Krone AG נ. ענבר פלסטיק משוריין

פסק-דין בתיק ע"א 3422/03 בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים אזרחיים ע"א 3422/03 וערעור שכנגד בפני: כבוד השופט מ' חשין כבוד השופט י' טירקל כבוד השופט א' רובינשטיין המערערת והמשיבה שכנגד: Krone AG נ ג ד המשיבה והמערערת שכנגד: ענבר פלסטיק משוריין ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בתל אביב יפו בת"א 1035/93 שניתן ביום 27.2.03 על ידי כבוד השופטת א' חיות בשם המערערת והמשיבה שכנגד: עו"ד ליעד וטשטיין בשם המשיבה והמערערת שכנגד: עו"ד יוסף מ' קפלן ועו"ד דניאל פריימן פסק-דין השופט א' רובינשטיין: א. הרקע 1. ערעור וערעור שכנגד על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בתל אביב (כבוד השופטת א' חיות) בסכסוך המתמשך בבתי המשפט על פני שלוש עשרה שנה, וראשיתו עוד שנים לפני כן, בין המערערת (קרונה), חברה גרמנית העוסקת בין השאר במוצרי טלקומוניקציה, ובין המשיבה והמערערת שכנגד, חברה ישראלית (ענבר). סכסוך זה הגיע גם לבית משפט זה באחד משלביו (רע"א 2015/95, 3608/95 קרונה נ' ענבר, פ"ד נא(3) 548). 2. שתי התביעות שאוחדו ושנפסק לגביהן בפסק הדין קמא, עניינן תיבות לחיבורי סעף (להלן יכונו: תיבות הסתעפות או תיבות סעף) שקרונה טענה כי ענבר הפרה פטנט וכן זכויות יוצרים שלה בהן. התיבות סופקו לבזק, החברה הישראלית לתקשורת בע"מ (בזק), על פי הזמנתה. 3. התביעה הראשונה, בה זכתה קרונה בבית המשפט קמא, עסקה בתיבות שסופקו ב-1991 ונתקבלה בה טענה של הפרת פטנט. התביעה השניה, שבה נדחתה טענת קרונה, עסקה בתיבות שסופקו ב-1993-1992, ובה נטענה הפרת זכויות יוצרים (נוכח שינויים שהוכנסו, לא נטענה הפרת פטנט). 4. העובדות תוארו על ידי בית המשפט קמא, וזה עיקרן: (א) בראשונה - כנראה ב-1986 - פנתה קרונה לענבר וביקשה הצעת מחיר ליצור תיבת הסתעפות המכילה עד 100 כבלים, ולשם כך העבירה אליה שרטוטים ("שרטוטי קרונה"). ב-1988 פרסמה בזק מכרז לתיבות הסתעפות שכונו "דגם קרונה" ולימים קיבלה ענבר את ההזמנה מכוחו וסיפקה אותה ("תיבת ענבר הראשונה") במהלך 1991. ביני לביני, אושר לקרונה פטנט ישראלי על רכיבי התיבה מתוצרתה (פטנט מ-18.12.90). בתביעת קרונה שהוגשה ב-1991, היתה הטענה כי ענבר מייצרת את התיבה ("תיבת ענבר הראשונה") הנזכרת הן בהפרת הפטנט, הן בהפרת זכות יוצרים בשרטוטי קרונה שנמסרו לענבר בתנאי חשאיות. (ב) עם הגשת התביעה נתבקש על ידי קרונה צו מניעה זמני נגד ענבר, ואף ניתן בהסכמה, תוך הצהרת ענבר כי אינה מייצרת ואין בכוונתה לייצר בעתיד את תיבת ענבר הראשונה מעבר להזמנת מכרז 1988. יצויין, כי ענבר הגישה בקשה לביטול הפטנט עוד בטרם התביעה מ-1991 וסוף דבר, לאחר דיונים בשלוש ערכאות, נדחתה בקשתה (רע"א 3608/95 הנזכרת) והפטנט נשאר איפוא על כנו. (ג) ב-1992 פירסמה בזק מכרז נוסף להספקת תיבות הסתעפות ובו זכתה ענבר. ב-1993 הגישה קרונה תביעה, שבה נטען כי ענבר הפרה את צו המניעה המוסכם על ידי ייצור תיבות (תיבת ענבר השניה) שהן העתקת שרטוטי קרונה. תביעה זו לא כללה טענה בדבר הפרת פטנט, כאמור. (ד) ענבר טענה בהגנתה, כי שרטוטי קרונה שקיבלה ב-1986 אינם שרטוטי ייצור, כי שתי ההזמנות יוצרו לפי הזמנה של בזק, וכי יש הבדלים משמעותיים בין השרטוטים שלפיהם יוצרו תיבותיה שלה (תיבות ענבר) לבין שרטוטי קרונה. (ה) בקשת קרונה לצו מניעה זמני בתביעה זו נדונה בבית המשפט המחוזי ובבית משפט זה (רע"א 2015/95 הנזכרת), ונדחתה. ב. פסק הדין קמא 1. בית המשפט קמא דן תחילה בנושא הפרת הפטנט, ולאחר שניתח את מהותו של פטנט, מצא כי תיבת ענבר הראשונה מכילה את הרכיבים המוגנים בפטנט הישראלי, ועניינם במיוחד מכסה המחובר לגוף התיבה באופן בלתי נתיק, וכן אפשרות לנעילת המכסה ועל ידי כך לאטימת התיבה. לפיכך מצא בית המשפט, כי היתה "הפרה ישירה, מילולית, של הפטנט הישראלי שבבעלות קרונה, בלא שנעשה כלל ניסיון כלשהו לטשטשה או להסוותה". בית המשפט מצא תמיכה במסקנתו גם בכך שמכרז בזק מ-1988 דיבר על "דגם קרונה" וכן שבתיבת ענבר השניה הוכנסו שינויים שעיקרו את נושא הפטנט. בית המשפט לא מצא ביסוס מספיק לטענה בדבר השתתפותה של קרונה במכרז מ-1988. ניתן איפוא צו מניעה קבוע וסעד של מתן חשבונות לשם פיצוי. 2. (א) לעומת זאת, דחה בית המשפט קמא את התביעה השניה, שעניינה הפרת זכויות יוצרים של קרונה על ידי ענבר בהעתקת שרטוטי קרונה. בית המשפט ציין, כי חל שינוי בגירסת קרונה: לפי התביעה מלכתחילה יוצרה התיבה השניה על פי שרטוטים שהועתקו משרטוטי קרונה, ואילו בתצהיר עדותו של מר הנלט, איש קרונה, במשפט גופו נאמר שהתיבה השניה יוצרה על פי תבניתה של התיבה הראשונה שיוצרה על פי שרטוטים מועתקים של קרונה, למעט הסרת מרכיבי הפטנט. זאת, לאחר שמהנדס מטעם ענבר העיד שלצורך התיבה השניה לא נעשו שרטוטי ייצור. בית המשפט נדרש גם לשאלה אם אין המדובר במדגם שלפיכך נשללת הגנת זכות יוצרים, אך דחה טענה זו. בית המשפט ציין עוד, כי בהליכי הביניים בבית המשפט המחוזי ובבית המשפט העליון נתנו שתי הערכאות את דעתן לכך שחסרה בפניהן התייחסות ל"חוליית בזק", כלומר לתפקידה של בזק בין תיבה 