מירב תותי אשבל ואח' נ' בית הדין הארצי לעבודה ואח'

4 1 בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט גבוה לצדק בג"ץ 3420/20 לפני: כבוד השופט מ' מזוז כבוד השופט ג' קרא כבוד השופט ע' גרוסקופף העותרות: 1. מירב תותי אשבל 2. עדנה אילון 3. יורשי המנוחה יעל גבאי ז"ל: צדוק גבריאל גבאי שושני תקוה אסתר לוי שלמה חי גבאי 4. נירית אשבל נ ג ד המשיבים: 1. בית הדין הארצי לעבודה 2. בית הדין האזורי לעבודה בירושלים 3. הראל חברה לביטוח בע"מ 4. מגדל חברה לביטוח בע"מ 5. כלל חברה לביטוח בע"מ 6. מנורה מבטחים ביטוח בע"מ 7. מדינת ישראל - רשות שוק ההון ביטוח וחיסכון 8. הפניקס חברה לביטוח בע"מ 9. תמר רונן כרמי עתירה למתן צו על תנאי בשם העותרות: עו"ד רמי בביאן פסק-דין השופט מ' מזוז: עתירה זו מכוונת נגד פסק דינו של בית הדין הארצי לעבודה (הנשיאה ו' וירט-ליבנה, סגן הנשיאה א' איטח, השופט א' סופר ונציגי הציבור י' רון ו- י' הראל-בוכריס) מיום 3.12.2019 בע"ע 26328-09-14, בו קיבל בית הדין את ערעור המשיבות נגד פסק דינו של בית הדין האזורי לעבודה אשר אישר לעותרות הגשת תובענה ייצוגית. עניינו של ההליך, בתמצית, בבקשה לאישור תובענה ייצוגית שהוגשה על ידי העותרות לבית הדין האזורי לעבודה בירושלים נגד המשיבות 6-3 (להלן: המשיבות), בה הועלתה טענה בדבר הפליה פסולה בפוליסות לביטוח מנהלים מסוגים שונים, שעיקרה בגביית תעריף ביטוח זהה מגברים ונשים עבור מרכיב הריסק בפוליסה, למרות שתוחלת החיים של נשים גבוהה משל גברים. בהחלטה תמציתית מיום 7.8.2014 קיבל בית הדין האזורי (השופטת ד' פרוז'ינין ונציג הציבור נ' ממליה) את הבקשה, לאחר שקבע כי מתקיימים התנאים לכך לפי סעיף 8 לחוק תובענות ייצוגיות, התשס"ו-2006 (להלן: החוק), ובכלל זה כי קיימת אפשרות סבירה כי השאלה שבמחלוקת תוכרע לטובת הקבוצה. על החלטה זו הוגשה מטעם המשיבות בקשה לרשות ערעור לבית הדין הארצי, בה נטען כי בית הדין שגה בהחלטתו, מטעמים שונים שפורטו. בית הדין הארצי נתן רשות ערעור, ובפניו התנהל הליך ממושך במסגרתו הוגשה גם עמדה מפורטת מטעם הממונה על שוק ההון, ביטוח וחיסכון, שהוא הרגולטור המופקד על הנושא, אשר תמך בעמדת המשיבות. ביום 3.12.2019 ניתן פסק דינו, מושא עתירה זו, של בית הדין הארצי לעבודה, בו קיבל כאמור בית הדין את עמדת המשיבות ועמדת המדינה, לפיה התעריף הזהה במרכיב הריסק שבפוליסות מנהלים אין בו משום הפליה מגדרית פסולה, אלא יסודו בטעמים ענייניים, וכי נוכח מכלול הנסיבות לא מתקיים בענייננו התנאי לאישור תובענה ייצוגית הנוגע לקיומה של אפשרות סבירה כי השאלה שבמחלוקת תוכרע לטובת הקבוצה. המדובר בפסק דין מפורט ומנומק היטב (המחזיק כ- 67 עמ'), הכולל ניתוח מפורט של הסוגיה, הליכים קודמים, עמדת הרגולטור, ניתוח התנאים שבחוק לאישור הגשת תובענה ייצוגית, ופירוט הנימוקים מדוע בקשת העותרות אינה עומדת בתנאים אלה. בתוך כך נקבע כי בהחלטת האישור שניתנה על ידי בית הדין האזורי "לא נערך דיון מספק בשאלות המרכזיות הטעונות הכרעה", וכי בחינת שאלות אלה על ידי בית הדין הארצי מובילה למסקנה כי לא נתמלאו התנאים לאישור