התנועה למשילות ודמוקרטיה נ. משרד המשפטים - הנהלת בתי המשפט

2 בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט גבוה לצדק בג"ץ 3451/24 לפני: כבוד השופט דוד מינץ כבוד השופט עופר גרוסקופף כבוד השופט חאלד כבוב העותרת: התנועה למשילות ודמוקרטיה נגד המשיבים: 1. משרד המשפטים - הנהלת בתי המשפט 2. מ"מ נשיא בית המשפט העליון 3. היועצת המשפטית לממשלה 4. היועץ המשפטי למערכת בתי המשפט 5. שר המשפטים 6. חגי אבימור 7. איל דגן עתירה למתן צווים על-תנאי; תגובה מקדמית מטעם משיבים 5-1; תשובה מטעם העותרת בשם העותרת: עו"ד יסכה בינה בשם משיבים 5-1: עו"ד ענת גולדשטיין פסק דין השופט חאלד כבוב: העתירה שבכותרת עוסקת בצוות שמוּנה ביום 05.02.2024 לבחינת ההיבטים המערכתיים הנוגעים לגילוי מידע מתוך טיוטת פסק הדין בבג"ץ 5658/23 (להלן: הצוות). במסגרת העתירה התבקש להוציא צווים על תנאי, שיורו למשיבים 5-1, כדלקמן: "1. ליתן טעם מדוע לא יעשו שימוש בסמכויותיהם ביחד ולחוד, ויורו על עצירה מיידית של פעולת צוות הבדיקה לרבות פיזורו כליל ומניעת השלמת עבודתו והגשת המלצותיו ו/או מסקנותיו לנוכח מינוי הועדה בלא סמכות, תוך הפרה חמורה של הפרדת הרשויות, נטילת סמכויות שלא הוסמך נשיא בית המשפט ו/או ממלא מקומו, לעשות בהן שימוש לפי איזה-שהוא דין, לחקירה שלא הוסמך בשום אופן לקיימה, תוך פגיעה שאין הדעת סובלת בכללי ניגוד העניינים, מראית פני הצדק ואמון הציבור במערכת המשפט. 2. ליתן טעם מדוע לא יורו על נקיטת הליכים פליליים נגד חברי צוות הבדיקה בשל אי הגילוי לרבות הפרת חובת האמונים, חוסר תום לב וניגוד עניינים. 3. ליתן טעם מדוע לא יקבע, הגורם המוסמך, נהלים ברורים על מנת שמקרה מעין זה לא ישנה." בעתירה, שהוגשה ביום 18.04.2024, נטען כי בהתאם לסעיפים 82 ו-106ג לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ"ד-1984, "מי שאמון על ביצוע תפקידי משמר בתי המשפט לרבות אבטחת מידע המצוי ברשות בתי המשפט הוא ממונה הביטחון, אשר מונה על ידי מנהל בתי המשפט, וזה האחרון אחראי בפני השר על ביצועם של סדרי המנהל" (ההדגשות כאן ולהלן במקור – ח' כ'). לצד זאת נטען, כי משיבים 7-6 "מצויים בניגוד עניינים חמור ומובהק", וזאת לנוכח בקשה שהוגשה מטעמם להצטרף לעתירה בבג"ץ 5658/23 (להלן: בקשת ההצטרפות). בהקשר אחרון זה הוּסַף, כי הצוות "לא נועד להוות ולשמש אך כביקורת פנימית טכנית. נהפוך הוא, במסגרת אותו כתב מינוי ניתנו לצוות הבדיקה [...] סמכויות ושיקול דעת רחב עד כדי הפרה של זכויותיהם של עובדים להגנת עורך דין להרתעה לפני שימוע ולסרב לשתף פעולה עם תהליך בירור מאיים לא רק ללא חשד עבירה, אלא למעשה ללא קיומם של