סימון בן מוסא נ. שר המשפטים

6 1 בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט גבוה לצדק בג"ץ 3455/21 לפני: כבוד השופט י' עמית כבוד השופטת ד' ברק-ארז כבוד השופטת י' וילנר העותרים: 1. סימון בן מוסא 2. מישל בן מוסא 3. סרג' לוסיאן בן מוסא 4. אלכסנדרה בן מוסא נ ג ד המשיבים: 1. שר המשפטים 2. פרקליטות המדינה – המחלקה הבינלאומית 3. משטרת ישראל 4. רשות השיפוט הצרפתית עתירה למתן צו על-תנאי ולמתן צו ביניים בשם העותרים: עו"ד פנינה שפר עמנואל, עו"ד גלעד כ"ץ, עו"ד ירון דגן, עו"ד שני ספיר בשם המשיבים 3-1: עו"ד מיטל בוכמן-שינדל פסק-דין השופטת ד' ברק-ארז: 1. העתירה שבפנינו מכוונת נגד החלטתו של שר המשפטים, המשיב 1, לפי סעיף 3(א) לחוק עזרה משפטית בין מדינות, התשנ"ח-1998 (להלן: חוק העזרה המשפטית או החוק) להיעתר לבקשה של רשויות האכיפה בצרפת לקבלת עזרה משפטית בעניינם של העותרים. המסגרת הנורמטיבית 2. בתמצית, חוק העזרה המשפטית מסדיר את האפשרות לשיתוף פעולה בין מדינות בכל הנוגע לאכיפת הדין הפלילי. סעיף 2 לחוק מגדיר את תחום השתרעותו של המונח "עזרה משפטית" כך: "(א) עזרה משפטית בין מדינת ישראל לבין מדינה אחרת (בחוק זה – עזרה משפטית), היא כל אחד מאלה: המצאת מסמכים, גביית ראיות, פעולות חיפוש ותפיסה, העברת ראיות ומסמכים אחרים, העברת אדם להעיד בהליך פלילי או לקחת חלק בפעולת חקירה, פעולת חקירה, העברת מידע, חילוט רכוש, מתן סעד משפטי, אימות מסמך ואישורו או ביצוע פעולה משפטית אחרת, הכל בקשר לענין אזרחי או לענין פלילי. (ב) עזרה משפטית לפי חוק זה אינה כוללת את אלה: (1) מעצר או הליך אחר, לקראת הסגרה; (2) ביצוע פסק דין, למעט ביצוע פסק דין כאמור בסימן 6 לפרק ג'; (3) העברת אסירים לנשיאת עונשם". 3. בהתאם לסעיף 3 לחוק, הגורם המוסמך לקבל בקשה לעזרה משפטית ממדינה אחרת ולהחליט בה הוא שר המשפטים. בהמשך לכך, סעיף 5 לחוק קובע את התנאים שבהתקיימם רשאי שר המשפטים לסרב לבקשת עזרה משפטית ממדינה אחרת: "(1) הפעולה עלולה לפגוע בריבונותה של מדינת ישראל, בבטחונה, בתקנת הציבור, בשלום הציבור או בבטחונו, או בענין חיוני אחר של המדינה; (2) הבקשה לעזרה משפטית היא בשל עבירה בעלת אופי מדיני או בשל עבירה אחרת הקשורה לעבירה בעלת אופי מדיני; (3) הבקשה לעזרה משפטית קשורה להליך שמטרתו לפגוע באדם בשל דעותיו הפוליטיות או בשל מוצאו, או בשל השתייכותו לגזע, לאום, דת, מין או קבוצה חברתית מסוימים; (4) הבקשה לעזרה משפטית היא בשל עבירה צבאית או בשל עבירה פיסקאלית; (5) הבקשה לעזרה משפטית היא בענין פלילי ולא ניתן, על פי הדין בישראל, לבצע פעולה הדומה לפעולה המבוקשת; (6) המדינה המבקשת נמנעת מלבצע פעולות דומות לבקשת מדינת ישראל או אזרח ישראלי, או אינה מעניקה להם הקלות כהקלות המוענקות לפי חוק זה; (7) עשיית הפעולה כרוכה בנטל בלתי סביר על המדינה". יישומן של הוראות אלה הוא העומד ביסוד העתירה, כמפורט להלן. עיקרי התשתית העובדתית 4. ביום 11.4.2016 התקבלה במשטרת ישראל בקשה לעזרה משפטית מצרפת, בהתאם