בבית המשפט העליון
ע"א
3881/98
רע"א
3415/98
בפני: כבוד השופטת ט' שטרסברג-כהן
כבוד
השופט י' אנגלרד
כבוד
השופט מ' אילן
ע"א 388/98
המערערים: 1.
רועי סלמה
2.
נילי סלמה
3.
אלי סלמה
4.
שחר ריעס
5.
טובה ריעס
6.
נטליו ריעס
7.
אלון חודורובסקי
8.
רבקה חודורובסקי
9.
שמעון חודורובסקי
נ
ג ד
המשיבים: 1.
מרים שדה
2.
עירית ראשון לציון
3.
יאיר אלון
4.
ברוריה אלון
5.
מדינת ישראל - משרד החינוך
רע"א
3415/98
המבקשת: מדינת
ישראל
נ
ג ד
המשיבים: 1.
רועי סלמה ואח'
2.
שחר ריעס ואח'
3.
אלון חודרובסקי ואח'
4.
מרים שדה
5.
עירית ראשון לציון
6.
יאיר אלון
7.
ברוריה אלון
בקשת
רשות ערעור וערעור על פסק-דין בית
המשפט
המחוזי בתל-אביב יפו בת.א.
442/92,
976, 998 (תיקים מאוחדים) מיום
5.5.98
שניתן על ידי כבוד השופטת
ד'
פלפל
תאריך הישיבה: י"ג בתמוז תשנ"ט
(27.6.99)
בשם
המערערים
בע"א
3881/98: עו"ד איל רוזן
בשם
המבקשת
ברע"א
3415/98: עו"ד משה הרציג
בשם
המשיבה 1
בע"א
3881/98: עו"ד יורם קמין
בשם
המשיבה 2: עו"ד י' דביר
פסק-דין
השופט י' אנגלרד:
1. בלב הערעורים מצויה שאלת הסיבתיות בנזיקין.
ואלה פרטי האסון: ביום 1.2.1988 השתוללה סופה עזה באזור ראשון לציון. משבי הרוח
הגיעו במקומות גבוהים עד למהירות של הוריקן, דהיינו, עד לכ150- קמ"ש. מעצמת
הרוח השתחררה סככת עץ (פרגולה), שהייתה בנויה על דירת גג בקומה השביעית של בניין,
והועפה אל תוך חצר בית ספר סמוך. הסככה פגעה בתלמידים ששהו אותה עת בחצר בית
הספר.
2. תביעת הנזיקין, שהוגשה על ידי הנפגעים, התמקדה
בשתי שרשרות סיבתיות: הגורמים האחראים לפרגולה והגורמים האחראים לתלמידי בית
הספר. נקודת המוצא ההגיונית הייתה כי מבחינה עובדתית, לולא מציאותה של פרגולה על
קומת הגג ולולא מציאותם של התלמידים בחצר, האסון היה נמנע. עם זאת, מאחר שבשיטתנו,
בנסיבות הנדונות, אין מוטלת אחריות חמורה, לא על מחזיקי מבנים ולא על משגיחי
תלמידים, הרי אין הנפגעים זכאים לפיצויים בנזיקין בלתי אם יוכח קיומה של רשלנות
מצד גורמי הנזק.
3. שיטות לא מעטות מטילות על מחזיקי מבנים אחריות
חמורה בשל התמוטטות או נפילה של חלקים מן המבנה. עם זאת יצוין, כי במסורת המשפט
העברי האחריות היא על יסוד פשיעה, שמשמעותה התרשלות. השווה בעניין נזקים אלה את
המשנה בבא מציעא פרק י, משנה ד:
הכותל
והאילן שנפלו לרשות הרבים והזיקו פטור מלשלם. נתנו לו זמן לקוץ את האילן ולסתור את
הכותל פטור, לאחר זמן חייב.
את המשנה הזאת יש לקרוא ביחד עם התוספתא בבא מציעא פרק יא:
נפל
הכותל מחמת הזוועות ומחמת הרוח ומחמת הגשמים, אם בנאו כדרכו פטור. אם לאו, חייב.