הנחיה, תקנה או איסור מנויים שעליהם יכלו בכלל לעבור, כדי לבצע בדחיפות ובנחיצות חקירה יסודית לאיתור מהיר של נסיבות אירוע ההדלפה בסופו נדרש הצוות להגיש דוח ביניים והמלצות אשר יובאו להמשך טיפול" (כך בדיוק במקור – ח' כ'). ככל שניתן להבין מהאמור, דומה כי העותרת רומזת לכך שהצוות מוּנה, למצער גם, במטרה לברר מי הדליף את טיוטת פסק הדין בבג"ץ 5658/23, וזאת שעה שלמשיבים 7-6 היה אינטרס אישי בתוצאת פסק הדין הנ"ל. בהמשך לכך הוסיפה העותרת וציינה כי "מטרתו של צוות הבדיקה נועדה לחקור הדלפה בנוגע לדיון בו יש לחברי הצוות עניין אישי מוצהר". לשיטת העותרת, "מדובר בניגוד עניינים מהחריפים והקיצוניים שידעה מדינת ישראל המרעיד את אמות הסיפים, פוגע אנושות בשלטון החוק, כללי המנהל התקין, עקרונות היסוד של השיטה הדמוקרטית, ואמון הציבור; השומט באופן מוחלט את חוקיות עבודת צוות הבדיקה, התלוי על בלימה גם כך". בעתירה צוין עוד, כי פנייתה המוקדמת של העותרת, מיום 11.04.2024, אל משיבים 5-2 – לא נענתה. על כן, ובשל העובדה שעבודת הצוות הייתה מצויה כבר "בישורת האחרונה", התבקש צו ביניים "המורה למשיבים לעצור לאלתר את פעילות צוות הבדיקה, להימנע מכינוסה והמשך פעילותה לרבות הגשת מסקנותיה ו/או המלצותיה עד למתן פסק דין בעתירה זו". ביום 21.04.2024 ניתן צו ארעי, והתבקשה תגובת המשיבים לבקשה למתן צו ביניים. בתגובה, שהוגשה בו ביום, נכתב כי העתירה הומצאה למשיבים רק ביום 18.04.2024 בסמוך לשעה 21:30, וזאת שעה שדוח הצוות כבר נחתם ונמסר למשיב 2 בשעה 17:00 באותו יום, בפגישה שתואמה לשם כך מראש. לצד זאת, המשיבים הוסיפו כי הם מסכימים שלא יינקטו צעדים ליישום המלצות צוות הבדיקה עד למתן פסק הדין בעתירה, באופן שיש בו כדי לייתר את הדיון בבקשה לצו ביניים. בתגובה המקדמית שהוגשה ביום 10.07.2024, טענו משיבים 4-1 כי העתירה אינה מגלה עילה להתערבות שיפוטית. במישור הסמכות – הוסבר, כי אחריותו של ממונה הביטחון לפי סעיף 106ג לחוק בתי המשפט היא "לאבטחת מידע מסווג" כלשון הסעיף, דהיינו מידע הנוגע לביטחון המדינה, אשר פרסומו עלול להסב נזק למדינה. לעומת זאת, ככל שנדרשת בדיקה לשם קביעת נהלים והנחיות פנימיים במטרה לשמור על סודיות המידע המועבר פנימה, בתוך לשכות בית המשפט, הדבר מצוי בסמכותו הטבועה של נשיא בית המשפט העליון או ממלא-מקומו, הניצב בראש הרשות השופטת; וזאת בדומה לסמכויות העזר המצויות בידי כל רשות מינהלית. בהקשר זה הוסבר, כי בניגוד לסברת העותרת, הצוות לא הוסמך לחקור את האופן שבו דלף פסק הדין בבג"ץ 5658/23, ובוודאי שלא לחקור חשדות לעבירות משמעת או עבירות פליליות. אכן, הצוות הוקם בעקבות הדלפת חלקים