פלוני נ. פלוני

5 1 בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים אזרחיים ע"א 3450/20 וערעור שכנגד לפני: כבוד השופט י' עמית כבוד השופט ג' קרא כבוד השופט א' שטיין המערערים והמשיבים 1. פלוני בערעור שכנגד: 2. פלוני 3. פלונית נ ג ד המשיב והמערער בערעור שכנגד: פלוני ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי תל אביב-יפו בת"א 023367-04-14 שניתן ביום 27.04.2020 על ידי כבוד השופטת ש' יעקובוביץ' תאריך הישיבה: י' בשבט התשפ"ב (12.01.2022) בשם המערערים והמשיבים בערעור שכנגד: עו"ד ארז בלוך בשם המשיב והמערער בערעור שכנגד: עו"ד ניר דורון פסק-דין השופט י' עמית: 1. ערעור וערעור שכנגד שעניינם גובה הפיצוי בגין נזק גוף שנגרם למשיב ולמערער שכנגד (להלן: המשיב), יליד 9.9.1991, במהלך עבודתו בבית העסק שבבעלות המערערים והמשיבים שכנגד (להלן: המערערים). התאונה הוכרה על ידי המוסד לביטוח לאומי כתאונת עבודה ובשלב מסוים חזרו בהם המערערים מכפירתם באחריות, כך שהמחלוקת הצטמצמה לעניין הנזק בלבד. 2. התאונה ארעה ביום 8.3.2011, כאשר המשיב שירת עדיין שירות חובה בצה"ל (העבודה נעשתה בהיתר, על פי תנאי השירות של המשיב – 5 ימים בבסיס עד השעה שתיים בצהריים ותשעה ימים בבית). במהלך עבודתו אצל המערערים, המשיב נפל מקומת הגלריה לשם טיפס, בדרך לא דרך, על מנת לסגור את ברז הגז. בעקבות הנפילה, אובחן המשיב כסובל מתסמונת CRPS (Complex Regional Pain Syndrome) סוג 2 (להלן: התסמונת או CRPS). 3. ד"ר וטין, מומחה בתחום הכאב מטעם המשיב, העמיד את נכותו הצמיתה של המשיב בעטיה של הפגיעה על 50% בהתאם לתקנה 47(7)(ב) לתקנות הביטוח הלאומי (קביעת דרגת נכות לנפגע עבודה), התשט"ז-1956 (להלן: התקנות), כגובה הנכות המוענקת בגין קטיעת רגל. זאת, בשים לב לכך שהמשיב מתהלך בעזרת קביים ללא דריכה על רגלו השמאלית, ובהתחשב בכאבים מהם סובל המשיב, תולדה של הכאב הכרוני המאפיין את התסמונת. נציין כבר כעת כי המערערים לא הגישו חוות דעת נגדית ואף לא חקרו את ד"ר וטין, כך שאין חולק על נכותו הרפואית של המשיב בתחום זה. המומחה בתחום הנפשי מטעם המשיב העמיד את נכותו הצמיתה על 30%, ואילו המומחה מטעם המערערים העמיד את נכותו הצמיתה על 10% בלבד, ללא קשר לתאונה, בשל בעיות קודמות של המשיב שבאו לידי ביטוי בקליטה ובהסתגלות למסגרת בית הספר ובשירות הצבאי. בית המשפט מינה מומחית מטעמו שהעמידה את נכותו הצמיתה של המשיב על 20%, כש-5% נזקפו על ידה למצבו הנפשי לפני התאונה ו-15% למצבו בעקבות התאונה. בית המשפט אימץ את חוות דעת המומחית מטעמו בתחום הנפשי, כך שנכותו הרפואית המשוקללת של המשיב הועמדה על 57.5% – 50% בתחום האורתופדי/כאב כקביעת המומחה מטעם המשיב ו-15% בתחום הפסיכיאטרי כקביעת המומחית מטעם בית המשפט. המשיב הגיש חוות דעת מומחה שיקומי מטעמו (ד"ר זליג) והמערערים הגישו חוות דעת מומחה שיקומי מטעמם (ד"ר לנגר). 