אלון טובים נ. משרד המשפטים - פרקליטות המדינה

פסק-דין בתיק בג"ץ 3427/08 בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט גבוה לצדק בג"ץ 3427/08 בפני: כבוד השופט א' גרוניס כבוד השופטת מ' נאור כבוד השופטת א' חיות העותר: אלון טובים נ ג ד המשיבה: משרד המשפטים - פרקליטות המדינה עתירה למתן צו על תנאי בשם העותר: בעצמו בשם המשיבה: עו"ד מיכל מיכלין-פרידלנדר פסק-דין השופטת א' חיות: עניינה של העתירה שלפנינו בהחלטת המשנה לפרקליט המדינה לעניינים פליליים לדחות ערר שהגיש העותר על החלטת פרקליטות מחוז מרכז, לפיה אין תשתית ראייתית להעמדתם לדין פלילי של מר אפי פרי ומר מרדכי קקון (להלן: פרי ו-קקון או הנילונים) בעקבות תלונה שהגיש נגדם העותר. 1. בעתירה שלפנינו טוען העותר כי בין השנים 2002 ו-2003 העביר הוא לנילונים ולחברות שבבעלותם סכומי כסף גבוהים בסך כולל של כ-650,000 ש"ח, ובתמורה העבירו לו השניים שיקים דחויים שלטענתם ניתנו להם על-ידי לקוחותיהם, וכאשר הגיע מועד פירעונם החליפו אותם הנילונים בשיקים דחויים אחרים או זיכו אותו במזומן. כמו כן העבירו הנילונים לעותר שיקים דחויים של חברות שבבעלותם והכל בסכום מצטבר העולה על 800,000 ש"ח. העותר טוען כי בסופו של דבר הסתבר לו שהשיקים אשר נחזו להיות שיקים של לקוחות הנילונים הם שיקים חסרי כיסוי שמרביתם זויפו על-ידי הנילונים, כי השיקים של החברות שהיו בבעלות הנילונים אף הם חסרי כיסוי וכי הכספים שהעביר העותר לחברות שבבעלות הנילונים הועלמו על-ידם. על רקע זה פתח העותר בשנת 2003 בהליכי הוצאה לפועל נגד הנילונים, וביום 17.11.2004 הגיש נגדם תלונה במשטרה בה טען כי השניים הוציאו ממנו כספים במרמה. המשטרה פתחה בחקירה וביום 18.10.2006 הובאו ממצאי החקירה בפני הגורמים הרלוונטיים בפרקליטות מחוז מרכז, אשר החליטו לסגור את התיק בשל העדר תשתית ראייתית להעמדת הנילונים לדין. ביום 5.2.2007 הגיש העותר ערר על החלטה זו בהתאם לסעיף 64 לחוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב], התשמ"ב-1982, וביום 18.12.2007 דחה המשנה לפרקליט המדינה לעניינים פליליים את הערר. בהחלטה בערר צוין כי לא ניתן לשלול את טענת הנילונים לפיה במועד מסירת השיקים של לקוחותיהם לא ידעו הנילונים שמדובר בשיקים חסרי כיסוי, ומשכך קיים קושי בביסוס התשתית הראייתית הנדרשת לצורך העמדתם לדין. שיקול נוסף ביסוד ההחלטה נעוץ בכך שהעותר המשיך לקבל שיקים מהנילונים גם לאחר שנודע לו ששיקים רבים שנמסרו לו אינם ניתנים לפירעון. כמו כן נלקח בחשבון הזמן הרב שחלף ממועד האירועים ועד מועד הגשת התלונה על-ידי העותר (כשנה ושמונה חודשים) וכן הזמן הרב שחלף ממועד האירועים ועד מתן ההחלטה בערר (כארבע שנים ותשעה חודשים). 