יצחק חקק נ. מדינת ישראל

פסק-דין בתיק ע"פ 3447/06 בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים פליליים ע"פ 3447/06 בפני: כבוד הנשיאה ד' ביניש כבוד השופטת ע' ארבל כבוד השופט ד' חשין המערער: יצחק חקק נ ג ד המשיבה: מדינת ישראל ערעור על הכרעת הדין של בית המשפט המחוזי בירושלים מיום 8.3.2006, בתיק פלילי 999/05, שניתן על ידי כבוד השופטת גילה כנפי-שטייניץ תאריך הישיבה: ו' בתשרי התשס"ז (28.09.2006) בשם המערער: עו"ד משה זכות בשם המשיבה: עו"ד זיו אריאלי פסק-דין הנשיאה ד' ביניש: בפנינו ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בירושלים (השופטת ג' כנפי-שטייניץ) שניתן ביום 8.3.06, לאחר שבהחלטת ביניים של בית המשפט מיום 16.1.06 נדחתה הטענה המקדמית שהעלה המערער כנגד כתב האישום שהוגש נגדו. הטענה שהעלה המערער בבית המשפט קמא היתה כי על פי כתב אישום שהוגש נגדו בפנסילבניה, עמד המערער בסכנת הרשעה בגין העבירה נשוא הערעור, ולפיכך קמה טענה של "סיכון כפול". לטענת המערער בבית המשפט קמא, לא ניתן היה מהטעם האמור להעמידו לדין בישראל בגין עבירה זו. יצויין כבר עתה כי הטענה שלפנינו שונה, ולפיה במסגרת ההליך שהתנהל בארצות הברית, הורשע המערער על פי הודאתו בעבירה שמיוחסת לו בישראל, וכיוון שכבר הורשע שם לא ניתן היה להעמידו לדין בישראל. משנדחתה טענתו המקדמית של המערער בבית המשפט המחוזי, נערך בינו לבין התביעה הסדר טיעון, במסגרתו נמחק אישום אחד שיוחס למערער בכתב האישום והוא הודה באישום נשוא הערעור. המערער הורשע על סמך הודאתו ונידון לארבע שנות מאסר. השאלה היחידה הטעונה הכרעה לפנינו הינה אם אמנם הורשע המערער במקום אחר בגין אותה עבירה שהורשע בביצועה בבית המשפט המחוזי בירושלים. עיקרי העובדות וההליכים 1. בחודש מארס 2001 נחשפה בישראל עסקת סמים, אשר עניינה קשירת קשר לייצואם של כשלושים וששה אלף כדורי אקסטזי מהולנד לארצות הברית, דרך קנדה, במהלך ינואר-פברואר 2001, תוך הסתרת הכדורים באורגן חשמלי (להלן: פרשת האורגן). עסקת הייצוא כשלה בשל תפיסתו של האורגן על ידי רשויות המכס הקנדיות. בשל מעורבותו של המערער, אשר הינו אזרח ישראלי, בפרשת האורגן, הועברה על ידי מדינת ישראל (השופטת ר' שלו-גרטל) ביום 20.1.02 בקשה לממשלת ארצות הברית להוציא צו מעצר זמני כנגד המערער, אשר התגורר אותה עת בארצות הברית, על מנת שניתן יהיה להסגירו לישראל. צו מעצר כאמור אכן הוצא, אולם המערער לא נעצר מכוחו ולא הוסגר לישראל. 2. ביום 6.8.03 נעצר המערער בארצות הברית, לאחר שבחודש יולי 2003 מכר סמים לסוכן סמוי במדינת פנסילבניה (להלן: פרשת פנסילבניה). למעצר זה לא היה קשר לצו המעצר שהוצא כנגד המערער בישראל. ביום 12.8.03 הוגש נגד המערער כתב אישום בבית המשפט הפדראלי המחוזי במדינת פנסילבניה (להלן: כתב האישום הפדראלי). נוכח חשיבותו לענייננו, אביא את כתב האישום כלשונו: "Count I Beginning in or about January 2001, through on or about August 6, 2003, in Luzerne County, Pennsylvania, within the Middle District of Pennsylvania, and elsewhere, the Defendant IZCHAK CHACAK, a/k/a Isaac Levi, did knowingly and intentionally combine, conspire, confederate and agree with other persons, both known and unknown to the Grand Jury, to commit the