שילה סרוסי נ. בית הדין הארצי לעבודה

6 1 בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט גבוה לצדק בג"ץ 3408/24 לפני: כבוד השופט י' עמית כבוד השופט א' שטיין כבוד השופט ח' כבוב העותרת: שילה סרוסי נ ג ד המשיבים: 1. בית הדין הארצי לעבודה 2. מגדל חברה לביטוח עתירה למתן צו על תנאי בשם העותרת: עו"ד אסף נוי פסק-דין השופט ח' כבוב: עתירה נגד פסק דינו של בית הדין הארצי לעבודה (כבוד סגן הנשיאה א' איטח, השופטים ס' דוידוב-מוטולה ו-ר' פוליאק, נציגת ציבור (עובדים) י' רון, ונציג ציבור (מעסיקים) ד' בן חיים) בע"ע 65019-06-23 מיום 25.03.2024, שבגדרו התקבל ערעור משיבה 2, מגדל חברה לביטוח (להלן: מגדל), על פסק דינו של בית הדין האזורי לעבודה בתל אביב (כבוד השופטת ש' שביט כפתורי, נציגת ציבור (עובדים) א' קופרברג, ונציגת ציבור (מעסיקים) ג' לזרי) בפ"ה 16192-02-21 מיום 28.03.2023. רקע וההליכים בבית הדין לעבודה העותרת החלה לעבוד במקום עבודה חדש בחודש דצמבר 2015, וביום 21.06.2016 נפגשה עם סוכן ביטוח פנסיוני שהופנה אליה על-ידי מעסיקה החדש. במסגרת הליכי החיתום שנערכו לה לקראת קבלתה לביטוח של מגדל, מילאה העותרת שאלון רפואי (להלן: הצהרת הבריאות) והשיבה בשלילה על מרבית השאלות בדבר אירועים רפואיים ומחלות רקע. בתוך כך, העותרת השיבה בשלילה על השאלה "האם במהלך חייך אובחנו מומים / הפרעות באחד או יותר מהאיברים ו/או המערכות הבאות ו/או חלית באחת המחלות הבאות: [...] 5. מערכת הראיה לרבות ליקוי ראיה מעל מס' 7, הפרדת רשתית, גלאוקומה (לחץ תוך עיני), קטרקט, אובאיטיס, קרטקונוס" (להלן: השאלה בדבר פגיעה במערכת הראייה). על בסיס תשובותיה להצהרת הבריאות, הוּצאה לעותרת פוליסת ביטוח מנהלים, הכוללת נספח לביטוח במקרה של אובדן כושר עבודה. בחודש ספטמבר 2016, כשלושה חודשים לאחר שהתקבלה לפוליסת הביטוח של מגדל, העותרת אובחנה כחולה בטרשת נפוצה. בהמשך, העותרת הוכרה על-ידי המוסד לביטוח לאומי כזכאית לקבלת גמלת נכות מלאה עקב אובדן כושר עבודתה. העותרת תבעה תגמולי ביטוח מצד מגדל בהתאם לפוליסה שהוצאה לה, אך תביעתה סורבה. מגדל טענה כי העותרת לא השיבה בכנות על מספר שאלות בהצהרת הבריאות, ובין היתר, לשאלה בדבר פגיעה במערכת הראייה. בית הדין האזורי לעבודה קיבל את תביעתה של העותרת. קביעה זו התבססה, בעיקרו של דבר, על עדותה של העותרת, שנמצאה מהימנה על בית הדין, שלפיה "לא היו לה בעיות בעיניים, מלבד האירועים בשנת 2011 ובשנת 2014 וכי לטעמה היו שני מקרים של דלקות שטופלו ונגמרו. [...] בנסיבות אלו, אנו סבורות, כי [העותרת] לא הסתירה מידע רפואי כאשר סימנה 'לא', לאור נוסח השאלה כאמור, במועד החתימה על הצהרת הבריאות, בחודש 6/2016" (פסקה 36 לפסק הדין של בית הדין האזורי). בית הדין האזורי הוסיף וקבע כי לא הוכח שהעותרת הסתירה ממגדל 'מידע מהותי' כמשמעותו בסעיף 6(ג) לחוק חוזה הביטוח, התשמ"א-1981 (להלן: חוק הביטוח), וזאת שכן "ככל שאנו הופכות במסמכים הרפואיים, מזמן אמת, אין בידינו