ביטוח ישיר חברה לביטוח בע"מ נ. הפניקס הישראלי חברה לביטוח בע

פסק-דין בתיק רע"א 3436/09 בבית המשפט העליון רע"א 3436/09 בפני: כבוד המשנה לנשיאה א' ריבלין כבוד השופט א' גרוניס כבוד השופט ס' ג'ובראן המבקשים: 1. ביטוח ישיר חברה לביטוח בע"מ 2. רענן בר טוביה נ ג ד המשיבה: הפניקס הישראלי חברה לביטוח בע"מ בקשת רשות ערעור על פסק-דין של בית-המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו מיום 16.3.09 בע"א 1264/08 שניתן על-ידי כבוד השופטים י' שנלר, ד"ר ג' ורדי ור' לבהר שרון בשם המבקשים: עו"ד טל שליט בשם המשיבה: עו"ד אתי בן ניסים פסק-דין המשנה לנשיאה א' ריבלין: 1. ביום 23.5.2004 נהגה דניאל דוידי (להלן: דניאל) בדרך בין-עירונית ברכב מסוג פורד (להלן: הפורד). לאחר שהרכב ניזוק החנתה אותו בצד הדרך. דניאל התקשרה לאביה, ניסן דוידי (להלן: ניסן), וביקשה שיבוא למקום. ניסן הגיע למקום רכוב על אופנוע והחנה אותו בסמוך לפורד. ניסן התקשר לשירות גרר והשניים התיישבו בצד הדרך והמתינו להגעת רכב הגרר. בזמן ההמתנה נכנסו השניים לפורד, הוציאו ממנו חפצים יקרי ערך, ואז שבו והתיישבו בצד הדרך. כדקה לאחר שיצאו מן הרכב, וכארבעים דקות לאחר שהפורד עצר בצד הדרך, סטה ממסלולו רכב מסוג מיצובישי (להלן: המיצובישי), לאחר שרכב אחר עקף אותו בצורה מסוכנת, ופגע בפורד. כתוצאה מן הפגיעה נהדף הפורד, פגע בדניאל ובניסן ופגע גם באופנוע. דניאל וניסן הגישו תביעה בבית משפט השלום בתל-אביב לפי חוק פיצויים לנפגעי תאונות דרכים, התשל"ה-1975 (להלן: חוק הפיצויים). התביעה הוגשה נגד חברות הביטוח שביטחו בשעת התאונה את הפורד, את המיצובישי ואת האופנוע. בהמשך נמחקה בהסכמה התביעה נגד מבטחת האופנוע. 3. בית משפט השלום דחה את התביעה נגד המשיבה, מבטחת הפורד. בית המשפט קבע כי בשעת התאונה דניאל וניסן לא "השתמשו" בפורד כהגדרת המושג בחוק. בית המשפט קבע שמתקיימת בנסיבות המקרה החזקה המרבה בדבר "מאורע שנגרם עקב פגיעה ברכב שחנה במקום שאסור לחנות בו",זאת לאור ההלכה שנקבעה ברע"א 1953/03 הכשרת הישוב חברה לביטוח בע"מ נ' אדרי, פ"ד נח(1) 817 (2003) (להלן: עניין אדרי). עם זאת, בית משפט השלום סבר כי המשיבה אינה אחראית לתאונה וזאת לאור הפרשנות שנתן לפסק הדין ברע"א 1675/06 אררט חברה לביטוח בע"מ נ' מנורה חברה לביטוח בע"מ (לא פורסם, 31.10.2007) (להלן: עניין אררט). בית משפט השלום ציין כי מפסק הדין בעניין אררט עולה שיש להרהר אחר ההלכה שנקבעה בעניין אדרי לעניין תחולת החזקה המרבה כאשר הרכב חונה כדין בצד דרך בין עירונית. בית המשפט קבע עוד כי במקרה הנדון לא מדובר ב"תאונה מעורבת" ובהקשר זה הסתמך, בין השאר, על פסק הדין בע"א 1042/00 מגדל חברה לביטוח בע"מ נ' שושי, פ"ד נו(4) 481 (2002) (להלן: עניין שושי) שם נקבע כי כאשר אדם נפגע בעת שהוא מצוי ברכב החונה במקום מותר, לא מדובר ב"שימוש ברכב מנועי" ואין לראות ברכב החונה רכב המעורב בתאונה. בהתאם לכך, קבע בית משפט השלום כי המשיבה אינה אחראית לפצות את דניאל וניסן בגין התאונה. על פסק דינו של בית משפט השלום הוגש ערעור לבית המשפט המחוזי בתל-אביב. 3. בית המשפט המחוזי דחה את הערעור. בית המשפט המחוזי דחה את הטענה כי פסק הדין בעניין אררט ביטל את הלכת