זמן שעונים ותכשיטים בע"מ נ. רועי רוטמן

6 1 בבית המשפט העליון ע"א 3443/22 לפני: כבוד הנשיאה א' חיות המערערת: זמן שעונים ותכשיטים בע"מ נ ג ד המשיב: רועי רוטמן ערעור על החלטתו של בית המשפט השלום בפתח-תקווה בת"צ 40059-10-21 מיום 17.5.2022 אשר ניתנה על ידי כבוד השופטת הבכירה נ' מימון שעשוע; תגובה מטעם המשיב מיום 23.6.2022 בשם המערערת: עו"ד שאול ציוני בשם המשיב: עו"ד שלומי אבני; עו"ד ערן פלסר פסק-דין ערעור על החלטתו של בית משפט השלום בפתח תקווה (השופטת הבכירה נ' מימון שעשוע) מיום 17.5.2022 בת"צ 40059-10-21 (להלן: ההליך) שלא לפסול עצמו מלדון בעניינה של המערערת. המשיב הגיש נגד המערערת, חברה בעלת חנויות לממכר תכשיטים ושעונים, בקשה לאישור תובענה כייצוגית בטענה כי לא הנגישה כדין עמדות שירות במערכות עזר לאנשים עם מוגבלות בשמיעה (להלן: בקשת האישור). בבקשת האישור ביקש המשיב צו עשה להתקנת מערכות עזר לשמיעה, פיצוי כספי, גמול ושכר טרחה. ביום 24.4.2022 התקיים דיון בפני המותב, שבו ציין המותב כי בינתיים המערערת התקינה מערכות עזר בכל חנויותיה ומשכך ניתן לסיים את ההליך בדרך של פיצוי לקבוצה, תשלום גמול למשיב ושכר טרחה לעורך דינו. בסוף הדיון נתן המותב החלטה שלפיה "הצדדים יבואו בדברים כדי להגיע להסכמות במידת האפשר. ככל שלא יהיו הסכמות [...] יוגשו טיעונים מצד הצדדים לגבי נושא זה בהיקף של 2 עמודים לכל צד, תוך 20 ו-40 יום". ביום 3.5.2022 הגיש המשיב הודעה בה ציין כי הצדדים לא הגיעו להסכמות ולפיכך ביקש "לקבוע מועד לחקירת מצהירים או דיון מקדמי נוסף". בו ביום הגיבה המערערת להודעה זו וטענה כי מאחר שהסעד העיקרי שהתבקש – צו עשה להתקנת מערכות עזר לשמיעה – התייתר בסמוך לאחר הגשת בקשת האישור, ומשעה שהצדדים אינם מצליחים להגיע להסכמות שיאפשרו הסתלקות מתוגמלת – דין בקשת האישור להידחות, ולחילופין התבקש בית המשפט קמא לפסוק פיצוי לפי סעיף 79א לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ"ד-1984 (להלן: חוק בתי המשפט), בסכום של עד 25,000 ש"ח, הכולל את כל רכיבי התביעה, וזאת לטענתה אף שמדובר בסכום גבוה בהשוואה להליכים דומים. בית המשפט קמא הורה למשיב להגיב לטענת המערערת בעניין "הסרת המחדל", והמשיב חזר וביקש כי ייקבע מועד לחקירת מצהירים או דיון מקדמי נוסף, נוכח היעדר ההסכמות. ביום 17.5.2022 נתן המותב החלטה שכותרתה "הצעה" (להלן: הצעת הפשרה), ובה נכתב: "לאחר שבחנתי את טענות הצדדים, מצאתי כי קיימת הצדקה לאשר את התובענה כייצוגית, וזאת בשים לב לנקודות הבאות: א. הגדרת החנות כמקום ציבורי. ב. אפיון השירות שניתן בחנות, כפי שהוכח בצילומים, וכולל שירות מעבר לדלפק. ג. היות [המערערת] עונה להגדרת 'רשת', הגוברת על הסייג ביחס לגודל