למצוא כל תיעוד התומך בטענת [מגדל] בעניין זה, לפיה [העותרת] ידעה כי קיים חשש לטרשת נפוצה ו/או למחלה מהותית אחרת, בסמוך לפני מועד החתימה על הצהרת הבריאות בחודש 6/2016 והסתירה מידע רפואי מהותי, בכוונת זדון, על מנת להיות מבטחת אצל הנתבעת" (שם, פסקה 56). ערעורה של מגדל לבית הדין הארצי – התקבל. נקבע, כי אין משמעות ממשית לשאלה אם בעת שהשיבה העותרת להצהרת הבריאות היא ידעה על קיומו של חשש לטרשת נפוצה, אם לאו. שכן, גם אם העותרת לא ידעה זאת בזמן אמת, תשובתה בשלילה לשאלה בדבר פגיעה במערכת הראייה – לא הייתה "תשובה מלאה וכנה", כנדרש לפי סעיף 6(א) לחוק הביטוח. ובלשון בית הדין הארצי: "תשובת [העותרת, לשאלה בדבר פגיעה במערכת הראייה – ח' כ'] אינה נכונה בעליל. במעט יותר מחמש השנים שקדמו למתן הצהרת הבריאות [...] סבלה [העותרת] מבעיות בעיניה, בעטיין [...] אושפזה למשך שבוע בבית החולים איכילוב במחלקה הנוירולוגית ועברה בדיקות וטיפולים לא קלים (סטרואידים במינון גבוה שניתנו בעירוי תוך ורידי; ניקור מותני בהרדמה כללית; בדיקת CT מוח), נבדקה על ידי רופא עיניים ונוירואופתלמולוג. בתום האשפוז הופנתה [העותרת] למרפאה נוירואימונולוגית ולמעקב נוירואפתלמולוגי לאחר ביצוע בדיקת שדות ראיה, להמשך טיפול תרופתי ו'לביצוע MRI מוח בשאלה של נגעים דהמילינטיביים'. בעקבות האשפוז ניתן לה אישור מחלה לתקופה נוספת (עד ליום 29.4.2011) וכעבור כחודש וחצי (14.6.2011) הופיעה למעקב במרפאת בית החולים. פחות משנתיים לפני מילוי הצהרת הבריאות, בחודש יולי 2014, [העותרת] הופנתה לחדר מיון בעקבות ירידה חדה בראיה בעין שמאלית (רישום ביקור אצל ד"ר רסין מיום 20.7.2014). [העותרת] הגיעה כעבור יומיים לחדר מיון של קופת החולים והתלוננה על עין כואבת וטשטוש ראיה והופנתה 'בדחיפות' לחדר מיון (רישום ביקור אצל ד"ר ארד-לימור מיום 22.7.2014) אליו הגיעה למחרת (23.7.2014). לאחר בדיקות בחדר המיון של איכילוב נשלחה [העותרת] לאשפוז במחלקה הפנימית, אך העדיפה להשתחרר ופנתה בשעות הערב המאוחרות לחדר המיון בבית החולים לניאדו עם תלונות על טשטוש ראיה. אף בלניאדו הומלץ על אשפוז אך [העותרת] סרבה. למחרת בבוקר (24.7.2014) [העותרת] חזרה לד"ר רסין אשר חזר על ההפנייה ל - MRI מוח וקבע טיפול תוך ורידי של סטרואידים במסגרת 'אשפוז או אשפוז יום' שעל פי הידוע [העותרת] נמנעה ממנו. ברישום רפואי מיום 8.8.2016 מצוין כי מעת הביקור במרפאת ד"ר רסין, כשנתיים לפני מילוי הצהרת הבריאות, חשה [העותרת] לדבריה 'לסירוגין הרגשת טשטוש בעין הימנית'. הרישום הרפואי עולה בעיקרו של דבר בקנה אחד עם טופס התביעה למוסד לביטוח לאומי מיום 3.4.2017 לפיו 'בשנתיים האחרונות הדרדרות קשה'. מכל האמור לעיל עולה בבירור כי [העותרת] סבלה משני התקפים (המונח 'התקף' מופיע במסמך רפואי של הנוירולוגית ד"ר בניזרי מיום 22.11.2016) חמורים של טשטוש בראיה, אשר לפחות אחד מהם אובחן כדלקת בעצב הראיה. בעקבות ההתקף הראשון אושפזה [העותרת] במחלקה נוירולוגית למשך