מטיוטת פסק הדין האמור, אך עבודתו נועדה לבחון את ההיבטים המערכתיים שאיפשרו את הדבר, והדרכים שבהן ניתן יהיה לנסות למנוע הישנות מקרים דומים בעתיד. משכך, העובדה שמשיבים 7-6 העדיפו תוצאה מסוימת בבג"ץ 5658/23, אינה רלוונטית כלל לשאלות המערכתיות שנבחנו על-ידם. בתוך כך הוער, כי "פרסום הדו"ח והעברתו, בין היתר, גם לעותרת, עשוי לצמצם את גדרי המחלוקת בעתירה דנן". אשר לטענה בדבר ניגוד העניינים של משיבים 7-6, נטען כי בשים לב למשימות שהוטלו על הצוות, הסמכויות שהוקנו לו, והעיתוי שבו הוקם הצוות (לאחר מתן פסק הדין בבג"ץ 5658/23), אין בנמצא 'חשש סביר' או 'אפשרות ממשית' כי חברי הצוות פעלו מתוך אינטרס אישי או בסתירה לאינטרס הציבורי. זאת ועוד, נטען כי יש לתת משקל גם לעובדה שהטענה בדבר ניגוד עניינים הועלתה רק לאחר שצוות הבדיקה כבר השלים את מלאכתו, שכן בשאלון ניגוד העניינים לא הופיעו שאלות שיכלו להוביל לבירור מעורבותם של משיבים 7-6 בבקשת ההצטרפות, ומשמעותה על מינויים בזמן אמת. הוסבר, כי אם הדברים היו ידועים מלכתחילה, היה מקום לשקול את מינויים של משיבים 7-6 "ולו בהיבטים של נראות ציבורית ואמון הציבור במערכת המשפט". ברם, כאשר הצוות כבר סיים את מלאכתו – אין מקום להסיק מסקנות אופרטיביות לגבי המלצותיו רק בשל בקשת ההצטרפות האמורה; ומכל מקום, בהתאם לדוקטרינת הבטלות היחסית, אין הצדקה להורות על ביטול המלצותיו של הצוות מעיקרן. לבסוף, צוין כי "לאחר בחינת הנושא נמצא על ידי הנהלת בתי המשפט כי יש צורך בהתאמת שאלוני ניגוד העניינים בהם עשתה הנהלת בית המשפט שימוש, כך שיותאמו למאפיינים הייחודיים של מערכת בתי המשפט, ויופקו בעניין זה לקחים מתאימים לעתיד". אחר הדברים האלו, הובאה בגדרי אותה תגובה גם עמדת משיב 5. צוין, כי האחרון לא ביקש להיות מיוצג בנפרד ממשיבים 4-1, אלא להביא את עמדתו כלשונה בתוך התגובה. בעיקרו של דבר, משיב 5 תמך בטענות העותרת, וסבר כי "יש לקבל את העתירה במובן זה שמינוי הצוות יבוטל ולא יעשה כל שימוש בדו"ח שהוכן על ידו". משיב 5 הוסיף והפנה לסעיף 82 לחוק בתי המשפט שממנו עולה, כך לפי הנטען, כי "מי שהוסמך בחוק לטפל בנושאי מינהל הנוגעים למערכת בתי המשפט הוא שר המשפטים". משיב 5 אף הלין על כך שנודע לו על הקמת הצוות בדיעבד כתוצאה מפרסום בתקשורת, ללא כל דיאלוג עמו. לשיטתו, מדובר ב"המשך ישיר של מגמה רציפה של ניסיונות ליטול את סמכותו של שר המשפטים ולהעבירן לנשיא בית המשפט העליון ולבית המשפט העליון עצמו [....]". למקרא האמור בתגובה המקדמית, הוריתי על העברת העתק מדו"ח הצוות לידי העותרת, וניתנה לה אפשרות להשיב לאמור בתגובה המקדמית. ביום 25.07.2024 השיבה העותרת לתגובה