2. מכאן העתירה שבפנינו, בה טוען העותר כי הוא נפל קורבן לתרגיל עוקץ מתוחכם ושיטתי שביצעו הנילונים כלפיו לאחר שרכשו את אמונו וכי הנילונים, שלהם עבר פלילי עשיר וחובות כבדים בהוצאה לפועל כתוצאה מ"עוקצים" רבים שביצעו, פועלים באותו דפוס פעולה מזה שנים תוך שהם גורמים נזק לעשרות אנשים וחברות. העותר צירף לעתירתו כמות גדולה של מסמכים להוכחת טענותיו והוא סבור כי תלונתו כמו גם חומרת מעשיהם של הנילונים כלל לא הובנו על-ידי המשיבים, אשר התעלמו לטענתו מראיות וממסמכים שהוצגו ומן הסתירות שבין גרסאותיהם של הנילונים וכן בין גרסתם בחקירה ובין הגרסה שהציגו בפני העותר בפגישה שנערכה ביניהם קודם לתחילת החקירה. העותר טוען כי הנילונים ידעו שהשיקים המועברים לו הם שיקים חדלי פירעון, כי לא הוצגו כל תימוכין לטענה לפיה השיקים שנמסרו לו הם שיקים של לקוחותיהם וכי מכל מקום הנילונים אף לא טענו כן בחקירת המשטרה. העותר מציין בהקשר זה כי בחקירת המשטרה טען כל אחד מן הנילונים שחברו הוא המקור לשיקים המזויפים והם האשימו זה את זה בהעלמת כספים מחשבונות החברות ובמעילה. כמו כן מציין העותר כי עד נוסף סיפר בחקירתו שראה את פרי מזייף שיקים וסוחר בשיקים מהשוק האפור. העותר מוסיף וטוען כי במהלך החקירה ביקש הוא להציג את כל השיקים חסרי הכיסוי שהעבירו לו הנילונים אך החוקר בחר מתוכם ארבעה שיקים בלבד והוא מוסיף וטוען כי מכל מקום הנילונים העבירו לו גם שיקים חדלי פירעון של החברות שבבעלותם וכן שטר חוב ללא כיסוי בחתימתם האישית של השניים ולא רק שיקים שנחזו להיות שיקים של לקוחותיהם. עוד טוען העותר כי במעשיו אלה הפר פרי את תנאיו של עונש המאסר המותנה שהיה תלוי ועומד נגדו בגין הרשעתו בעבירות הונאה וכי קקון ביצע את העבירות בעת שהתנהלו נגדו הליכי פשיטת רגל וגם מטעמים אלה ראוי היה להעמידם לדין. לטענת העותר, משנודע לו בחודש מרץ 2003 כי השיקים שהועברו לו הם חסרי כיסוי חדל מלהעביר כספים לשניים ולבסוף הוא טוען כי לא חל שיהוי בהגשת התלונה וכי דווקא המשטרה והמשיבה השתהו בטיפולן בה, בציינו כי חלפו כשלוש שנים מהגשת התלונה ועד ההחלטה בערר. 3. המשיבה, מצידה, טוענת כי עניינו של העותר אינו בא בגדר המקרים הנדירים המצדיקים את התערבותו של בית משפט זה בשיקול דעתן של רשויות התביעה, אשר בחנו ביסודיות את ממצאי חקירת המשטרה ואת הערר והחליטו כי לא קיימת תשתית ראייתית מספקת להעמיד את הנילונים לדין. לטענת המשיבה, תלונת העותר הוגשה כתחליף לגביית כסף במסגרת הליכי ההוצאה לפועל. עוד טוענת המשיבה כי במהלך החקירה המשטרתית התבקש העותר למסור לחוקר מספר שיקים בסכומים גבוהים שקיבל מהנילונים אשר הופקדו וחוללו, אך הוא מסר ארבעה שיקים בלבד. בהקשר זה טוענת המשיבה כי אף שבמהלך שנת 2003 ניסה העותר להפקיד לחשבונו עשרות שיקים שקיבל מן הנילונים, הוא לא ציין זאת בהודעותיו במשטרה ומסר כי בסופו של דבר הופקדו וחוללו ארבעה שיקים בלבד, ולטענת המשיבה מדובר בהתנהלות העולה כדי חוסר ניקיון כפיים מצד העותר. המשיבה מוסיפה וטוענת כי אף שגרסת הנילונים בחקירה מעלה חשדות באשר לאמינותם ואף שלפרקים קיימות סתירות בין גרסאותיהם, לא ניתן לשלול את טענתם לפיה לא ידעו במועד מסירת השיקים שמדובר בשיקים ללא