שבוע והיא הופנתה לאשפוז אף בעקבות ההתקף השני. [העותרת] נדרשה לבדיקות וטיפולים לא קלים והופנתה לבדיקות שרק את חלקן ביצעה. לפי רישום רפואי היא סבלה לסירוגין מטשטוש בראיה במשך השנתיים שקדמו למילוי הצהרת הבריאות. בנסיבות אלה לא ניתן לראות בתשובתה השלילית של [העותרת] לשאלה האם במהלך חייה סבלה מהפרעות במערכת הראיה כתשובה 'מלאה', בין אם השיבה על השאלה ללא 'אלמנט נפשי מיוחד' [...] ואף בתום לב [...] כגרסתה שהתקבלה על ידי בית הדין האזורי ובין אם לאו" (פסקאות 54-52 לפסק הדין; ההדגשה הוספה – ח' כ'). בית הדין הארצי לעבודה הוסיף וקבע כי מגדל הצליחה לבסס, באמצעות חוות דעת מומחה מטעמה, כי "מבטח סביר לא היה מתקשר באותו חוזה, אף בדמי ביטוח מרובים יותר, אילו ידע את המצב לאמיתו"; ועל כן, בהתאם להוראת סעיף 7(ג)(2) לחוק הביטוח, מגדל פטורה כליל מתשלום תגמולי ביטוח לעותרת. ובלשון פסק הדין: "בחוות דעת המומחה הובהר כי כארבעים אחוזים מהלוקים בדלקת בעצב הראיה יאובחנו כסובלים מטרשת נפוצה. לפיכך, על מנת לקבוע האם מדובר בדלקת בעצב הראיה בלבד או חלילה בטרשת נפוצה יפנה החתם של חברת הביטוח את המועמד לביטוח לבדיקת MRI מוח אשר תצביע אם קיימת פגיעה בחומר הלבן המצביעה על טרשת נפוצה. המומחה מסביר [...] כי בנסיבות אלה 'החלטת החיתום של כל חתם סביר היתה: דחיה עד לקבלת תוצאות בדיקת תוצאות בדיקת MRI מוח'. [...] כמובהר לעיל המומחה, שעל ניסיונו ומומחיותו שפורטו בהרחבה בחוות הדעת לא חלקה [העותרת], לא נחקר על הקביעה בחוות דעתו לפיה [העותרת] לא היתה מתקבלת על ידי מבטח סביר לביטוח אובדן כושר עבודה ('דחייה') אילו היתה מדווחת על בעיות במערכת הראיה [...] ולא הוצגה חוות דעת נגדית מטעמה של [העותרת]. משכך, יש לקבל את חוות דעת המומחה לפיה מבטח סביר היה מתנה מלכתחילה את קבלת [העותרת] לביטוח בעריכת בדיקת MRI ולא היה מקבלה לביטוח אובדן כושר עבודה בעקבות ממצאי הבדיקה" (פסקאות 63-61). מכאן העתירה שלפנינו. העותרת טוענת כי נפלה טעות משפטית מהותית בפסק דינו של בית הדין הארצי לעבודה, וכי גם שיקולי צדק מחייבים התערבות שיפוטית בפסק הדין. בתמצית נטען, כי "עניין זה חורג מעניינה הפרטי של העותרת, ומסכן כל מבוטח אשר סבל משני אירועים שוליים במהלך חייו אשר יביאו לבטלות הפוליסה שלו". לפי הנטען, ההיסטוריה הרפואית של העותרת כללה "שני מקרים בודדים של כאבים בעין!!!!", ו"אם אדם צריך להצהיר על כל דלקת ריאות ו/או כאבים בקרסול ו/או נזלת לא יעשו ביטוחים מאין אלה נשוא התביעה" (כך במקור – ח' כ'). לצד זאת נטען, כי שגה בית הדין הארצי בקביעתו שלפיה מבטח סביר לא היה מתקשר בחוזה הביטוח עם העותרת אילו היה יודע את המצב לאמיתו, שכן הדבר מנוגד לממצאי עובדה שנקבעו בבית הדין האזורי לעבודה, אשר לא מצא לקבל את האמור בחוות הדעת שהובאה על-ידי מגדל. דיון והכרעה דין העתירה להידחות ללא צורך בתגובה, בהיעדר עילה להתערבות בפסק דינו של בית הדין הארצי לעבודה. כידוע, בהתאם להלכה הפסוקה, ישנם שני תנאים