פלוני נ. מדינת ישראל

החלטה בתיק ע"פ 3429/14 בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים פליליים ע"פ 3429/14 לפני: כבוד הנשיאה מ' נאור כבוד השופט צ' זילברטל כבוד השופטת ד' ברק-ארז המערער: פלוני נ ג ד המשיבה: מדינת ישראל ערעור על גזר דינו של בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו מיום 28.4.2014 בתפ"ח 12117-02-13 שניתן על ידי כבוד השופטים נ' אחיטוב, מ' דיסקין ו-ר' בן-יוסף תאריך הישיבה: י"א באדר התשע"ה (2.3.2015) בשם המערער: עו"ד אייל בסרגליק; עו"ד אסנת צחי בשם המשיבה: עו"ד קרן רוט בשם שירות המבחן למבוגרים: גב' ברכה וייס פסק-דין השופטת ד' ברק-ארז: 1. מה צריך להיות עונשו של אדם שהורשע בסדרה של עבירות מין בקטין, בשים לב לנסיבותיו האישיות הקשות, ובכללן העובדה שהוא עצמו נפל קורבן לעבירת מין קשה בהיותו קטין? זו השאלה שעמדה במרכז הערעור שבפנינו. כתב האישום וההליכים עד כה 2. המערער הואשם בביצוען של עבירות מין בקטין. תחילה הוגש נגדו כתב אישום שכלל שני אישומים, אך זה הומר בכתב אישום מתוקן שהוגש במסגרת הסדר טיעון וכלל אישום אחד (תפ"ח 12117-02-13, השופטות נ' אחיטוב ו-מ' דיסקין והשופט ר' בן-יוסף). לפי כתב האישום המתוקן, המערער התיידד עם קטין כבן 12, וכאשר בילה עמו ביצע בו מעשי סדום במספר הזדמנויות באופן שהכניס את לשונו לתוך פי הטבעת של הקטין, גרם לקטין לבצע בו מעשי סדום בכך שהכניס את איבר מינו של הקטין לפיו, ואף ניסה לבצע בו מעשה סדום נוסף של החדרת איבר מינו אל פי הטבעת של הקטין. בשל מעשיו אלה יוחסו למערער עבירות של מעשה סדום בקטין שטרם מלאו לו ארבע עשרה שנים (ריבוי מקרים) לפי סעיף 347(ב) בנסיבות סעיף 345(א)(3) לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן: חוק העונשין); מעשה סדום בקטין שטרם מלאו לו ארבע עשרה שנים (ריבוי מקרים) לפי סעיפים 347(ב) ו-350 לחוק העונשין בנסיבות סעיף 345(א)(3) לחוק זה; וניסיון למעשה סדום בקטין שטרם מלאו לו ארבע עשרה שנים לפי סעיף 347(ב) בנסיבות סעיף 345(א)(3) לחוק העונשין ביחד עם סעיף 25 לחוק זה. 3. המערער הורשע בעבירות שיוחסו לו על-פי הסדר הטיעון. ההסדר כלל הסכמה על טווח ענישה אשר בגדרו הסכימה התביעה להגביל את עצמה לעונש של 4 שנות מאסר בפועל, בעוד ההגנה הייתה חופשית לטעון לעונש כראות עיניה. כן הוסכם על הצדדים לעתור במשותף למאסר על תנאי ולפיצוי לקורבן העבירה ששיעורו ייקבע על-ידי בית המשפט. 4. לצורך גזירת דינו של המערער הונחו לפני בית המשפט המחוזי שלושה תסקירים של שירות המבחן, דו"ח הערכת מסוכנות, חוות דעת פסיכיאטריות וחומרים נוספים. 5. בבואו לגזור את דינו של המערער בית המשפט המחוזי קבע את מתחם הענישה ההולם בגין כל עבירה שבה הורשע המערער בנפרד – בין שלוש וחצי לשש שנות מאסר בגין כל אחד ממעשי הסדום שביצע המערער בקטין; בין שלוש לחמש שנות מאסר בגין כל אחד ממעשי הסדום שגרם המערער לקטין לבצע בו; וכן שנה עד שלוש שנות מאסר בגין הניסיון לבצע מעשה סדום נוסף בקטין. בהמשך לכך, בית המשפט המחוזי נדרש, בין השאר, לנסיבותיו האישיות הקשות של המערער, אשר עוד בתקופת ילדותו בארץ מוצאו עבר אירוע קשה של