אליעזר גרוס נ. עירית נצרת עילית

פסק-דין בתיק בג"ץ 3427/06 בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט גבוה לצדק בג"ץ 3427/06 בפני: כבוד השופט א' גרוניס כבוד השופטת ע' ארבל כבוד השופט ס' ג'ובראן העותר: אליעזר גרוס נ ג ד המשיבים: 1. עירית נצרת-עילית 2. ועדת הפיטורים שבעיריית נצרת-עילית 3. כנסת ישראל 4. שר הפנים 5. היועץ המשפטי לממשלה עתירה למתן צו על-תנאי וצו ביניים בשם העותר: עו"ד תמיר מריזן פסק-דין השופט א' גרוניס: 1. עתירה לביטול סעיף 171א(2) לפקודת העיריות [נוסח חדש] (להלן - פקודת העיריות) או שינויו כך שיחול רק על רשויות מקומיות הפועלות לפי תכנית הבראה, כהגדרתה בסעיף 31ה לחוק יסודות התקציב, התשמ"ה-1985 (להלן - חוק יסודות התקציב). עד לשנת 2004 קבע סעיף 171א(2) לפקודת העיריות, כי פיטורים (שלא מחמת עבירת משמעת) של עובד עירייה שאינו עובד בכיר (כמשמעו בסעיף 167 לפקודת העיריות) ייעשו באישור מועצת העירייה או ועדה שמועצת העירייה מינתה לכך. בשנת 2004 נחקק חוק יסודות התקציב (תיקון מס' 31 והוראת שעה), התשס"ד-2004 (להלן - החוק המתקן). תכליתו של החוק המתקן הייתה מתן פתרון למשבר התקציבי בו היו מצויות רבות מהרשויות המקומיות במדינה (ראו, הצעת חוק יסודות התקציב (תיקון מס' 31 והוראת שעה) (ייעוד כספי הקצבות לרשות מקומית), התשס"ד-2004, ה"ח הממשלה 108 (7.6.04)). הסעיף המרכזי בחוק המתקן הינו סעיף 3 בו הוספו שני פרקים לחוק יסודות התקציב, שעניינם הוראות שעה בקשר לרשויות מקומיות שאושרה לגביהן תכנית הבראה והוראות שעה בקשר למועצות דתיות. כמו כן כלל החוק המתקן תיקונים עקיפים בדברי חקיקה אחרים ובהם מספר תיקונים בפקודת העיריות. בהתאם לתיקון שנערך בסעיף 171א(2) לפקודת העיריות (סעיף 7(5) לחוק המתקן) - שהוא התיקון החשוב לענייננו - פיטורים (שלא מחמת עבירת משמעת) של עובדים לא בכירים ייעשו על ידי ועדת פיטורים שחבריה הם גזבר העירייה, היועץ המשפטי של העירייה, ומנכ"ל העירייה. קרי, כיום מועצת העירייה אינה דנה בפיטורי עובדים לא בכירים. בשונה מההוראות שהוספו לחוק יסודות התקציב באמצעות החוק המתקן, תחולתו של סעיף 171א(2) לא הוגבלה לרשויות מקומיות הפועלות לפי תכנית הבראה. העותר סבור כי התיקון שנעשה בסעיף 171א(2) לפקודת העיריות מהווה פגיעה בלתי מידתית בזכויות היסוד של עובדי הרשויות המקומיות. לטענתו, בכל הנוגע לרשויות מקומיות שאינן פועלות לפי תכנית הבראה, התיקון אף נעשה בהעדר כל תכלית ראויה. 2. העותר משמש מאז שנת 1994 כדוברה של המשיבה 1, עיריית נצרת-עילית (להלן - העירייה). בשנים האחרונות התגלעה בינו לבין העירייה מחלוקת הנוגעת לפנסיה המגיעה לו. העותר אף הגיש תביעה כספית לבית הדין האזורי לעבודה (להלן - בית הדין האזורי) בעניין זה בחודש דצמבר 2005. בחודש ינואר 2006 הודיעה העירייה לעותר כי ראש העירייה מבקש לסיים את עבודתו בעירייה וכי ועדת הפיטורים של העירייה, כמשמעותה בסעיף 171א(2) לפקודת העיריות, צפויה להתכנס על מנת לדון בפיטורים. בעקבות זאת, הגיש העותר לבית הדין האזורי, במסגרת תביעתו הכספית, בקשה לסעד זמני האוסר על פיטוריו. בעת הדיון בבקשה לסעד זמני הסכימו העותר והעירייה כי המחלוקת שעל בית הדין האזורי להכריע בה הינה סמכותה של ועדת הפיטורים לדון בפיטורי העותר. העותר העלה מספר טעמים להעדר סמכותה של ועדת הפיטורים. המרכזי שבהם היה כי בחוזה האישי שלו עם העירייה נאמר כי פיטוריו ייעשו על דרך פיטורי עובד בכיר (אף שאין מחלוקת כי העותר איננו ומעולם לא היה עובד בכיר). בהתאם להוראת סעיף 171 לפקודת העיריות, פיטורי עובד בכיר נעשים על ידי מועצת העירייה ולא על ידי ועדת הפיטורים. בית הדין האזורי לעבודה קיבל את בקשת העותר באופן חלקי וקבע כי האמור בחוזה האישי שלו גובר על הוראות החוק ולפיכך ועדת הפיטורים אינה מוסמכת לדון בעניינו. עם זאת, בית הדין האזורי ציין כי אין כל מניעה מפני דיון בפיטורי העותר במועצת העירייה. 