך צורך, יהיו בעלי הדין רשאים לשוב ולפנות בערעור לבית משפט זה, ולכלול בו את הטענות הרלבנטיות. לאור מסקנתנו, לא יינתן צו להוצאות בערעורים שבפנינו. ש ו פ ט השופט א' גרוניס: אני מסכים. ש ו פ ט השופטת ע' ארבל: אני מסכימה. ש ו פ ט ת הוחלט כאמור בפסק-דינו של השופט ריבלין. ניתן היום, ט"ז בתמוז התשס"ו (12.7.06). ש ו פ ט ש ו פ ט ש ו פ ט ת _________________________ העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח. 04034570_P08.doc גח מרכז מידע, טל' 02-6593666 ; אתר אינטרנט, www.court.gov.il