following offence against the United States, namely, to knowingly, intentionally and unlawfully distribute, and possess with intent to distribute, Methylenedioxymethamphetamine (ecstasy), a scheduled I controlled substance, in violation of Title 21, United States code, Section 841(a)(1). MANNER AND MEANS OF THE CONSPIRACY The manner and means by which the defendant and his co-conspirators sought to accomplish the objectives of the conspiracy included, among others, the following: 1. The defendant and/or his co-conspirators would obtain methylenedioxymethamphetamine (ecstasy) from suppliers in New York and Florida in exchange for money or other valuable consideration. 2. The defendant and/or his co-conspirators would transport the Methylenedioxymethamphetamine (ecstasy) from New York and Florida to Luzerne County, Pennsylvania. 3. The defendant and/or his co-conspirators would distribute the Methylenedioxymethamphetamine (ecstasy) to sub-distributors and customers in Luzerne County, Pennsylvania in exchange for money or other valuable consideration. OVERT ACTS In furtherance of this conspiracy, and to effect the object thereof, the defendant and/or his co-conspirators commited the following Overt Acts, among others. 1. On January 16, 2003, in Luzerne County, Pennsylvania, a co-conspirator of the defendant, whose identity is known to the grand jury, distributed Methylenedioxymethamphetamine (ecstasy) to another person. 2. On July 23, 2003, in Luzerne County, Pennsylvania, the defendant, Izchak Chacak a/k/a "Isaac Levi", distributed Methylenedioxymethamphetamine (ecstasy) to another person. All in violation of Title 21, United States Code, Section 846. Count II On or about July 23, 2003, in Luzerne County, in the Middle District of Pennsylvania, the defendant IZCHAK CHACAK, a/k/a Isaac Levi, did knowingly, intentionally and unlawfully possess with intent to distribute and did distribute Methylenedioxymethamphetamine (ecstasy), a Scheduled I controlled substance, in violation of Title 21, United States code, Section 841(a)(1)." יצוין כי בשלב מסוים הוגש כנגד המערער גם כתב אישום במדינת פלורידה שבארצות הברית, אשר כלל חמישה אישומים שעניינם עסקאות סמים שביצע המערער במדינת פלורידה בשנת 2001 (להלן: פרשת פלורידה). 3. ביום 12.8.03, הוא יום הגשת כתב האישום הפדראלי, ובמסגרת משא ומתן שניהל המערער עם רשויות התביעה בפנסילבניה, שלח עו"ד סמפה, התובע במשפטו של המערער בפנסילבניה, מכתב לבא-כוחו של המערער, בו הציג את העקרונות והתנאים העיקריים לקידומו של הסדר טיעון בין הצדדים. המערער חתם על הסכמתו לתנאים אלה ביום 1.10.03. בהמשך הושג בין הצדדים הסדר טיעון, אשר נחתם על ידי המערער ביום 1.6.04. ההסדר קבע, בעיקרו, כי המערער יודה באישום הראשון בכתב האישום, וכן ישתף פעולה עם הרשויות בארצות הברית במסירת מידע רלוונטי המצוי בידו. התביעה התחייבה כי במידה והמידע שימסור המערער יהווה סיוע