כיסוי. עוד טוענת המשיבה כי לכתב הערר צירף אמנם העותר עשרות שיקים אך רובם היו של צדדים שלישיים ורק חלק קטן מהם היו של חברה שהעותר טוען שהייתה בבעלות הנילונים. משכך לא הובאו במאזן השיקולים בעת בחינת הערר אותם שיקים ספורים שלא היו של צדדים שלישיים, ועיקר המשקל ניתן לשיקים של צדדים שלישיים שונים לגביהם קיים כאמור קושי ראייתי. המשיבה מוסיפה ומציינת כי לעתירתו מצרף העותר שיקים אחרים של חברות שלטענתו היו בבעלות הנילונים וניתנו לו על-ידם, בהדגישה כי מספרם של שיקים אלה אף הוא זניח (כ-15) לעומת עשרות השיקים של צדדים שלישיים אשר ניתנו לעותר, לטענתו, על ידי הנילונים והיא מוסיפה עוד כי רק בשישה מתוך חמישה-עשר שיקים אלה העותר הוא המוטב, ואילו תשעה שיקים נוספים משוכים על שם יעקב לוי, או שאינם נושאים שם כלשהו בשורת המוטב. המשיבה מדגישה כי למען הסר ספק, נערכה בפרקליטות המדינה לאחר הגשת העתירה בחינה נוספת של הערר ושל השיקים שצורפו לעתירה אך המשנה לפרקליט המדינה החליט כי גם בהינתן שיקים אלה אין לשנות מן המסקנה בדבר דחיית הערר. נוכח כל האמור לעיל סבורה המשיבה כי יש לדחות את העתירה ולחייב את העותר בהוצאות. 4. דין העתירה להידחות על הסף. הלכה היא כי בית המשפט הגבוה לצדק נוקט מידה רבה של ריסון בהעבירו תחת שבט הביקורת השיפוטית את שיקול דעתן של רשויות התביעה, והתערבותו בהחלטותיהן מצומצמת לאותם מקרים נדירים בהם לוקות החלטות אלה בחוסר סבירות קיצוני או בעיוות מהותי. יתר על כן, "כאשר ההחלטה שלא להעמיד לדין מבוססת על העדר ראיות, מידת הריסון היא 'כפולה ומכופלת'" (בג"ץ 9488/04 ליכט נ' היועמ"ש, פיסקה 3 (טרם פורסם, 13.6.2007); ראו גם: בג"ץ 2008/02 כהן נ' היועץ המשפטי לממשלה (לא פורסם, 7.7.2002); בג"ץ 11221/05 נאסר נ' היועץ המשפטי לממשלה, פיסקאות 8-7 (טרם פורסם, 19.4.2007); בג"ץ 4405/06 פונדק פליקן בע"מ ואח' נ' פרקליטות מחוז ב"ש והדרום, פיסקה 5 (טרם פורסם, 16.11.2006); בג"ץ 8749/06 עמותת 'אומץ' - אזרחים למען מינהל תקין וצדק חברתי ומשפטי נ' היועץ המשפטי לממשלה, פיסקה ו(1) (טרם פורסם, 27.12.2006)). במקרה שלפנינו נבחנה שאלת העמדתם של הנילונים לדין על-ידי פרקליטות המחוז ופרקליטות המדינה לאחר הגשת התלונה והערר ופעם נוספת בעקבות הגשת העתירה. לאחר בדיקה יסודית כאמור, הגיעו הגורמים המוסמכים לכלל מסקנה כי התשתית הראייתית הקיימת אינה מספקת לצורך העמדת הנילונים (שלא צורפו כלל כמשיבים בעתירה) לדין פלילי. העותר לא הצביע בפנינו על עילה כלשהי המצדיקה התערבות במסקנה זו, לפי אמות המידה המחמירות שאימץ בית המשפט בעניינים כגון דא ומשכך אין להתערב בה. אשר על כן, העתירה נדחית על הסף. אין צו להוצאות. ניתן היום, י"א בשבט, תשס"ט (5.2.2009). ש ו פ ט ש ו פ ט ת ש ו פ ט ת _________________________ העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח. 08034270_V04.doc מא מרכז מידע, טל' 02-6593666 ; אתר אינטרנט, www.court.gov.il