אבי אזולאי, כלכלן בתפקידו כנאמן לחברת החייבים נ. עו"ד יעקב א

5 1 בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים אזרחיים ע"א 3410/22 לפני: כבוד השופט ד' מינץ כבוד השופטת י' וילנר כבוד השופט ח' כבוב המערער: אבי אזולאי, כלכלן בתפקידו כנאמן לחברת החייבים נ ג ד המשיבים: 1. עו"ד יעקב אמסטר – בתפקידו כמנהל מיוחד לכנסי החייב 2. כונס הנכסים הרשמי ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי מרכז-לוד (השופטת ע' וינברג-נוטוביץ) מיום 14.3.2022 בפש"ר 14271-10-15 בשם המערער: עו"ד דוד פרחיה; עו"ד קובי אסייג פסק-דין השופט ד' מינץ: לפנינו ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי מרכז-לוד (השופטת ע' וינברג-נוטוביץ) מיום 14.3.2022 בפש"ר 14271-10-15, בה נפסק שכר טרחתו של המערער, אשר שימש כבעל תפקיד במספר הליכי פשיטת רגל ופירוק חברות. הרקע לערעור נגד מר יצחק לוי (להלן: החייב) הוגשה ביום 11.10.2015 בקשה למתן צו כינוס לנכסיו על ידי שתיים מנושיו. בעקבותיה, הוגשו מספר בקשות נוספות למתן צו כינוס לנכסיהם של אשתו וילדיו (יקראו כולם יחד להלן: החייבים), כמו גם למתן צו פירוק למספר חברות הקשורות אליו, שעיקר עיסוקן הוא ניהול גני אירועים (להלן: החברות). ביום 25.11.2015 מונה המערער, כלכלן במקצועו, למפקח מטעם בית המשפט על הכנסות החברות והוצאותיהן (פר"ק 25046-10-15), ומאוחר יותר מונה יחד עם משיב 1 (להלן: עו"ד אמסטר) כבעל תפקיד בעניינם של החברות והחייבים. עם מתן צו הקפאת הליכים נגד החברות ביום 28.12.2015 (פר"ק 57996-12-15) מונו המערער ועו"ד אמסטר לנאמנים על נכסי החברות והחייבים (שניהם יחד יקראו להלן: הנאמנים). לאחר מינויים הגישו הנאמנים דוחות המתארים את פעולותיהם בקשר לניהול גני האירועים והפעלתם. לאחר שהתברר, על פי אחד מהדוחות, כי לא יהיה די בנכסי החייב כדי להעמיד הסדר נושים, ואף התעורר ספק אם יהיה בהם כדי לפרוע את חובותיו האישיים, ביום 15.2.2016 בוטל הצו להקפאת ההליכים. בהתאם לכך, באותו מועד ניתן צו פירוק זמני נגד החברות, ועו"ד אמסטר מונה כמפרק זמני לחברות וככונס זמני לנכסי החייבים בעוד שהמערער שוחרר מתפקידו משנקבע כי בנסיבות העניין אין מקום למינוי שני בעלי תפקידים. בהמשך לכך, מונה עו"ד אמסטר למנהל מיוחד לנכסי החייבים והחברות. על רקע האמור, ביום 13.4.2016 הגיש המערער בקשה לפסיקת שכר טרחה בשיעור של 35% מסך שכר הטרחה שייפסק לטובת עו"ד אמסטר (פר"ק 57996-12-15). ביום 16.5.2016 קבע בית המשפט כי הבקשה תידון רק לאחר הגשת בקשתו של עו"ד אמסטר לפסיקת שכר טרחה, בסוף ההליך. ההליך בעניינם של החייב והחברות התנהל במשך מספר שנים. בחלק מהתקופה המשיכה פעילות גני האירועים, ולבסוף הם נמכרו בהליכי מימוש ממושכים. הוגשו כ-250 תביעות חוב, רובן נגד החברות, כאשר היקף החובות עמד על סך של כ-47 מיליון ש"ח. לאחר שמומשו הנכסים וגובשה מצבת הנשייה, ביום 10.5.2021 אושר הסדר נושים לחייב. לאחר אישור הסדר הנושים, ביום 18.6.2021 הגיש עו"ד אמסטר בקשה לבית המשפט המחוזי לפסיקת שכר טרחה, בה עתר לשכר הטרחה המקסימלי שניתן לשלם בגין חלוקה בהתאם לתקנה 8א(א)(1) לתקנות החברות (כללים בדבר מינוי כונסי נכסים