המקדמית, בציינה, בין היתר, שוב, כי הצוות מוּנַה בחוסר סמכות; וכי הן משיב 2 הן משיבים 7-6 "הינם כולם יחד וכל אחד לחוד בעלי אינטרס אישי וניגוד עניינים זועק לשמיים [...]". העותרת הוסיפה כי טענות בדבר סמכותו הטבועה של נשיא בית המשפט העליון לא יכולות לגבור על הוראת חוק מפורשת, המקנה את הסמכות לטיפול בסוגיה של אבטחת מידע לממונה הביטחון; וכי היה על משיבים 4-1 לעשות עוד על מנת למנוע את קיומו של ניגוד העניינים המתואר, וזאת "נוכח רגישותה הקיצונית של הסוגיה הנוגעת בעצביו החשופים של הציבור בשנה וחצי האחרונות בכלל ובשעת מלחמה בפרט". לפני סיום הוסיפה העותרת, כי בענייננו אין מקום להחיל את דוקטרינת הבטלות היחסית, "שכן מעשה הוועדה הינו בבחינת מעשה עשוי ובנקודת הזמן הזו אין דרך אפשרית להפריד בין מעשי המשיבים 6 ו-7 לבין ממצאי הוועדה", כך לשונה. דיון והכרעה לאחר עיון, באתי למסקנה כי דין העתירה להידחות בהיעדר עילה להתערבות שיפוטית. אפנה תחילה לסוגיית הסמכות. איני מוצא צורך להרחיב בעניין סמכותו הטבועה של משיב 2, מאחר שעניין זה נדון, בהרחבה, בגדרי בג"ץ 4703/14 עו"ד מיכאל שרון נ' נשיא בית המשפט העליון, פסקאות י'-י"ז (30.11.2014) (להלן: עניין שרון). באותו עניין נקבע, כך: "[...] לנשיא – המשיב – סמכות הכרוכה במעטפת השיפוטית, שיש לראותה כטבועה, למתן הנחיות עבודה בנושאים המינהליים הנלוים לשפיטה, בדומה לסמכות טבועה בה עושה בית המשפט שימוש במסגרת ההליך השיפוטי עצמו, ובעיקר בנוגע לסדרי דין (ראו רע"א 4088/14 בדיר נ' רשות מקרקעי ישראל, פסקה י"ג (2014)). לעניין סמכותו הטבועה של בית המשפט נאמר: 'באופן כללי, ניתן לומר כי הכוונה היא לכוחו של בית המשפט ליצור, במקרים יוצאי דופן, כלים שהם חיוניים לצורך מילוי התפקיד שלמענו הוא קיים. היינו, אמצעים הנחוצים לו באופן טבעי לשם מילוי תפקידו, כדי להגן על יכולתו לתפקד ולמנוע ניצול לרעה של הליכי המשפט ואי-צדק ברור ובולט' [...]. הדבר גם דומה, אם לא זהה, להנחיות פנימיות שמוציאות הרשויות המינהליות השונות, אשר אינן באות מכוח עיגון סטטוטורי מסוים ומפורש [...]; בכך אין כדי להצביע על היעדר חוקיותן, וכדברי ראשונים:  'איננו רואים כל מניעה לכך, שגוף ציבורי, הממלא על-פי חוק תפקידים שיפוטיים, שיש בהם שיקול דעת לאותו גוף, יקבע לעצמו מדיניות אשר תהיה לו לקו ולמשקולת בבואו להשתמש בתפקידיו אלה' (בג"צ 80/54 נוחימובסקי נ' שר המשפטים, פ"ד ח 1491, 1495, השופט ברנזון (1954))." ובהמשך: "[...] סמכות המשיב לקבוע הנחיות שונות שעניינן מינהלי בעיקרו נגזרת ישירות מעצם תפקידו ומיקומו בראש הרשות השופטת, בצד מצבור סמכויותיו הסטטוטוריות, ואין הדבר