משמעותי, תמליץ על הקלה בעונשו של המערער, וכן התחייבה כי מידע מפליל שימסור המערער במסגרת שיתוף הפעולה לא ישמש נגדו. עוד צוין בהסדר הטיעון כי משרד התובע הכללי בפלורידה הסכים למחוק את האישומים התלויים כנגד המערער במדינה זו, נוכח הכללתם בהסדר הטיעון. ההסדר אף הבהיר שקשירת הקשר בה מודה המערער כוללת את המעשים שעל בסיסם הוגש כנגדו כתב אישום בפלורידה. ביום 29.8.04 שלח המערער מכתב לשופטת שלו-גרטל, אשר הוציאה את צו המעצר נגדו בישראל. במכתב פירט המערער את האישומים בהם הואשם בארצות הברית ואת עסקת הטיעון אשר נחתמה בינו ובין התביעה. המערער ציין במכתב כי על פי עצת עורך דינו, חתימתו על הסדר הטיעון תביא לביטול האישומים בישראל, וכי הוא מקווה כי לכשיסיים לרצות את עונשו בארצות הברית, לא יעמדו כנגדו אישומים בארץ. ביום 2.11.04 ניתנה הכרעת הדין בהליך הפדראלי, במסגרתה נמצא המערער אשם באישום הראשון שבכתב האישום, ואילו האישום השני נמחק על פי בקשת התביעה. על המערער נגזר עונש של עשרים ושמונה חודשי מאסר בפועל ועוד עשרים וארבעה חודשי מאסר על תנאי. מהמסמכים עולה כי גזר הדין הקל עם המערער וחרג מהנחיות הענישה המקובלות בפנסילבניה, עקב ההתחשבות בשיתוף הפעולה של המערער עם גורמי התביעה בארצות הברית. כן הובא לידיעת בית המשפט שם כי המערער צפוי להתמודד עם הרשויות בארץ באשר לצו המעצר העומד נגדו. 4. לאחר שחרורו ממאסר בארצות הברית, גורש המערער ביום 16.8.05 לישראל, כאן נעצר, נחקר, והוגש נגדו כתב אישום בגין מעורבותו בפרשת האורגן וכן בעסקת סמים נוספת. בבית המשפט קמא העלה המערער טענות מקדמיות ובמסגרתן טען כי אין לשפוט אותו בגין פרשת האורגן, בשל קיומו של "סיכון כפול", היינו שהמערער עמד כבר בסכנת הרשעה בארצות הברית בגין עבירה זו. המערער ביסס את טענתו על העובדה שבמסגרת חקירתו בארצות הברית, מסר פרטים אודות העבירות נשוא פרשת האורגן, והובטח לו שהמידע שימסור לא ישמש כראייה נגדו. ביום 16.1.06 דחתה השופטת ג' כנפי-שטייניץ את טענתו זו של המערער. השופטת קבעה כי אין במסמכים שהציג המערער כדי להוכיח שעמד בסכנת הרשעה בגין העבירות נשוא כתב האישום. השופטת הוסיפה כי בעובדה שבהסדר הטיעון נקבע שמידע שיימסר על ידי המערער לא ישמש נגדו בכל הליך פלילי, אין כדי להקים טענת סיכון כפול. ביום 8.3.06, לאחר דחיית טענתו המקדמית של המערער בהחלטת הביניים, הגיעו המערער והמשיבה להסדר טיעון, לפיו האישום בגין עסקת הסמים הנוספת ימחק, המערער יודה באישום בעניין פרשת האורגן, ושני הצדדים יעתרו במשותף להשית על המערער עונש של ארבע שנות מאסר בפועל. המערער הורשע, אפוא, בבית המשפט המחוזי בירושלים על סמך הודאתו, ובהתאם להסדר הטיעון, נגזרו עליו ארבע שנות מאסר. טענות הצדדים בערעור 5. בפנינו המערער אינו חוזר עוד על טענת ה"סיכון הכפול", כפי שנטענה בבית המשפט קמא, אלא מעלה טענת "כבר הורשעתי"; המערער טוען כי בגין העבירות נשוא כתב האישום, נשפט כבר בארצות הברית, הורשע וריצה את עונשו. המערער גורס כי מאחר שהאישום הראשון, בו הודה במשפטו בארצות הברית, כולל את כל עבירות הסמים הכוללות החזקה, קשירת קשר והפצה שביצע המערער כנגד ארצות הברית, החל מינואר 2001 ועד ה-6 באוגוסט 2003, במדינת פנסילבניה ובכל מקום אחר, הרי שגם העבירה בגינה הואשם בארץ נכנסת בגדר כך. המערער מוסיף