החנות. ד. תיקון המחדלים אחרי הגשת הבקשה אינו שולל אישור התובענה במקרים מסוג זה. במידת הצורך תישלח החלטה מפורטת לצדדים. יחד עם זאת, כדי לחסוך בעלויות ההתדיינות ובהוצאות הצדדים, מוצע כי הצדדים יגיעו לפשרה ולהסתלקות מהתביעה במתווה הבא: פיצוי [למשיב] בסך 5,000 ₪ בצירוף הוצאות החוקר הפרטי בסך 5,000 ₪ + מע"מ. שכ"ט ב"כ [המשיב] בסך 30,000 ₪ + מע"מ. תיקון הסברי הנגישות באתר האינטרנט של [המערערת] בהתאם לבקשת [המשיב]. תרומה לעמותה המקדמת כבדי שמיעה, לפי בחירת [המשיב], בסך 5,000 ₪. הצדדים יבואו בדברים ויודיעו תוך 7 ימים אם הגיעו לפשרה. ככל שלא יודיעו על כך, תישלח ההחלטה". בו ביום ביקשה המערערת את פסילת המותב, וטענה כי הצעת הפשרה מראה על משוא פנים נגדה ועל כך שדעתו של המותב "ננעלה". לשיטתה, המותב "למעשה 'הודיע' [למערערת] כי ככל ש[המערערת] לא תסכים להצעתו הרי שבכוונתו לאשר את התובענה הייצוגית, וזאת מבלי לערוך חקירות וזאת על אף [שהמשיב] בעצמו ביקש בהתייחסות שהגיש 'לקבוע מועד לחקירת מצהירים'". המערערת הוסיפה כי אמנם לפי תקנות תובענות ייצוגיות, התש"ע-2010 בית המשפט רשאי לתת החלטה לאישור תובענה כייצוגית ללא חקירות מצהירים, "אולם לא ניתן ליתן החלטה תחת הכותרת של 'הצעה' – במסגרתה 'מודיע' [המותב] כי הוא מצא 'הצדקה לאשר את התובענה כייצוגית', ולהשתמש בכך כאמצעי לחץ על [המערערת] – על מנת שתסכים למתווה פשרה אותו סבור [המותב] שעליה לקבל" (ההדגשה במקור). המערערת טענה כי הסכמה לפשרה אינה יכולה להיעשות "תחת 'איום'" שהובע בבירור ובפירוש, שלפיו אם לא תסכים להצעת הפשרה – בקשת האישור תאושר. המערערת הוסיפה כי הדברים נכונים בפרט משעה שהמותב קבע בתום הדיון שהתקיים ביום 24.4.2022 כי אם לא יושגו הסכמות הצדדים יגישו טיעונים כתובים, אך עוד טרם שהוגשו הטיעונים הללו – הודיע המותב כי בכוונתו לקבל את בקשת האישור. המערערת הדגישה כי אין פסול בכך שהמותב הציע הצעת פשרה, אך טענה כי הצעת פשרה שבמסגרתה גם מודיע המותב כי בהעדר הסכמה בכוונתו לקבל את בקשת האישור – "היא זו המקימה חשש כבד וממשי למשוא פנים" וכן "שוללת כל אפשרות לקיום משא ומתן אמיתי בין הצדדים". עוד באותו היום דחה המותב את בקשת הפסלות בהחלטה קצרה שבה קבע "הבקשה נדחית. מדובר בטענות ערעוריות, שאין בהן עילת פסלות כלשהי". מכאן הערעור שלפניי, בו חוזרת המערערת על טענותיה, ומוסיפה, בין היתר, כי קביעת המותב שלפיה מדובר בטענות "ערעוריות", מעידה אף היא על כך שהצעת הפשרה הייתה בגדר "פסק דין לפני פסק דין", ומשכך ברי כי דעתו של המותב "ננעלה". המערערת טוענת כי הדברים חמורים עוד יותר בענייננו, שבו המותב עשה שימוש ב"פסק דין לפני פסק דין" כדי ללחוץ על הצדדים להסכים לפשרה שהכתיב. לבסוף