מצריך בהכרח הסמכה מפורשת, שהרי – אם לנקוט לשון עזה – (כמעט) אי אפשר אחרת. [...] הנשיא עומד בראש מערכת המונה, מאות רבות של שופטות ושופטים המכהנים בעשרות בתי משפט שונים; הוא לא יוכל לבצע תפקידו בלא כללים המתבקשים לצורך ניהולה היומיומי של המערכת, כדי שתנהג ותונהג באורח אחיד, שויוני ומסודר ככל הניתן, למתן השירות הראוי לציבור. אשוב ואומר, הדבר מתבקש מכוח חוק בתי המשפט, ומן הכורח שהוליד נוהג, מסמכותו הכרוכה במעטפת השיפוטית של המשיב וטבועה בה ומסמכותה של כל רשות מינהלית להוציא הנחיות פנימיות. לנוהג ולמסורת שנוצרו נודע משקל רב, וחזקה על שרי המשפטים כי מעשה הבא לייעל את העבודה השיפוטית ואת תפקוד המערכת הוא לרוחם. [...]." בענייננו, הצורך בשמירה על סודיות תוכנן של טיוטות פסקי דין, עד לפרסום פסק הדין הסופי, לא יכול להיות מוטל בספק. כך מתנהלים בתי המשפט, למעט מקרים חריגים ונדירים, מאז קום המדינה; וככל הידוע לי, כך מתנהלים בתי המשפט בכל המדינות הדמוקרטיות המתוקנות. השמירה על סודיות טיוטות של פסקי דין מאפשרת לשופטים להביע את מחשבותיהם באופן חופשי למול עמיתיהם, באופן המאפשר הפריה הדדית; וכך הציבור יוצא נשכר. הדלפת חלקים מטיוטת פסק דין, כפי שנעשה בענייננו, היא ללא כל ספק אירוע חמור, אשר נדרש למנוע את הישנותו. מדובר אפוא בנושא מינהלי הנלווה לשפיטה באופן הדוק, המצוי – בהתאם לפסיקה הנהוגה עמנו מימים ימימה – בגדרי ליבת סמכותו הטבועה של נשיא בית המשפט העליון, ובהיעדרו, ממלא מקומו. זאת ועוד, בכל הנוגע לראש זה של העתירה, היא לוקה בשיהוי חמור. כאמור, משיב 2 הורה על הקמת הצוות ביום 05.02.2024, ואילו העתירה הוגשה חודשיים ומחצה לאחר מכן, כאשר הצוות כבר סיים את מלאכתו. לא זו בלבד, אלא שהעתירה הומצאה למשיבים רק לאחר שמסקנות הצוות כבר נחתמו והוגשו לידי משיב 2. במידה רבה, עובדה זו לבדה שומטת את האפשרות ליתן את הסעד הראשון, והעיקרי, שהתבקש בעתירה, שעניינו ב"עצירה מיידית של פעולת צוות הבדיקה לרבות פיזורו כליל ומניעת השלמת עבודתו והגשת המלצותיו ו/או מסקנותיו"; משום שמדובר במעשה עשוי – כפי שהעותרת ציינה בעצמה. ומכאן לסוגיית ניגוד העניינים. במבט ראשון, ופשטני, מדובר בטענה שובת לב: מבקשת ההצטרפות ניתן ללמוד כי משיבים 7-6 היו בעלי עניין בתוצאת פסק הדין בבג"ץ 5658/23, ועל כן, קיים לכאורה קושי במינויים לצוות שמוּנַה בעקבות אירועים הקשורים בפסק הדין. ואולם, כאשר מתבוננים על היקף הסמכויות שהוקנו לצוות, משימותיו, ועיתוי מינויו – עולה תמונה אחרת לחלוטין. כך, כעולה מכתב המינוי שניתן לצוות, משימתו הייתה ברורה – בחינת היבטים מערכתיים והצגת המלצות שנועדו למנוע