לאמנה האירופית בדבר עזרה הדדית בעניינים פליליים, כ"א 648, 119 (נפתחה לחתימה ב-1959, נחתמה על-ידי ישראל ונכנסה לתוקף ב-1967) (להלן: האמנה האירופית). בבקשה צוין כי היא מתייחסת למידע שנדרש לצורך חקירה שמנהלות רשויות האכיפה בצרפת נגד העותרים – בני משפחה שעלו מצרפת לישראל לפני כעשור – בחשד לביצוע עבירות מס. רשויות האכיפה בישראל התבקשו בה לאתר את העותרים, לבצע חיפוש בבתיהם ולחקור אותם. בהמשך, הגישו הרשויות בצרפת בקשה משלימה למתן אפשרות לנציגיהן להשתתף בהליכי החקירה שיתקיימו נגד העותרים בישראל. 5. בהמשך לכך, לבקשת המשטרה, ביום 16.6.2019 הוציא בית משפט השלום בתל אביב-יפו צווי חיפוש כנגד העותרים לפי סעיף 29 לחוק העזרה המשפטית, שבהם צוין כי החיפוש ייערך בנוכחות נציג משטרת צרפת. למחרת התבצע חיפוש בבתיהם של העותרים, בנוכחות נציגים מרשויות החקירה בצרפת, ובמהלכו נתפסו מחשבים, טלפונים ניידים ומסמכים. באותו יום העותרים אף נחקרו במשטרה. 6. ביום 22.7.2019 הגישו העותרים בקשה לבית משפט השלום להורות על עיכוב העברתם של תוצרי התפיסה לידי רשויות צרפת ולהשבת התפוסים אליהם. כבר למחרת היום הורה בית משפט השלום על עיכוב מסירת החומרים והחפצים שנתפסו לצרפת עד למתן החלטה בבקשת העותרים. בעקבות זאת, התקיים דין ודברים בין העותרים לבין נציגי המחלקה הבינלאומית בפרקליטות המדינה, שלאחריו סוכם כי העותרים יפנו לשר המשפטים בבקשה כי יסרב לפנייתה של צרפת לעזרה משפטית, ואילו המדינה תעכב את העברת החומרים לצרפת עד שבעה ימים לאחר מתן החלטתו של שר המשפטים. בהתאם לכך, נמחק ההליך בבית משפט השלום. 7. ביום 4.11.2019 פנו העותרים, באמצעות באי-כוחם, לשר המשפטים וביקשו ממנו לסרב לבקשתה של צרפת לעזרה משפטית בעניינם. בבקשה נטען כי החקירה הפלילית המתנהלת נגד העותרים בצרפת היא פסולה ובלתי חוקית, מכמה טעמים. ראשית, נטען כי החקירה מבוססת על מסמך שנגנב מבנק שוויצרי ושצרפת התחייבה מפורשות כלפי שוויץ שלא לעשות שימוש במידע הכלול בו. שנית, נטען כי החקירה נפתחה לאחר שבהליך מינהלי קודם שהתנהל בצרפת, המתייחס לאותה מסכת עובדות, "זוכו" העותרים. שלישית, נטען כי הרשויות בצרפת ביצעו שינויים במסמך הגנוב לכאורה שעליו מבוססת החקירה, וכי אלה עולים כדי "זיהום ראייתי". רביעית, נטען כי בשנים הרלוונטיות העבירות המיוחסות לכאורה לעותרים לא נחשבו בישראל כעבירות מקור לצורך חוק איסור הלבנת הון, התש"ס-2000. חמישית, נטען כי ביסוד הבקשה לעזרה משפטית עומדות טענות לביצוע עבירה שהתיישנה בחודש ינואר 2012, בטרם נפתחה החקירה הפלילית בעניינם של העותרים. 8. ביום 10.5.2021 הודיע נציגו של שר המשפטים לעותרים בכתב כי פנייתם נבחנה ולא נמצא כי היא מקימה עילה המצדיקה סירוב לבקשת העזרה המשפטית שהוגשה בעניינם. בהתאם לכך, הובהר לעותרים כי אין בכוונת שר המשפטים לסרב לבקשה. כמו כן, צוין כי הפורום הנאות להעלות את יתר הטענות הכלולות בפנייתם של העותרים הוא בפני רשויות האכיפה בצרפת, המנהלות את ההליך המשפטי נגד העותרים. 