אדרי. בית המשפט פסק כי על פי ההלכה שנקבעה בעניין אררט יש לבחון תחילה אם מתקיימת החזקה המרבה, ובענייננו – כך נקבע – היא אמנם מתקיימת לפי הלכת אדרי; ולאחר מכן יש לבדוק אם מדובר ברכב מעורב לפי סעיף 3(ב) לחוק הפיצויים. הבדיקה אם מדובר ברכב מעורב, לשיטתו של בית המשפט המחוזי, תלויה בכך ש"נעשה ברכב (הפורד) 'שימוש' או 'ניצול' כמשמעותו בחוק הפיצויים". בית המשפט המחוזי אימץ את קביעתו של בית משפט השלום כי לא נעשה שימוש ברכב במקרה שלפנינו, שכן הרכב "שימש בעת התאונה כחפץ" והנפגעים לא עסקו בתיקונו אלא ישבו מחוץ לו והמתינו לגרר – והכול 40 דקות לאחר שהרכב נעצר. לפיכך, דחה בית המשפט המחוזי את הערעור. על פסק דינו של בית המשפט המחוזי הוגשה בקשת רשות הערעור שלפנינו. 4. המבקשים טוענים כי בית המשפט המחוזי יישם בצורה שגויה את ההלכות שנפסקו בעניין אדרי ובעניין אררט. לטענתם, כאשר החזקה המרבה חלה, אין צורך שבמקביל יתקיים גם "שימוש" ברכב כהגדרתו בחוק. המשיבים מצידם סומכים ידם על פסקי הדין של בית משפט השלום ושל בית המשפט המחוזי. החלטנו לדון בבקשה כאילו ניתנה רשות ערעור והוגש ערעור על פי הרשות שניתנה. 5. דין הערעור להתקבל. נסיבות התאונה בענייננו דומות לנסיבות התאונה בעניין אדרי, ולא היה מקום להגיע לתוצאה אחרת מזו שנפסקה שם לעניין אחריותה של המשיבה. לעומת זאת, פסק הדין בעניין אררט עסק בנסיבות שונות, ואין להקיש מן התוצאה שנקבעה שם לענייננו. המבחן לקביעת מעורבותו של רכב בתאונה שהסבה לתובע נזק גוף זהה הן בעניין אדרי הן בעניין אררט, ומורכב משני שלבים עיקריים (במקרים שבהם שאלת קיומה של חזקה ממעטת אינה עומדת על הפרק). ראשית, יש לבחון אם נעשה ברכב "שימוש" כהגדרתו בחוק או לחילופין אם האירוע נכנס לגדר אחת החזקות המרבות שבחוק. שנית, יש לבחון את קיומו של קשר סיבתי בין ה"שימוש" או התקיימות החזקה, לבין הנזק שאירע. בעניין אדרי נקבע כי חלה החזקה המרבה בדבר חנייה במקום אסור, וכי התקיים קשר סיבתי עובדתי ומשפטי בין התקיימות החזקה לבין הנזק שאירע. לעומת זאת, בעניין אררט, התנאי הראשון כלל לא התקיים באותו מקרה (וגם התנאי השני). לא נעשה ברכב החונה "שימוש" וגם החזקה המרבה לא התקיימה, משום שגם אם החנייה הייתה אסורה הרי שבהיעדר מגע בין הרכב הפוגע לבין הרכב החונה לא התקיים התנאי של "פגיעה ברכב" המהווה חלק מהגדרת החזקה המרבה. בענייננו, לא נעשה ברכב "שימוש" כהגדרתו בחוק אולם לפי הלכת אדרי, שעומדת בעינה, חלה בנסיבות העניין החזקה המרבה שכן הפורד חנה במקום אסור כהגדרתו בהלכת אדרי, בצד דרך בין עירונית, והמיצובישי פגע בו. כמו כן, התקיים בענייננו קשר סיבתי עובדתי ומשפטי בין החנייה האסורה לבין הנזק שאירע. הרכב שפגע בדניאל ובניסן היה הפורד והוא זה שגרם בצורה ישירה לנזק שנגרם להם. בכך שונה ענייננו מנסיבות המקרה בעניין אררט ומנסיבות המקרה בע"א 6527/96 הפניקס הישראלי חברה לביטוח בע"מ נ' ארד (לא פורסם, 7.10.2006), שבהם הפגיעה ברכב החונה התרחשה לאחר הפגיעה בנפגעים וללא קשר אליה. 6. מפסק הדין של בית המשפט המחוזי עולה כי לצורך חלוקת האחריות לפי סעיף 3(ב) לחוק, גם אם התקיימה החזקה המרבה יש להוסיף ולבחון אם נעשה "שימוש" ברכב כהגדרתו בחוק. לעמדה זו אין כל