וטוען כי כתב האישום המקורי בפנסילבניה הוגש נגדו ביום 7.8.03 כשהוא כולל רק את האישום השני. לטענתו, כתב האישום תוקן והוגש בנוסחו הסופי, כשהוא כולל גם את האישום הראשון, ביום 12.8.03, לאחר שנשלח מישראל צו המעצר הנוגע לפרשת האורגן, וזאת במטרה להכליל עסקה זו בגדר כתב האישום. עוד טוען המערער כי העבירה בה הואשם בישראל הינה עבירת חוץ, ומשכך חל עליה סעיף 38(ה) לפקודת הסמים המסוכנים [נוסח חדש], תשל"ג-1973 (להלן: פקודת הסמים המסוכנים), אשר קובע כי אין להגיש כתב אישום לפי סעיף זה נגד אדם, על מעשה שהורשע או זוכה עליו מחוץ לישראל. נוכח האמור, לדעת המערער, אין אפשרות להעמידו לדין בישראל על העבירות נשוא כתב האישום, אשר בגין המעשים שבבסיסן כבר נשפט והורשע. 6. מנגד, טוענת המשיבה כי על פי המסמכים שבידיה, מסמכים אשר לבקשתנו צורפו לעיקרי טענותיה והובאו לפנינו, המערער לא הועמד מעולם לדין בארצות הברית בגין העבירות נשוא כתב האישום, לא הורשע בגינן ולא ריצה את עונשו. המשיבה טוענת כי האישום הראשון בכתב האישום בארצות הברית, אשר לגישת המערער, נוסחו הכללי מאפשר לכלול בו את העבירות נשוא האישום בישראל, מפורט בהמשך כך שהוא כולל שלושה עניינים בלבד, אשר אינם מכילים את פרשת האורגן. כן טוענת המשיבה כי טענת המערער שכתב האישום תוקן כך שיכלול את פרשת האורגן, הינה חסרת יסוד, מאחר שכתב האישום הפדראלי הוגש לראשונה ביום 12.8.03, והוא לא תוקן מעולם. המשיבה ממשיכה וטוענת כי גם מיתר המסמכים שהוגשו לבית המשפט עולה כי פרשת האורגן לא נכללה בגדר האישום בו הורשע המערער בארצות הברית. דיון 7. כאמור, בפנינו מבקש המערער להסתמך על טענת "כבר הורשעתי", לפי סעיף 38 לפקודת הסמים המסוכנים, הקובע כדלקמן: "עבירות חוץ 38. (א) אזרח ישראלי או תושב ישראל העושה מחוץ לישראל מעשה שאילו נעשה בישראל היה עבירה לפי פקודה זו – רואים אותו כאילו עבר עבירה בישראל... (ה) לא יוגש כתב אישום לפי סעיף זה נגד אדם על מעשה שהורשע או זוכה עליו מחוץ לישראל". השאלה העומדת להכרעתנו בערעור זה הינה אם אכן הורשע המערער בארצות הברית בגין אותם מעשים, שעל בסיסם הוגש כתב האישום בארץ. לאחר שבחנו את טענות הצדדים, את המסמכים עליהם ביקשו לבסס טענותיהם ואת החלטתו של בית המשפט קמא, הגענו לכלל מסקנה כי דין הערעור, המוסב כולו כנגד החלטת הביניים של בית המשפט המחוזי, להידחות. 8. כאמור, בארצות הברית הורשע המערער, על פי הודאתו, באישום הראשון שבכתב האישום שהוגש בפנסילבניה, אשר הובא במלואו לעיל. עיון בכתב האישום מלמד כי לא ניתן למצוא בו כל התייחסות לפרשת האורגן. כך, אין אזכור לרכישת סמים באירופה, להטמנתם באורגן חשמלי או לתפיסתו של האורגן ברשויות המכס בקנדה. זאת, בניגוד לעבירות הנוגעות ליבוא הסמים מניו יורק ופלורידה לפנסילבניה, אשר בגינן הוגש כתב האישום, ואשר פרטיהן מצוינים במפורש בכתב אישום זה. העדרם של פרטים אלה, בכל הנוגע לפרשת האורגן, מעיד כשלעצמו על כך שלא היתה כוונה להכליל פרשה זו בכתב האישום. ברקע הדברים יש להביא בחשבון כי הצורך לפרט בכתב אישום את מכלול הנתונים העובדתיים, ובכלל זה מקום האירוע וזמן התרחשותו, ככל שניתן לבררם, הינו מעקרונות היסוד של שיטתנו המשפטית, וכך גם במדינות אחרות ששיטותיהן קרובות לה; פירוט זה נדרש הן על מנת ליתן לבית המשפט תמונה מלאה של