מהדרין בע"מ נ. שר התעשיה המסחר והתעסוקה - מר אלי ישי

פסק-דין בתיק בג"ץ 3454/08 בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט גבוה לצדק בג"ץ 3454/08 בפני: כבוד השופטת מ' נאור כבוד השופטת א' חיות כבוד השופט ח' מלצר העותרות: 1. מהדרין בע"מ 2. חברת פרי אור בע"מ 3. גן פלח שותפות מוגבלת 4. הדרי מעון אגודה חקלאית שיתופית לפיתוח אזורי בע"מ 5. משקי חבל עזה בע"מ 6. הדרי קטיף בע"מ נ ג ד המשיבים: 1. שר התעשיה המסחר והתעסוקה - מר אלי ישי 2. משרד התעשייה המסחר והתעסוקה - הממונה על יחידת הסמך 3. שר החקלאות - מר שלום שמחון עתירה למתן צו על תנאי וצו ביניים בשם העותרות: עו"ד רון דרור; עו"ד אופיר מנצ'ל בשם המשיבים: עו"ד מיכל צוק פסק-דין השופטת א' חיות: עתירה זו עניינה בטענות שונות שמעלות העותרות ביחס לאופן ההקצאה ולכמות ההיתרים המוקצים להן לצורך העסקת עובדים זרים בחקלאות. 1. העותרות, תאגידים העוסקים בעיבוד פרדסים ובייצוא פירות הדר, טוענות כי בין השנים 2001 ל-2004 ערכו המשיבים קיצוץ רוחבי בכמות ההיתרים להעסקת עובדים זרים בענף החקלאות, אך החל משנת 2004 בוצע הקיצוץ באופן מדורג ובלתי-שוויוני והוא פגע בעיקר במעסיקים החקלאיים הגדולים דוגמת העותרות. עקב כך פנו חלק מן העותרות לבית משפט זה (בג"ץ 581/04, בג"ץ 660/04). עתירות אלה נמחקו תוך שבית המשפט המליץ לבעלי הדין לקיים מגעים במטרה לסייע לעותרות בכל הנוגע להעסקת עובדים בחודשי השיא של קטיף התפוזים. בעתירה שלפנינו טוענות העותרות כי לקראת שנת 2008 שונה פעם נוספת אופן הקצאתם של היתרי ההעסקה לעובדים זרים בחקלאות, באופן המחריף את הפגיעה בעותרות כמי שמעסיקות מספר רב של עובדים זרים ומעצים את האפליה בינן לבין מעסיקים בסדר גודל קטן יותר. העותרות מוסיפות וטוענות כי בשנת 2008 נעשה גם קיצוץ חריף במקדמי ההקצאה ביחס לענף ההדרים בעוד שקיצוץ בסדר גודל דומה לא בוצע ביחס לענפי חקלאות אחרים. כמו כן מלינות העותרות על כך שלא זכו לתוספת היתרי העסקה מתוך התוספת של 2,500 עובדים זרים שאושרה על-ידי הממשלה ביום 1.4.2007 לצורך עידוד הייצוא ותמיכה ביישובי הפריפריה וכן על כך שהן לא זכו לתוספת עובדים בגין עיבוד שטחים באזור עוטף עזה בהתאם להחלטת ממשלה שהתקבלה בעניין זה ביום 3.2.2008. עוד נטען כי העותרת 4 זכאית למספר היתרים רב יותר מזה הניתן לה כיום וכי היתרים אלה לא ניתנים לה בלא הצדקה ואך בשל האופן שבו היא מאוגדת. 2. העותרות מדגישות כי הן אינן מלינות על מכסת העובדים הזרים שקבעה הממשלה, אך לטענתן משנקבעה מכסה כאמור הרי שהמשיבים מחויבים להקצות את ההיתרים באופן סביר, שוויוני והוגן. לטענת העותרות, שיטת הקצאת ההיתרים הנוהגת כיום היא שיטה בלתי שוויונית ובלתי סבירה הפוגעת באופן בלתי מידתי בחופש העיסוק שלהן, היא אינה מעוגנת בתשתית עובדתית ראויה ואף לא ניתנה להן זכות טיעון או אפשרות להיערך לשינוי ולהשיג עליו טרם שינוי השיטה. לבסוף טוענות העותרות כי המשיב 2 העביר שלא כדין לגורמים במשרד החקלאות את סמכותו החוקית להקצאת היתרים להעסקת עובדים זרים בענף החקלאות. על כן מבקשות העותרות שורה של סעדים שעיקרם שינוי נהלי הקצאת ההיתרים לעובדים זרים בחקלאות לשנת 2008, ביטול שיטת הקיצוץ הנוהגת ומקדמי ההקצאה הקיימים או החלתם משנת 2009 ואילך; הצהרה כי העותרות זכאיות לתוספת עובדים בגין גידולי ייצוא בקו העימות, בפריפריה ובאזור עוטף עזה כאמור בהחלטות הממשלה; הצהרה כי חלוקת ההיתרים לעובדים זרים בחקלאות, באופן שהיא נקבעת למעשה על ידי משרד החקלאות ולא על ידי המשיב 2, אינה כדין; חיוב המשיבים בעריכת שימוע טרם קביעת אופן הקצאות ההיתרים; פרסום אופן חלוקת ההקצאות והתשתית המקצועית שביסודה וכן שינוי אופן חישוב ההקצאות המגיעות לעותרת 4. בנוסף ביקשו העותרות צו ביניים לפיו עד להחלטה אחרת יימנע הקיצוץ בהיתרי ההעסקה שהוטל בשנת 2008. 