ומפרקים ושכרם), התשמ"א-1981 (להלן: התקנות או תקנות השכר) בסך של כ-2 מיליון ש"ח; לתוספת מאמץ מיוחד בשיעור של 50% משכר הטרחה; לשכר בגין פעולות מיוחדות בסך של 300,000 ש"ח; ולהחזר הוצאות. בבקשתו פירט עו"ד אמסטר בהרחבה את הפעולות שנדרש להן במסגרת תפקידו, וטען כי הוא נדרש להשקיע מאמצים רבים, על פני תקופה ארוכה, תוך טיפול במאות בקשות ומספר רב של הליכים משפטיים שונים שנבעו מההליך. באשר לשכר טרחתו של המערער, הותיר עו"ד אמסטר את ההכרעה לשיקול דעת בית המשפט. בתגובתו לבקשת עו"ד אמסטר חזר המערער על טענתו כי הוא זכאי לשכר בשיעור של 35% משכר טרחתו של עו"ד אמסטר. המערער טען כי מבקשתו של עו"ד אמסטר נעדר פירוט פועלו בהליך, כאשר מאמציו בתחילת הדרך עד למועד שחרורו מתפקידו באופן מפתיע, הם אלה שהצילו את פעילותן של החברות מפני קריסה. כך לטענתו, למן מועד מינויו ועד לשחרורו המפתיע מתפקידו, הוא פעל באופן אישי ואינטנסיבי ביותר על מנת לייצב את מצבן של החברות. בכלל זה, הוא שקד על לימוד מהיר של נתוני החברות, השיג שליטה על נתוני הנהלת החשבונות שלהן, ניתח אותם לעומק וקיים משא ומתן עם נציגי הנושים השונים. לכך הוסיף כי פעל במשותף עם עו"ד אמסטר לאתר משקיעים לרכישת נכסי החייב והחברות, ומגעים שקיים עמו הביאו להשגת הבנות עם הנושים. עוד טען המערער כי חרף העובדה שמילא את תפקידו בהצלחה, הוא הועבר מתפקידו בהחלטה מפתיעה שניתנה ללא כל נימוק וביוזמת בית המשפט, דבר שהביא לפגיעה במוניטין שלו. בתשובתו לתגובת המערער, התייחס עו"ד אמסטר לפער שבין משך התקופה שבה כיהן המערער בתפקידו – כחודשיים וחצי בלבד, לבין משך כהונתו כמנהל מיוחד במשך כחמש וחצי שנים. נטען כי אין מקום להשוואה אותה מנסה המערער לעשות, בין תפקידו של נאמן בהליך הקפאת הליכים זמני לבין תפקידו של מפרק וכונס בהליכי פירוק ופשיטת רגל. כמו כן, מימוש נכסי החייב התבצע במשך חודשים ארוכים לאחר שחרור המערער מתפקידו, מבלי שהייתה לו כל תרומה לגביית התקבולים בגינם. על כן נטען כי לא ניתן לגזור את שכר טרחתו מהיקף מימושם וחלוקתם והוצע כי שכר טרחת המערער יחושב בהתאם לשעות העבודה שהשקיע בפועל, אותן העריך עו"ד אמסטר בהיקף של 100 שעות עבודה לכל היותר. משיב 2 (להלן: הכנ"ר) הצטרף לנימוקי עו"ד אמסטר באשר לשכר טרחתו של המערער, בשים לב לפרק הזמן הקצר שכיהן בתפקידו כמו גם לכך שעיקר פעולות מימוש הנכסים, ההכרעות בתביעות החוב, גיבוש הסדר הנושים וכיו"ב, נעשו לאחר שחרור המערער מתפקידו. ביום 14.9.2021 קיבל בית המשפט את בקשתו של עו"ד אמסטר בחלקה ופסק לו "שכר חלוקה" לפי תקנה 8א לתקנות והחזר הוצאות בסך כולל של 2,445,537 ש"ח. בשלב מאוחר יותר הגיעו הצדדים להסכמה כי תשולם לעו"ד אמסטר תוספת מאמץ מיוחד לפי תקנה 8א(ב) לתקנות בשיעור של 15% מסך הנשייה. ביום 14.3.2022 פסק בית המשפט למערער שכר טרחה בסך של 35,427 ש"ח לפי מסלול של "שכר ניהול" הקבוע בתקנה 7 לתקנות בצירוף תוספת מאמץ מיוחד בשיעור של 100%. בית המשפט עמד על הפער שבין האופן בו תיאר המערער בזמן אמת את פועלו, לבין התמונה שניסה לצייר בבקשתו לפסיקת שכר טרחה. כפי שעולה מהדוחות שהוגשו, בתקופה הרלוונטית התקיימו כ-30 אירועים בגני האירועים