9. בו ביום פנו העותרים אל שר המשפטים והלינו על החלטתו. בנוסף, הם ציינו כי ביום 5.5.2021, נתן בית המשפט לערעורים בפריז החלטה שממנה ניתן להבין – כך נטען – שמשטרת ישראל העבירה עוד ביום 23.6.2020 חלק מתוצרי החיפוש לידי הרשויות בצרפת, וזאת בניגוד להסכמות בין הצדדים. 10. ביום 12.5.2021 קיבלו העותרים מענה מן המחלקה הבינלאומית בפרקליטות המדינה, שבה נמסר כי ההסכמה לעכב את העברת החומרים לרשויות בצרפת עד שבעה ימים לאחר קבלת ההחלטה בעינה עומדת, וכי "ככל שהועברו חומרים בטעות כאמור במכתבכם שבנדון, אנו פועלים מול רשויות צרפת על מנת שלא ייעשה בהם שימוש". הטענות בעתירה 11. העתירה דנן הוגשה ביום 19.5.2021, והיא נסבה כאמור על החלטתו של שר המשפטים דאז. המשיבות בה, מלבד השר, הן המחלקה הבינלאומית בפרקליטות המדינה (המשיבה 2), משטרת ישראל (המשיבה 3) ו"רשות השיפוט הצרפתית" (המשיבה 4, שהיא פורמלית בלבד). לצד העתירה הוגשה בקשה לצו ביניים המכוונת להמשך העיכוב בהעברת החומרים לידי רשויות האכיפה בצרפת עד להכרעה בעתירה. בהסכמת המדינה, ניתן בו ביום צו הביניים המבוקש. 12. לטענת העותרים, החלטתו של שר המשפטים בעניינם אינה מנומקת כדבעי. לשיטתם, ההודעה שנמסרה להם מטעם נציגו של שר המשפטים אינה מתייחסת למועד קבלת ההחלטה או אף לזהות השר שקיבל אותה, בהתחשב בכך שמאז שהוגשה הבקשה כיהנו במשרד המשפטים שלושה שרים, והשר המכהן בעת שנמסרה לעותרים ההודעה – בנימין גנץ – מונה לתפקיד זה שבועיים לפני מסירת ההודעה. עוד מלינים העותרים על כך שהחלטתו של שר המשפטים ניתנה מבלי שניתנה להם זכות טיעון בעל פה. מעבר לכך, העותרים חוזרים על טענותיהם כי ההליך הפלילי בצרפת שעל בסיסו הוגשה הבקשה לעזרה משפטית הוא בלתי חוקי ופוגע קשות בזכויותיהם. בהקשר זה הם חוזרים ומפרטים את הטענות ששטחו בבקשה המקורית שהגישו לשר המשפטים. על כן, העותרים טוענים כי היה על שר המשפטים לסרב לבקשה לעזרה משפטית, בהתאם לחלופה המנויה בסעיף 5(א)(1) לחוק עזרה משפטית – שעניינה בקשה שעלולה לפגוע בתקנת הציבור. 13. נוסף על כך, העותרים טוענים כי ההליך שנוהל נגדם בישראל, כחלק מביצוע הבקשה לעזרה משפטית, היה מלווה בהפרות חוק ובפגמים היורדים לשורש ההליך. בהקשר זה נטען כי במעמד הבקשה להוצאת צווי חיפוש, משטרת ישראל לא הציגה לבית משפט השלום שדן בה את התמונה העובדתית המלאה, וכי החיפוש עצמו בוצע באופן בלתי ראוי בעליל, בין השאר בהתחשב בשעת הבוקר המוקדמת שבה נעשה, בגילם המבוגר של העותרים 2-1 ובכך שהם אינם דוברי עברית. בנוסף, מעלים העותרים טענות נגד ההעברה של חלק החומרים שנתפסו, חרף ההסכמות שהושגו בין הצדדים. 