הפרשה, והן על מנת לאפשר לנאשם להכין את הגנתו. על פי כתב האישום הכולל את אלה ניתן להרשיע נאשם (ראו: סעיף 85(4) לחוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב], התשמ"ב-1982; ע"פ 797/81 מדינת ישראל נ' מצרי, פ"ד לו(3) 43, 45-46; י' קדמי על סדר הדין בפלילים (חלק שני, 2003) 666-665 (להלן: קדמי)). הצורך לאפשר לנאשם להתגונן מפני אישומים המיוחסים לו, הוא גם מעקרונות היסוד של השיטה בארצות הברית, שם הדגישו בתי המשפט כי אחד הקריטריונים לבחינת תקינותו של כתב האישום הינו יכולתו להגן על הנאשם מפני אישום חוזר באותה עבירה (ראו: Hamling v. United States, 418 U.S. 87, 117 (1974); Valentine v. Konteh, 395 F.3d 626, 631, 636 (6th Cir. 2005) ). בעת הגשת כתב האישום הפדראלי, כבר היה בידי הרשויות בארצות הברית צו המעצר אשר הוצא בישראל, כך שלא היתה כל מניעה לציין את פרטיה של פרשת האורגן במפורש בכתב האישום, ואין כל סיבה להניח שרשויות התביעה בעניינו בחרו לחרוג מהכלל הבסיסי לפיו פרטי העבירה יצוינו בכתב האישום. משכך, ניסיונו של המערער להיתלות בניסוחים כלליים המופיעים בפתח כתב האישום ("Beginning in or about January 2001" ו-"elsewhere") אינו יכול לעמוד. 9. זאת ועוד; המערער גורס כי כתב האישום המקורי כלל רק את האישום השני בכתב האישום הפדראלי, וכי האישום הראשון (אשר לטענתו כולל את פרשת האורגן) הוסף בעקבות שליחת צו המעצר מישראל. מן החומר שהוגש לנו עולה כי טענה זו אין לה על מה שתסמוך; יודגש כי המסמך אליו מתייחס המערער כ"כתב האישום המקורי" (נספח 3 להודעת הערעור) אינו אלא תצהיר של סוכן מיוחד במחלק הסמים האמריקאי (DEA) באשר לאירוע מכירת הסמים על ידי המערער לסוכן סמוי, אשר בגינו נעצר המערער במדינת פנסילבניה. מאחר ואירוע זה הינו נשוא האישום השני בכתב האישום הפדראלי, אך טבעי הוא שרק אישום זה נזכר בתצהיר. כפי שציינה המדינה, כתב האישום אשר הוגש במדינת פנסילבניה ביום 12.8.03 הינו כתב האישום המקורי, אשר מעולם לא תוקן. עובדה זו אף עולה במפורש ממכתבו של התובע, עו"ד סמפה, מיום 29.8.06, אשר נכתב בתגובה לפניית המשיבה בעניין זה, ובו הובהר כי בניגוד לטענת המערער, לא הוגשו בעניינו שני כתבי אישום, וכי כתב האישום היחיד אשר הוגש ביום 12.8.03, לא תוקן מעולם (נספח ב' לעיקרי הטיעון מטעם המשיבה). 10. אף לו היה נוסחו של כתב האישום מותיר ספק כלשהו באשר לטענותיו של המערער, הרי שעיון ביתר המסמכים, אשר צורפו על ידי הצדדים, אינו מותיר כל ספק כי לא היתה כל כוונה לכלול את פרשת האורגן במסגרת כתב האישום הפדראלי, וכי המערער היה מודע לכך. כך, בהסדר הטיעון אשר נחתם על ידי המערער ביום 1.6.04 מצוין במפורש כי קשירת הקשר, אשר בה מסכים הנאשם להודות, כוללת את המעשים אשר בגינם עומדים נגד המערער אישומים בפלורידה, וכי התובע במדינת פלורידה ניאות לבטל את האישומים, נוכח הכללתם במסגרת הסדר הטיעון (סעיף 1 להסדר). לעומת זאת, אין כל התייחסות בהסדר הטיעון לפרשת האורגן. טענת המערער כי הצדדים הסכימו שהודייתו של המערער תכלול, בנוסף לפרשת פלורידה, גם את פרשת האורגן, אינה מתיישבת עם העובדה שרק פרשת פלורידה מצאה את מקומה בהסדר הטיעון. יצויין כי בהסדר הטיעון נאמר במפורש כי למעט הסכמתה של התביעה בפלורידה לבטל את האישומים כנגד המערער, דבר בהסדר