1 לתיבה 2, ולכן היה מקום לצפות כי תהא התייחסות לכך בהליך העיקרי, מה שלא אירע. (ב) אכן, בית המשפט קבע כי שרטוטים יכולים לגבש עילה של זכות יוצרים שעה שיש העתקה ישירה או עקיפה, ונקבע כי גירסת קרונה היא טענת העתקה עקיפה. אך כפי שקבע בית המשפט, היה צורך להראות שחלקים מהותיים וממשיים של התבנית שעל פיה יוצרה תיבת ענבר השניה מקורם בהעתקת שרטוטי קרונה. לעניין זה סבר בית המשפט קמא, כי הרכיבים שהושמטו מתיבת ענבר השניה יצרו שוני מהותי בינה לראשונה, שהיא - כנטען - היתה זו שבוססה על שרטוטי קרונה. העדר השוואה ממשית לשרטוטי בזק על ידי קרונה מזה, והשמטת הפטנט מן התיבה השניה מזה, שוללים לדעת בית המשפט קמא את טענת ההפרה, בהעדר קשר בין שרטוטי קרונה לתיבת ענבר השניה. בית המשפט קיבל את טענת ענבר, כי נעשה "Reverse Engineering" (תכנון במהופך), קרי חיתוך ופירוק כל מרכיב לגורמיו. לפיכך נדחתה התביעה בעניין זה. ג. הערעור והערעור שכנגד 1. ערעור קרונה נסב כמובן על דחיית הטענה בדבר הפרת זכות יוצרים, והערעור שכנגד של ענבר נסב על קבלת הטענה בדבר הפרת הפטנט. 2. ערעור קרונה (א) לטענת קרונה, גישת בית המשפט קמא לפיה השמטת "רכיבי הפטנט" מן התיבה השניה משמיטה את העיקר גם בנושא זכויות היוצרים - היא שגויה. לשיטתה, היה על ענבר להוכיח שלא העתיקה את שרטוטי קרונה, והיא לא עשתה כן. היא שינתה את גירסתה - גירסתה בבית המשפט בראשונה היתה כי היא פעלה על פי שרטוטי בזק; ואולם יש זהות בין שרטוטי ענבר לאלה של קרונה, ושוני בין אלה של ענבר לסקיצות (כמתואר) של בזק. הגירסה החדשה היא, כי ענבר פעלה במכרז השני לפי שרטוטי ייצור שקיבלה מבזק לאחר המכרז, אך כך לא היה בפועל. אף המומחה מטעם ענבר לא יכול היה לשלול את הסבירות להעתקה. בכל מקרה, השינוי היחיד שהוכנס בתיבה תוך עקיפת פטנט קרונה הוא הסרת מנגנון הנעילה; ענבר לא הכינה שרטוטים חדשים, אלא ייצרה את התיבה השניה במתכונת הראשונה. ענבר עושה עושר שלא במשפט על חשבון קרונה על ידי חיקוי והעתקה, ואף מעוולת בגניבת עין ומבזה את בית המשפט. (ב) האמור בפסק הדין קמא, לשיטת קרונה, כי השמטת מנגנון הנעילה המוגן בפטנט מהתיבה השניה לשם ניתוק הקשר בין שתי התיבות - אין בו כדי לייתר הפרה בשאר הנושאים. אם הועתקו רכיבים רבים, ואחד מהם הושמט כדי שלא להפר פטנט, אין משמעות הדברים כי סרה ההפרה כולה. על פי מראית העין אי אפשר להבחין כלל בין התיבות, שהן לשיטת קרונה זהות כמעט לחלוטין (ובהמשך תאמר - זהות לחלוטין). ואף יתרת זהות של 65%, לשיטת ענבר, לאחר ש-35% שונו - עודנה מותירה חלק מהותי זהה המהווה הפרת זכויות יוצרים, וזו שונה מן ההגנה מכוח פטנט. מאחר שהתיבה הראשונה, כנטען, הועתקה משרטוטי קרונה והשניה היא העתק של הראשונה, הריהי "עותק מפר" של השרטוטים והופרו זכויות היוצרים. תיבות ענבר, כנטען, דומות מאוד לשרטוטי קרונה, ואף הטולרנסים - אמות המידה לסטיה המותרת מן השרטוט - זהים בין ענבר לקרונה. לטענת קרונה, אין שרטוטי התיבה מתוצרת ענבר תואמים לסקיצות בזק מן המכרז הראשון מ-1988 אלא למידות שרטוטי קרונה. ענבר גם שינתה את גירסתה, וכיום מדברים על שרטוטי ייצור מפורטים לאחר המכרז, תוך "Reverse Engineering" וחיתוך של תיבות קרונה. ואילו היתה ענבר - לשיטת קרונה - "מורידה" מידות כטענתה על ידי תכנון במהופך, היו התוצאות שונות מאלה שבשרטוטי קרונה ולא זהות. גם מומחה ענבר לא אישר את גירסת "חיתוך המידות". הנטל על ענבר לשכנע, והיא לא עמדה בו. סוף דבר, ענבר העתיקה שרטוטים שנמסרו לה בסודיות על ידי קרונה, מהם ייצרה את התיבה הראשונה, התיבה השניה זהה לה כמעט לחלוטין והופרו זכויות היוצרים. (ג) לטענת קרונה, התשתית העובדתית שהציגה ענבר בהליכי הביניים היתה חלקית וכוזבת. 3. תשובת ענבר לערעור, והערעור שכנגד מטעמה (א) לטענת ענבר, חזרה קרונה במשפט על טענותיה בהליכי הביניים, הגם שנדחו בשעתו, וגייסה לתמיכה בגירסתה אך עד אחד, שלא היה כלל עובד קרונה בתקופה הרלבנטית. בערעור שכנגד טוענת ענבר ששרטוטי התיבה השניה נעשו על פי מסמכי בזק במכרז, קרונה לא נקטה כל הליך נגד בזק והשלימה עם העתקת התיבה, לכן לא היה מקום לבוא עמה חשבון בדבר הפרת פטנט. (ב) לטענת ענבר, השתתפה קרונה במכרז 1988 וידעה שבזק מזמינה הצעות לייצור תיבת קרונה A-30 אך לא עשתה דבר, ורק ב-1991 החלה לטעון נגד בזק והגישה את התביעה להפרת פטנט. שרטוטי קרונה מ-1986 לא תיארו את התיבה הראשונה אלא את דגם A-100. במכרז 1992 השתתפו הן ענבר הן קרונה, והגם שקרונה טוענת להעדר הבדל בין התיבה הראשונה לשניה, התעלמה קרונה מכך עד דצמבר 1992 ולא העלתה טענה במכרז בו הגישה הצעה. ענבר יצרה את התיבה השניה על פי שרטוטי בזק, ובזק לא צורפה כצד להליכים. השופט שטרוזמן בדחותו את צו המניעה הזמני ציין את הימנעות קרונה מהשוואה ישירה בין שרטוטי בזק במכרז השני לאלה שלה, וכן כי ניצול תבניתה של התיבה הראשונה ליצור תבנית לשניה אינו מלמד על זהות; בית המשפט העליון קבע, בין השאר, כי "לא עלה בידי קרונה לסתור לכאורה את טענת ענבר שתיבה מספר 2 יוצרה על פי שרטוטי בזק", וכן היה צורך - מה שלא נעשה - לחפש לפי פסק