נליוג קרסיה נ. שר הפנים

פסק-דין בתיק בג"ץ 3437/07 בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט גבוה לצדק בג"ץ 3437/07 בפני: כבוד השופטת א' פרוקצ'יה כבוד השופטת ע' ארבל כבוד השופט ס' ג'ובראן העותרים: 1. נליוג קרסיה 2. איבור ריצ'מן נ ג ד המשיבים: 1. שר הפנים 2. מנהל מרשם האוכלוסין עתירה למתן צו על תנאי בשם העותרים 1 ו-2: עו"ד דוד מנע ועו"ד חיה מנע בשם המשיבים: עו"ד יוכי גנסין, פרקליטות המדינה פסק-דין השופטת א' פרוקצ'יה: 1. עניינה של עתירה זו בבקשת העותרים כי תוענק לנתינה פיליפינית, היא העותרת, אזרחות ישראלית מכוח סעיף 7 לחוק האזרחות, התשי"ב – 1952 (להלן: חוק האזרחות). לחילופין מבקשים העותרים כי יוענק לעותרת מעמד של תושבת ארעית (אשרה מסוג א/5), וכי יוחל עליה ההליך המדורג לקבלת אזרחות ישראלית. זאת, לאור נישואיה של העותרת לעותר, בעל אזרחות ישראלית, אשר עד לנישואיהם העסיק את העותרת כמטפלת סיעודית שלו. המשיבים טוענים כי מדובר בנישואי נוחות אשר אינם מקנים לעותרת זכאות לקבלת אזרחות ישראלית. רקע עובדתי 2. העותר, אזרח ישראלי, יליד שנת 1927, העסיק את העותרת כעובדת סיעודית שלו החל משנת 1998. העותרת היא אזרחית הפיליפינים, ילידת שנת 1976 אשר נכנסה לישראל לראשונה בשנת 1998, עת החלה לעבוד אצל העותר. במקביל לכך, התדרדרו יחסיו של העותר עם אשתו הראשונה, ובמאי 1999 התגרשו העותר ואשתו הראשונה. בין העותר לעותרת התפתחה מערכת יחסים אינטימית עד שהחלו לחיות כזוג בשנת 2000. בשנת 2001 נשאו העותר והעותרת זה לזו בנישואים אזרחיים שנערכו באנגליה. 3. בתאריך 13.02.02 הגיש העותר בקשה לקבלת מעמד עבור העותרת מכוח סעיף 7 לחוק האזרחות. בעקבות הבקשה, ביום 18.02.03 נערך לעותרים שימוע בלשכת מינהל האוכלוסין. מטרת השימוע הייתה לבחון את כנות הקשר ביניהם, ובמסגרת השימוע נשאלו העותרים אודות חייהם המשותפים, אופיים וטיבם. בין בני הזוג מפרידות 50 שנות חיים, ולטענת המשיבים, משנשאל העותר מדוע בחרה העותרת להינשא לאדם בגילו השיב כי "היא מצאה תנאים טובים יותר מאשר בפיליפינים, והיא אוהבת להיות בארץ". עוד מציינים המשיבים, כי משנשאל העותר מהו אופי הנישואים ביניהם, השיב כי מדובר ב"נישואי נוחות. לא התחתנתי בשביל מין, אלא בשביל הנוחיות. גם בשבילה, כי היא באה מחווה מצפון הפיליפינים ששם החיים קשים. עכשיו קל לה יותר". המשיבים טוענים עוד כי מהשימוע עלה כי, הלכה למעשה, לא חוללו הנישואים בין העותרת לעותר שינוי ממשי בחייה של העותרת לעומת מצבה טרם הנישואין, שכן היא עודנה ממשיכה לטפל בעותר ולסעוד אותו כפי שעשתה לפני כן. עוד התברר בשימוע כי במקום לקבל משכורת, מקבלת העותרת מהעותר כסף להוצאות וכן כי היקף הטיפול בעותר, ימי החופשה שנוטלת העותרת, סדירות מפגשיה עם חבריה במהלך השבוע ובסוף השבוע – נותרו כולם כשהיו בטרם הנישואין. 5. לאור התרשמות המשיבים מהשימוע שנערך לעותרים, הוחלט כי אין מקום לאשר את הבקשה להחלת ההליך המדורג על העותרת לצורך הענקת אזרחות ישראלית לעותרת, ואין גם להמשיך ולהעניק לה רישיון מסוג א/5. במקום זאת הוחלט להאריך את רישיון הישיבה של העותרת מסוג ב/1 – אשרת תייר עם רישיון עבודה, כל עוד היא ממשיכה לסעוד את העותר בישראל. 