3. העירייה הגישה בקשת רשות ערעור על החלטה זו לבית הדין הארצי לעבודה (להלן - בית הדין הארצי). העירייה טענה כי לפי הוראותיה העדכניות של פקודת העיריות, אין מועצת העירייה מוסמכת כיום לדון בפיטוריו של העותר. היועץ המשפטי לממשלה אף הוא התייצב בערעור ותמך בעמדתה של העירייה. בשלב הערעור העלה העותר טעם נוסף להעדר סמכותה של ועדת הפיטורים לדון בעניינו. הוא טען, כי יש לפרש את הסמכות שניתנה לועדת הפיטורים בסעיף 171א(2) לפקודת העיריות כסמכות לדון בפיטורי צמצום הנעשים במסגרת תכנית הבראה בלבד, בעוד שאין חולק כי פיטוריו של העותר אינם פיטורי צמצום. בית הדין הארצי קיבל את הערעור וביטל את החלטת בית הדין האזורי. בית הדין הארצי קבע כי לאור עקרון חוקיות המינהל, הרי בהעדר הוראה המסמיכה את מועצת העירייה לדון בפיטורי עובד שאינו בכיר, אין מועצת העירייה מוסמכת לעשות כן. כן קבע בית הדין הארצי כי תחולתו של סעיף 171א(2) אינה מוגבלת להליכי פיטורים ברשויות מקומיות הפועלות לפי תכנית הבראה, וכי הסעיף חל על כל הרשויות המקומיות ועל כל הליך פיטורים של עובדים שאינם בכירים. לאחר שניתן פסק דין זה התכנסה ועדת הפיטורים של העירייה, דנה בעניינו של העותר והחליטה לפטרו. פיטורים אלה צפויים להיכנס לתוקף ביום 23.6.06. 4. עתה טוען העותר, כאמור, כי יש לבטל את סעיף 171א(2) לפקודת העיריות או לשנותו משום שסעיף זה פוגע בזכויות יסוד של עובדי הרשויות המקומיות. דין העתירה להידחות על הסף. העותר למעשה מבקש כי בית משפט זה, בשבתו כבית משפט גבוה לצדק, ייתן צו על תנאי וצו מוחלט ההופכים את פסק דינו של בית הדין הארצי וקובעים כי ועדת הפיטורים אינה מוסמכת לדון בעניינו. אומנם, טענותיו של העותר בדבר חוקתיותו של סעיף 171א(2) לא הועלו בעבר ומשכך גם לא נדונו בפני בתי הדין לעבודה, אך עניין זה עומד לרעתו של העותר ולא לטובתו. מן הראוי שבעל דין יפרוש את כל היריעה בפני בית המשפט בהליך אחד ולא לשיעורין, בהליכים ובערכאות שונות. במקרה זה אי העלאת הטענה החוקתית בפני בתי הדין לעבודה הינה בעייתית במיוחד. בפקודת העיריות מותווים שני הליכים לפיטורים שאינם פיטורים מחמת עבירת משמעת. האחד, הינו הליך פיטורים על ידי מועצת העירייה, הקבוע בסעיף 171 ונועד לעובדים בכירים. הליך הפיטורים האחר הינו ההליך הקבוע בסעיף 171א(2) - פיטורים באמצעות ועדת פיטורים. בעתירה זו מבקש העותר, כי ייקבע שועדת הפיטורים אינה מוסמכת לדון בפיטוריו. כאמור לעיל, פסק דינו של בית הדין הארצי קובע כי מועצת העירייה אינה מוסמכת לדון בפיטוריו של העותר. כלומר, אם תתקבל עתירה זו לא יהיה גוף כלשהו בעירייה המוסמך לפטר את העותר. זהו מצב דברים בלתי סביר שניתן היה למנעו אילו היה העותר מעלה את כל טענותיו ביחס לסעיף 171א(2) בפני בתי הדין לעבודה. משלא עשה כן, אין להיענות לעתירתו זו. למעלה מן הצורך יצוין, כי גם לגופם של דברים לא שוכנענו כי העתירה מגלה עילה. קשה לראות כיצד העניין שבעתירה הופך לסוגיה חוקתית. 5. העתירה נדחית על הסף, כאמור. ניתנה היום, ט"ז בסיון התשס"ו (12.6.2006). ש ו פ ט ש ו פ ט ת ש ו פ ט _________________________ העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח. 06034270_S01.doc מרכז מידע, טל' 02-6593666 ; אתר אינטרנט, www.court.gov.il