התובענה כתובענה ייצוגית. לאחר עיון הגענו למסקנה כי דין העתירה להידחות על הסף. כפי שנפסק פעמים אין ספור, בית משפט זה, בשבתו כבית המשפט הגבוה לצדק, אינו משמש כערכאת ערעור על פסקי דינו של בית הדין הארצי לעבודה, והתערבותו מוגבלת למקרים חריגים, בהתקיים שני תנאים מצטברים: האחד, שבהחלטת בית הדין מתגלה טעות משפטית מהותית, ובנסיבות הענין הצדק מחייב התערבותו של בית המשפט הגבוה לצדק; והשני - שהחלטת בית הדין מעלה סוגיה עקרונית כללית, בתחום יחסי העבודה או בכלל (בג"צ 524/84 חטיב נ' בית הדין הארצי לעבודה, פ"ד מ(1) 673, 693 (1986); בג"ץ 585/86 שריירמן נ' בית הדין הארצי לעבודה, פ"ד מא(2)393, 397 (1987); בג"ץ 608/88 פינקלשטיין נ'  בית הדין הארצי לעבודה, פ"ד מג(2) 395, 408 (1989); בג"ץ 396/15 וינקלר נ' בית הדין הארצי לעבודה (22.1.2015), להלן: ענין וינקלר; בג"ץ 2385/15 זנגריה נ' המוסד לביטוח לאומי (14.5.2015), להלן: ענין זנגריה; ובג"ץ 8578/19 דז'אלובסקי נ' בית הדין הארצי לעבודה (12.1.2020), להלן: ענין דז'אלובסקי; ועוד רבים זולתם). עוד נפסק כי את הבחינה האמורה יש לערוך מתוך נקודת המוצא, כי ביחסי הגומלין שבין בית-משפט זה לבית הדין הארצי לעבודה יש לראות בבית הדין הארצי את הערכאה השיפוטית בעלת המומחיות בתחום משפט העבודה, עליה הטיל המחוקק את התפקיד של גיבוש גופי ההלכה בתחום זה. "יש לזכור, שביחסי הגומלין בין בית-משפט זה לבית הדין הארצי לעבודה עלינו לראות בבית הדין הארצי את בית הדין המומחה לדבר... שעליו בראש ובראשונה מוטל התפקיד לגבש גופי הלכה בדיני העבודה במדינה, ככל שהם פרי ההלכה השיפוטית... בית-משפט זה שומר לעצמו את סמכות הפיקוח על בית הדין הארצי בשאלות של הלכה, אבל הוא ייטיב לעשות, אם לא יעשה עצמו בית-משפט כללי לערעורים על גבי בית הדין הארצי, כל אימת שמתעוררת בעיה של הלכה, אלא שינהג במידת ההתאפקות ויגביל את התערבותו בכגון אלה למקרים של פרשנות מוטעית, שבית הדין לעבודה פירש דבר חקיקה או מסמך משפטי, או של טעות, הבולטת על פני הפסק, עד כדי כך שגם בית משפט, שאינו מומחה לדבר, רואה צורך להתערב, כדי שלא תיווצר סתירה גלויה בין פסיקת בית הדין לעבודה לבין עקרונות חוק כלליים מקובלים" (בג"ץ 123/81 אלקטרה בע"מ נ' בית הדין הארצי לעבודה ואח', פ"ד לו(1) 421, 429 (1982). וראו גם: ענין וינקלר, בפסקה 9; ענין זנגריה, בפסקה 8; וענין דז'אלובסקי, בפסקה 6). המקרה דנן אינו בא בגדר אמות המידה האמורות, ולא קמה הצדקה להתערבותנו בו. אין לפנינו שאלה כללית רחבה הטעונה הכרעתו של בית משפט זה, והעתירה במהותה מעלה טענות בעלות אופי ערעורי מובהק. העותרות גם לא השכילו להצביע על טעות משפטית מהותית בפסק דינו של בית הדין הארצי, או שיקולי צדק המחייבים התערבותו של בית משפט זה בנסיבות העניין. העתירה נדחית אפוא. בנסיבות הענין ולפנים משורת הדין לא יהא צו להוצאות. ניתן היום, ‏י"ח בסיון התש"ף (‏10.6.2020). ש ו פ ט ש ו פ ט ש ו פ ט _________________________ 20034200_B01.docx אב מרכז מידע, טל' 077-2703333, 3852* ; אתר אינטרנט, http://supreme.court.gov.il 1