בסיס בלשון החוק, בתכליתו או בפסקי הדין בעניין אררט ובעניין שושי שעליהם ביסס בית המשפט המחוזי את עמדתו. זו לשון סעיפים 3(א) ו-3(ב) לחוק: 3. (א) בתאונת דרכים שבה היו מעורבים מספר כלי רכב, תחול על כל נוהג האחריות לנזקי הגוף של מי שנסע בכלי הרכב שלו. (ב) נפגע אדם מחוץ לכלי הרכב בתאונת דרכים שבה היו מעורבים מספר כלי רכב, יהיו הנוהגים חייבים כלפיו יחד ולחוד; בינם לבין עצמם ישאו בנטל החיוב בחלקים שווים. לענין חלוקת החבות בין הנוהגים לפי סעיף קטן זה, רואים כלי רכב כמעורב בתאונת דרכים אם בעת התאונה היה מגע בינו לבין כלי רכב אחר או בינו לבין הנפגע. כפי שנקבע בעניין אררט, מטרתה של הוראת סעיף 3(ב) לחוק הפיצויים היא ליצור "הסדר פנימי לחלוקת החבות" בין חברות הביטוח במקרה שהנפגע אינו נוסע הנכנס לגדר סעיף 3(א) לחוק, אך הוראה זו "בשום פנים אינה באה להוסיף חבות או להטיל אחריות על מי שאינו מעורב בתאונה" (פס' 5 לפסק הדין). לאמור, בחינת חלוקת האחריות בין כלי הרכב המעורבים לפי סעיף 3(ב) באה כשלב שני, לאחר קביעת מעורבותם בהתאם להגדרת "תאונת דרכים" בסעיף 1 לחוק. אין בכוחה של חלוקת אחריות זו לשנות את קיומה או היעדרה של מעורבות בתאונה לפי סעיף 1, למעט הקביעה המפורשת בסעיף לגבי הצורך במגע פיסי בין כלי הרכב או בינם לבין הנפגע. לפיכך, המעורבות נקבעת לפי קיומם של תנאי ההגדרה הבסיסית (כולל דרישת השימוש) או קיומה של חזקה מרבה, בנוגע לכל אחד מכלי הרכב, ובנוסף, לפי בחינת הקשר הסיבתי לנזק, תוך בחינת תנאי המגע הפיסי הנזכר בסעיף. אין בסעיף כל דרישה לקיומו של "שימוש" בנוסף לקיומה של חזקה מרבה. 7. כך עולה גם מפסק הדין בעניין שושי שאליו נדרשו הערכאות הקודמות. בעניין שושי דובר באדם שישב בתוך רכב שחנה כדין ונפגע בשל התנגשות פתאומית עם רכב חולף. האירוע התרחש לפני תיקון מספר 8 לחוק, ולפיכך נקבע כי הישיבה ברכב החונה הייתה בזמן התרחשות התאונה "שימוש" ברכב כמשמעו בחוק והוטלה אחריות על חברת הביטוח. בית המשפט העליון התייחס בסוף פסק הדין למצב המשפטי שהיה חל על האירוע לאחר תיקון מספר 8, וקבע בהקשר זה כך: בעקבות תיקון מס' 8 חניה במקום שמותר לחנות בו אינה באה, כשלעצמה, בגדר 'שימוש ברכב מנועי'. על-כן כאשר נפגע אדם בעת שהוא מצוי בתוך רכב החונה במקום מותר, הימצאותו שם, כשלעצמה, איננה שימוש ברכב מנועי, ועל-כן אין הוא זכאי, ברגיל, לתבוע פיצויים ממבטח הרכב. על-פי הדין היום, במקרה כגון זה שלפנינו, שבו אדם יושב בתוך רכב שאינו חונה במקום שאסור לחנות בו, ורכב אחר מגיע למקום ופוגע ברכבו וגורם לו לאדם נזק גוף, לא קמה תחולה להוראת סעיף 3 לחוק הפיצויים (על שני סעיפי המשנה שבה). זאת, כאמור, משום שברכב החונה לא נעשה 'שימוש', ולפיכך אין הוא מעורב בתאונה, אולם בכך לא נחרץ גורלה של התביעה. לנפגע עומדת האפשרות להגיש תביעה מכוח סעיף 2(א) לחוק הפיצויים כנגד הנוהג ברכב הפוגע וכנגד מבטחו. מתוך הלאו שבפסקה נשמע ההן – רכב החונה שלא כדין ונפגע מרכב אחר הוא רכב מעורב ובנסיבות אלה קמה תחולה להוראת סעיף 3 לחוק. אמנם בעניין שושי נקט בית המשפט בלשון "שימוש" ברכב, וכך גם בעניין אררט. אולם ברי כי הכוונה היא למעורבות כמשמעה בהגדרת תאונת דרכים בסעיף 1 לחוק, הכוללת גם את החזקות המרבות, ואין בדברים אלו משום דרישה כי בנוסף לחזקה המרבה יתקיים גם "שימוש ברכב" במשמעות של הגדרת המשנה. 