הטיעון אינו מחייב אף רשות אכיפת חוק (סעיף 32). גם עובדה זו מלמדת כי העבירות היחידות אותן התכוונו הצדדים לכלול בהודאתו של המערער, בנוסף לפרשת פנסילבניה, היו העבירות נשוא פרשת פלורידה, ותו לא. גם מהתסקיר שהוכן על ידי שירות המבחן בארצות הברית, לקראת מתן גזר הדין בעניינו של המערער, עולה כי לצדדים היה ברור שצו המעצר שהוצא כנגד המערער בישראל עומד בעינו. תחת הכותרת "אישומים תלויים ועומדים" (סעיפים 32-33 לתסקיר) מצוין בתסקיר במפורש כי כנגד המערער תלוי ועומד צו מעצר בישראל, אשר עניינו באישום לפיו בפברואר 2001 המערער ואחרים היו מעורבים בקשירת קשר ליבוא כשלושים וארבעה אלף כדורי אקסטזי מאירופה לקנדה, מתוך כוונה להפיצם בארצות הברית. אמנם, כפי שטוען המערער, באותו חלק של תסקיר שירות המבחן מוזכר גם צו המעצר אשר הוצא כנגד המערער בפלורידה, אף על פי שאין חולק כי פרשה זו כלולה באישום בו הודה המערער לפי הסדר הטיעון. עם זאת, אין להסיק מכך את המסקנה אותה מבקש המערער להסיק, לפיה כפי שאין באזכורה של פרשת פלורידה בתסקיר כדי לשלול את היותה חלק מכתב האישום הפדראלי, כך גם אין באזכורה של פרשת האורגן בתסקיר כדי להעיד על אי הכללתה בכתב האישום. ככל שניתן ללמוד מהתסקיר, מתבקשת דווקא מסקנה הפוכה. מהסעיף בתסקיר הדן בצו המעצר בישראל עולה כי ההליכים בארץ צפויים להימשך. לעומת זאת, בסעיף הדן בצו המעצר שהוצא כנגד המערער במדינת פלורידה מצוין כי צפוי שאישום זה יבוטל לטובת ההליך הפדראלי, ונראה שאזכורו בתסקיר שירות המבחן נובע רק מכך שכל עוד לא בוטל האישום בפלורידה באופן רשמי, הרי שהוא בגדר "הליך תלוי ועומד". יתרה מזאת, במסגרת הטיעונים לעונש, אשר הוגשו מטעם המערער ביום 1.11.04 בהליך הפדראלי, ציין בא-כוחו של המערער, כחלק מהגורמים אותם יש לקחת בחשבון בקביעת גזר הדין, כי המערער, אשר הסכים להיות מגורש לישראל, יאלץ להתמודד עם הרשויות בארץ באשר לצו המעצר העומד כנגדו. דברים אלה, אשר נכתבו לאחר החתימה על הסדר הטיעון, תומכים במסקנה שהמערער היה מודע לכך שהאישום בו הודה, במסגרת כתב האישום הפדראלי, איננו מונע את העמדתו לדין בארץ בגין פרשת האורגן. הסברו של המערער לכך שצו המעצר בארץ הוזכר במסגרת הטיעונים לעונש בהליך הפדראלי אינו משכנע. לו אכן היה המערער משוכנע, כטענתו, כי הודייתו בכתב האישום הפדראלי מייתרת את צו המעצר הישראלי (ראו פרוטוקול הדיון בבית משפט קמא מיום 29.12.05, עמ' 18) וכי כתיבת המכתב ששלח לשופטת שלו-גרטל בעניין זה הינה הליך פורמאלי בלבד, הרי שלא היה מקום לציין את צו המעצר במסגרת הטיעונים לעונש בארצות הברית. לעומת זאת, ככל שהדבר לא היה ברור למערער, והוא שם יהבו על כך שמכתבו ישכנע את השופטת שלו-גרטל לבטל את צו המעצר, הרי שמשלא התקבל כל מענה למכתב זה, אין המערער יכול להיתלות בעצם כתיבת מכתב מטעמו כדי לבסס את טענתו שכתב האישום הפדראלי כלל את פרשת האורגן. בעוד ההליך בבית המשפט קמא מתנהל, ועל מנת למנוע כל ספק עקב טענות המערער, פנתה המשיבה לעו"ד סמפה, התובע בהליך בפנסילבניה, וביקשה את התייחסותו לסוגיה שבמחלוקת. בתשובתו מיום 10.1.06, הבהיר עו"ד סמפה כי בשום שלב של ההליכים לא הוצג למערער מצג לפיו הוא לא יועמד לדין בישראל, וכי לשני הצדדים היה ברור כי המערער יאלץ לעמוד מול האישומים בארץ, ובלשונו שלו: "At no