בהיקף כספי של כ-1.7 מיליון ש"ח בלבד; טרם מומש ולוּ נכס אחד של החברות או החייב; ועיקר פועלו של המערער נסוב על ניהול החברות ולא על מכירת נכסיהן. הליכי מכרז למכירת זכויות החייב בנכסים אשר תוארו בדוח מאותה תקופה, לא הבשילו לכדי הסכמי מכר מאושרים. כמו כן נקבע כי פעילות המערער אינה ניתנת להשוואה לפעילותו של עו"ד אמסטר אשר ניהל הליכים מורכבים במשך למעלה מ-5 שנים תוך ששימש הן כמנהל מיוחד לנכסי החייבים והן כמנהל מיוחד לנכסי החברות. לפיכך, אין זה מידתי לפסוק שכר הנגזר משכרו, לא כל שכן בשיעור של 35%. עוד נקבע כי בשל כך שפעולותיו של המערער בתקופה הרלוונטית התמקדו בעיקר בניהול החברות, "מסלול הניהול" הקבוע בתקנה 7 לתקנות השכר הוא המתאים לעניינו כאשר לא נמצאה הצדקה לפסיקת שכר שלא בהתאם לתקנות. עוד נקבע כי אין מקום לטענת המערער לפגיעה במוניטין שלו עקב שחרורו מתפקידו, שכן הדבר נעשה על רקע מתן צו פירוק לחברה וצווי כינוס זמניים נגד החייבים. זאת כאשר המערער, ככלכלן (שאינו עורך דין או רואה חשבון), אינו יכול לשמש בעל תפקיד בהליכי כינוס או פירוק. לצד האמור, נוכח העובדה שבחלק מהתקופה הרלוונטית שימש המערער כבעל תפקיד יחיד וכי בתקופה זו, בראשיתם של הליכי חדלות הפירעון, מטבע הדברים נדרש היה לנקוט פעולות מאומצות לייצוב עסקי החברות, מצא לנכון בית המשפט כאמור לפסוק לטובת המערער תוספת מאמץ מיוחד ולהעמידה "באופן חריג" על שיעור של 100%. מכאן לערעור שלפנינו, בו טען המערער כי הפעולות הרבות שביצע במסגרת תפקידו, אשר הביאו להגדלת מצבת הנכסים לחלוקה, הן אלה שסללו את הדרך אל עבר הסדר הנושים אשר הושג לבסוף. לאור תרומתו המכרעת להליך, קמה לו הזכות לקבלת "שכר חלוקה" לפי סעיף 8א לתקנות בשיעור אשר ייקח בחשבון את הפעולות שביצע ביחס לפעולותיו של עו"ד אמסטר. לחלופין, היה מקום לפסוק לו "שכר מימוש" לפי תקנה 8(א) לתקנות, שכן לשון התקנות אינה מונעת את האפשרות לפסוק לבעל תפקיד שכר מימוש אף כאשר מימוש הנכסים נעשה לאחר ששוחרר מתפקידו. בנסיבות העניין, לא היה על בית המשפט לפסוק לטובתו "שכר ניהול" לפי תקנה 7 לתקנות, מה גם שבית המשפט ייחס פעולות שנעשו על ידי המערער לבדו, לשני הנאמנים. המערער הוסיף וטען כי נפלו שגיאות בקביעותיו העובדתיות של בית המשפט המחוזי, ובכלל זה טעה בית המשפט בקבעו כי העברת המערער מתפקידו בוצעה על רקע העובדה שמי שאינו עורך דין או כלכלן אינו יכול להתמנות כבעל תפקיד בהליכי פירוק או כינוס. המערער אף הלין בערעורו על תוספת המאמץ המיוחד שניתנה לו מכוח הוראת תקנה 13(א) לתקנות, שאינה משקפת לטענתו את המאמץ שהשקיע ואת תרומתו להליך, בציינו כי במקרה זה היה על בית המשפט לעשות שימוש בהוראת תקנה 13(א1) לתקנות המאפשרת פסיקת תוספת מאמץ מיוחד בשיעורים משמעותיים יותר. דיון והכרעה לאחר עיון בכתב הערעור ובנספחיו, הגענו לכלל מסקנה כי דין הערעור להידחות על הסף לפי תקנה 138(א)(1) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשע"ט-2018. נקודת המוצא לדיון היא, כי לערכאה הדיונית מסור שיקול דעת רחב בהחלטות שעניינן בקביעת שכר טרחה לבעל תפקיד, והתערבות ערכאת הערעור בהחלטות מסוג זה תיעשה במקרים חריגים בלבד (ראו: ע"א 1468/22 הרן נ' עו"ד ישראל בכר – בתפקידו כנאמן על נכסי המערערת, פסקה 9 (13.6.2022) (להלן: עניין הרן); ע"א 5810/17 ניסנוב נ' עו"ד אורן הראל – המנהל המיוחד, פסקה 5 (20.6.2019)). לא מצאנו כי מקרה זה מצדיק התערבות בשכר הטרחה שנפסק. תקנות השכר נועדו לאפשר לבית המשפט לפסוק שכר הולם עבור פועלו של בעל תפקיד בהליכי חדלות פירעון (וראו: עניין הרן, פסקה 10; ע"א 6166/07 צחי פלדמן, עו"ד בתפקידו ככונס נכסים על זכויות צמרות נ' א.י.ע. יובלים השקעות בע"מ, פסקה 20 (10.1.2010)). ככלל, הבחירה בין המסלולים השונים הקבועים בתקנות נמצאת בידיו של בעל התפקיד, אך זו נתונה לפיקוחו של בית המשפט אשר נדרש להכריע האם מדובר בשכר הטרחה הראוי וההוגן בנסיבות העניין (עניין הרן, פסקה 12; ע"א 4486/14 עו"ד שפירא, כונס נכסים נ' עו"ד אמיר בר טוב ועו"ד יעקב אמסטר, בתפקידם כנאמנים לנידר חברה לבניין ופיתוח בע"מ, פסקה 15 (24.6.2015)). בענייננו, לא מצאנו כי נפל כל פגם בקביעת בית המשפט המחוזי כי המסלול המתאים לפסיקת שכרו של המערער הוא "שכר ניהול" לפי תקנה 7 לתקנות השכר, קביעה המבוססת בעיקרה על התרשמותו הישירה של בית המשפט מפעולותיו ומאמציו של המערער ומהדוחות שהוגשו על ידי שני הנאמנים בזמן אמת. אין בטענות המערער כדי להצדיק התערבות בקביעה כי עיקר פועלו נסוב על ניהול עסקי החברות וכי אין מקום להשוואה בין פועלו של המערער (במשך כחודשיים וחצי) לבין פעילותו של עו"ד אמסטר (במשך למעלה מ-5 שנים). בית המשפט לא התעלם מהעובדה שהמערער שימש כבעל תפקיד יחיד למשך תקופה, ומהפעילות המאומצת שהשקיע לצורך ייצוב עסקי החברות. בית המשפט אף מצא לנכון לסטות בשל כך משיעור שכר הטרחה שנקבע בתקנות, תוך עשיית שימוש בתקנה 13 לתקנות, דבר אשר כשלעצמו אינו נעשה בשגרה (ראו למשל: ע"א 3791/15 סינרג'י כבלים בע"מ נ' עו"ד ארז חבר, פסקה 10 (19.4.2016)). בנסיבות אלה, אין כל מקום לטרוניות המערער. אוסיף כי אין בטענה כי שגה בית המשפט בקביעתו כי המערער שוחרר מתפקידו בשל כך שלא יכל לשמש עוד כבעל תפקיד משום שאינו רואה חשבון או עורך דין, כדי לסייע לו. אכן, על פי הוראת תקנה 2(ב) לתקנות השכר (אשר חלה גם בהליכי פשיטת רגל, מכוח הוראות כללי פשיטת הרגל (מינוי כונסי נכסים ונאמנים ושכרם), התשמ"ה-1985), בנסיבות מיוחדות, ניתן למנות גם מי שאינו עורך דין או רואה חשבון כבעל תפקיד בהליכי כינוס או פירוק (וראו הוראת סעיף 126(ב) לחוק חדלות פירעון ושיקום כלכלי, התשע"ח-2018 שאינה חלה בענייננו; וכן ראו בעניין זה: בג"ץ 7194/21 עו"ד אריאל סיבוני נ' הוועדה הציבורית לגיבוש רשימת נאמנים-יחידים (23.1.2022)). אולם לא מצאתי כיצד יש בטענות המערער, כי הוא שוחרר מתפקידו לטענתו ללא נימוק מספק, כדי להועיל בהליך דנן, כאשר אף את טענתו הכללית לפני בית המשפט המחוזי ל"פגיעה במוניטין", זנח בערעורו זה. הערעור נדחה אפוא. משלא התבקשה תשובה ובהתחשב במתכונת הדיונית שבה ניתנה ההכרעה, לא ייעשה צו להוצאות. ניתן היום, ‏כ"ב בתמוז התשפ"ב (‏21.7.2022). ש ו פ ט ש ו פ ט ת ש ו פ ט _________________________ 22034100_N01.docx לע מרכז מידע, טל' 077-2703333, 3852* ; אתר אינטרנט, https://supreme.court.gov.il 1