תקיפה מינית. המערער עלה לישראל בגפו, נפצע במהלך שירותו הצבאי וכתוצאה מכך סבל מתסמונת פוסט טראומתית. מאוחר יותר הוא התמכר לסמים קשים ואף עסק בזנות על מנת לממן רכישתם של סמים. 6. בית המשפט המחוזי ציין כשיקולים לקולא את נסיבותיו האישיות של המערער ואת הודאתו, אם כי ציין כי אינה מעידה על נטילת אחריות מלאה ואמיתית. לצד זאת, בית המשפט המחוזי שקל גם את חומרת המעשים שבהם הורשע המערער, ובסופו של דבר החליט לכבד את הסדר הטיעון תוך הטלת עונש הקרוב לרף העליון של הטווח שנקבע בו. בהתאם לכך, בית המשפט המחוזי הטיל על המערער עונשים כדלקמן: 44 חודשי מאסר בפועל, בניכוי ימי מעצרו, 18 חודשי מאסר על תנאי כשהתנאי הוא שלא יעבור עבירת פשע לפי סימן ה' לפרק י' לחוק העונשין תוך 3 שנים מיום שחרורו ממאסר וכן 12 חודשי מאסר על תנאי כשהתנאי הוא שלא יעבור עבירת עוון לפי אותו סימן בחוק העונשין תוך 3 שנים מיום שחרורו ממאסר. כמו כן, בית המשפט המחוזי חייב את המערער ב-40,000 שקל כפיצוי לקטין. הערעור 7. הערעור שבפנינו מכוון כנגד חומרת עונשו של המערער. בא-כוחו של המערער סבור כי בית המשפט המחוזי טעה בכך שלא ייחס משקל נכבד יותר לנסיבותיו הקשות של המערער, שהן – כך נטען – ייחודיות בחומרתן. בא-כוחו של המערער הוסיף וטען כי נכון במקרה זה להתמקד בשיקומו של המערער, ועל כן להסתפק בתקופת המאסר שריצה עד כה. 8. מנגד, המדינה מבקשת לדחות את הערעור. לטענתה, ההתחשבות הרבה בנסיבותיו של המערער באה לכלל ביטוי כבר בטווח הענישה שהוסכם עליו במסגרת הסדר הטיעון. דיון והכרעה 9. לאחר ששקלנו את הדברים אנו סבורים שדין הערעור להידחות. 10. כידוע, לא בנקל תתערב ערכאת הערעור בעונש שגזרה הערכאה הדיונית, להוציא מקרים חריגים שבהם מתגלה טעות מהותית הבולטת על פניה בגזירת הדין או חריגה קיצונית ממתחם הענישה המקובל בעבירות שנעברו בנסיבות דומות (ראו למשל: ע"פ 3091/08 טרייגר נ' מדינת ישראל (29.1.2009); ע"פ 8279/11 מור נ' מדינת ישראל (1.7.2013); ע"פ 4277/12 בכוראשווילי נ' מדינת ישראל (28.7.2013)). 11. על כך יש להוסיף את החומרה היתרה הכרוכה בעבירות מין, ולא כל שכן עבירות מין בקטינים (ראו למשל: ע"פ 6092/10 פלוני נ' מדינת ישראל (18.7.2012); וכן ע"פ 5117/13 יעקב וימר נ' מדינת ישראל, פסקה 9 (11.11.2014), וההפניות המופיעות שם). 12. גם בנסיבות שבפנינו לא ניתן להפריז בחומרת העבירות המיוחסות למערער – במשך כחצי שנה הוא ביצע בקטין ששם בו את מבטחו, והיה אך בן 12, סדרה של עבירות מין חמורות, אשר הנזק הכרוך בהן מבחינתו של הקורבן הוא חסר שיעור. אמנם, נסיבותיו האישיות של המערער הן קשות. סיפור חייו מכביד על הלב. אולם, כפי שציינה בצדק באת-כוח המדינה, עובדות אלה הובאו במלואן כבר בגיבושו של הסדר הטיעון, וללא ההתחשבות בהן מלכתחילה היה ראוי להטיל על המערער עונש מחמיר יותר נוכח נסיבות המקרה. 