הישנות של מקרים דומים בעתיד, קרי, המלצות לדרכים שבהן יהיה ניתן לנסות למנוע את פרסומן של טיוטות פסקי דין אחרים. יוצא אפוא, כי בניגוד לסברת העותרת, כתב המינוי לא הסמיך את הצוות לבצע חקירה לאיתור זהות 'המדליף' או האופן שבו חלקים מטיוטת פסק הדין 'דלפו' במקרה דנא, אלא לבחון את האופנים שהדבר היה יכול להיעשות, במטרה למנוע אירוע דומה בעתיד. ואם בכך לא די, הצוות מוּנַה לאחר שכבר ניתן פסק הדין בבג"ץ 5658/23, בשעה שתוצאת פסק הדין כבר הייתה קיימת בעולם; ועל כן, כל אינטרס, לכאן או לכאן, שהיה למי מחברי צוות הבדיקה, לרבות משיבים 7-6, בתוצאת פסק הדין, לא היה יכול להיות רלוונטי לשאלה כיצד ניתן למנוע אירוע דומה בעתיד. לא למותר לציין כי גם מעיון בדוח הצוות ניתן ללמוד כי הצוות הבין היטב את המשימות שהוטלו עליו, ולא סטה מהן בעת פירוט המלצותיו. יתרה מכך, בכל הנוגע לסעד שעניינו בפתיחה בחקירה פלילית נגד משיבים 7-6 בשל ניגוד העניינים הנטען, העתירה אינה מבססת תשתית משפטית מינימלית, ולו בקירוב, להתערבותו של בית משפט זה בהחלטה של משיבה 3 בכל הנוגע לפתיחה בחקירה פלילית; וזאת, בין היתר, בשים לב לאמת המידה המצמצמת עד מאוד הנהוגה בהתערבות בהחלטות כגון דא (ראו: בג"ץ 3823/22 נתניהו נ' היועצת המשפטית לממשלה, פסקאות 39-34 לחוות דעתי (17.07.2023). די בכך לדחות סעד זה. ומכאן לסעד השלישי שהתבקש בעתירה, שעניינו בקביעת "נהלים ברורים על מנת שמקרה מעין זה לא ישנה". כאמור, משיבים 4-1 ציינו כי אכן "יש צורך בהתאמת שאלוני ניגוד העניינים בהם עשתה הנהלת בית המשפט שימוש" וכי "יופקו בעניין זה לקחים מתאימים לעתיד". בנסיבות אלו, גם ראש זה של העתירה בא על פתרונו. במבט צופה פני עתיד, משהוגשו המלצות הצוות, ניתן לצפות כי המשיבים יעשו כל הניתן על מנת למנוע מקרים שבהם טיוטות פסקי דין 'דולפים' מבית המשפט. ניתן להניח כי הדבר ייעשה ברוח האמור בעניין שרון (פסקה י"ב), אליו הפנה משיב 5 בתגובתו: "נשיא בית המשפט העליון מקדיש איפוא חלק ניכר מזמנו למטלות הנהגתיות וניהוליות, על פי צרכי המערכת, תוך עבודה משותפת – וככל הידוע לי הרמונית ככלל לאורך השנים – עם מנהל בתי המשפט, וכמובן בדיאלוג שוטף עם שרי המשפטים". סוף דבר: העתירה נדחית. בשים לב לתרומת העותרת לחידוד נושא שאלון ניגוד העניינים מחד גיסא, ועמידתה על העתירה לאחר עיון בתגובה המקדמית ובדוח הצוות מאידך גיסא – כל צד יישא בהוצאותיו. פסק דין זה ניתן ביום ‏כ"ו תמוז תשפ"ד (‏1 אוגוסט 2024), בתקופת השבתת מערכת המחשוב, ונחתם שוב היום, ט"ו אב תשפ"ד (19 אוגוסט 2024), לצורך פרסום באתר בית המשפט העליון. דוד מינץ שופט עופר גרוסקופף שופט חאלד כבוב שופט