פלוני נ. פלוני

בבית המשפט העליון בע"מ 3451/23 לפני: כבוד השופט י' עמית כבוד השופטת י' וילנר כבוד השופטת ג' כנפי-שטייניץ המבקשת: פלונית נ ג ד המשיבים: 1. פלונית 2. פלוני 3. פלונית בקשת רשות ערעור על פסק-דינו של בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו (סגן הנשיא ש' שוחט) מיום 13.3.2023 ברמ"ש 31292-01-23 בשם המבקשת: עו"ד ד"ר חיים שטנגר; עו"ד רותם חצרוני בשם המשיבים: עו"ד משה יצחק-הלוי פסק-דין השופטת י' וילנר: 1. לפניי בקשת רשות ערעור על פסק-דינו של בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו (סגן הנשיא ש' שוחט) מיום 13.3.2023 ברמ"ש 31292-01-23, שבמסגרתו נדחתה בקשת רשות ערעור שהגישה המבקשת על החלטת בית המשפט לענייני משפחה בתל אביב-יפו (השופט ל' ברינגר) מיום 3.1.2023 בתמ"ש 51789-08-22, שבגדרה נדחתה בקשת המבקשת לסילוק תביעת המשיבים על הסף. רקע בתמצית 2. המבקשת היא אלמנת אביהם המנוח של המשיבים (להלן: המנוח), שהם ילדיו מנישואים קודמים. ביום 30.11.2021, טרם נישואי המנוח והמבקשת, נחתם ביניהם הסכם ממון לפי סעיף 2(ג1) לחוק יחסי ממון בין בני זוג, התשל"ג–1973 (להלן בהתאמה: הסכם הממון או ההסכם ו-חוק יחסי ממון או החוק). בעיקרו של דבר, בהסכם הממון הסכימו הצדדים כי תחול ביניהם הפרדה רכושית ביחס לנכסים שנצברו על-ידי מי מהם עד למועד החתימה על ההסכם; וכי הנכסים שפורטו בהסכם "לא יאוזנו בין הצדדים" (סעיפים 6–7 להסכם). עוד הוסכם, כי "לאורך חייהם המשותפים ואף במקרה של סיומם של החיים המשותפים, מכל סיבה שהיא", כל צד יהיה רשאי לעשות כל פעולה בנכסיו, ויהיה האחראי הבלעדי לחובות ולהתחייבויות שהוא צבר (סעיף 8 להסכם). 3. לדאבון הלב, המנוח נפטר כחודש לאחר נישואיו עם המבקשת, שהגישה בהמשך לכך בקשה למתן צו ירושה אחר עיזבון המנוח. המשיבים התנגדו למתן צו הירושה וטענו, בעיקרו של דבר, כי בשל הוראות הסכם הממון, המבקשת אינה זכאית לרשת מהעיזבון. בפסק-דינו מיום 22.8.2022 דחה בית המשפט לענייני משפחה את התנגדות המשיבים, וקבע כי מהסכם הממון לא נובע כי המבקשת אינה זכאית לרשת מהעיזבון; וכי בהינתן שהמנוח לא הותיר אחריו צוואה, המבקשת היא יורשת על-פי דין של מחצית מעיזבונו (ת"ע 55080-02-22 ות"ע 55086-02-22; להלן: הליך צו הירושה). ערעור שהגישו המשיבים על פסק-דין זה נדחה על-ידי בית המשפט המחוזי ביום 11.6.2023 (עמ"ש 44688-10-22); וכך גם בקשת רשות ערעור שהגישו המשיבים לבית משפט זה (החלטת השופט א' שטיין ב-בע"מ 5252/23 מיום 24.7.2023). 4. ביני לביני, יומיים לאחר מתן פסק-דינו של בית המשפט לענייני משפחה, שבגדרו נדחתה כאמור התנגדותם למתן צו הירושה, ביום 24.8.2022 הגישו המשיבים לבית המשפט לענייני משפחה "תביעה בדבר היקף העיזבון" נגד המבקשת, שבו התבקש בית המשפט להורות כי לנוכח הוראות הסכם הממון, "כל נכסי המנוח שבא פירוטם בסעיף 7.1 [להסכם – י"ו], אינם מנכסי העיזבון, ואינם ברי חלוקה בין התובעים לנתבעת", וכי "נכסי המנוח שבא פירוטם בסעיף 7.1, הינם נכסים בהם יחלקו התובעים בחלקים שווים ביניהם מכוח צו הירושה, וכי לנתבעת אין כל חלק ונחלה באלה" (עמ' 8 לכתב התביעה). 