14. מנגד, המדינה טוענת בתגובתה המקדמית כי דין העתירה להידחות בהיעדר עילה להתערבות בהחלטתו של שר המשפטים. המדינה טוענת כי בהתאם לחוק העזרה המשפטית, שר המשפטים מוסמך לסרב לבקשה לעזרה משפטית של מדינה אחרת רק כאשר מתקיימת אחת מהעילות הספציפיות הקבועות בחוק, בהתחשב בכך שסירוב כאמור מפר את עקרון ההדדיות שלו התחייבה ישראל במסגרת האמנה האירופית, ועל כן עלול לפגוע ביחסי החוץ של ישראל. במקרה דנן, כך נטען, לא קמה עילה כאמור לסירוב. בהקשר זה, טוענת המדינה כי נסיבותיהם של העותרים "רחוקות מרחק ניכר" מלגבש פגיעה ממשית בתקנת הציבור, כנטען על ידם. 15. לשיטת המדינה, טענות העותרים מקומן להתברר במסגרת ההליך הפלילי המתנהל נגדם בצרפת. למעשה, כך נטען, העותרים מבקשים לדון בכל טענות ההגנה שלהם במסגרת הדיון בבקשה לעזרה משפטית – דבר שאינו עולה בקנה אחד עם הרעיון העומד בבסיס העיקרון של עזרה משפטית ועם עילות הסירוב המפורטות בחוק. לטענת המדינה, אין מקום לכך שבקשה לעזרה משפטית תחליף בפועל את ניהול ההליך הפלילי שאמור להתקיים במדינה המבקשת. 16. יתר על כן, נטען כי החלטת השר התקבלה בהליך תקין, לאחר שהונחה בפניו חוות דעת מפורטת מטעם המחלקה הבינלאומית בפרקליטות המדינה, שכללה התייחסות למכלול השיקולים הרלוונטיים וכן לטענותיהם הפרטניות של העותרים, וזאת לאחר שנערך בירור מול הרשויות בצרפת בעניין זה. המדינה מוסיפה כי אף טענות העותרים בעניין פגמים בהליך החיפוש נבחנו, וכי ממילא אף טענות אלה מקומן להתברר בהליך הפלילי שיתנהל בצרפת. 17. באשר לטענות העותרים בכל הנוגע לטיעון בעל-פה, טוענת המדינה כי חוק העזרה המשפטית אינו מחייב זאת, וכי טענת העותרים לפיה נמסר להם בעת פנייתם כי הבקשה לקיים שימוע בעל-פה תישקל בחיוב הועלתה בעלמא וללא כל סימוכין. המדינה מציינת כי אף אם קיימים מקרים חריגים ומורכבים, כטענת העותרים, המצדיקים מתן זכות טיעון בעל-פה, המקרה דנן אינו נמנה עמם, מאחר שבקשת העותרים אינה מבססת ולו אחת מעילות הסירוב המנויות בחוק, וכן אינה מעוררת שאלה משפטית מורכבת. 18. לבסוף, בהתייחס להעברתם של חומרי חקירה מסוימים לצרפת, מציינת המדינה כי בעת שבוצע החיפוש בבתי העותרים או בסמוך לאחר מכן, חלק מחומרי החקירה נמסרו לנציגים של משטרת צרפת ששהו בישראל. אולם, כך נטען, מאז ניתנה ההתחייבות לעותרים לעכב את העברת החומרים – לא הועברו חומרי חקירה נוספים, וכן נעשתה פנייה לרשויות בצרפת (שצורפה לתגובת המדינה) שלא לעשות שימוש בחומרים שהועברו לידיהם. כמו כן, מציינת המדינה, בבחינת המובן מאליו, כי השר שנדרש להחלטה היה מי שכיהן בתפקיד בעת קבלת ההחלטה ושליחתה לעותרים – בנימין גנץ. 19. בשלב זה, העותרים ביקשו להוסיף ולהגיב לתגובתה המקדמית של המדינה, ובהמשך לכך הם הגישו את תגובתם ביום 5.8.2021. העותרים הלינו על כך שחוות הדעת של המחלקה הבינלאומית בפרקליטות המדינה, ששימשה בסיס להחלטתו של שר המשפטים לא הובאה לעיונם, ועל כן אינם יודעים מה הטעמים שניצבים ביסוד ההחלטה. עוד הם טוענים כי בתי המשפט בישראל אינם יכולים לשמש "חותמת גומי" לבקשות לעזרה משפטית של רשויות זרות, וכי אם בקשה כזו פוגעת בזכויות מהותיות – האינטרס של כיבוד התחייבויות בינלאומיות אמור לסגת מפני הצורך להגן על זכויות אלה. דיון והכרעה 20. לאחר שעיינו בטענות הצדדים, אנו סבורים כי דין העתירה להידחות, בהיעדר עילה להתערבות בהחלטתו של שר המשפטים. החלטה זו, שהתקבלה על-פי