נמצא כי התנאי לפטור הוא, כפי שמציין גם
רש"י בבבא מציעא קיז, ב על אתר, ד"ה: "פטור", שבעל
הכותל היה אנוס, כלומר לא התרשל בבנייה. ברוח זו ראה נימוקי יוסף על הרי"ף,
בבא מציעא קיז, ד"ה: "פטור מלשלם":
דמאי
הוה ליה למיעבד אנוס הוא ואם כן מיירי דוקא שבנאו כראוי אבל שלא כראוי חייב דתניא
בתוספתא נפל הכותל מחמת הזועות מחמת הרוח מחמת הגשמים אם בנאו כדרכה פטור ואם לאו
חייב וכי תנן פטור בין בנזקין דשעת נפילה בין בנזקין דלאחר נפילה בשעת נפילה משום
דכיון שבנאו כדרכו כדכתיבנא אנוס הוא ופטור....
ראה עוד מרן בית יוסף על טור חושן משפט סי' תט"ז וכן
הרמ"א בהגהותיו על שולחן ערוך, חושן משפט, סימן תט"ז, סוף סעיף א. כן
ראה לגבי מקור האחריות בהלכה י' י' בלויא, פתחי חושן, ליקוטים וביאורים בהלכה
בהלכות נזיקין ושכנים (ירושלים תשמ"ח) פרק ח', סי' כב-כה, עמ' רנ-רנה.
4. אפרט תחילה את סיפורה של הפרגולה: היא נבנתה,
ללא רשיון, בשנת 1977 ביזמת הבעלים הקודמים - משפחת אלון - על ידי בעל מלאכה בשם
שמולביץ. הדירה נמכרה בשנת 1986 לגב' שדה, אשר המשיכה להחזיק בה ובפרגולה בעת
האסון. מבחינה מבנית, הפרגולה הייתה מחוברת מצד אחד לקיר הבניין, כנראה באמצעות 6
ברגים. בצד האחר, היא נסמכה על שלוש רגליים, שהיו מחוברות למעקה הגג. הפרגולה
התעופפה בשלמותה, אך ללא רגליה.
5. בשרשרת סיבתית זו, הוגשה תביעת הנזיקין נגד
בעלי הדירה הקודמים, נגד בעלת הדירה הנוכחית ונגד עיריית ראשון לציון. לבעלים
הקודמים והנוכחיים יוחסה אחריות בכך שבנו פרגולה או החזיקו בה ללא רשיון, לא דאגו
לתקינותה ולא בדקוה. הטענה לאחריות העירייה התבססה על כך שלא מנעה את בנייתה של
הפרגולה, לא דאגה להריסתה ולא בדקה את תקינותה.
6. אומר מיד, כי כל אחת מן הטענות האלה מעוררת,
מלבד בעיות עובדתיות, גם בעיות משפטיות סבוכות למדי. אפרט כמה מהן: האם הבעלים
הקודמים, אשר הזמינו בעל מקצוע לביצוע העבודה, אחראים להתרשלות מצד הקבלן העצמאי
בקשר לבניית הסככה, בהנחה, כמובן, שהתרשלות מעין זאת קיימת? האם אחריות אפשרית זו
נמשכת גם לאחר מכירת הדירה לאנשים אחרים? האם קונה דירה חייב לבדוק את תקינותם של
כל המבנים, ומה דינם של פגמים נסתרים? האם העירייה חייבת חובת זהירות כלפי נפגעים
ממבנה שנבנה ללא רשיון?
7. באשר לאחריות הבעלים הקודמים למעשה הקבלן
העצמאי, ספק רב בעיני אם פרגולה שנבנתה בדירת גג, היא בבחינת יצירת סיכון ברשות
הרבים, בדומה לפריקת מטען ברשות הרבים או תליית שלטי פרסומת מעל לרשות הרבים
(ע"א 176/62 לב ואח' נ' תורג'מן ואח', פ"ד טז 2625; ע"א
635/74 מזי נ' קוקה קולה חברה מרכזית לייצור משקאות קלים בע"מ,
פ"ד לא(1) 242). יש לזכור, כי הפרגולה הועפה בשל רוח בלתי מצויה לתוך רשות
יחיד דווקא.
8. בית המשפט המחוזי הגיע למסקנה כי יש לדחות את
התביעות בשרשרת סיבתית זו, על יסוד שלילת הקשר הסיבתי העובדתי: הנזק הוא תוצאה של
אירוע, שהיה מביא להתרחשותו של הנזק גם לו ננקטו כל כללי הזהירות הדרושים. כלומר,
כל מעשי ההתרשלות האפשריים של הנתבעים לא היוו "סיבה בלעדיה אין" של
התוצאה המזיקה. במלים אחרות, השאלה ההיפותטית, האם הנזק היה קורה גם לולא מעשי
הרשלנות, מקבלת תשובה חיובית. בכך נחסך הצורך להתמודד עם השאלות המשפטיות הנזכרות.