5. מנגד, המבקשת הגישה לבית המשפט לענייני משפחה בקשה לסילוק התביעה על הסף, וטענה כי טענות המשיבים בתביעתם כבר נדונו ונדחו על-ידי בתי המשפט בהליך צו הירושה, כך שלא קיים סיכוי שהתביעה תתקבל; וכי מכל מקום, הסעדים המבוקשים בתביעה סותרים זה את זה. בית המשפט לענייני משפחה דחה את הבקשה לסילוק התביעה על הסף; וקבע כי בהליך צו הירושה הוכרעו טענות בדבר זהות יורשי העיזבון, אך לא בדבר היקפו, כך שתביעת המשיבים אינה נעדרת סיכוי. 6. על החלטה זו הגישה המבקשת בקשת רשות ערעור לבית המשפט המחוזי. בפסק-דינו הדגיש בית המשפט המחוזי כי המשיבים לא סיפקו הסבר לשאלה, "כיצד מצד אחד יכולים היו להיות לאביהם המנוח נכסים (אותם אלו שפורטו בסעיף 7.1 להסכם הממון) שהם 'אינם מנכסי העיזבון' [...] ומאידך כי נכסים אלו יחולקו להם 'בחלקים שווים ביניהם מכוח צו הירושה'". בית המשפט הוסיף וקבע כי למעשה, "המשיבים אינם חולקים על כך שהנכסים המנויים [...] הם חלק מעזבונו של המנוח" (פס' 10 ו-12 לפסק הדין; ההדגשות במקור). עם זאת, צוין כי לצד הסעד האמור, עתרו המשיבים בתביעתם כי בית המשפט יורה גם "כי היקף עזבון המנוח שהינו בר חלוקה עם הנתבעת, אינו כולל את נכסי המנוח שבא פירוטם בסעיף 7.1 להסכם הממון" (עמ' 4 לכתב התביעה; ההדגשה במקור). בית המשפט המחוזי קבע אפוא, כי ניסוח הסעד באופן זה, אינו סותר את הסעדים שפורטו לעיל. זאת, שכן לפי הניסוח האמור הנכסים הנדונים אמנם כלולים בעיזבון המנוח, אך "אינם חלק מעיזבונו של המנוח שהוא בר חלוקה עם המבקשת, מכוח צו הירושה שניתן, וזאת לאור הסכם הממון" (פס' 13 לפסק הדין; ההדגשה במקור). לנוכח האמור, נקבע כי על מנת שתביעת המשיבים תגלה עילה, יש להורות על תיקון כתב התביעה, כך שחלף בקשת המשיבים להורות כי נכסי המנוח המפורטים בסעיף 7.1 להסכם אינם חלק מהעיזבון, תבוא בקשתם להורות כי נכסים אלו אינם חלק מעיזבון המנוח שהוא "בר חלוקה" עם המבקשת. מכאן הבקשה שלפניי. תמצית טענות הצדדים 7. המבקשת טוענת כי בפועל, תביעת המשיבים אינה נוגעת לשאלת היקף העיזבון, אלא לטענות שלפיהן המבקשת אינה יורשת של העיזבון; וכי מאחר שטענות אלו הוכרעו בהליך צו הירושה, יש לדחות את תביעתם על הסף. המבקשת מדגישה כי אין בכוחו של הסכם הממון כדי לגרוע מזכותה לרשת את העיזבון. עוד נטען, כי לא היה מקום להכיר בקיומו של עיזבון שאינו בר חלוקה עמה, לצד עיזבון שהוא בר חלוקה עמה; וכי מכל מקום, עיזבון המנוח כולל רק נכסים שלטענת המשיבים אינם ברי חלוקה עם המבקשת, כך שהלכה למעשה, קבלת טענתם תדיר אותה מהעיזבון כולו. 8. מנגד, המשיבים סומכים ידיהם על פסק-דינו של בית המשפט המחוזי, וטוענים כי הבקשה אינה עומדת באמות המידה למתן רשות ערעור ב"גלגול שלישי". לגופם של דברים, המשיבים מדגישים, כי בהסכם הממון ויתרה המבקשת על זכויותיה לרשת את הנכסים שפורטו בהסכם; וכי לפיכך, היקף העיזבון שהוא בר חלוקה עם המבקשת אינו כולל נכסים אלו. דיון והכרעה 9. לאחר עיון בבקשה ובתגובה לה, ולנוכח טיב הסוגיות אשר מתעוררות במסגרתן, החלטתי לדון בבקשת רשות הערעור כאילו ניתנה רשות והוגש ערעור על-פיה, מכוח סמכותי לפני תקנה 149(2)(ב) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשע"ט–2018, אשר הוחלה גם על בקשות רשות ערעור בענייני משפחה, מכוח תקנה 44 לתקנות בית המשפט לענייני משפחה (סדרי דין), התשפ"א–2020. בהתאם, המבקשת תכונה להלן המערערת. אקדים ואומר, כי אני סבורה שדין הערעור להתקבל לגופו, וכך אציע לחבריי כי נורה. 