הדין את הקשר בין שרטוטי בזק, שכנטען היו בסיס לתיבה 2, ובין תיבה מס' 1 שלגביה טוענת קרונה להעתקה. גם בהליך הדיון בתביעה העיקרית לא נעשתה השוואה בין שרטוטי בזק במכרז השני לקרונה מזה ולתיבה השניה מזה. קרונה לא הוכיחה ששינויים בתיבה השניה אינם מהותיים אלא "קלי ערך". הוכח, כי התיבה הראשונה לא הועתקה משרטוטי קרונה נוכח הבדלים רבים; שרטוטי A-100 אינם מתאימים ליצור תיבה של A-30; אין הם שרטוטי ייצור; ענבר יצרה את התיבה הראשונה בהתבסס על מספר מקורות אינפורמציה, לרבות סקיצות בזק, מידות ש"הורדו" מתיבת קרונה ועוד. אי סדר איפיין את תהליך הפיתוח בבזק במכרז הראשון, והשינויים שהוכנסו מן הסקיצות היו לפי הנחיות בזק. שרטוטי התיבה השניה הוכנו על ידי בזק, ושרטוטי בזק לא הועתקו מקרונה; התיבה השניה נבדלת מן הראשונה. נטענות טענות גם באשר לעשית מעשה גניבת עין ומוניטין. (ג) באשר לערעור שכנגד - נטען, כי במכרז ב-1988 השתתפה קרונה וכך השלימה עם העתקת התיבה על ידי כל יצרן; העד מטעם קרונה לא היה ער לעובדות; עדותו כולה שאובה מסיכומי קרונה בהליכי הביניים, ולא הוזמן לעדות מי שידע אם קרונה השתתפה במכרז ב-1988. גם לא הוכחה הפרת פטנט. 4. התשובות לערעור ולערעור שכנגד (א) בתשובה טוענת קרונה, כי תיבת הסעף שלה היא מוצר מהפכני, ששרטוטיו נמסרו ב-1986 לענבר לשם הצעת מחיר ובתנאי סודיות ונאמנות, אך ענבר החלה לשווק בעבור עצמה תיבות סעף המועתקות מאלה של קרונה - ובכך הפרה את זכויות המוצרים של קרונה. ענבר - בהמשך - שיווקה אותה תיבה של קרונה, למעט הרכיב המוגן בפטנט; התיבות זהות לחלוטין, וגם בית המשפט קמא קבע מפי מהנדס מטעם ענבר כי לא נעשו שרטוטי ייצור לצורך התיבה השניה. שרשרת ההעתקה כנטען היא: שרטוטי קרונה - התיבה "הראשונה" - ניסור רכיב הנעילה - התיבה ה"שניה"; הסרת הרכיב המוגן בפטנט אינה מכשירה את ההעתקה. לטענת קרונה, עירב בית המשפט קמא בין הגנת פטנט להגנת זכויות יוצרים; כאמור, גם העתקה של 65% מהווה הפרה. שרטוטי בזק מ-1992 מאוחרים למעשה ההפרה; בזק העתיקה את שרטוטי ענבר המפרים; הסוגיה המרכזית היא העתקת שרטוטי קרונה ולוא גם בהסרת רכיב הפטנט; גירסת ענבר השתנתה עם השנים, ועוד - ישנו "אקדח מעשן", במכתב ענבר לקבלן משנה איטלקי מ-12.10.88, המבקש הצעות מחיר לקופסה ולמכסה על פי מספרי שרטוטים שהם של שרטוטי קרונה. קרונה לא השלימה עם הפרת זכויותיה. (ב) ענבר משיבה, כי ערעור קרונה ביסודו עובדתי, ומלבד רכיב הפטנט יש תיבות קומוניקציה רבות המעוצבות באותה צורה. ד. דיון 1. תיק זה רובו שאלות שבעובדה. אכן, רשאי בית משפט לערעורים להידרש גם לשאלות שבעובדה, בשעה שהשאלות שעל הפרק אין עניינן מהימנות עדים שבית המשפט קמא התרשם מהם באורח בלתי אמצעי (לוין, תורת הפרוצדורה האזרחית, מבוא ועקרונות יסוד, ס' 198 בעמ' 189, וכן ע"א 4819/92 אליהו נ' ישר, פ"ד מט(2) 749, 760). המקרה דנן הוא מאותם שבהם, אילו נמצא מקום לכך, ניתן היה להתערב בקביעות עובדתיות של בית המשפט קמא בכל הנוגע לנושאים שאינם נובעים מהתרשמות ישירה מעדים. ואולם, כפי שיוסבר להלן, אין מקום להעתר לשני הערעורים. 2. קלה יותר הדרך באשר לעניין הפטנט. אפשר להידרש לכך בקצירת האומר; אוכל לאמץ את הנמקות בית המשפט קמא על קרבן וכרעיהן. בית המשפט קמא קבע בסופו של יום את שני אלה: ראשית, כי היתה כאן הפרה ישירה, מילולית מן הפטנט הישראלי שבבעלות קרונה; ושנית, יש לדחות את טענת ההשתק והויתור באשר להשתתפות קרונה במכרז 1988 באשר לעניין הראשון. מעיון בכל החומר נראה בעליל, כי אכן הופר הפטנט של קרונה, שכלל את החידוש של המכסה המחובר לתיבה והאוטם אותה. באשר לעניין השני, בית המשפט קמא לא השתכנע גם מעדות איש בזק שטופלמן באשר להשתתפות קרונה במכרז 1988 ובאשר לויתור מצידה על טענה בעניין הפטנט. לדידי, אי הבאת עדים אחרים מעבר לעד הנלט, גם אם הנלט לא היה במקום בתקופת האירועים הרלבנטיים, אינה צריכה לעמוד לחובת קרונה, כאשר לב לבו של העניין הוא הפרת הפטנט. סבורני, כי אין לזקוף לחובת קרונה את העובדה שהחליטה לתבוע רק בעבור שנים אחדות; ואיני רואה מקום להתערב בקביעת בית המשפט קמא כי לא הוכחה השתתפות קרונה במכרז מ-1988. ולעיקר - שהוא ראשית ואחרית - אודה כי לא מצאתי - בכל הכבוד - בטיעוני ענבר דברים שיהא בהם כדי לסתור את קביעת בית המשפט קמא באשר להפרת הפטנט גופו. אציע איפוא, לדחות את הערעור שכנגד. 