time did we represent or promise Chacak that he would not be prosecuted in Israel. On the contrary, in our discussions with Chacak and his attorney, it was understood by all parties that Chacak would have to face charges in Israel that were the subject of an Israeli provisional arrest warrant… I can assure you that at no time during the prosecution of this case did I or the investigating DEA agent promise Chacak that he would not be prosecuted by Israeli authorities…" סמפה הוסיף במכתבו כי המערער אמנם מסר לרשויות מידע על ניסיון להברחת סמים מאירופה לארצות הברית, אולם מעולם לא הובטח לו כי לא יועמד לדין על ידי הרשויות בארצות הברית או בישראל, בגין המעשים עליהם מסר את המידע. כל שהובטח לו היה כי ממשלת ארצות הברית לא תעשה שימוש במידע שמסר המערער נגדו. סמפה הדגיש כי אין בכתב האישום או בהסדר הטיעון בהליך הפדראלי דבר אשר מתייחס למעשיו של המערער בישראל או באירופה, אלא רק למעשיו בפנסילבניה ובפלורידה. 11. בטיעוניו בפני בית המשפט קמא, טען המערער כי הסיכון הכפול נוצר כתוצאה מכך שבמסגרת שיתוף הפעולה שקיים המערער עם הרשויות, נחקר המערער ומסר מידע אודות המעשים נשוא כתב האישום בארץ, והובטח לו כי מידע שימסור לא ישמש נגדו. גם בהליך שבפנינו הדגיש המערער כי מסר לרשויות התביעה בארצות הברית את כל אשר היה ידוע לו על פרשת האורגן, וכי במידע שמסר היה כדי להוות סיוע משמעותי. בטענות אלה אין כדי לסייע למערער. אמנם, מכלל החומר שבפנינו עולה כי במסגרת שיתוף הפעולה, המערער אכן מסר לרשויות התביעה בארצות הברית מידע הנוגע לפרשת האורגן. ברם, כל שהובטח לו בתמורה הוא כי המידע שימסור לא ישמש כנגדו. מהבטחה זו לא עולה דבר באשר לסכנת הרשעה בה היה נתון המערער בגין המידע שמסר (כפי שטען המערער בבית המשפט המחוזי) ובודאי שלא עולה ממנה כי המערער הורשע על סמך מידע זה. 12. טענה נוספת שמעלה המערער הינה כי אף פרשת פלורידה אינה נזכרת בכתב האישום הפדראלי, ועם זאת אין חולק כי הודאתו של המערער באישום הראשון, בהתאם להסדר הטיעון, חלה גם על פרשה זו. המערער מבקש לגזור גזירה שווה לגבי פרשת האורגן, כך שהעובדה שפרשה זו אינה נזכרת בכתב האישום במפורש, אין משמעותה כי היא אינה נכללת במסגרתו. דינה של טענה זו להידחות. ראשית, טענתו של המערער כי אף פעולה הקשורה לאישומים אשר עמדו כנגדו במדינת פלורידה לא מצאה דרכה לכתב האישום הפדראלי נטענה בעלמא, בלֹא שיצורף צו המעצר אשר הוצא כנגד המערער בפלורידה. יצוין, כי בניגוד לטענת המערער, מדינת פלורידה כן נזכרת בחלק המפורט של האישום הראשון בכתב האישום הפדראלי, אם כי לא ניתן לקבוע, על פי המידע שבפנינו, אם פירוט זה נוגע לעבירות משנת 2001 אשר בגינן הוצא כנגד המערער צו מעצר בפלורידה. שנית, מכלל המסמכים שהגישו הצדדים עולה תמונה ברורה לפיה המערער ורשויות התביעה בארצות הברית הסכימו, כחלק מהסדר הטיעון, כי הודייתו של המערער תכלול את פרשת פלורידה, כפי שעולה במפורש מהאמור בסעיף 1 להסדר הטיעון: "The conspiracy charge to which the defendant is agreeing to plead guilty includes the conduct which formed the basis of the criminal complaint filed against the defendant in Florida. The State's Attorney's Office