9. אפרט את הנמקתו של בית המשפט המחוזי - מפי
השופטת דר' ד' פלפל - בדבר העדר סיבתיות. בית המשפט הסתמך על העד המומחה שהכין את
חוות דעתו למען המשטרה סמוך לחקירת האסון ואשר הועד בבית-המשפט על-ידי הנפגעים.
המומחה התייחס לשאלה מה היו דרישות התקן הישראלי לעמידת מבנה מפני עומס רוח.
התברר, כי לפי התקן הישראלי הנוכחי מס' 414, צריך היה לקחת בחשבון באזור
ראשון-לציון מהירות רוח של 126 קמ"ש. כן התברר כי תקן זה נכנס לתוקף בשנת
1982, וכי לפי התקן הקודם, שחל בעת בניית הסככה, הדרישות לגבי עמידה בתנאי רוח היו
פחותות מן התקן החדש. וכך אומר בית המשפט:
במילים
אחרות: התקן הישראלי לא צפה עוצמת רוח מעבר ל126- קמ"ש, לענין מתן רשיון
לפרגולה. אכן לא הוכח שהפרגולה ניתקה דווקא מעוצמת המשב החזק ביותר באותו יום. יחד
עם זאת ברור שהצטברות מרוכזת כזו של פעילות איתני הטבע באותו יום בצורה של גשמים,
סופות, משבים ורוחות בעוצמות שונות, הם אלה שגרמו לכך שהפרגולה תינתק ממקומה, תעוף
כמקשה אחת לחצר סמוכה, ותגרום לתאונה שקרתה. בלוקחי בחשבון כי חובת הראיה, גם
לענין היעדר רשלנות בנושא רוחות ומשבים - מוטלת על [גב' שדה], הגעתי למסקנה,
שאפילו היתה מוציאה רשיון - שדרישותיו מבחינת עוצמת הרוחות פחותה - ואפילו הייתה
עורכת בדיקות תקופתיות - כל אלה פעולות המעידות על היעדר רשלנות, אזי מזג האוויר
ששרר באותו יום, ניתק את הקשר הסיבתי בין פעולותיה לבין התוצאה. מבחינתה היא היתה
עשויה להיות במצב דומה לנהג זהיר, אם כי חסר נסיון, שמאן דהוא קופץ אל הכלי אותו
הוא מפעיל. אם המדובר בתאונה, שאינה תאונה דרכים לפי חוק הפיצויים לנפגעי תאונות
הדרכים התשל"ה1975-, שאחריות הנוהג שם מוחלטת - בוודאי היינו מגיעים למסקנה
כי לנושא הרשיון אין משמעות, וכי גם מפעיל בעל רשיון זהיר ומיומן, לא היה יכול
למנוע את התאונה, מחמת הקפיצה הפתאומית. האם נדרשת מהפרט חובה גדולה יותר מאשר
המחוקק הטיל עליו? נאמר שהאדם שומר חוק, והוא פועל בדיוק לפי ההוראות, ולמרות זאת
קורית תאונה - כלום בית המשפט יטיל עליו אחריות, בהעדר קביעה מפורשת בדין? המחוקק
מניח כהנחת עבודה כי החוק הוא מן המפורסמות. המחוקק והחברה שואפים שהפרטים יפעלו
עפ"י החוק. אמות המידה הקיימות בחוק, עשויות לשמש, בין היתר, קנה מידה לקביעת
חובת זהירות מטעם פרט אחד כלי משנהו. התנהגותה של [גב' שדה] היתה רשלנית ובניגוד
לדין, סוג של התנהגות שאין לעודדו. ברם אפילו פעלה עפ"י הדין - האם יכולה
היתה למנוע את התאונה? או שמא תנאי מזג האוויר ניתקו את הקשר הסיבתי בין התנהגותה
לבין האירוע? ... במקרה שלפנינו הסתבר, כי אפילו היתה [גב' שדה] בודקת את הפרגולה,
מוציאה רשיון כדין, מתחזקת אותה ממועד הקניה ועד למועד התאונה - שאלה חבויותיה על
מנת שלא תהיה רשלנית - אזי גם אז, איתני הטבע היו מחבלים במאמציה. כפי שציינתי
לעיל, זה שהיא לא עשתה מאומה, מביא למסקנה שהיא היתה רשלנית, ברם מצב הסערה באותו
יום מנתק את הקשר הסיבתי בין רשלנותה לבין התאונה שקרתה. אשר על כן אני דוחה את
התובענה בהקשר ל[גב' שדה].