3. באשר להפרת זכויות היוצרים, כאן המלאכה קשה יותר. אודה, כי התלבטתי לא מעט בעניין זה, שכן העין הערומה אכן מצריכה עיון בשאלת היחס בין תיבת ענבר השניה לשרטוטי קרונה, ויש ספקות לא מעטים באשר לתום הלב של ענבר. הצופה בתיבות השונות, הן בגופן והן בשרטוטיהן, כפי שעשיתי, ובידי בית המשפט לעשות כן ולהתרשם (ראו ע"א 8393/96 מפעל הפיס נ' רוי אקספורט הנזכר לעיל, מפי השופט י' טירקל), לא קלה מלאכתו כל עיקר. ואולם, כאמור, באתי לכלל מסקנה שאין מקום להתערב בהחלטת בית המשפט קמא, ואבאר את דעתי. ראשית, כל התביעה היתה נראית אחרת, לדעתי, אילו היתה בזק בתמונה כצד. בעיני חסרונה הוא העדרה של חוליה משמעותית ביותר בקהל בעלי הדין שבתיק. כבר ציין בשעתו בית המשפט המחוזי (כבוד השופט שטרוזמן) בדיון המניעה, כי קרונה "נקטה דרך פתלתלה כדי לנסות ולהוכיח את טענתה, כנראה כדי להימנע מייחוס ההעתקה והפרת זכות היוצרים לבזק ומהתמודדות עמה". בדומה ציין בית משפט זה (כבוד השופט טל, בעמ' 557 ברע"א 2015/95 הנזכרת), כי חוליות הקשר בין שרטוטי בזק לבין תיבה מס' 1 מזה ותיבה מס' 2 מזה, קרי - בלשוני - אחורה וקדימה במנהרת הזמן, לא הוכחו; בית המשפט קמא (בעמ' 29 לפסק הדין) נדרש לצורך בכך ולהעדר התיחסות לשאלה זו בחומר הראיות של קרונה (וכן ראו התיחסות בעמ' 36). נקודה זו אינה עניין של מה בכך, אף שקרונה אינה נדרשת לכך גם בסיכומים בערעור, והדעת נותנת כי טעמה עמה. ב"כתב החידה" המצוי בפני בית המשפט, נעדר מרכיב מרכזי, בחינת "העיקר חסר מן הספר". שכן ממה נפשך, אם נפגעה קרונה, היא נפגעה גם על ידי בזק, ומדוע לא תבעה אותה, ואם לא נפגעה על ידי בזק, האם נפגעה על ידי ענבר? גם השינויים בהקשר זה בגירסת קרונה, שעליהם עמד בית המשפט קמא (עמ' 21-20, 25-23) בודאי אומרים דרשני ומשליכים על היחס לעמדת קרונה. התחושה היא של סיבוך הדברים על ידי אי הליכה בדרך המלך והליכה תחת זאת בדרך צדדית. אכן, יכול אדם לבחור את בעל דינו ולא לתבוע את אחד הצדדים האפשריים, אך כשיש מעורבות אמיתית של אותו צד, העניין משליך על המסכת הראייתית. מתגנב החשש - ואקווה כי איני כחושד בכשרים - כי שני הצדדים לתיק לא רצו לקומם נגדם את בזק, נותן עבודה חשוב וגדול, ולכן לא נתבעה בזק על ידי קרונה וגם לא הוגשה הודעת צד ג' נגדה על ידי ענבר, שהריהי (בזק) בחינת "נותני לחמי ומימי פשתי וצמרי" (הושע ב', ח'). דומני, כי אילו היתה בזק צד לתיק והמסכת הראייתית היתה נחשפת במלואה, אולי היה מצבה של קרונה טוב יותר, אך כזאת לא אירע. 4. על פי גירסתה הראשונה של קרונה, כפי שציין בית המשפט קמא, מדובר בתיבות זהות שהשרטוטים לשניה הועתקו מרעותה הראשונה, ואילו בעדות בבית המשפט של קרונה דיבר המצהיר מטעם קרונה, הנלט, על ייצור התיבה השניה על פי שרטוטי קרונה, כך שענבר הכניסה אך שינוי מינורי על ידי הסרת מנגנון הנעילה של התיבה כדי לעקוף את הפטנט. היכן העובדות כהווייתן? ומה משמעותן המשפטית? 5. אדרש בקצרה למסגרת הנורמטיבית, קרי החקיקה והפסיקה בישראל בענייני זכות יוצרים. (א) ההגנה על זכויות יוצרים בישראל מעוגנת סטטוטורית בחוק זכות יוצרים, 1911, שהוחל בארץ ישראל על ידי דבר מלך ב-1924, ובפקודת זכויות יוצרים (ראו לסקירה היסטורית ד"ר א"ח זליגסון, יסודות דיני זכות יוצרים, סימני מסחר, פטנטים ומדגמים, תשכ"ג-1963). זה לא כבר הופץ תזכיר חוק זכויות יוצרים, התשס"ד-2003, מטעם משרד המשפטים. בפסק דין שקבע קוים מנחים בנושא זכויות היוצרים, ע"א 513/89 אינטרלגו נ' אקסין-ליינס (פ"ד מח(4) 133), הבחין הנשיא שמגר (עמ' 160) בין הזכויות הכלכליות למוסריות; הכלכליות - כגון אלה שבהן עסקינן בתיק זה. עניינן העתקת המוצר ושיווקו על ידי מי שאינו זכאי לכך, בעוד ה"מוסריות" הן אלה הדנות בזכות המחבר שהיצירה תיקרא על שמו ושלא יסלפוה. ענייננו הוא בזכויות ה"כלכליות", אף כי לא אכחד, כי אילו נמצאה תשתית מספקת להכרה בהן בהקשר דנא, הייתי סבור כי אף הזכויות המוסריות ראויות להכרה; זכות מוסרית אינה מצטמצמת ליצירות אמנותיות אלא גם לזכויות כמו אלה שבהן עסקינן, בתחום העיצוב התעשייתי. חוק זכויות יוצרים כולל, בסעיף 1, את ההגדרות ואת היקף הזכות המוגנת, וסעיף 2 בו מתאר את דרך ההפרה. כשהמדובר ביצירה אמנותיות, וזו כוללת (סעיף 35) גם "תרשימים" (במסגרת יצירה ספרותית) ו"שרטוט" (במסגרת יצירה אמנותית), זכות היוצרים היא זכות יחיד - בלשון בני אדם בלעדיות או מונופול - בין השאר על העתקה (סעיף 1(ג)). השימוש על ידי הזולת "בכל אימום, יציקה, שרטוט-טיוטה, תרשים, מודל או סקיצה..." הוא הפרה (סעיף 2(1)(2)), והוא הדין להפצה לצרכי מסחר (סעיף 2(2). סעיף 4א לפקודת זכות יוצרים כולל גם את הזכות המוסרית שעניינה שמו וכבודו של המחבר. הפקודה כוללת גם את ההגנה על יצירות זרות (סעיף 6), וכן ראו סעיף 7 באשר לפרסום ראשון. (ב) בתזכיר חוק זכות יוצרים שהופץ בתשס"ד-2003 (שבא לאחר תזכיר קודם בתשנ"ט-1999), מבחינים בין זכויות כלכליות לזכויות מוסריות. יצירה אמנותית מוגדרת (סעיף 1) בין היתר כ"תרשים" ו"יצירת אמנות שימושית". הזכויות הכלכליות כוללות בלעדיות, בין היתר, בהעתקה (סעיף 10, שהוא מרכזו של החוק המוצע, לפי דברי ההסבר). זו האחרונה מוגדרת כ"עשיית עותק של היצירה בכל צורה מוחשית" (סעיף 11). בעלות היוצר בזכויות הכלכליות מוצעת בפרק ז' (במיוחד סעיף 48); בעלותו בזכויות המוסריות בפרק ח' (במיוחד סעיף 55). הפרה (פרק ט') עניינה (סעיף 59) הפרת הזכות הכלכלית, וזו יכולה להיות גם עקיפה (סעיף 60). תיתכן גם הפרה עקיפה של זכות מוסרית. בדברי ההסבר נאמר, כי מוצע שתרשימים יועברו משדה היצירה הספרותית אל האמנותית (בהתאם להתפתחות במדינות אחרות). (ג) לא אדרש כאן להתחייבויות הבינלאומיות של ישראל באמנות השונות, שאינן צריכות להכרעה לגופן. (ד) לא מעט נדרשה הפסיקה הישראלית לזכויות יוצרים. סיכום הגישה הרעיונית לנושא בא בע"א 513/89 