דוד דגה נ. מנהל מקרקעי ישראל

פסק-דין בתיק בג"ץ 3419/06 בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט גבוה לצדק בג"ץ 3419/06 בפני: כבוד השופטת ד' ביניש כבוד השופט א' גרוניס כבוד השופטת מ' נאור העותר: דוד דגה נ ג ד המשיבים: 1. מנהל מקרקעי ישראל 2. משרד המשפטים - בית המשפט המחוזי בתל אביב עתירה למתן צו על תנאי בשם העותר: עו"ד ד' זילברשלג פסק-דין השופט א' גרוניס: 1. העותר מבקש כי בית משפט זה יבטל פסק דין שניתן בבית המשפט המחוזי בעניינו. הוא מציין כי הגיש בקשת רשות ערעור על פסק הדין אך זו נמחקה משום שלא עלה בידו להפקיד את העירבון הדרוש. כפי שמדגיש העותר בפתח עתירתו, עתירה זו הוגשה לאחר שמיצה העותר את כל הליכי הערעור בכל הערכאות ולאחר מסכת התדיינות ארוכה עם המשיב 1. 2. תחילתו של סיפור המעשה בשנת 1997, עת ניתן פסק דין בבית משפט השלום לסילוק ידו של העותר מנכס מקרקעין שבבעלות המשיב 1 (להלן - פסק הדין). פסק הדין ניתן בהעדר הגנה ולאחר שהעותר לא התייצב בפני בית המשפט. בשנת 2001 הגיש העותר בקשה לביטול פסק הדין בטענה כי נודע לו על פסק הדין רק זמן קצר לפני כן. בית המשפט דחה את הבקשה בקובעו כי כתב התביעה הומצא לעותר כדין, כי קיימות ראיות לכך שהעותר ידע על פסק הדין עוד בשנת 1998, וכי סיכויי טענות העותר לגופם של דברים להתקבל נמוכים. לאחר מכן, הגיש העותר בקשה בהסכמה לתיקון פסק הדין (יוער, כי בעניין קיומה של ההסכמה התעורר ויכוח שאינו חשוב לענייננו). טענתו של העותר הייתה כי יש לתקן את מספר החלקה שביחס אליה ניתן פסק הדין הואיל ומספר זה שונה בעקבות הליכי פרצלציה. בית משפט השלום נעתר לבקשה זו ותיקן את פסק הדין. המשיב 1 הגיש בקשה לביטול ההחלטה, שהתקבלה, אך בינתיים הספיק העותר להגיש ערעור על פסק הדין לבית המשפט המחוזי. המשיב 1 ביקש כי הערעור יידחה על הסף מחמת איחור בהגשתו. העותר טען כי אף שפסק הדין ניתן בשנת 1997 והערעור הוגש בשנת 2001, הוא לא הוגש באיחור שכן פסק הדין תוקן לא מכבר. רשמת בית המשפט המחוזי דחתה את הבקשה לסילוק הערעור והמשיב 1 ערער על החלטה זו. בית המשפט המחוזי החליט לקבל את הערעור שהגיש המשיב 1 והורה על דחיית ערעור העותר על הסף. בית המשפט המחוזי קבע כי גם בהנחה שהבקשה לתיקון טעות הוגשה בהסכמה, אין מדובר בתיקון טעות אלא בעדכון פסק הדין, שאינו מאריך את המועד להגשת הערעור. כמו כן ציין בית המשפט המחוזי, כי לעותר לא היה כל אינטרס אמיתי בתיקון פסק הדין ונראה כי הבקשה לתיקונו נועדה אך ורק כדי להאריך באופן מלאכותי את המועד להגשת הערעור. על פסק דינו של בית המשפט המחוזי הגיש העותר ערעור לבית משפט זה. הערעור נמחק ונקבע כי על העותר להגיש בקשת רשות ערעור. העותר הגיש בקשת רשות ערעור וזו נמחקה, כאמור, הואיל והעותר לא הפקיד עירבון כנדרש. 3. דין העתירה להידחות על הסף. כלל הוא כי בית משפט זה בשבתו כבית דין גבוה לצדק אינו משמש ערכאת ערעור נוספת על פסיקתם של בתי המשפט הרגילים ובכלל זאת גם לא כערכאת ערעור על פסיקתו של בית משפט זה בשבתו כבית משפט לערעורים אזרחיים (ראו, בג"ץ 8875/04 יצחקי נ' מפקד כוחות צה"ל באזור יהודה ושומרון (לא פורסם); בג"ץ 3481/02 קריב נ' מדינת ישראל (לא פורסם); בג"ץ 3155/04 קרליץ נ' ועדת הבחירות לעיריית באר שבע (לא פורסם)). העותר מיצה את כל הליכי הערעור העומדים לרשותו ועתירתו אינה מגלה עילה להתערבותו של בית משפט זה. יתרה מכך, השתלשלות ההליכים במקרה דנא מעוררת את החשש שעתירה זו מהווה שימוש לרעה בהליכי בית המשפט. 3. העתירה נדחית. העותר ישא בהוצאות לטובת אוצר המדינה בסך 3,000 ש"ח. ניתן היום, ג' באייר תשס"ו (1.5.06). ש ו פ ט ת ש ו פ ט ש ו פ ט ת _________________________ העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח. 06034190_S02.doc מרכז מידע, טל' 02-6593666 ; אתר אינטרנט, www.court.gov.il