10. כאמור, תביעת המשיבים מושא ההליך דנן הוכתרה בתור "תביעה בדבר היקף העיזבון". ואולם, כפי שציין בית המשפט המחוזי, בפועל לא חלקו המשיבים בתביעתם על כך שהנכסים שפורטו בהסכם הממון הם חלק מעיזבון המנוח. ואכן, למעשה, עיון בכתב התביעה מלמד כי אין בו טענות הנוגעות להיקף העיזבון, כי אם טענות שלפיהן המערערת אינה יורשת של העיזבון, בשל הוראות הסכם הממון. ואולם, כפי שפורט לעיל, בהליך צו הירושה נדחתה טענת המשיבים, שלפיה לנוכח הסכם הממון, המערערת אינה נמנית עם יורשי עיזבון המנוח; נפסק כי אין בהסכם זה כדי להדירה מירושת העיזבון; וכי בהינתן שהמנוח לא הותיר אחריו צוואה, המערערת היא יורשת על-פי דין של מחצית מעיזבונו. 11. לנוכח האמור, אין מנוס מן המסקנה, שלפיה תביעת המשיבים היא ניסיון לעקוף פסק-דין חלוט, שלפיו המערערת היא יורשת על-פי דין של עיזבון המנוח; ואין בהסכם הממון כדי לגרוע מזכותה כיורשת כאמור. אם כן, הלכה למעשה, תביעת המשיבים דנן, והתנגדותם למתן צו הירושה, הן בבחינת "אותה גברת בשינוי אדרת". לפיכך, משנדחתה התנגדותם כאמור בהליך צו הירושה, אין מקום לדון בתביעתם לגופה ודינה להידחות. 12. ויודגש: ניסוח הסעד המבוקש בתביעת המשיבים, כך שהנכסים שפורטו בהסכם הממון "אינם חלק מעיזבונו של המנוח שהוא בר חלוקה עם המבקשת, מכוח צו הירושה שניתן, וזאת לאור הסכם הממון", אין בו כדי לגרוע מהניתוח דלעיל ומהמסקנה שנובעת ממנו בדבר דחיית התביעה. המשיבים לא הצביעו על מקור בדין, אשר מכיר באפשרות לייצר עיזבונות נפרדים לאותו מנוח, שחלקם "ברי חלוקה" עם יורשים מסוימים וחלקם אינם. אין זאת אלא, שאף ניסוח זה של הסעד הוא בגדר ניסיון לערער על קביעותיו החלוטות של בית המשפט בהליך צו הירושה, וכמובהר לעיל, אין להכשיר ניסיונות מסוג זה. 13. למעלה מן הצורך, יצוין כי אף לגופם של דברים, טענות המשיבים כי המבקשת ויתרה על זכותה לרשת את המנוח, אינן עולות בקנה אחד עם הדין בסוגיה. כך, כבר הודגש בפסיקתו של בית משפט זה, כי בשים לב לסעיף 8(א) לחוק הירושה, התשכ"ה–1965 – שלפיו "הסכם בדבר ירושתו של אדם וויתור על ירושתו שנעשו בחייו של אותו אדם – בטלים" – הרי שהסכם כתוב בין בני-זוג, אשר מחריג נכסים מסוימים מגדר מנגנון איזון המשאבים הקבוע בחוק, אין בו כדי לגרוע מזכותו של בן-זוג לרשת את עיזבון בן-זוגו המנוח, הכולל את הנכסים הנדונים (ראו: בע"מ 7468/11 פלוני נ' אלמונית, פס' 4 (3.7.2012)). יתר על כן, אף אין מקום בענייננו לאבחנה בין שאלת היקף העיזבון לבין שאלת זהות היורשים, בהינתן שהמשיבים עצמם טוענים, כאמור, כי הנכסים שנמנו בהסכם הממון כלולים בעיזבונו של המנוח (על אבחנה זו והביקורת עליה ראו, למשל: בע"מ 1811/20 פלוני נ' פלונית, פס' 18 וההפניות שם (13.4.2021)). סוף דבר 14. לנוכח כל האמור לעיל, אני סבורה כי יש להורות על דחיית תביעת המשיבים מכוח קיומו של מעשה בית-דין, בהתאם לתקנה 43 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשע"ט–2018, וכך אציע לחבריי כי נורה. עוד אציע, כי המשיבים יישאו בהוצאות המערערת בסך 3,000 ש"ח. ש ו פ ט ת השופט י' עמית: אני מסכים. ש ו פ ט השופטת ג' כנפי-שטייניץ: אני מסכימה. ש ו פ ט ת הוחלט לקבל את הערעור, כאמור בפסק-דינה של השופטת י' וילנר. ניתן היום, ‏י"ג באלול התשפ"ג (‏30.8.2023). ש ו פ ט ש ו פ ט ת ש ו פ ט ת