8. במקום שבו מספר כלי רכב מעורבים בהתרחשות התאונה יש לבחון, לפי הוראת סעיף 3 לחוק, על מי מבין מבטחות כלי הרכב מוטלת האחריות לפצות את הניזוקים בתאונה. יש לבחון אם ישנם נפגעים שניתן לראות בהם נוסעים של אחד מכלי הרכב, ואז תחול הוראת סעיף 3(א) לחוק והמבטחת של אותו רכב תחויב בפיצויים. בגדר "נוסע" ייחשב כל מי שנמצא בתוך הרכב בזמן התאונה וכל מי שמוגדר כ"משתמש" ברכב לפי הגדרת תיבה זו בחוק, בזמן התאונה (לגבי ה"שימוש ברכב" בנסיבות דומות ראו: רע"א 10875/08 שרון נ' קארו (לא פורסם, 19.4.2009)). אשר לניזוקים שאינם נוסעים, שנפגעו מחוץ לרכב, עליהם תחול הוראת סעיף 3(ב) לחוק, וכל עוד התקיים מגע בין כלי הרכב או בין כלי הרכב לניזוק, ומתקיים גם קשר סיבתי בין המגע לתאונה, אזי יחויבו מבטחות כלי הרכב לפצות את הניזוקים ביחד ולחוד. 9. לסיכום, כאשר קיימים מספר כלי רכב הקשורים לתאונה, יש לקבוע את האחריות לפיצוי הניזוקים במספר שלבים. בשלב הראשון, יש לבחון אם כלי הרכב הקשורים לתאונה נחשבים ככלי רכב מעורבים לפי הגדרת "תאונת דרכים" בסעיף 1 לחוק – הגדרה הדורשת, בין השאר, "שימוש" ברכב או התקיימות של אחת מן החזקות המרבות, וקשר סיבתי בין ה"שימוש" או החזקה לתאונה. אם רק אחד מכלי הרכב הוא רכב מעורב, רק חברת הביטוח שביטחה אותו תהא אחראית לפצות את הניזוקים. כך, למשל, בעניין אררט, אף שמספר כלי רכב היו קשורים להתרחשות התאונה, רק אחד מהם ענה על ההגדרה שבסעיף 1 לחוק ולכן רק חברת הביטוח שביטחה רכב זה חבה בפיצוי. בשלב השני, אם ישנו יותר מכלי רכב אחד המעורב בתאונה, יש לפנות לסעיף 3 כדי לקבוע מי מבין כלי הרכב אחראי לפצות את הניזוק. לשם כך יש לקבוע אם חלק מן הניזוקים או כולם הם "נוסעים", ואותם תהא אחראית לפצות רק חברת הביטוח של הרכב שבו הם "נסעו". זה היה המקרה בעניין אדרי ובעניין שושי, שם למרות שמספר כלי רכב היו מעורבים בתאונה, רק המבטחת של הרכב החונה חויבה לפצות את הניזוקים, כיוון שהם ישבו בתוך הרכב החונה. כאשר מדובר בנפגעים שאינם נוסעים, והתקיים מגע פיסי בין כלי הרכב או בין כלי רכב לבין הניזוקים, חברות הביטוח של כלי הרכב חבות ביחד ולחוד לפי הוראת סעיף 3(ב) לחוק. 10. בענייננו, ישנם שני כלי רכב המעורבים בתאונה, המיצובישי שפגע בפורד, והפורד שפגע בדניאל ובניסן. דניאל וניסן לא היו נוסעים בזמן בתאונה, שכן הם שהו מחוץ לרכב ולא "השתמשו" בו. בנסיבות אלה, לפי הוראת סעיף 3(ב) לחוק יש לקבוע כי למבקשת 1 ולמשיבה קמה אחריות לפצות ביחד ולחוד את דניאל וניסן על נזקיהם מן התאונה. אשר על כן, הערעור מתקבל. פסק דינו של בית המשפט המחוזי מבוטל. המבקשת 1 והמשיבה אחראיות לפצות את דניאל וניסן ביחד ולחוד. ביחסים שבין חברות הביטוח יחולק סכום הפיצוי שווה בשווה. המשיבה תשא בשכר טרחת עורך הדין של המבקשים בסכום של 10,000 ש"ח. ניתן היום, כ' בסיוון התשס"ט (12.6.2009). המשנה-לנשיאה ש ו פ ט ש ו פ ט _________________________ העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח. 09034360_P02.doc גח מרכז מידע, טל' 02-6593666 ; אתר אינטרנט, www.court.gov.il