10. לאותה המסקנה מגיע בית המשפט קמא ביחס לבעלים
הקודמים של הדירה, משפחת אלון, באומרו:
גם
לגביהם, מצב הרוחות באותו יום ניתק את הקשר הסיבתי בין רשלנותם לבין האירוע,
מהנימוקים שנמנו לעיל לגבי [גב' שדה].
11. באשר לאחריותה של עיריית ראשון-לציון להעדר
פיקוח מצידה על הבנייה הבלתי חוקית, בית המשפט מוצא כי העירייה לא הפרה חובת
זהירות כלפי הנפגעים. בית המשפט קובע כי:
לא
ניתן לצאת מנקודת הנחה שכל בניה בלתי חוקית מתגלה במהלך השנים. המדובר כאן בבניית
פרגולה בקומה שביעית. .. [מהעדויות] עולה כי המדובר בהקמת מבנה שנעשה ברשות הפרט,
ללא דיווח או פניה איזושהי לרשות. הרשות לא ידעה על פעולה זו, לא ידעה על הצורך
לבדוק את הנושא למטרת רשיון (שלא התבקש), וגם בצורה סבירה לא יכולה היתה לגלותו או
לצפותו. במקרה כזה - לא ניתן להטיל עליה חובת זהירות בתחום המושגי או בתחום
הקונקרטי.
12. בסיכום: בעניין השרשרת הסיבתית, שתחילתה בבניית
הפרגולה וסופה בפגיעה בתלמידים, מצא בית המשפט כי לא התקיימה סיבתיות עובדתית בין
מעשי הרשלנות השונים לבין התוצאה המזיקה. הנימוק הוא כי גם לו ננקטו כל אמצעי
הזהירות הדרושים, התאונה הייתה נגרמת בשל העוצמה החריגה של הרוח. מכאן, כי מעשי
הרשלנות לא היוו סיבה עובדתית לנזק.
13. שונה הייתה מסקנתו של בית המשפט קמא לגבי
השרשרת הסיבתית השניה, דהיינו: הגורמים שהביאו להימצאותם של תלמידים בחצר בית
הספר בעת הסופה. בהקשר זה מצא בית המשפט כי מדינת ישראל, האחראית אחריות שילוחית
למעשי הנזיקין של מנהל בית הספר בראשון-לציון, נושאת בחובה לפצות את הנפגעים.
בתארו את מזג האוויר ביום האסון, בית המשפט מביא את עדותו של ראש אגף הפיקוח
בעיריית ראשון-לציון, המעיד כי: "מזג האוויר היה סוער ... באותו יום נפלו
עצים, נפלו אנטנות של טלביזיות, דודי שמש ועוד גופים אחרים. גם עמודי חשמל".
ובהמשך קובע בית המשפט:
מבחן
הציפיות והשכל הישר, בנוסף לנסיבות אירועי אותו היום, היה מחייב את מנהל בית הספר,
הנמצא בלב איזור מגורים, ביום סערה, לצפות שרוחות סערה יגרמו להינתקות חפצים שונים
ממקומם, שיעופו באוויר. בין אם אלה כבלי חשמל מהשכנים, בין אם זה דוודים למיניהם,
בין אם זה אנטנות של טלביזיות, עצים, ענפים ועוד. במלים אחרות: אפילו נאמר שהאדם
הסביר לא היה חושב בדיוק ברגע הסערה על הינתקות פרגולה מהקומה השביעית ונפילתה
בחצר בית הספר, בהחלט היה עליו לצפות שחפצים גדולים כמפורט לעיל, שהינם מזיקים
ופוגעניים, יכולים לעוף ברוח ולהגיע גם לחצר בית הספר. הגדרת הפרגולה עונה גם על
הגדרה זו. אשר על כן אני קובעת כי [מדינת ישראל] חבה כלפי התובעים.
14. על מסקנותיו של בית המשפט קמא, אשר מצד אחד
שיחרר מכל אחריות את גורמי שרשרת הסיבתיות הראשונה, ומן הצד האחר הטיל את מלוא
האחריות על מדינת ישראל, הוגשה בקשת רשות ערעור מצד המדינה וערעור מצד הנפגעים.