אינטרלגו נ' אקסין-ליינס הנזכר, בו סיכם הנשיא שמגר (עמ' 173-172) את המבחנים "המשמשים לצורך קבלת הגנה של זכות יוצרים". בפסק הדין נדרש הנשיא שמגר גם להגנה על מוצרים פונקציונליים-תעשיתיים, המהווה "נקודת מפגש בין דיני פטנטים, דיני זכויות יוצרים ודיני מדגמים" (עמ' 183). באשר לעיצוב תעשייתי (Industrial Design) דן פסק הדין ביחס שבין מדגמים לבין זכויות יוצרים, ומטעים כי "זכויות יוצרים מתמקדות בהגנה על תהליך היצירה, ועל כן עניינן העיקרי במניעת העתקה כדרך ליצירת האיזון הראוי בין עידוד ביטויים חדשים לאי הרתעת ביטויים פוטנציאליים. על כן מה שאסור הוא ההעתקה ולא עצם היצירה של מוצר זהה" (עמ' 184). ועוד, דיני זכויות יוצרים נוצרו במקור להגנת יצירות מתחום האמנות (Fine Art) בעוד דיני המדגמים עניינם אומנות (Applied Art). המדגמים נועדו לפתור את הקשיים שבאי התאמתם של דיני זכויות יוצרים להגנה על צורות של מוצרים פונקציונליים ופונקציונליים-תעשיתיים, והגנה זו נשללת (סעיף 22 לחוק) כשהמוצר זכאי להגנת דין אחר, כמו פטנטים (עמ' 185). להלן נדונה (עמ' 192-187) סוגיית זכות יוצרים בשרטוטים. נקבע, כי "כאשר מדובר בזכות יוצרים ביצירה אמנותית, הרי שאם המוצר עצמו אינו זכאי להגנה של זכות יוצרים (וממילא לא תיתכן הפרה בהעתקתו), לא ניתן על ידי העתקתו (להבדיל מהעתקת שלבי ביניים שלו) להפר זכות יוצרים בשלב הכנה כלשהו של המוצר ובכלל זה בשרטוטיו. זאת, משום שאם העתק המוצר עצמו אינו מהווה הפרה, סימן הוא שאין בו אלמנט הזכאי להגנת זכות יוצרים. במקרה כזה, גם אם יש בשרטוטים אלמנטים הזכאים להגנת זכות יוצרים, הרי שהם נוגעים כנראה לשרטוטים עצמם ולא למוצר המתבסס עליהם. במילים אחרות, אם אין המוצר עצמו בעל צורה הזכאית להגנה, סימן הוא שהועתקו מהשרטוט למוצר רק אלמנטים שאינם זכאים להגנה ... במקרה כזה לא ניתן להעתיק את אותם אלמנטים בהעתקה עקיפה מהתוצר, שכן אלו כלל אינם קיימים בו ..." (עמ' 189). בגישה זו נמנע כי מוצר שאינו זכאי להגנה מכוח זכות יוצרים או מדגמים יזכה לכך מכוח שרטוטים. באותו מקרה נקבע, כי העתקה ב-Reverse Engineering במוצר הסופי, לגביה נטען כי היא הפרה זכויות יוצרים בשרטוטים שהובילו ליצירתו, היתה הפרה. לסקירת פסיקה זרה ראו ש' פרזנטי, דיני זכויות יוצרים כרך ב' (מה' 2), 407-396. (ה) השאלה הראשונה שאליה עלינו להידרש בתיק שלפנינו, היא האם שרטוטי קרונה מוגנים בהגנת זכויות יוצרים? כאמור, היקף ההגנה בזכויות היוצרים הוא רחב יחסית ומוקנה לטווח רחב של יצירות: יצירות ספרותיות, יצירות אמנותיות ועוד. למונח "יצירה" ניתנה בפסיקה פרשנות מרחיבה. כיצירות בנות הגנה הוכרו בפסיקה, בין היתר, לוח ניכויי מס הכנסה (ע"א 136/71 מדינת ישראל נ' אחימן, פ"ד כו(2) 259); שלטי פרסומת (ע"א 360/83 סטרוסקי בע"מ נ' גלידת ויטמן בע"מ, פ"ד מ(3)340); דמויות מצוירות (רע"א 2687/92 גבע נ' חברת וולט דיסני, פ"ד מח(1) 251), וכן אמצעי המחשה להוראת חשבון (ע"א 4500/90 הרשקו נ' אורבוך, פ"ד מט(1) 419; ע"א 2173/94 TELE EVENT LTD נ' ערוצי זהב ושות' ואח', פ"ד נה(5) 529, 544-543). בניגוד לתחום הפטנטים בו על המבקש הגנה להוכיח בין היתר, התקדמות המצאתית, אין הדבר כן בזכויות יוצרים. רעיון מקורי בעל ביטוי מוחשי, אפילו לא תהא בו התקדמות המצאתית או חדשנות, יהא בחינת יצירה שמוגנת על דיני זכויות יוצרים. "המקוריות היא העיקר, ולא די בהשקעה של מאמץ, זמן או כשרון כדי להצדיק הגנת זכות יוצרים" (ע"א 2790/93 איזנמן נ' קמרון, פ"ד נד(3) 817, 829, מפי השופט טירקל). בפסיקה ניכרת התלבטות באשר לאופי המקוריות הנדרש; יש שיסתפקו בהיות היצירה יצירה עצמאית של המחבר ולאו דוקא ביטוי של מחשבה מקורית: "הגנת זכות יוצרים אינה ניתנת עבור רעיון מופשט, אלא עבור ביטויו המוחשי של רעיון. ביטוי זה צריך שיהיה מקורי. אך הפירוש שניתן למושג 'מקורי' הן בפסיקה האנגלית והן בפסיקה האמריקנית אינו המושג המקובל של חדשני, בר-חידוש כלשהו. אין היצירה צריכה להיות ביטוי של מחשבה או המצאה מקורית. כל שנדרש הוא שהיצירה לא תהיה מועתקת מיצירה אחרת אלא שמקורה יהיה ביוצרה, מחברה... המבחן הוא - עצמאות היצירה ולא החידוש שבה, והמקוריות הנדרשת באה על סיפוקה גם בנסיבות בהן מידת המאמץ, הכשרון וההשקעה היצירתית של המחבר מועטה, ובלבד שיש ליצירה אופי שונה מזה של החמרים מהם עוצבה" (ע"א 360/83 סטרוסקי בע"מ נ' גליצר ויטמן, פ"ד מ(3) 346). ראו גם רע"א 2687/92 דוד גבע נ' חברת וולט דיסני, פ"ד מח(1) 251, 260-259: "עיקר הכוונה ליצירה עצמאית, להבדיל מהעתקה; אין צורך בחדשנות, וכן: מבחינה איכותית לא נדרשת אלא רמה נמוכה ביותר של ביטוי אישי". לשיטה זו, אם נרצה, מקורי קרי עצמאי. יש שיסתפקו בפחות. "השאלה היא אך זאת האם יצירה זו היא ביטוי של רעיון או העתקה של ביטוי שהופיע במקום אחר. אכן מידת המקוריות הנדרשת להגנה על יצירה לפי דיני זכות יוצרים משתנה אף היא ממקרה למקרה, ויכולה היא להיות מועטת ואפילו חסרת ערך" (ע"א 23/81 משה הרשקו ואח' נ' חיים אורבוך ואח', פ"ד מב(3) 749, 760-759). כאמור בע"א אינטרלגו הנזכר (בעמ' 173-172), סיכם הנשיא שמגר