מוסיפה המערערת כי החלטת המותב בבקשת הפסלות אינה מנומקת, והדבר מעיד לטענתה על משוא הפנים נגדה ועל כך שאין בכוונת המותב לאפשר לה את יומה "באופן אמיתי". המשיב סבור כי דין הערעור להידחות וטוען, בין היתר, כי למותב סמכות להציע לצדדים פשרה אפילו מיוזמתו, ובענייננו אין מחלוקת כי בשלב שהוצעה הצעת הפשרה היה המותב מוסמך להכריע בבקשת האישור, ואף לאשרה, על בסיס החומרים שהיו לפניו. המשיב מטעים כי בפתח ההצעה ציין המותב כי זו מוצעת לאחר שבחן את טענות הצדדים, ואף נימק "בתמצית" את קביעתו כי ראה הצדקה לאישור התובענה כייצוגית. המשיב מוסיף כי ככל שהמערערת "חולקת על אישורה המסתבר של התובענה כייצוגית", היא תוכל לערער על החלטה זו, אם זו אכן תינתן. לפי המשיב אף אין לראות בהצעת המותב "פסק דין לפני פסק דין", שכן אישור תובענה כייצוגית כלל אינו "פסק הדין" המסיים את ההליך, אלא מדובר בקביעת ביניים לכאורית בלבד, ומשכך לא ניתן לייחס למותב משוא פנים או דעה "נעולה" בדבר סוף ההליך. לטענת המשיב, מסקנה אחרת תוביל לכך שדי בהחלטה המקבלת בקשה לאישור תובענה כייצוגית כדי להוביל לפסילת המותב שנתן את ההחלטה. המשיב מציין כי פגם בהנמקה אין בו כדי להוביל לפסילת המותב, ומדגיש כי המערערת עצמה הסכימה שהמותב יכריע בשאלות שבמחלוקת על דרך הפשרה ואפילו לפי סעיף 79א לחוק בתי המשפט, ובכך לטענת המשיב המערערת "הביעה במותב את אמונה". לבסוף טוען המשיב כי אפילו היו הצדדים מסכימים על הרכיבים שנכללו בהצעת הפשרה, עדיין היו הסכמות אלה בגדר המלצה בלבד, שאינן מחייבות את המותב. נוכח כל האמור, טוען המשיב כי המערערת לא עמדה בנטל להוכיח שהמותב גיבש "באופן סופי ונחרץ את התוצאה הסופית בתיק" עד כי קם חשש ממשי למשוא פנים; או שנפגעה מראית פני הצדק. עיינתי בטענות הצדדים, ובאתי לידי מסקנה כי דין הערעור להידחות. לא אחת נפסק כי אין פסול בכך ששופט היושב בדין יציע לצדדים הצעת פשרה בניסיון להביא אותם להסכמות ובכך לייעל את ההליך (ראו, מני רבים: ע"א 943/20 עשור נ' קופרמן, פסקה 5 (26.2.2020); ע"א 5609/20 סיסו נ' עמידר – החברה הלאומית לשיכון בישראל בע"מ, פסקה 12 (8.10.2020)). לצד זאת הודגש אמנם כי על השופט להישמר מפני "אקטיביות יתרה" העשויה לפגום "באובייקטיביות השיפוטית" (ראו: ע"א 9021/10 נעימי נ' אלאב אופנה בע"מ, פסקה 10 (8.3.2011); ע"א 5406/20 מ.