4. בית משפט קמא העמיד את נכותו התפקודית של המשיב על 75% ואת הגריעה מכושר השתכרותו על 85%. בהתאם לכך נפסקו לזכות המשיב הסכומים הבאים: בגין כאב וסבל – 700,000 ₪; עזרת צד ג' לעבר – 100,000 ₪; עזרת צד ג' לעתיד לפי 22 שעות שבועיות X 55 ₪ לשעה (= 5,082 ₪ לחודש) – 1,622,590 ₪; הפסד השתכרות לעבר (הן בתקופת השירות הצבאי והן לאחריה) – 862,597 ₪; הפסד השתכרות לעתיד (לפי 10,856 ₪ שכר ממוצע במשק וכאמור, גריעה מכושר ההשתכרות בשיעור של 85%) – 2,520,643 ₪; הפסדי פנסיה – 393,139 ₪; ניידות לעבר – 45,000 ₪; ניידות לעתיד (לפי 1,350 ₪ לחודש) – 431,030 ₪; התאמת דיור – 150,000 ₪; חימום וקירור – 65,000 ₪. סה"כ נפסק לזכות המשיב הסך של 6,889,999 ₪, ובניכוי תגמולי מל"ל בסך 3,300,266 (קצבת נכות מעבודה – 2,519,578 ₪; קצבת שירותים מיוחדים – 643,527 ₪; וקצבת ניידות – 137,161 ₪), נפסק לזכות המשיב הסך של 3,589,733 ₪ בצירוף שכ"ט עו"ד בשיעור 20% בצירוף מע"מ. 5. על פסק הדין נסב הערעור והערעור שכנגד. המערערים התמקדו בערעורם בשני ראשי נזק: הגריעה מהשכר בשיעור של 85% בהינתן הנכות הרפואית המשוקללת של 57.5%, והסכום שנפסק בגין עזרת צד ג' לעתיד. מנגד, המשיב הלין על מיעוט הסכומים שנפסקו לזכותו בראש הנזק של עזרת צד ג' לעבר ולעתיד, ועל הסכום שנפסק בראש הנזק של כאב וסבל. לטענת המשיב, לנוכח התנהלות המערערים אשר גובלת ברשלנות פושעת כלפי העובדים בעסק, היה מקום לפסוק לזכותו פיצויים מוגברים, מה עוד שהמערערים הכחישו תחילה את אחריותם. סמוך למועד הדיון, הגיש המשיב בקשה להבאת ראיה נוספת, שבה נטען כי על מנת לחזק את שרירי הידיים של המשיב שנעזר בקביים, המשיב נהג לבצע תרגילים של הרמת משקולת במשקל של 6 ק"ג כשהוא יושב על כיסא. ביום 21.9.2019, כאשר הרים את המשקולת, חש כאב בכתף ימין, ולאחר שטופל ללא שיפור משמעותי, מומחה מטעמו קבע נכות צמיתה בשיעור של 25% בשל הנכות בכתף זו. לטענת המשיב, בשל נכות זו, כבר אין באפשרותו להיעזר בקביים והוא נאלץ להשתמש בכיסא גלגלים, וגם מטעם זה יש להגדיל את שיעור הפיצוי שנפסק לזכותו, ולהגדיל את הפיצוי גם בתחום הניידות והדיור. 6. אקדים ואומר כי אין מקום להבאת הראיה הנוספת, וזאת בהיעדר קשר סיבתי משפטי לתאונה שארעה לפני למעלה מעשר שנים. בהקשר זה אציין כי מהבקשה לראיה הנוספת עולה כי גם המוסד לביטוח לאומי דחה את בקשתו של המשיב להכיר בהחמרת מצב, מן הטעם שאין קשר בין תלונותיו לגבי מצב הכתף לבין התאונה משנת 2011. מכל מקום, לא מצאתי ממש בערעור שכנגד של המשיב, שהסכום שנפסק לזכותו עומד על כ-6.9 מליון ₪, וממעוף הציפור, המדובר בסכום שהוא ברף הגבוה. 