אילן טסלר נ. היועץ המשפטי לממשלה

פסק-דין בתיק בג"ץ 3424/18 בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט גבוה לצדק בג"ץ 3424/18 לפני: כבוד השופט נ' הנדל כבוד השופטת ד' ברק-ארז כבוד השופטת י' וילנר העותר: אילן טסלר נ ג ד המשיבים: 1. היועץ המשפטי לממשלה 2. שרת המשפטים עתירה למתן צו על תנאי בשם העותר: בעצמו בשם המשיבים: עו"ד סיגל אבנון פסק-דין השופטת י' וילנר: 1. העותר, המייצג את עצמו, הוא אזרח ישראלי שהורשע ביום 21.5.1999 על-ידי בית המשפט בגרמניה ברצח אשתו, ונידון למאסר עולם. כעבור מספר שנים, הגיש העותר בקשה לנשיאת עונשו בישראל, וביום 28.11.2007 הוא הועבר לישראל להמשך ריצוי מאסרו, שנקצב לשלושים שנה. נסיבותיה הקשות של העבירה בה הורשע העותר פורטו בהרחבה בהליכים קודמים בעניינו (על הליכים אלו ראו להלן), ולא ראיתי לחזור עליהן במסגרת הדיון בעתירה דנן. 2. עניינה של העתירה בבקשת העותר כי נורה על שחרורו ממאסר "בהתאם להבטחה השלטונית שניתנה לו מטעם רשויות מדינת ישראל", ולחלופין כי נורה על השבתו לידי רשויות גרמניה. 3. יוער בפתח הדברים כי טענותיו של העותר בדבר המשך ריצוי מאסרו בישראל, ובפרט בדבר שחרורו המוקדם על תנאי, נדונו בהרחבה ונדחו בפסק דין שניתן בבית משפט זה במסגרת ע"פ 5121/17 טסלר נ' מדינת ישראל (11.3.2018) (להלן: ע"פ 5121/17). בעיקרו של דבר, נקבע כי הדין הישראלי הוא זה שחל בהליכי השחרור המוקדם של העותר ממאסר (שם, פסקה 52) וכי העותר היה מודע לכך עת הסכים להעברתו לישראל (פסקה 59). 4. בעתירה דנן חוזר העותר על חלק נכבד מהטענות שטען במסגרת ע"פ 5121/17 אשר נדחו כולן במסגרת פסק הדין שם, ובעיקר על טענתו כי ניתנה לו הבטחה שלטונית לפיה השיקול היחיד בעת קבלת החלטה על ניכוי שליש ממאסרו יהיה "התנהגות טובה" במהלך המאסר. לטענת העותר, אין חולק על כך שהוא התנהג "למופת" לכל אורך תקופת מאסרו. לחלופין, טוען העותר כי הסכמתו להעברתו לישראל ניתנה שלא מדעת ולפיכך אין כל בסיס משפטי להחזקתו במאסר בישראל. עוד נטען בעתירה כי מועד שחרורו המוקדם של העותר הגיע זה מכבר, זאת לנוכח ניכוי מינהלי של 15 ימים לכל שנת מאסר המובטח ב"מדריך ההליכים של האמנה האירופית בדבר העברת נידונים" (Convention on the Transfer of Sentenced Persons (ETS 112) – A GUIDE TO PROCEDURES) (להלן: המדריך של האמנה). ניכוי כאמור, כך נטען, הציב את מועד שחרורו המוקדם של העותר ביום 12.5.2018. להשלמת התמונה יוער כי העותר ציין שנקבע דיון בעניינו בפני ועדת השחרורים ליום 17.8.2018. 5. בתגובה מקדמית מטעם המשיבים נטען כי דין העתירה להידחות על הסף, בשל קיומו של מעשה בית דין בעניינו של העותר בסוגיה מושא העתירה. כן נטען כי יש לדחות את העתירה אף מאחר שהעותר כלל לא צירף לעתירתו את פסק הדין שניתן בע"פ 5121/17 ולא התייחס אליו כלל. לבסוף, טענו המשיבים כי בשלב זה העתירה היא תיאורטית, שכן עניינו של העותר טרם עלה לדיון בוועדת השחרורים, וכי מועד שני שליש מיום מאסרו, בחישוב מינהלי, יחול רק בחודש אוקטובר 2018. משכך, נטען כי רק לאחר הדיון שייערך בוועדת השחרורים, וככל שיהיה בכך צורך, יוכל העותר להשיג על החלטת הוועדה בעניינו. 