את המבחנים העיקריים לשם קבלת הגנה של זכויות יוצרים: "(1) הביטוי (א) צריך שיהיה, לפחות בחלקו, מעשה ידי אדם. (ב) הוא צריך ללבוש חזות ממשית. (ג) הוא צריך להיות תוצר של השקעה מינימאלית של משאב אנושי כלשהו. (ד) יצירתו צריך שתיעשה תוך שימוש מינימאלי של יצירתיות מקורית, כאשר "מקורית" פירושה שהיצירתיות היא פרי עמלו הרוחני של היוצר, אך לאו דווקא שהיא מהווה חידוש על פני יצירות קיימות (ההדגשה הוספה - א"ר). (ה) על היצירתיות המחשבתית ללבוש צורת ביטוי ולא רק רעיון העומד מאחוריו. (2) בחינת מקוריות היצירה צריכה להתמקד בשלב גיבוש הביטוי ולא בשלב המוצר המוגמר. (3) יש להבחין בין בדיקת מקוריותה של יצירה המתבססת על יצירה קודמת ספציפית לבין בדיקת מקוריותה של יצירה העושה שימוש רק באלמנטים כלליים. יצירה מהסוג השני תעבור את מחסום המקוריות בקלות יחסית. (4) במקרה של יצירות ויזואליות, מסקנה זו יוצרת קושי רב, שכן קיים חשש שהמעבר הקל של מחסום המקוריות יפר את האיזון בין עידוד יצירות על ידי מתן תמריץ לייצר, לבין פגיעה ביכולת הייצור של יצירות על ידי שלילת אבני הבניין שלהן מיוצרים אחרים. (5) פתרון אפשרי לקושי זה הוא על-ידי יצירת קריטריון גבוה יותר של מקוריות, בין איכותי ובין כמותי". (ו) (1) שרטוטי ייצור יכולים איפוא להיות מוגנים בזכויות יוצרים, כיצירה אמנותית, וזאת הן בהעתקה ישירה הן בהעתקות עקיפות; ד"ר ש' פרזנטי, דיני זכויות יוצרים (שם); ראו גם Copinger on Copyright 1999, 79, 395 (48). סבורני, שאין ספק כי שרטוטי קרונה והתוצר התלת מימדי שנבנה על בסיסם מוגנים על ידי דיני זכויות יוצרים. (2) שלבי בדיקתנו הבאים - ואין מנוס מכך לאחר בחינת מהותה של הפרה בזכות יוצרים - הם אלה: אם אכן מוגנים השרטוטים, האם העתיקה אותם ענבר, ואם כן עובר הנטל אל ענבר להוכיח כי לא הפרה את זכויות קרונה, ואם טענתה היא כי בהשמטת רכיבי הפטנט המוגן נפשטו סממני זכויות היוצרים מן התיבות, האם הוכיחה קרונה - שהנטל שב מעתה אל כתפיה - כי חרף השמטה זו נותרו זכויות יוצרים בידיה בתיבות גופן. ללא הרכיבים מוגני הפטנט, הילוכנו שונה מעט מזה של בית המשפט קמא. 6. (א) בטרם נמשיך, לא למותר לציין, כי אף בהתפתחות המשפט העברי תבנית גרפית של ספר - אם נרצה, שרטוטים שבענייננו - יכולה לשמש עילה לתביעה, אלא אם כל כולה באה כהעתקה מפלוני ואז רשאי אותו פלוני להעתיק אף הוא: "זאת ועוד אחרת, כשם שהמדפיס דסלאוויטא ראה תבנית הש"ס דקאפוסט ... ועשה כתבניתו, כך יש רשות להמדפיס דקאפוסט אחרי ראותו שצירף המדפיס דסלאוויטא האלפסין (הלכות הרי"ף - א"ר) להש"ס, שיעשה כתבניתו ... כל שכן שטוב עשה שלא יהא כתבניתו ממש" (הסכמת ר' יהודה ליב בר' ברוך מיאנוביץ להדפסת הלכות הרי"ף - ר' יצחק אלפסי, התקע"ח (1818), מובא אצל נחום רקובר, זכות היוצרים במקורות היהודיים, 392). (ב) למשפט העברי בענייני זכויות יוצרים בכלל נדרשנו בפסק הדין בעניין ע"א 9191/03 V&S Vin Spirt נ' אבסולוט שוז בע"מ (טרם פורסם) (ס' י"ט בעמ' 20-16). כפי שניסינו להראות שם, יש סימוכין לנושא הקניין הרוחני במקורות המשפט העברי, שאף כי תוך לבטים באשר למסגרת ההלכתית, מכיר בקניין רוחני ואף בהפרת זכויות מכוחו במובן הרחב, בין אם המקור הוא פנים הלכתי ובין דינא דמלכותא, דין המדינה; ראו המקורות המצוטטים שם; וכן ראו דברי השופט טירקל בע"א 3616/92 דקל שרותי מחשב להנדסה נ' חשב היחידה הבין-קיבוצית לשרותי ניהול, פ"ד נא(5) 337, 354-353. נוסיף כאן את גישתו של הרב שמואל תנחום רובינשטין, אב"ד בתל אביב, בחיבורו "זכות מחברים לבעלי פטנטים בהלכה", בספר התלמיד הגדול, ספר זכרון לרב יהושע בוימל הי"ד, תשנ"א, 270. הבסיס לגישתו הוא איסור גזילה. בין השאר מביא הוא מדברי רבינו יצחק אלפסי (הרי"ף - צפון אפריקה, המאה הי"ג) בתשובה בעניין מחבר שגנב ספרי פירושים מחברו. נקבע, כי מחבר זה חייב בין השאר משום גונב ומשום גזל (עמ' 274-273). כך גם עולה מדברי הרמ"א בתשובה בעניין דומה, וכן ממקורות נוספים בענייני ספרים ומדפיסים כעולה מדבריו, במאה הי"ט ניטש ויכוח בין בעל שו"ת שואל ומשיב (ר' יוסף שאול נתנזון) לבעל שו"ת בית יצחק (ר' יצחק שמלקיש). בעל שואל ומשיב למד גזירה שווה מפטנט, "והרי אם מדפיסים או מחדשים איזה מלאכה (=פטנט) אין רשות לאחר לעשות בלא רשותו" (עמ' 276), ובעל בית יצחק עונה "מה שמדמה השואל ומשיב למלאכה שחידש אומן איזה תגלית כאסור לאחרים לעשות כמתכונתה בלי רשות הממציא, אין מדמים תורה (כבעניין שנדון שם - א"ר) ממלאכה, כי בתורה נאמר "ראה למדתי אתכם חוקים ומשפטים כאשר צווני ה' - מה אני בחינם אף אתם בחינם". אך אף הוא, בעל בית יצחק, סבור כי מכוח דינא דמלכותא דינא, יש לאסור (עמ' 278). באשר לפטנטים מובאת גישת בעל הספר עמודי אש ר' אברהם שמואל מראסיין (ליטא) בקשר לגניבת ספר ובו פרטי אמנות הצביעה, והמשיב סבור לקולא על פי דיני גזילה במטלטלין, שמחזירים גוף הגזילה בלבד אף אם הועתק - אך מצא אף הוא דרכים לחייב. כן מובא (עמ' 281-280) מה שכתב בעל דברי מלכיאל (ר' מלכיאל טננבוים מלומז'ה, פולין-ליטא) שהבאנו בפסק הדין הנזכר. ביקשנו כאן להטעים את שאמרנו שם, כי