7. ומכאן לערעורם של המערערים. המערערים טענו כי המשיב ואמו, שהיו העדים היחידים במשפט, נמצאו כלא מהימנים על ידי בית משפט קמא, ומשכך, לא היה מקום להעמיד את נכותו התפקודית של המשיב על 75%, ובוודאי שלא היה מקום להעמיד את כושר השתכרותו על 15% בלבד מהשכר הממוצע במשק. המערערים הצביעו על סתירות כאלה ואחרות בעדות המשיב ואמו, ומכאן ביקשו להסיק כי המשיב אינו אמין, וכי היה על בית משפט קמא להעמיד את שיעור הגריעה מהשכר בהתאם לנכות הרפואית. לטענת המערערים, העובדה שהמשיב רכש רכב שטח (באגי) מעידה על כך שתלונותיו על רגישות יתר כתוצאה מהתסמונת הן מוגזמות, ומכאן ששגה בית משפט קמא בסכום שנפסק לזכות המשיב בראש הנזק של עזרת צד ג'. 8. הסתירות והתמיהות עליהן הצביעו המערערים הן שוליות ומלאכותיות ואיני רואה להידרש להן. גם רכישת רכב השטח אין בה כדי לסתור את התמונה הכללית, והמשיב הסביר כי ממילא מדובר בנסיעות לא תכופות בדרכי עפר ליד ביתו, ברכב סגור מכל עבריו, על מנת "להרגיש קצת טבע-ירוק בעיניים", כמעט היציאה היחידה מביתו. עם זאת, לא אכחד כי בפסק הדין, מציין בית המשפט כי המשיב "נאלץ להודות" שהוא נמצא בזוגיות; כי "לא נמצאה הלימה בין עדותה (של האם – י"ע) לבין עדות התובע בעניינים נוספים"; כי המשיב "מטעמיו, אשר לא בוארו, נמנע מלזמן עדים נוספים"; וכי "בחירתו לנהוג כן עומדת לו לרועץ". ככלל, קביעת הנכות התפקודית והפגיעה בכושר ההשתכרות נמצאת בליבת שיקול הדעת של הערכאה הדיונית (ראו, מני רבים, ע"א 7548/13 שפורן נ' תורגמן, בפסקה 4 (27.1.2014); ע"א 4763/13 המאגר הישראלי לביטוחי רכב נ' שובב, בפסקה 11 (25.11.2013)). בשל אמירות אלה בפסק הדין, ומאחר שהפיצויים שנפסקו לזכות המשיב אינם מעידים על כך שבחירתו שלא להביא עדים נוספים אכן עמדה לו לרועץ, שקלתי אם אין מקום לחרוג מהכלל. זאת, במיוחד לנוכח הפער בין הנכות הרפואית המשוקללת (57.5%) לשיעור הגריעה מהשכר (85%). ברם, לאחר שעיינתי בפרוטוקול, ומקריאה זהירה וחוזרת של פסק הדין, עולה כי בסופו של יום, בית משפט קמא האמין למשיב וקיבל את עדותו לגבי יכולת התפקוד שלו במהלך חיי היום-יום. וכפי שנכתב בפסק הדין: "דומה כי לא יכול להיות עוד חולק שהחבלה בתאונה גרמה לתובע לנכות צמיתה משמעותית שעיקרה כאב כרוני. על מאפייניה של התסמונת (CRPS), טיבו של הכאב והשלכותיו על התפקוד הפיזי והנפשי עמדו המומחים בחוות הדעת ובעדויות שנשמעו ודומה כי בסופו של יום אישרו את מרבית תלונותיו של התובע" (שם, פסקה 22). 9. המשיב העיד כי כל מגע קל ברגל גורם לו לכאבים עזים "לא יכול לסבול זרימת מים על הרגל גם בעוצמה חלשה. כל מגע אפילו רפרוף של שמיכה או זרם אוויר של מזגן או משב רוח קלה, גם מגע של שמיכה על אזור כף הרגל", וכי המצב בחורף קשה עוד יותר, והוא נמצא כל היום ליד תנור על מנת לחמם את הרגל. כפועל יוצא מהתסמונת, הרגל של המשיב "מדברת בעד עצמה". ד"ר לנגר, המומחה השיקומי מטעם המערערים אישר בחקירתו הנגדית כי "כשאני מסתכל על רגל כזאת אני יודע להגיד מראש שזה CRPS לפני שאני ניגש אליו. מהמבט ברגל" (עמ' 140 לפרוטוקול), וכי אין טעם בכריתה של