6. בהחלטה מיום 4.7.2018 הוריתי למשיבים להשלים תגובתם, ולהתייחס לטענת העותר בדבר הניכוי המינהלי של 15 ימים לכל שנת מאסר, כאמור במדריך של האמנה. בהתאם לכך, הוגשה תגובה משלימה מטעם המשיבים בה נטען כי יש לבצע את חישוב ימי הניכוי המינהלי מיתרת עונשו של העותר בהתאם להוראות הדין הישראלי, כמפורט בתוספת הראשונה לפקודת בתי הסוהר [נוסח חדש], התשל"ב-1971. היינו, מועד שחרורו המינהלי של העותר, בניכוי שליש מתקופת מאסרו (בכפוף להחלטת ועדת השחרורים) בצירוף ניכוי מינהלי על-פי הדין הישראלי, יחול רק ביום 26.10.2018. בהקשר זה צוין כי המועד המשוער להתכנסות ועדת השחרורים בעניינו של העותר צפוי להתקיים בסמוך למועד זה. עוד נטען כי עיקר העתירה הוא בבקשת העותר כי ייקבע שניתנה לו הבטחה מינהלית לכך שהשיקול היחיד שיעמוד לנגד עיני הרשויות בבחינת בקשתו לקיצור עונשו יהא "התנהגותו הטובה", ולעניין זה קיים, כאמור, מעשה בית דין, וכי אך בשולי עתירתו, ומבלי שנתבקש כל סעד אופרטיבי בעניין זה, נטענה טענת הניכוי המינהלי. דיון והכרעה 7. לאחר העיון ושקילת טענות הצדדים הגעתי למסקנה כי דין העתירה להידחות על הסף. כפי שנטען בתגובת המשיבים, החלק הארי של העתירה מוקדש לטענות שנדונו ונדחו בפסק דינו של בית משפט זה בע"פ 5121/17, אשר ניתן לפני חודשים אחדים בלבד. כך, בפסקה 69 לפסק הדין נקבע באופן מפורש כי יש לדחות את טענת העותר לפיה "יש להחריגו מהוראותיו של חוק שחרור על תנאי ומאמות המידה המפורטות בו לשם זכאות לשחרור מוקדם ... ותחת זאת להסתפק בהצבת תנאי אחד בודד – התנהגות טובה". בית משפט זה הוסיף והדגיש כי "טענה זו יש לדחות מכל וכל, משאין בציטוטים האמורים ... משום 'הבטחה מנהלית' שיש בה כדי לכבול את רשויות אכיפת החוק ... ברי לכל כי אין באמירות שצוטטו לעיל כדי לשקף כוונה להיטיב עם [העותר] לפנים משורת הדין". 8. ככלל, נפסק כי בית משפט זה, ביושבו כבית משפט גבוה לצדק, אינו יושב כערכאת ערעור על החלטותיהן של ערכאות שיפוטיות אחרות, אלא במקרים חריגים, בהם מתגלה שרירות קיצונית או חריגה ממשית מסמכות. בפרט, נקבע כי הדברים נכונים אף בהתייחס להחלטותיו של בית משפט זה כבית משפט לערעורים (ראו: בג"ץ 5952/08 פלונית נ' בית המשפט העליון בירושלים, פסקה 14 (3.7.2008); בג"ץ 2599/18 פינצי נ' ח"כ איילת שקד שרת המשפטים, פסקה 6 (31.7.2018)). המקרה שלפנינו אינו בא בגדר המקרים המצדיקים חריגה מהכלל האמור, והעותר אף לא הצביע על כל עילה המצדיקה זאת. נוכח האמור, ומטעמים של סופיות הדיון, אין לחזור ולדון בטענותיו של המערער שכבר נדונו ונדחו. 9. בנוסף לכך, לא ראיתי להידרש אף לטענת העותר, המפורטת בשולי עתירתו, בדבר ימי הניכוי המינהלי להם הוא זכאי לפי המדריך של האמנה. העותר לא ביקש כל סעד אופרטיבי בייחס לטענה זו, ונדמה שהטענה נטענה אך כדי להבהיר שמועד שחרורו המוקדם של העותר כבר הגיע (לפי החישוב שערך העותר), וכי משכך אין לדחות את העתירה בשל היותה מוקדמת או תיאורטית. בשל האמור, ובהיעדר סעד מבוקש בנדון, לא מצאתי להידרש לטענה זו לגופה. 10. מכל מקום, כפי שציין העותר בעצמו, צפוי להתקיים דיון בעניינו בוועדת השחרורים בתוך כשבועיים. לאחר מתן ההחלטה על-ידי ועדת השחרורים, וככל שהעותר יהיה מעוניין בכך, הוא יוכל להשיג עליה בהתאם להוראות הדין. סוף דבר: העתירה נדחית. ניתן היום, ‏כ"ו באב התשע"ח (‏7.8.2018). ש ו פ ט ש ו פ ט ת ש ו פ ט ת _________________________ 18034240_R06.doc אש מרכז מידע, טל' 077-2703333 ; אתר אינטרנט, supreme.court.gov.il