מצטברים להתערבות בית המשפט הגבוה לצדק בפסקי דין של בית הדין הארצי לעבודה. מדובר במקרים שבהם: "(1) נתגלתה טעות משפטית מהותית, ולעניין זה אין נפקא מינה אם שורשיה בנושאי סמכות או בנושאי מהות; וכן, יחד עם זאת – (2) הצדק מחייב התערבותו של בית-משפט זה, לאור נסיבותיו של העניין" (בג"צ 525/84 חטיב נ' בית הדין הארצי לעבודה, פ"ד מ(1) 673, 693 (1986)). בכל הנוגע לתנאי הראשון נקבע כי "השיקול המנחה מן הראוי שיופנה לאופיה, של הבעיה, היינו, לחשיבותה הציבורית הכללית או למשקלה המשפטי הסגולי או לכלליותה ונפוצותה כתופעה במסגרת יחסי העבודה או להשפעתה הכללית על הליכים חברתיים ולשיקולים כיוצא באלה" (שם, בעמוד 694). בענייננו, לא מתקיים אף לא אחד משני התנאים האמורים. פסק דינו של בית הדין הארצי לעבודה מיוסד על אדנים יציבים, ואינו מגלה טעות משפטית מהותית. אדרבה, בדין נקבע כי שגה בית הדין האזורי כאשר התמקד בכך שלא הוכחה כוונת מרמה מצד העותרת, תוך שהתעלם מכך שתשובתה לשאלה בהצהרת הבריאות בדבר פגיעה במערכת הראייה – הייתה שגויה מבחינה אובייקטיבית. כלומר, אף אם העותרת סברה בכנות כי בכל מהלך חייה היא לא אובחנה כסובלת מליקויים במערכת הראייה, סברתה זו הייתה שגויה מבחינה עובדתית, ותשובתה לא הייתה "תשובה מלאה וכנה" כאמור בסעיף 6(א) לחוק הביטוח, וזאת כמפורט בהרחבה בפסק הדין של בית הדין הארצי (וכמצוטט בפסקה 5 לעיל). כך גם באשר לקביעת בית הדין הארצי שלפיה מגדל הוכיחה כי מבטח סביר לא היה מתקשר עם העותרת בפוליסת הביטוח, ועל-כן חל סעיף 7(ג)(2) לחוק הביטוח. העותרת לא הצביעה על קיומה של טעות משפטית מהותית בקביעה זו, מלבד הטענה כי היא מהווה התערבות בממצא עובדתי של בית הדין האזורי. ואולם, בהינתן שלא הובאה כל ראיה או חוות דעת נגדית מטעם העותרת על מנת לסתור את האמור בחוות הדעת שהובאה מטעם מגדל, לא מצאתי כי נפלה שגגה בכך שבית הדין הארצי אימץ את האמור בחוות דעת זו, וקבע על בסיסה כי מגדל לא הייתה מתקשרת עם העותרת בפוליסת הביטוח אילו ידעה את המצב לאמיתו. משלא נתגלתה טעות משפטית מהותית בפסק דינו של בית הדין הארצי, ברי כי גם שיקולי צדק אינם תומכים בהתערבות בפסק הדין. הערה לפני סיום – כתב העתירה נפתח בטענה כי לא היה ראוי שפסק הדין בבית הדין הארצי ייכתב על-ידי השופט פוליאק, שהיה בעבר בעלים של משרד עו"ד שנתן שירותים משפטיים שונים למגדל. ברם, עובדה זו נמסרה לצדדים על-ידי השופט פוליאק בפתח הדיון בבית הדין הארצי, ובעקבותיה הודיעו באי-כוחם של הצדדים כי "אין לנו התנגדות להרכב" (עמוד 1 שורה 12 לפרוטוקול). בנסיבות אלו, לא היה מקום להעלות טענה מעין זו במסגרת העתירה; ומכל מקום, לא מצאנו ממש בטענה זו אף לגופה. העתירה נדחית אפוא בזאת. בנסיבות העניין, לא ייעשה צו להוצאות. ניתן היום, ‏כ' באייר התשפ"ד (‏28.5.2024). ש ו פ ט ש ו פ ט ש ו פ ט _________________________ 24034080_C01.docx גק מרכז מידע, טל' 077-2703333, 3852* ; אתר אינטרנט, https://supreme.court.gov.il 1