הרגל, מאחר שהדבר אף עלול להחמיר את מצבו של המשיב. עוד אישר ד"ר לנגר בחקירתו הנגדית כי ייתכן שהמשיב לא רחץ את הרגל שש שנים וחצי בגלל שאינו יכול לסבול מגע של מים, ולכן הרגל מדיפה ריח רע; כי ייתכן שכאשר זבוב נוחת על הרגל של המשיב הוא חש בכאב עז כאילו הכו את הרגל בפטיש (עמ' 142-140); כי מאוד קשה לשקם חולים שסובלים מ-CRPS; כי תלונה על סבל עז שנגרם מקור היא תלונה אופיינית לסובלים מהתסמונת; וכי היה נכון לקבל את תלונתו של המשיב על כך שאינו מסוגל אפילו לשים סדין על הרגל, כך שהרגל צריכה להיות מחוץ לשמיכה בחורף. כך, ברישומי השיקום מבית החולים רעות נכתב כי ניסיון לגרוב למשיב גרב על הרגל לשתי דקות גרם לו לכאבי תופת והוא הסיר מיד את הגרב. ד"ר לנגר אישר כי חולי CRPS "לא שמים גרביים, הם לא שמים נעליים" (עמ' 169 לפרוטוקול). כאמור לעיל, בית משפט קמא האמין לתלונותיו של המשיב. למעשה, בבואו לקבוע את שיעור הגריעה מכושר ההשתכרות, בית משפט קמא הפעיל, רעיונית, את תקנה 15 לתקנות, ומנכות רפואית של 57.5% העמיד את שיעור הגריעה מהשכר על 85%. בהינתן העדיפות הנתונה לערכאה הדיונית שהתרשמה ישירות מהראיות, איני רואה להתערב בקביעה זו, על אף חריגותה. משכך, אין מקום להפחית בשיעור הפיצוי שנפסק למשיב בראשי הנזק של הפסד השתכרות לעבר ולעתיד והפסדי פנסיה. 10. עם זאת, מצאתי להתערב בשיעור הפיצוי שניתן בגין עזרת צד ג'. המשיב עצמאי בתפקודי ה-A.D.L כפי שעולה מחומר הראיות, הגם שעקב נכותו, פעולות היום-יום נמשכות זמן רב יותר. וכך נקבע בעניין זה על ידי בית המשפט קמא: "שוכנעתי כי יידרש לעזרה בשכר, שעיקרה, לדידי, בניהול ואחזקה שוטפת של משק הבית - ניקיון, כביסה, בישול, קניות וסידורים שונים מחוץ לבית, זאת משהתובע על פי עדותו נייד ועצמאי בפעולות האישיות, לא נזקק לעזרה ברחצה ובלבוש ואף לא להשגחה" (שם, סעיף 27). לאור זאת, דומה כי פיצוי בסך של 5,082 ₪ לחודש לעתיד הוא על הצד הגבוה, והוא גם אינו עומד ביחס ישיר לסכום שנפסק בגין עזרת צד ג' לעבר. לכן, אעמיד את הפיצוי על הסך של 3,500 ₪ לעתיד, מה שמביא להפחתה של כ-500,000 ₪ (במעוגל) בראש נזק זה. 11. סוף דבר, שהערעור שכנגד נדחה. הערעור מתקבל חלקית, כך שמתוך סכום הפיצויים שנפסקו לזכות המשיב יופחת הסך של 500,000 ₪ "נטו" (=617,000 ₪). סכום זה יופחת מהסכום של 1,500,000 ₪ שהופקד בקופת בית המשפט על פי החלטתי מיום 8.7.2020, והיתרה תועבר למשיב תוך 30 יום. לאור נסיבותיו האישיות של המשיב כמתואר לעיל, אין צו להוצאות בערכאה זו. ש ו פ ט השופט ג' קרא: אני מסכים. ש ו פ ט השופט א' שטיין: אני מסכים. ש ו פ ט הוחלט כאמור בפסק דינו של השופט י' עמית. ניתן היום, ‏ט"ז בשבט התשפ"ב (‏18.1.2022). ש ו פ ט ש ו פ ט ש ו פ ט _________________________ 20034500_E08.docx עכב מרכז מידע, טל' 077-2703333, 3852* ; אתר אינטרנט, https://supreme.court.gov.il 1