הסמכות המוקנית לשר המשפטים בחוק העזרה המשפטית, קשורה בהיבטים הנוגעים להתחייבויותיה הבינלאומיות של ישראל וליחסי החוץ שלה (ראו והשוו: בש"פ 6662/19 מדינת ישראל נ' בן עוז, פסקה 20 (24.11.2019)). כידוע, בית משפט זה אינו נוהג להתערב בשיקול הדעת הרחב הנתון לממשלה בתחומים אלה (ראו: בג"ץ 8666/99 תנועת נאמני הר-הבית נ' היועץ המשפטי לממשלה, נד(1) 199 (2000); בג"ץ 7712/05 פולארד נ' ממשלת ישראל, פסקה 8 (8.6.2006); בג"ץ 8886/15 רפובליקנים מחו"ל בישראל (ע"ר) נ' ממשלת ישראל, פסקה 98 (2.1.2018); בג"ץ 3410/19 גנאיים נ' מפקד האזור באיו"ש, פסקאות 5-4 (1.7.2019); בג"ץ 5693/20 אברמוב נ' ממשלת ישראל, פסקה 15 (18.11.2020)). לאחר שעיינו במכלול טענותיהם של העותרים, לא מצאנו כי נפל פגם בשיקול הדעת המינהלי של שר המשפטים, לא כן שכן כזה שעשוי היה להצדיק התערבות בהחלטה מן הסוג האמור. 21. עד כאן באשר לעתירה שהובאה בפנינו. על כך יש להוסיף, כי במקרה הרגיל, טענות כנגד פעולות המתבצעות מכוח חוק העזרה המשפטית – לרבות חיפוש, תפיסה והעברת מסמכים וראיות – אמורות להתברר באפיק הפלילי (בדומה להחלטות בענייני הסגרה הנדונות בהליכים לפי חוק ההסגרה, התשי"ד-1954). הדברים עולים מסעיף 30 לחוק עצמו שקובע כי "נתפס חפץ, רשאית הרשות המוסמכת להגיש בקשה לבית המשפט לאשר את העברתו למדינה המבקשת; לדיון בבקשה יוזמן האדם שממנו נלקח החפץ וכן כל מי שטוען לזכות בו, אם הוא ידוע" (ראו: רע"פ 11364/03 פלוני נ' משטרת ישראל, פ"ד נח(5) 583, 589-588 (2004). ראו גם: בש"פ 2529/15 Mazar נ' היחידה לעזרה משפטית – מדור אינטרפול והפעלה בחו"ל (6.5.2015), שם התייחס השופט י' עמית לסדרי הדין בהליכים אלה ולתכליתם). ההסכמה שאליה הגיעו הצדדים העמידה במרכזה את החלטתו של שר המשפטים ובכך כיוונה את העותרים לנקיטת ההליך הנוכחי – ועל כך אין להלין עליהם. אולם, במבט הצופה פני עתיד, טוב תעשה המדינה אם תגבש מדיניות אחידה שתבטיח כי טענות מסוג זה יובאו בפני בית משפט השלום בדרך המלך שהתווה לכך המחוקק. 22. בהמשך לכך, על מנת לאפשר לעותרים לפנות לבית משפט השלום בבקשה לקיים דיון לפי סעיף 30 לחוק העזרה המשפטית, ככל שהם חפצים בכך – הצו המורה על עיכוב העברת החומרים או החפצים שנתפסו לידי רשויות האכיפה בצרפת יעמוד בתוקפו למשך 7 ימים נוספים מיום מתן פסק דיננו. נבהיר שוב, כי אין בפסק דיננו כדי לנקוט כל עמדה, לכאן או לכאן, בשאלות שעשויות להתעורר במישור הפלילי-ראייתי בהליך שיתנהל לפי חוק העזרה המשפטית בבית משפט השלום או בהליך הפלילי המתנהל בצרפת. כל שיש בידינו לקבוע הוא כי איננו רואים להתערב בשיקול דעתו של שר המשפטים לדחות את בקשת העותרים לסרב לבקשה לעזרה משפטית מטעמה של צרפת. 23. סוף דבר: העתירה נדחית. במכלול הנסיבות איננו עושים צו להוצאות. ניתן היום, ‏כ"ז באב התשפ"א (‏5.8.2021). ש ו פ ט ש ו פ ט ת ש ו פ ט ת ________________________ 21034550_A05.docx עכ מרכז מידע, טל' 077-2703333, 3852* ; אתר אינטרנט, https://supreme.court.gov.il 1