במיוחד בדורות אחרונים, עם השתכללות חיי המסחר וגם ההיבטים הטכנולוגיים, מתמודד המשפט העברי עם נושאי הקניין הרוחני, תוך עיגונם אם בקונספטים "קלאסיים" בדין העברי כמו גניבה וגזל, ואם בדיני המדינה ובמנהגים שבה. 7. (א) השאלה הבאה הניצבת לפתחנו היא - כאמור - האם אכן העתיקה ענבר את שרטוטי קרונה ואלה שימשו אותה לצורך ייצור תיבת ענבר הראשונה. ההידרשות לכך מתחייבת כדי להכריע אם היתה הפרה. אף אני, כשופטת קמא מנימוקיה, מוכן להניח כטענת קרונה כי אכן התיבה הראשונה יוצרה על פי שרטוטי קרונה, קרי היתה העתקה, ולהמשיך לבחינת שאלת ההפרה. (ב) מהו המבחן לעניין הפרת זכויות יוצרים? הפרת זכות היוצרים עניינה - פרסום היצירה או "כל חלק ניכר הימנה" (סעיף 1(2) לחוק זכות יוצרים, 1911 (הדגשה הוספה), ובאנגלית: "Or any substantial part thereof". (ג) הדיבור "חלק ניכר" פורש בפסק הדין בע"א 8393/96 מפעל הפיס נ' The Roy Export Establishment Company (פ"ד נד(1) 577, 591 מפי השופט טירקל), כך: "ההכרעה בשאלה אם הועתק 'חלק ניכר' מן הצורה המוגנת ... אינה צריכה להיות רק, או בעיקר, על פי בחינה כמותית של הקטעים העומדים להשוואה, אלא יש לבדוק אותם גם - ואולי בעיקר - מבחינה איכותית. גם כאן אין להסתפק בבדיקה מדוקדקת של כל פרט בקטעים המושוים ושל השימוש שנעשה בו, אלא יש לבחון את הקטעים מתוך ראיה כוללת...". באנלוגיה ראו גם דברי השופט טירקל בעניין חשש להטעיה בהקשר גניבת עין, ע"א 5689/94 ורגוס נ' נגה (פ"ד נב(1) 521, 530): "לדעתי אין צורך בחיקוי עד כדי זהות לאמור, העתקה מלאה ומדוייקת של כל פרט ופרט, של כל תג ותג, של כל תכונה ותכונה שבמוצר המקורי...". כאמור כדי לבסס תביעה על פגיעה בזכות יוצרים על התובע להוכיח שהנתבע העתיק מיצירתו חלקים ממשיים ומהותיים ו"בענין זה לא הכמות קובעת אלא איכות החלקים שהועתקו" (ע"א 559/69 אלמגור נ' גודיק פד"י כד(1) עמ' 825, 830). (ד) ועוד, אשר למהותה של הפרה קבע בית משפט זה בשכבר הימים (ע"א 15/81 גולדנברג נ' בנט ואח', פ"ד לו(2) 813, 823 מפי השופט (כתארו אז) שמגר, כי "החוק מושיט הגנתו רק אם מסתבר כי הועתקו חלקים שהם ממשיים ומהותיים (substantial and material)". חזר על כך בית המשפט בע"א 139/89 הרפז נ' אחיטוב, פ"ד מד(4) 16, 21 (השופט מלץ). אף תזכיר חוק זכויות היוצרים שהוזכר לעיל מציע בסעיף 10 קביעה, כי לבעל זכויות יוצרים זכות בלעדית לעשות ביצירה את הפעולות המפורטות בו או בחלק מהותי ממנה.מסעיף זה אף נגזרת בסעיף 58 לתזכיר ההגדרה של הפרת זכות כלכלית. (ה) כדי לטעון להפרה נדרשת במשפט האמריקאי הוכחת דמיון מהותי (substantial similarities) בין היצירה המקורית למועתקת וכן גישה ליצירה המוגנת. Litchfield v. Spielberg 736 F2d 1352; 1355 (9th cir 1984). ומהו דמיון מהותי? בפסיקה נקבעו שני מבחנים: הראשון שבהם אוביקטיבי, הבוחן האם יש הלכה למעשה דמיון בין שתי היצירות לאחר בחינה והשוואה של פרטיהן. המבחן השני הוא מבחן סוביקטיבי: ככל שאכן יש דמיון בין שתי היצירות יש לבחון עד כמה מהותית ההעתקה. מבחן זה אינו דורש מיומנות מיוחדת, אלא הוא מבחנו של האדם הסביר (Arnstein v. Porter 154 F.2d cir. at p.469). כן נקבע כי הוכחה מכרעת לכך שהתקיימה גישה למוצר המועתק, יכול ותקל על דרישה להוכחת דמיון מהותי ולהיפך: (Sid&Marty Krofft Television Production v. McDonald`s 562 F.2d (1157,1172 (9th Cir. 1977). (ו) משהודתה ענבר (עדות מר וזה בעמ' 83 ו-103 לפרוטוקול 7.4.94, מצוטט על ידי בית המשפט קמא בעמ' 24-23), כי התיבה השניה יוצרה על בסיס תבנית התיבה הראשונה, שלגביה יצאנו מן ההנחה כי יוצרה על בסיס שרטוטי קרונה, היה עליה להראות כי המוצר המועתק אינו מפר זכויות יוצרים, על ידי כך שתוכיח כי בסופו של יום לא הכילה התיבה השניה את החלקים המהותיים של התיבה הראשונה. קרי, כי נפשטו הסממנים היחודיים מן התיבה המבדילים אותה מכל תיבת סעף שהיא. המבחן לבחינתה של הפרת זכויות יוצרים כאן נגזר מהיקף ההגנה הרחב בהקשר זה. על המבקש לטעון כי יצירתו אינה מפרה זכויות יוצרים להראות כי מהיצירה נפשטו כמעט כלל סממניה היחודיים, וזאת במובחן מדיני הפטנטים, כפי שביאר הנשיא שמגר (פרשת אינטרלגו, עמ' 164-163): "מטרתן של זכויות יוצרים היא לעודד את הגיוון בביטויים ובידע הקיים ולהעשיר את עולם הביטויים. אלה הם הטובין הציבוריים שאת יצירתם נועדו דיני זכויות יוצרים לעודד. מתן תמריץ כלכלי נועד לשפר את כמות המידע והביטויים ואת האיכות שלהם בלי להתייחס לתועלת שניתן להפיק מהמידע החדש או מהביטוי החדש, ובכך נבדלים דיני זכויות יוצרים מדיני הפטנטים שנועדו לעודד רק מידע יעיל או תועלתני (P. Goldstein, Copyright, London, 1989) Vol. 1, at 64). זו גם הסיבה לדרישות המחמירות יחסית הקיימות בחוק הפטנטים ולדרישות המינימאליות של יצירתיות ומקוריות הקיימות בחוק זכויות יוצרים. כעיקרון, די בכך שהיצירה מעשירה את העולם הספרותי, הדרמטי, המוסיקלי או האמנותי כדי שחוק זכויות יוצרים יעניק לה הגנה". והנה טענת ענבר היא, כי התיבה כשלעצמה בלא הרכיבים מוגני הפטנט, אינה מגבשת זכויות יוצרים. האם הוכיחה קרונה כי לה זכויות יוצרים שהופרו גם לאחר השמטת הרכיבים המוגנים? 