6. בתגובה להחלטה הנזכרת, פתחה העותרת בהליכי גיור במסגרת התנועה ליהדות מתקדמת, ובמקביל לכך הגישה מספר בקשות ללשכת מינהל האוכלוסין לבחון מחדש את בקשתה לשדרוג מעמדה בישראל, אשר כולן נדחו. לאחר מספר פניות חוזרות של העותרים אל המשיבים, נערך ב-11.05.06 שימוע נוסף לעותרים בלשכה למינהל האוכלוסין בתל אביב. בשימוע זה ציינו העותרים כי בידם הוכחות בדבר עבודתה של העותרת מחוץ לביתם המשותף של בני הזוג, וכן בדבר לימודיה של העותרת במסגרות שונות, דבר אשר לטענתם מוכיח כי מדובר ביחסי זוגיות כנים ולא ביחסי עובד ומעביד בין העותרת לבין העותר. אולם, המשיבים טוענים כי לא הוצגה כל ראייה ממשית לעיסוקים אלה של העותרת מחוץ לביתם המשותף של העותרים, מעבר להצהרות בעלמא. לכן, גם לאחר שימוע חוזר זה הוחלט להאריך את רישיון הישיבה מסוג ב/1 שניתן לעותרת, ולהימנע משילובה בהליך המדורג לקבלת אזרחות. 7. באפריל 2007 הוגשה עתירה זו, בטרם נכנס לתוקף נוסחו המתוקן של סעיף 12(2) לתוספת הראשונה לחוק בתי משפט לעניינים מנהליים, התש"ס-2000, המסמיך את בתי המשפט המינהליים לדון בעתירות מינהליות שעניינן החלטות רשות מוסמכת אשר נתקבלו על פי סעיף 7 לחוק האזרחות. משכך, נדונה עתירה זו בבית משפט זה. בתום הדיון שהתקיים בעתירה, ולאור הערות שהושמעו על ידי בית המשפט, קיבלה על עצמה המדינה לערוך בדיקה מעמיקה נוספת בסוגיה, ולהעריך מחדש את שאלת מעמדה של העותרת לאור הנסיבות המיוחדות של המקרה. 8. בתאריך 22.01.09 נערך שימוע נוסף לעותרים בלשכת מינהל האוכלוסין. לדברי המשיבים, גם שימוע זה העלה מספר קשיים בשאלת כנות נישואיהם של העותרים, הן בעקבות דברים שנשמעו באותו שימוע, והן בהשוואה לדברים שנאמרו בשימועים קודמים שנערכו לעותרים. עם זאת, בהודעה לבית משפט זה מיום 28.01.09, הודיעונו המשיבים כי, על אף התרשמותם השלילית מתוכן השימוע שנערך לעותרים, הם נאותו, לפנים משורת הדין, להעניק לעותרת מעמד של תושבת ארעית באשרה מסוג א/5. המשיבים הדגישו כי הענקת מעמד זה אינה מהווה חלק מההליך המדורג לצורך הענקת אזרחות ישראלית לבן זוג של אזרח ישראלי, וכי אין במתן רישיון זה כדי להבטיח כי בעתיד בהכרח תוענק לעותרת אזרחות ישראלית. עם זאת, המשיבים הבהירו בהודעתם כי הכרעה סופית בשאלת הענקת אזרחות לעותרת תינתן בבוא העת, ובשים לב לכלל הנתונים הצריכים לעניין, ככל שיהיו רלבנטיים אותה עת, וככל שהמשיבים ישתכנעו כי אכן מדובר בקשר זוגי כן ואמיתי, ויוסר הצל הכבד המרחף על כנות הקשר הזוגי במקרה זה. 9. העותרים הגיבו להודעה זו בטענה כי הם מקבלים את הצעת המשיבים להעניק לעותרת מעמד של א/5, אולם הם מסתייגים מעמדת המשיבים בדבר אי הכללת העותרת בהליך המדורג לצורך הענקת אזרחות. העותרים חוזרים על עמדתם כי הפרוטוקולים של השימועים השונים שנערכו לעותרים אינם מדויקים, ולכן אין להתבסס עליהם לצורך קביעה בדבר כנות יחסיהם הזוגיים. הם דוחים את טענות