המדינה הגישה בקשת רשות ערעור משום שטרם נידונה שאלת הפיצויים, והנפגעים הגישו
ערעור על שחרור הגורמים האחרים מכל אחריות, זאת, כנראה, מתוך חשש שמא יתקבל ערעורה
של מדינת ישראל. החלטנו לראות את בקשת רשות הערעור כאילו ניתנה רשות והוגש ערעור
על פי הרשות שניתנה.
15. דין שני הערעורים, שנושאם אחד, להידחות. באשר
למקימי הפרגולה ומחזיקיה, קביעתו של בית המשפט קמא, שכל מעשי הרשלנות האפשריים
אינם עומדים במבחן של "סיבה בלעדיה אין" (causa
sine qua non), היא ביסודה קביעה עובדתית. ההנחה היא, כי גם לו ננקטו אמצעי
הזהירות הדרושים, משבי הרוח העזים ביותר היו מצליחים להעיף את הפרגולה לחצר בית
הספר. מסתבר כי הפרגולה עפה במשבי הרוח העזים, שעלו על עוצמת הרוח הנלקחת בחשבון
בתקן הישראלי הנזכר. איני רואה נימוק להתערב במסקנה עובדתית זו של בית המשפט קמא.
יצוין, כי סופה בעוצמה של הוריקן (דרגה 12 עפ"י סולם בופור לחוזק הרווח) היא
ביסודה "מקרה טבעי בלתי רגיל" במובן סעיף 64(1) לפקודת הנזיקין [נוסח
חדש]. דא עקא, נוסחה של הוראה זו מעורר קשיים גדולים (ראה ע"א 750/70 אמזלג
נ' סולל בונה בע"מ ואח', פ"ד כו(1) 7). לאור המסקנה כי נשלל הקשר
הסיבתי העובדתי, אין צורך להיזקק להוראת סעיף 64(1) (עיין ודוק ע"א 2757/93,
3058 שרון ואח' נ' או.אר.אס. כוח אדם בע"מ ואח', פ"ד
מט(2) 781, בעמ' 789-788).
16. באשר לחובה של עיריית ראשון-לציון לפקח על
הבנייה, חובה שאת קיומה שלל בית המשפט המחוזי בנסיבות העניין, יצוין כי גם לו
היינו מכירים בהפרת חובה מעין זאת, הרי גם לגביה הייתה נשללת האחריות בשל העדר קשר
סיבתי עובדתי. כי סוף סוף, גם העירייה לא הייתה דורשת יותר ממה שנקבע בתקן הישראלי
הנזכר. אעיר באופן כללי, כי אין יסוד לטענה שסטנדרט הזהירות, הנדרש מאדם בעניין
עמידה בפני רוח בלתי מצויה, צריך לעלות על זה הקבוע בתקן הישראלי. כפי שהעיד
המומחה, תקן זה הוא מן המחמירים. עם זאת, יתכן ולאור התרחשות מקרים נדירים מסוג
זה, יוחמר התקן החמרה נוספת במבנים המצויים מעל לגובה של 10 מטר.
17. גם בטענות המדינה, השוללת את הרשלנות בעניין
הוצאת הילדים לחצר בית-הספר ביום הסופה, לא מצאתי יסוד להתערבות במסקנתו של בית
המשפט קמא, על הנמקתה.
18. בשולי הדברים, ברצוני להעיר כי נסיבות המקרה
מעוררות, כאמור, שאלות סבוכות של אחריות מצד בעלי בתים ומחזיקיהם. הדרך הטובה
ביותר בעיני היא כיסוי ביטוחי מלא לסוגי אחריות מעין אלה.
אי לכך, הערעורים נדחים. בנסיבות העניין, אין
צו להוצאות.
ש ו פ ט
השופטת ט' שטרסברג-כהן:
מקובלת עלי עמדתו של חברי שדין הערעורים
להדחות.
ש ו פ ט ת
השופט מ' אילן:
אני מסכים.
ש
ו פ ט
הוחלט כאמור בפסק-דינו של השופט אנגלרד.
ניתן היום, י"ז באלול תשנ"ט
(29.8.99).
ש ו פ ט ת ש ו פ ט ש ו
פ ט
העתק
מתאים למקור
שמריהו
כהן - מזכיר ראשי
98034150.Q04 /שב