3. עמדת המשיבים היא כי דין העתירה להידחות על הסף מחמת קיומו של סעד חלופי. המשיבים מציינים כי ההיתרים להעסקת עובדים זרים מוענקים מכוח סמכותו של המשיב 2 הקבועה בסעיף 1יג לחוק עובדים זרים, התשנ"א-1991 (להלן: חוק עובדים זרים), ובית המשפט לעניינים מינהליים הוא המוסמך לדון בעתירות שעניינן החלטה של רשות לפי חוק עובדים זרים, למעט עתירה שעניינה התקנת תקנות או החלטת ממשלה. לטענת המשיבים, עיקר טענותיהן של העותרות מופנה כלפי אופן הקצאת ההיתרים להעסקת עובדים זרים על-ידן דהיינו לגבי אופן יישומן של החלטות הממשלה בעניין זה ולא כלפי החלטות הממשלה ככאלה, ומכאן שנתונה לבית המשפט לעניינים מינהליים הסמכות לדון בעתירה. המשיבים מדגישים כי מעורבותו של משרד החקלאות בגיבוש השיטה להקצאת ההיתרים אין בה כדי לשנות ממסקנה זו, שכן משרד החקלאות הוא גורם ממליץ בלבד ואילו הסמכות בכל הנוגע למתן ההיתרים נתונה למשיב 2. מכל מקום, המשיבים מציינים כי העותרות 3 ו-6 אכן זכאיות לתוספת היתרים בגין החלטות הממשלה הנזכרות בעתירה וכך גם העותרת 5, אשר כבר קיבלה תוספת כאמור. לבסוף טוענים המשיבים כי העותרות אינן זכאיות לתוספת בגין ייצוא נוכח מגבלה הקבועה בהחלטת הממשלה מיום 1.4.2007 לפיה תוספת ההיתרים ביישובים שאינם יישובי פריפריה מוגבלת להעסקה של עד 12 עובדים זרים. המשיבים מציינים עוד כי ככל שהעותרות מבקשות לתקוף את החלטת הממשלה או את המגבלה שאומצה בה כאמור, פתוחה בפניהן הדרך להגיש לבית משפט זה עתירה נפרדת. 4. בתשובה לתגובת המשיבים טוענות העותרות כי דין העתירה להתברר בפני בית משפט זה שכן היא עוסקת, בין היתר, בהחלטות ממשלה וטענותיהן מופנות "הן באשר לאופן יישום החלטות הממשלה... והן לעצם ההחלטות ככל שפרשנות המשיבים היא שאין להחילן לגבי העותרות או חלקן". כמו כן טוענות העותרות כי עיקר הטענות בעתירה מופנות כלפי התנהלותו של משרד החקלאות ואין מחלוקת כי הוא אינו מהווה רשות מוסמכת על-פי חוק עובדים זרים. העותרות מוסיפות וטוענות כי ישנה חשיבות רבה לכך שהעתירה כולה תידון כמקשה אחת וכי מן הראוי לבחון את התמונה הכוללת המוצגת בה. לבסוף הן טוענות כי אף אם קיים סעד חלופי, בנסיבות העניין ראוי שבית משפט זה ידון בעתירה וזאת מכל הטעמים שפורטו לעיל ובשל חשיבותה העקרונית. 5. דין העתירה להידחות על הסף בשל קיומו של סעד חלופי. על פי סעיף 5(1) ופרט 12 לתוספת הראשונה לחוק בתי משפט לעניינים מינהליים, התש"ס-2000 (להלן: חוק בתי משפט לעניינים מינהליים), בית המשפט לעניינים מינהליים מוסמך לדון בעתירות שעניינן החלטה של רשות לפי חוק עובדים זרים, למעט החלטה לפי פרק ה' באותו חוק ולמעט עתירה שעניינה התקנת תקנות או החלטת ממשלה בענייני עובדים זרים. בעתירה שלפנינו מעלות העותרות שורה ארוכה של טענות ביחס לאופן ולקריטריונים אשר לפיהם מוקצים להן ההיתרים להעסקת עובדים זרים, מקדמי ההקצאה, שיטת הקיצוץ שנבחרה, הגורם המחליט על חלוקת ההיתרים והאופן שבו המשיבים מיישמים ומפרשים את החלטות הממשלה הרלוונטיות בעניינן. בית המשפט לעניינים מינהליים מוסמך לדון בטענות אלה כולן לרבות הטענות בדבר מעורבותו הנטענת של משרד החקלאות בהפעלת הסמכות המוקנית למשיב 2 מכוח חוק עובדים זרים להקצאת היתרי העסקה (ראו: בג"ץ 6227/07 נבות נ' שר התעשייה, המסחר והתעסוקה (טרם פורסם, 31.7.2007); בג"ץ 8072/07 חסון גשר כוח אדם בע"מ נ' שר התעשייה, המסחר והתעסוקה, פיסקה 3 (טרם פורסם, 28.10.2007); בג"ץ 6914/07 ישראלי נ' משרד החקלאות ופיתוח הכפר (טרם פורסם, 24.9.2007)). משכך אין מקום כי אנו נידרש לעתירה. כמו כן מקובלת עלי עמדת המשיבים כי ככל שהעתירה מכוונת לתקיפה ישירה של החלטות הממשלה לרבות בכל הנוגע למגבלת שנים-עשר העובדים (עניין אשר נראה כי אינו ניצב במוקד העתירה), אין מניעה כי תוגש על ידן עתירה נפרדת ומפורטת בנדון. אשר על כן, העתירה נדחית. אין צו להוצאות. ניתן היום, כ"א אלול התשס"ח (21.9.2008). ש ו פ ט ת ש ו פ ט ת ש ו פ ט _________________________ העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח. 08034540_V05.doc אא מרכז מידע, טל' 02-6593666 ; אתר אינטרנט, www.court.gov.il