המשיבים אחת לאחת, ומציגים את עמדתם המפורטת ביחס לטענות הספציפיות השונות שהעלו המשיבים בנוגע לשימוע האחרון שנערך להם. כמו כן, מציינים העותרים כי אילו היתה העותרת נכללת בהליך המדורג לצורך אזרחות כבר בעת הגשת בקשתה הראשונה בשנת 2002, כי אז היום היא היתה זכאית לקבל אזרחות ישראלית ודרך הטיפול של המשיבים גרמה לה נזק מבחינה זו. על כן מבקשים העותרים לשמור על זכותם לפנות כבר עתה למשיבים בבקשה להעניק לעותרת אזרחות, בהתחשב במספר השנים שחלפו מאז הגישו העותרים את בקשתם הראשונה בנושא זה. 10. כידוע, לשר הפנים נתון שיקול דעת רחב לבחון את כנות קשר הנישואין בין בני זוג לצורך הענקת אזרחות ישראלית לבן זוג זר הטוען לקשר נישואין כן עם בן זוג, אזרח ישראלי. מושכלות ראשונים הם כי אקט פורמלי של טקס נישואין עדיין אינו ערובה לקיום קשר נישואין אמיתי, ולעיתים גם מגורים משותפים אינם הוכחה ניצחת לכך. הענקת אזרחות ישראלית לבין זוג זר אזרח ישראלי מותנית בקשר נישואין אמיתי, ותנאי זה נבחן לגופו על פי תשתית עובדתית המעוגנת בנסיבות כל מקרה ומקרה (בג"צ 754/83 רנקין נ' שר הפנים, פ"ד לח(4) 113, עמ' 116-117 (1984); 3363/98 קנז'יאנסקי ואח' נ' מדינת ישראל, פ"ד נג(2) 479, 490 (1999); בג"צ 4156/01 דימיטריוב נ' משרד הפנים, פ"ד נו(6) 289, 293-294 (2002)). 11. נתתי דעתי לעיקרי העתירה ולעמדתה העדכנית של המדינה בעקבות הדיון בבית המשפט. נראה לי כי בנסיבות הענין, ההסדר המוצע על ידי המדינה כיום אינו חורג ממתחם הסבירות ואין עילה להתערבותנו בו. העותרים ציפו אמנם לסעד של הכרה בזכותה של העותרת לאזרחות ישראלית מכח נישואיה לבן זוג, אזרח ישראלי. עם זאת, נתעוררו אצל הרשות המוסמכת ספקות באשר לכנות קשר הנישואין הזה. לא ניתן להפריך בהינף יד את הספקות שעלו, מה גם שהמדינה ערכה בהמלצתנו בדיקה נוספת, והיא נכונה כיום להגמיש את עמדתה ולהעניק לעותרת סעד ביניים בדרך של הענקת אשרה א/5, בלא התחייבות לשידרוג אוטומטי של מעמדה בשלב זה, אך תוך הותרת פתח להעריך מחדש כעבור זמן את הנתונים הנוגעים לבני הזוג, במיוחד בשאלת כנות הקשר ביניהם ככל שזה יושפע מחלוף הזמן. עמדה זו של המשיבים אינה חורגת ממידת הסבירות, והיא אינה מצדיקה התערבות שיפוטית. בהצעת המשיבים טמון פתרון מיידי להמשך שהייתה של העותרת בישראל, בד בבד עם נקיטת גישה זהירה בטרם תתקבל החלטה בענין שילובה בהליך המדורג. החלטה בענין זה תתקבל בחלוף זמן סביר, שבמהלכו ניתן יהיה לחזור ולבחון את כנות הקשר בין הצדדים. נעיר, מעבר לנדרש, כי בבחינת כנות קשר הנישואין, נראה כי אין לשלול מראש מתכונות שונות ומגוונות של חיים זוגיים, אשר אינן תואמות בהכרח את המתכונת הקלסית, ואין השוני מעיד, כשלעצמו, על חוסר אמיתותו של הקשר הזוגי. 12. לאור האמור, העתירה נדחית בלא צו להוצאות. ניתן היום, ז' בניסן תשס"ט (1.4.09). ש ו פ ט ת ש ו פ ט ת ש ו פ ט _________________________ העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח. 07034370_R11.doc יט מרכז מידע, טל' 02-6593666 ; אתר אינטרנט, www.court.gov.il