פלוני נ. מדינת ישראל - משרד החינוך

בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים אזרחיים ע"א 3455/20 לפני: כבוד הנשיאה א' חיות כבוד השופטת ע' ברון כבוד השופטת ג' כנפי-שטייניץ המערערת: פלונית נ ג ד המשיבה: מדינת ישראל - משרד החינוך ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי ירושלים בת"א 027196-04-16 שניתן ביום 09.03.2020 על ידי כבוד השופטת ש' ליבוביץ תאריך הישיבה: י"א באדר ב התשפ"ב (14.03.2022) בשם המערערת: עו"ד עמוס גבעון בשם המשיבה: עו"ד אלאמר ירושלמי, עו"ד יוסי נוילנדר פסק-דין השופטת ג' כנפי-שטייניץ: 1. בית המשפט המחוזי בירושלים (כב' השופטת ש' ליבוביץ) קיבל חלקית את תביעתה של המערערת בגין נזקי גוף שנגרמו לה כמורה בשל התרשלות מעסיקתה, המשיבה. בית משפט קמא, לאחר שבחן את ראיות הצדדים ואת עדויות המומחים שבאו לפניו, קבע שהצרידות ממנה סובלת המערערת כיום אינה קשורה סיבתית לעבודתה כמורה. לצד זאת קבע כי בעבר, במשך תקופה של כשלוש שנים, היו למערערת יבלות על מיתרי הקול עקב מאמץ יתר בשימוש בקולה כמורה, אשר חלפו. בגין תקופה זו קבע בית המשפט את אחריות המשיבה לנזקי המערערת ופסק לה פיצויים בגין הפסדי שכר ופנסיה, נזק לא ממוני והוצאות. 2. המערערת משיגה בערעורה על דחיית יתרת תביעתה ובעיקרו של דבר על מסקנתו של בית משפט קמא להעדר קשר סיבתי בין נכותה של המערערת כיום לבין עבודתה כמורה. עוד היא מעלה בערעורה טענות לענין שיעור הפיצויים שנפסקו לה. 3. לאחר שבחנו את פסק דינו של בית משפט קמא ואת נימוקיו, ונתנו דעתנו לטיעוני הצדדים, ראינו לדחות את הערעור מטעמיו ומנימוקיו של בית משפט קמא, מכוח סמכותנו לפי תקנה 460(ב) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984 (כיום תקנה 148(ב) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשע"ט-2018). 4. נציין כי בית משפט קמא ביסס את פסק דינו, בין היתר, על ממצאים עובדתיים שנסמכו בעיקרם על התיעוד הרפואי הקיים בעניינה של המערערת, וכן על ממצאיהם ומסקנותיהם של המומחה הרפואי מטעם המשיבה והמומחה מטעם בית המשפט, ולפיהן לא מתקיים קשר סיבתי בין נכותה של המערערת כיום לבין עבודתה. כידוע, ערכאת הערעור אינה נוהגת להתערב בממצאים עובדתיים שנקבעו ע"י הערכאה הדיונית. כלל זה כוחו יפה גם למקרים בהם ביכרה הערכאה הדיונית חוות דעת של מומחה רפואי אחד על פני משנהו (ראו ע"א 2680/16 פלונית נ' המרכז הרפואי האוניברסיטאי סורוקה (26.2.17); ע"א 4210/16 פלוני נ' שירותי בריאות כללית (5.4.2017)). בית משפט קמא שמע את עדויות מומחי הצדדים ואת עדותו של המומחה מטעם בית המשפט, וראה לאמץ את עדויות מומחה המשיבה והמומחה מטעם בית המשפט אשר קבעו כי בעת בדיקתם לא נצפו יבלות על מיתרי הקול של המערערת וכי אין קשר סיבתי בין עיסוקה של המערערת כמורה לצרידות ממנה היא סובלת. אין מקום להתערב במסקנתו זו. נוסיף כי אין בקביעות הועדה רפואית לעובדי המדינה אשר בדקה את כשירותה של המערערת לעבודתה כמורה, ואישרה את הפחתת היקף משרתה ולאחרונה גם את הפסקת עבודתה, כדי לבסס קשר סיבתי כאמור. 5. אם כן, בחינת התשתית הראייתית שהונחה לפני בית משפט קמא מעלה כי ממצאיו של בית המשפט מעוגנים בראיות שבאו לפניו ובחוות הדעת הרפואיות אותן ביכר, וכי אלה תומכים במסקנות אליהן הגיע. לא גילינו במסקנות אלה טעות שבחוק. אף לא מצאנו עילה להתערב בשיעור הפיצוי שנפסק למערערת התואם את הפסדיה של המערערת בתקופה הרלבנטית. 6. לסיום יוסף כי לא מצאנו בטיעוני המערערת בסיס ממשי לפסילת חוות דעתו של המומחה מטעם בית המשפט, ובפרט שבקשה כזו לא הועלתה לפני הערכאה הדיונית והועלתה לראשונה אך בערעור שלפנינו. 7. סיכומם של דברים, שהערעור נדחה. לפנים משורת הדין לא ייעשה צו להוצאות בערכאה זו. ניתן היום, ‏י"ד באדר ב התשפ"ב (‏17.3.2022). ה נ ש י א ה ש ו פ ט ת ש ו פ ט ת _________________________ 20034550_X06.docx עכב מרכז מידע, טל' 077-2703333, 3852* ; אתר אינטרנט, https://supreme.court.gov.il