13. אכן, כפי שטען בא-כוחו של המערער, סעיף 40ד(א) לחוק העונשין מורה כי ככלל, במקרה בו נמצא "כי הנאשם השתקם או כי יש סיכוי של ממש שישתקם" רשאי בית המשפט לחרוג כלפי מטה ממתחם העונש ההולם שקבע לאותה עבירה. עם זאת, סעיף 40ד(ב) לחוק העונשין מבהיר כי עיקרון זה נסוג במקרים שבהם "מעשה העבירה ומידת אשמו של הנאשם [הם] בעלי חומרה יתרה", בכפוף לחריגים. פרשנותו של סעיף זה ויישומו נדונו על-ידי השופט נ' הנדל בע"פ 5936/13 פלוני נ' מדינת ישראל (14.1.2015) (להלן: עניין פלוני), שכתב בעניין זה כי "ערכאת הערעור תיתן משקל לכך שבית המשפט הקל על הנאשם בשלב קביעת המתחם ויישומו במקרה הנידון, בגדר איזון בין המעשה לבין העושה", וכן הבהיר כי "ככל שהעבירה ונסיבותיה חמורות יותר – גובר הנטל על הטוען להקלה בשל שיקולי שיקום" (שם, בפסקה 5). 14. בנסיבות המקרה שבפנינו, אין עוררין על חומרתן של העבירות, אשר כנזכר לעיל בית משפט זה גינה זה מכבר בכל תוקף ובכל לשון. לכך יש לצרף מספר שיקולים נוספים: ריבוי המקרים; טיבה של הפגיעה; רמת המסוכנות המינית של המערער, אשר אותה העריך המרכז להערכת מסוכנות כבינונית; אי-הבהירות באשר לסיכויי שיקומו של המערער, כפי שעולה מחוות הדעת המקצועיות השונות שהוגשו בעניינו; וכן העובדה ששיקולי שיקומו של המערער הובאו כאמור בחשבון מלכתחילה, עת גובש הסדר הטיעון. דומה אם כן, כי בנסיבות המקרה שבפנינו הנטל המוטל על המערער בבקשו הקלה בעונשו בשל שיקולי שיקום גבוה ביותר, ואיננו סבורים כי נטל זה הורם. 15. לפני סיום, לא למותר לציין כי עונש המאסר בפועל שלו טענה התביעה משקף את העונש המזערי שנקבע לצד העבירות שבהן הורשע המערער (ראו: ע"פ 2147/13 פלוני נ' מדינת ישראל, פסקה 6 (28.9.2014); וכן בעניין פלוני, בפסקה 8), אשר ממנו ניתן לחרוג במקרים יוצאי דופן בלבד. לעומת זאת, המתחמים שנקבעו על-ידי בית המשפט המחוזי אמצו כרף התחתון שלהם עונש מאסר בפועל הנופל מעונש המינימום, והוא הדין בעונש המאסר בפועל שהושת בסופו של יום על המערער. אכן, העונש המזערי יכול לכלול גם מרכיב של מאסר על תנאי (ראו: ע"פ 6662/13 פלוני נ' מדינת ישראל, פסקה 11 (2.3.2015)), אך בשים לב לריבוי המעשים במקרה זה ברי שגם בכך הלך בית המשפט המחוזי כברת דרך משמעותית לעברו של המערער (ראו והשוו: שם; וכן בע"פ 337/13 פלוני נ' מדינת ישראל, פסקה 13 לפסק דינו של השופט נ' הנדל (9.9.2013)). 16. למעשה, אף שבין העבירות אשר בהן הורשע המערער ובוצעו כולן במתלונן אחד קיים קשר הדוק והן מהוות "אירוע" ענישתי אחד (ראו: ע"פ 4910/13 ג'אבר נ' מדינת ישראל, פסקאות 10-5 לפסק דיני) הרי שמדובר במספר רב של מעשים אשר העונש הקבוע לצד כל אחד ואחד מהם הוא 16 שנות מאסר. בכך יש כדי להשפיע על קביעת מתחם הענישה, אשר הרף העליון שבו יכול לעלות על העונש בגין מעשה אחד (שם, בפסקה 10). לכן, על אף ההבנה לנסיבות חייו של המערער, שהן כאמור אכן קשות מאוד, העונש המקסימלי אשר לו עתרה המדינה היה מלכתחילה מקל יתר על המידה, וממילא העונש שנגזר על המערער כלל וכלל לא חרג לחומרה מרף הענישה הרלוונטי וברי כי אין הצדקה להקל ממנו. 17. סוף דבר: הערעור נדחה. המערער ירצה את עונשו כמפורט בפסקה 6 לעיל. ניתן היום, ‏כ"ח באדר התשע"ה (‏19.3.2015). ה נ ש י א ה ש ו פ ט ש ו פ ט ת _________________________ העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח. 14034290_A05.doc עכ מרכז מידע, טל' 077-2703333 ; אתר אינטרנט, www.court.gov.il