8. (א) האם משהושמטו רכיבי הפטנט המוגן, הושמטו איפוא רכיביה המהותיים של היצירה בתיק שלפנינו, כפי שקבע בית המשפט קמא? חזרנו איפוא לשאלה העובדתית, ובשאלה זו התחבטתי שכן קשה היה מתוך החומר, אף בעיון שוב ושוב, לרבות צפיה חוזרת בתיבות עצמן, לדעת האם הן עצמן, בצורתן הכללית (להבדיל מעניין הנעילה) יש בהן מקוריות, ולהבין האם הן "מוצר מהפכני" כטענת קרונה - או שמא אינן אלא מוצר מקובל שכל המרכיב המקורי שבו היה מנגנון הנעילה והאטימה. כאמור, לטענת קרונה, גם אם העיד איש "בזק" כי 35% מן התיבה השניה היו שונים, עדיין נותרו 65% הזכאים להגנת זכויות יוצרים. אודה, כי על פני הדברים נטתה מלכתחילה דעתי לחשוב כי זכויות יוצרים הופרו; הדמיון החיצוני בין התיבות הוא אכן כזה המחשיד את ענבר בעשיית שימוש ביצירתה של קרונה. אך חוששני, כי כדי להוכיח זאת היה על קרונה להראות שהתיבות היו בעלות מקוריות לעצמן; זאת לא מצאתי בחומר שבפנינו. לא אכחד שבעניין זה נותרו סימני שאלה בליבי, שכן לכאורה גם בהעדר רכיבי הפטנט יכול שהתיבה תהא ייחודית בפני עצמה, כדברי העד פלד בעניין זה (עמ' 353) "כך בדיוק כמו בהנדסה, כל שרטוט וכל מוצר עומד בפני עצמו. אם יכולתם לקחת מוצרים שכביכול נראים דומים , כמו למשל מפתחות יל או מפתחות של רב בריח , כשמסתכלים עליהם במבט כמו שאני מציג את זה פה, זה כאילו דומה. אבל מפתח א' לא יפתח את דלת ב'. הנדסה זה דבר מדוייק". עם זאת, דומני כי על אף האמור לא הוכח באופן מניח את הדעת כי אכן התיבות, ללא מנגנון הסגירה והנעילה מהווים יצירה יחודית כשלעצמן. (ב) אבאר: אכן, בעדותו של העד מטעם קרונה, מר הנלט, נטען כי המדובר בתיבה ייחודית, אך בנשימה אחת מוסבר שהחסרונות של קודמותיה של תיבה זו, שייצרו אחרים, הם שניים (שעניינם אחד) - המכסה וחיבורו והאטימה על ידיו. לא נטען כי בלעדי כן היה בתיבה מרכיב המזכה בזכות יוצרים. כנגד זאת, בעדות מר וזה מטעם ענבר נטען - תוך שצורפו צילומים כנספחים לעדותו - כי היו תיבות דומות של יצרנים שונים. ואמנם, הצילומים כוללים תיבות סעף שונות שעל פניהן יש דמיון בסיסי ביניהן לתיבת קרונה בה - "תיבות אפורות, פשוטות ורגילות למראה" (כפי שציין בית משפט קמא בהקשר אחר בדונו במדגמים). לא ירדתי איפוא לסוף דעתה של קרונה, על מה לשיטתה היא נהנית מזכות יוצרים משהושמטו רכיבי הפטנט. למצער, נטל זה - של הצגתו אל נכון של המרכיב המזכה בזכות יוצרים - היה עליה להרים, וחוששני כי לא הורם. (ג) ומעניין לעניין באותו עניין, במישור העובדתי קבע בית המשפט קמא - כאמור - כי הרכיבים שהושמטו מן התיבה השניה הם הליבה והגרעין של התיבה, כפי שהצהיר העד הנלט, ועם ההשמטה "פנה הודה, פנה זיוה, פנה הדרה" (ראו רש"י, בראשית כ"ח י') של התיבה בהקשר זכויות היוצרים; זאת, אף אם נטעים כי בזכויות יוצרים עסקינן ולא בפטנט, שהרכיבים המושמטים היו מוגנים על ידיו. יצוין, כי מדברי בית המשפט קמא ניתן לקבל לכאורה - בכל הכבוד - את הרושם של עירוב בין נושא הפטנט לנושא זכויות היוצרים, אך ברור כי ניתוחו ומסקנותיו עוסקים בזכות היוצרים. משכך פני הדברים, דומני כי עם כל החשד, לא הוכחה כדבעי טענת קרונה באשר להפרת זכויות היוצרים. (ד) יוזכר, כי לשיטת בית המשפט קמא בנושא זה נקבע שוני מהותי בין תיבת ענבר השניה לבין זו הראשונה, המנתק את הקשר בין העתקת השרטוטים לצורך ייצור התיבה הראשונה, לרבות הידרשות להשוואה בין שרטוטי קרונה לשרטוטי בזק, שלא נעשתה. ואולם, גם בהילוך השונה במידה מסויימת שבו הלכנו, לא הושגה תוצאה שונה. (ה) אמנם, מר וזה נחקר בחקירתו הנגדית על מכתבה של ענבר ליצרן תבניות באיטליה מ-12 באוקטובר 1988, בו אוזכרו שרטוטי קרונה בניגוד לטענה שנשכחו מן הלבבות עד 1991, והתקשה להשיב; לטענתו לא זכר זאת כי היה מדובר באפיזודה חולפת של ביקור נציג קרונה שהביא את השרטוטים. ואולם, אין בכך כדי ליתן מענה לשאלה שהצבנו לעיל, קרי האם לקרונה זכויות יוצרים בתיבה בחלקים שמעבר לרכיבים מוגני הפטנט. בית המשפט קמא לא האריך - כאמור - להידרש לשאלה זו, וכן לשאלה אם העתיקה ענבר את שרטוטי קרונה לצורך ייצור תיבתה הראשונה, כיוון שלעניין התיבה הראשונה הכריע כי הופר פטנט, ולעניין התיבה השניה נמצא לשיטתו שוני מהותי ומנתק קשר עם התיבה הראשונה, וממילא עם שרטוטי קרונה. בדרך ההילוך שנקטנו, מצאנו כי שרטוטי קרונה מלכתחילה מוגנים היו בזכויות יוצרים, כי ענבר עשתה בהם שימוש, אך משלא הוכח כי זכויות היוצרים בעינן גם לאחר השמטת הרכיבים מוגני הפטנט, לא הורם הנטל להוכחת הפרתן של זכויות היוצרים בתיבה השניה. (ו) סוף דבר: אציע לחברי לדחות את שני הערעורים, ובנסיבות לא לעשות צו להוצאות. ש ו פ ט השופט מ' חשין: אני מסכים. ש ו פ ט השופט י' טירקל: אני מסכים. ש ו פ ט הוחלט כאמור בפסק דינו של השופט א' רובינשטיין. ניתן היום, כ"ח בשבט תשס"ה (7.2.2005). ש ו פ ט ש ו פ ט ש ו פ ט _________________________ /עכב העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח. 03034220_T05.doc מרכז מידע, טל' 02-6750444 ; אתר אינטרנט, www.court.gov.il