in Florida has agreed do dismiss the charges against the defendant in lieu of their inclusion in this plea agreement". גם במכתבו האמור של עו"ד סמפה מיום 10.1.06 צויין במפורש כי "…with the consent of the Florida State's Attorney's office, we included charges filed by that office in our plea agreement". לא ניתן למצוא בהסדר הטיעון, או באיזה מהמסמכים האחרים אשר הוגשו לנו, דברים דומים באשר לפרשת האורגן. משכך, אף אם קיים חוסר בהירות כלשהו לגבי השאלה אם הכללתה של פרשת פלורידה במסגרת ההליך הפדראלי נובעת מכוח האמור בכתב האישום גופו, או שמא רק מכוח האמור בהסדר הטיעון, אין בכך די כדי למלא את החלל הנוצר מהיעדרה של פרשת האורגן הן מכתב האישום והן מיתר המסמכים, ובראשם הסדר הטיעון. 13. בשולי הדברים יצויין, כי העובדה שטענת המערער כי הורשע כבר בגין פרשת האורגן הועלתה לראשונה בפני בית משפט זה, אף היא אינה פועלת לטובתו. כאמור, הטענה אותה העלה המערער בבית המשפט קמא, אשר על דחייתה הוא מערער בפנינו, היתה טענת "סיכון כפול". שתי הטענות נבדלות זו מזו בכך שטענת "כבר הורשעתי" או "כבר זוכיתי" נסמכת על קיומו של פסק-דין מרשיע או מזכה, ואילו משמעותה של טענת ה"סיכון הכפול" היא שבשל אותו מעשה שבגינו הוא מועמד כעת לדין, הנאשם עמד כבר בעבר בסכנת הרשעה, היינו הועמד לדין על פי כתב אישום כשר ולפני בית משפט מוסמך, אך בשל טעם כלשהו ההליך לא הסתיים בפסק דין מרשיע או מזכה (ראו: ע"פ 2910/94 יפת נ' מדינת ישראל, פ"ד נ(2) 221, 372; עש"ם 7792/02 צמח נ' מדינת ישראל (לא פורסם); קדמי, בעמ' 974-973). אמנם, ככלל אין מניעה מהעלאת טענה משפטית חדשה בערעור, מקום בו מדובר בטענה המעוגנת בעובדות שאינן שנויות במחלוקת, ואינה אלא בגדר פרשנות משפטית (ראו: רע"פ 21/88 כספי נ' התובע הצבאי הראשי (לא פורסם); בג"ץ 351/88 טית בית בע"מ נ' עיריית פתח-תקווה, פ"ד מב(3) 441, 445; ע"א 742/88 א. בטחון אזרחי בע"מ נ' משרד הבריאות, פ"ד מד(3) 593, 598). ברם, בענייננו טענתו החדשה של המערער אינה מבוססת על פרשנות משפטית בלבד, אלא מעלה שאלות עובדתיות. יתרה מזאת, אף לו היה השינוי מטענת "סיכון כפול" לטענת "כבר הורשעתי" בגדר פרשנות משפטית גרידא, הרי שבנסיבות המקרה שבפנינו, בו מבקש המערער לבסס את ערעורו על הטענה כי הכללתה של פרשת האורגן בכתב האישום הפדראלי היתה ברורה וידועה לכל הצדדים ואף עולה ברורות מלשונו של כתב אישום זה, יש בעובדה שבבית המשפט קמא כלל לא העלה המערער את הטענה כי הורשע בגין פרשיית האורגן, כדי להשליך על משקלן של טענותיו. 14. נוכח כל האמור לעיל, הגענו למסקנה כי כתב האישום הפדראלי, אשר בגינו הורשע המערער בארצות הברית, לא כלל את המעשים העומדים בבסיס פרשת האורגן, ואשר בגינם הורשע המערער בארץ. לפיכך, לא עומדת למערער טענת "כבר הורשעתי" באשר למעשים אלו. אשר על כן, הערעור נדחה. ה נ ש י א ה השופטת ע' ארבל: אני מסכימה. ש ו פ ט ת השופט ד' חשין: אני מסכים. ש ו פ ט הוחלט כאמור בפסק דינה של הנשיאה ד' ביניש. ניתן היום, כ"ט באייר התשס"ז (17.05.2007). ה נ ש י א ה ש ו פ ט ת ש ו פ ט _________________________ העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח. 06034470_N02.doc דז מרכז מידע, טל' 02-6593666 ; אתר אינטרנט, www.court.gov.il