י שחם נדל"ן בע"מ נ' ברשן, פסקה 23 (26.11.2020)), אך איני סבורה כי התנהלות המותב במקרה דנן חרגה מניהול סביר של ההליך באופן המצדיק את פסילתו. כבר בדיון שהתקיים ביום 24.4.2022, הבהיר המותב כי נוכח ההתפתחויות שאירעו לאחר הגשת הבקשה הוא סבור שניתן לסיים את ההליך בהסכמות בדרך של פיצוי לקבוצה, תשלום גמול למשיב ושכר טרחה לעורך דינו, והוסיף כי ככל שלא יושגו הסכמות כאמור, "יוגשו טיעונים מצד הצדדים לגבי נושא זה" [ההדגשה הוספה]. כלומר, כבר באותו השלב גילה המותב את דעתו כי יש הצדקה לכך שהמערערת תישא בתשלומים כלשהם וכי ראוי שהצדדים יגיעו להסכמות לעניין הפיצוי, הגמול ושכר-הטרחה וייתרו את המשך ניהול ההליך. בית המשפט הוסיף וציין כי ככל שלא תושג ביניהם הסכמה בנושאים אלה, יגישו הצדדים טיעונים "בנושא זה" על מנת שבית המשפט יכריע בכך. לאחר שהצדדים לא הגיעו להסכמות כאמור, ביקש המותב לייעל את ההליך ולשם כך הציג בפני הצדדים את מסקנותיו לעניין אישור הבקשה, התואמות במידה רבה את האמור בהחלטתו הקודמת ובאשר לתשלומי הפיצוי, הגמול ושכר-הטרחה שלגביהם לא הושגה הסכמה, הציע להם מתווה לפשרה. אין בידי לקבל את טענת המערערת כי לא היה מקום שהמותב ייתן את החלטתו זו בטרם תגיש את טיעוניה הכתובים. כאמור, הטיעונים היו אמורים להתייחס לסוגיית התשלומים שבהם עליה לשאת ובעניין זה אף הציעה המערערת עצמה בתגובתה כי בית המשפט יכריע בכך על דרך הפשרה. משלא באה גם על כך הסכמת המשיב ראה המותב להציע הצעה כספית לפשרה שהצדדים יכולים לקבלה או שלא לקבלה. הצדדים אינם חלוקים על כך שהמותב היה מוסמך להכריע בבקשת האישור בשלב זה של ההליך על סמך טענות הצדדים שכבר הוגשו ולפיכך, עצם גיבוש דעתו של המותב כי בהעדר הסכמות אחרות יש מקום לקבל את בקשת האישור, אינו מקים עילת פסלות. החלטת המותב לאשר את התובענה כייצוגית אף אינה מלמדת כי דעתו "ננעלה" בכל הנוגע להכרעה הסופית בהליך. לכך יש להוסיף כי נותרה בידי המערערת האפשרות – אשר צוינה בהחלטה עצמה – לבקש מן המותב את ההנמקה המלאה להחלטתו בעניין קבלת הבקשה לאישור התובענה כייצוגית, ועל ההחלטה ונימוקיה רשאית המערערת להשיג בהליכי ערעור מתאימים, או לחלופין להמשיך לנהל את ההליך, ובמסגרת זו לשכנע את המותב כי לגוף הדברים דין התובענה הייצוגית להידחות. בהינתן הטעמים המפורטים לעיל, איני סבורה כי עלה בידי המערערת להצדיק את פסילת המותב, אף לא מחמת מראית פני הצדק. באשר לפגם בהנמקת החלטת המותב לדחות את בקשת הפסלות – אמנם מוטב היה לו נימק המותב את ההחלטה מעבר לקביעה הלקונית כי מדובר בטענות "ערעוריות", אך בצדק ציין המשיב כי לא אחת נפסק שפגם בהנמקה אינו מקים כשלעצמו עילת פסלות (ראו: ע"א 4483/21 עמישב שירותים בע"מ נ' מדינת ישראל – משרד האוצר, פסקה 13 (12.8.2021)). הערעור נדחה, איפוא. עם זאת, בשים לב לפגם שנפל בהנמקת החלטת המותב בבקשת הפסלות, לא ייעשה צו להוצאות בערעור. ניתן היום, ‏י"ג באב התשפ"ב (‏10.8.2022). ה נ ש י א ה _________________________ 22034430_V02.docx רי מרכז מידע, טל' 077-2703333, 3852* ; אתר אינטרנט, https://supreme.court.gov.il 1