יוליה גור אריה נ. עו"ד שמואל מיכאל מנהל מיוחד

5 בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים אזרחיים ע"א 3407/24 לפני: כבוד השופט דוד מינץ כבוד השופט יוסף אלרון כבוד השופטת גילה כנפי-שטייניץ המערערת: יוליה גור אריה נגד המשיבים: 1. עו"ד שמואל מיכאל מנהל מיוחד 2. הכונס הרשמי ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי בירושלים (השופט ד' טפרברג) מיום 21.3.2024 בפש"ר 26156-01-17 בשם המערערת: עו"ד סימון דונכין פסק-דין השופט דוד מינץ: לפנינו ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי בירושלים (השופט ד' טפרברג) מיום 21.3.2024 בפש"ר 26156-01-17, שבה דחה את בקשת המערערת למתן צו הפטר, והורה על ביטול הליך פשיטת הרגל שנפתח בעניינה. הרקע להליך בתמצית ייאמר כי ביום 22.11.2018 ניתן צו כינוס לנכסי המערערת לבקשתה. הושת עליה צו תשלומים חודשי ומשיב 1 מונה למנהל מיוחד לנכסיה (להלן: המנהל המיוחד). נגד המערערת הוגשו 18 תביעות חוב בסכום כולל של 9,023,472 ש"ח, כאשר על פי הצהרתה, חובותיה נוצרו בעקבות משבר רפואי שפקד את משפחתה וגרם לזניחת מיזמים עסקיים שונים שבהם הייתה מעורבת. כבר בשלב מוקדם של ההליך התברר כי חובה העיקרי של המערערת הוא למס הכנסה. בשנת 2021 דיווח המנהל המיוחד שאישר תביעת חוב של מס הכנסה על סך של 4,443,061 ש"ח, מתוכם 1,215,722 ש"ח בדין קדימה, ו-787,999 ש"ח בגין קנסות שאינם ברי הפטר. בנוסף אושרה תביעת חוב של הביטוח הלאומי בסך של 304,424 ש"ח, מתוכם 108,034 ש"ח בדין קדימה. כן דיווח המנהל המיוחד על פניות שהועברו אליו לגבי מעשי רמייה מצד המערערת במהלך עסקיה, וכי המערערת השלימה רק חלק מהמסמכים שנדרשה להמציא לו והגישה דוחות חודשיים המגובים באסמכתאות חלקיות בלבד. בנוסף צוין כי המערערת אינה ממצה את כושר השתכרותה, והיא התבקשה לפנות לרשות המיסים על מנת לנסות להביא להפחתת החוב אך טרם עשתה כן. בהחלטה מיום 25.5.2021 ציין בית המשפט כי "קיימים קשיים של ממש בהתנהלותה של [המערערת], הן במהלך יצירת החובות והן במהלך ההליך". עם זאת סבר כי יש לאפשר לה לתקן את דרכה, והורה לה לפעול להפחתת החוב כלפי רשויות המס. כשנתיים לאחר מכן, ביום 28.8.2023 הגיש המנהל המיוחד בקשה למתן הוראות, בה דיווח כי המערערת עומדת בצו התשלומים, וקיבלה לבקשתה אישור ניהול עוסק פטור על מנת לעבוד כעצמאית. יחד עם זאת, בקשה שהגישה לרשות המסים בניסיון להפחית את החוב כלפיה נדחתה, ובמצב דברים זה, נוכח היקף חובותיה, מתוכם סך של 1,323,759 ש"ח בדין קדימה, סבר המנהל המיוחד כי לא יהיה בהמשך ההליך כדי להועיל לנושים. בנוסף, בהינתן סכום הקנסות המשמעותי שהוטל על המערערת, אף לא יהיה בהליך כדי להועיל לה. מכאן התבקש בית המשפט להורות למערערת להציע בתוך 90 יום הצעה שיהיה בה כדי להביא תועלת בהמשך ניהול ההליך, חלף ביטולו. בית המשפט הורה כאמור בהחלטה מיום 29.8.2023. בחלוף כארבעה חודשים, ביום 15.12.2023 עדכן המנהל המיוחד כי המערערת לא פעלה להגיש הצעה כלשהי, ובהתאם לכך ביום 17.12.2023 הורה בית המשפט על ביטול ההליך. בהמשך לכך הגישה המערערת בקשה לביטול ההחלטה ולחידוש ההליך, בה טענה כי בשל מצב החירום בישראל המועד להגשת ההצעה טרם חלף, וכי כתוצאה מביטול ההליך נציגי רשות המסים מסרבים לדון בהצעה נוספת שהעבירה אליהם. בהמשך לבקשת המערערת ובהסכמת המנהל המיוחד, ביום 1.1.2024 הורה בית המשפט על חידוש ההליך. בהחלטה נקבע כי על המערערת למצות את המשא ומתן עם הנושים שלהם חובות בדין קדימה בהקדם, וכי עליה להגיש הצעה מפורטת להסדר בתיק עד ליום 6.2.2024. הצעה כאמור לא הוגשה, ותחת זאת ביום 5.2.2024 הגישה המערערת בקשה למתן צו הפטר. בבקשה זו טענה המערערת כי פעלה רבות להפחתת החוב למס הכנסה. לדבריה, החוב מבוסס על שומה שגויה ומופרזת, וערעור עליה לא הוגש במועד רק בשל נסיבותיה האישיות הקשות. הקנסות שהוטלו עליה היו בניגוד לחוק, וממילא מדובר בקנסות גירעון שהינם ברי הפטר. מכאן ביקשה המערערת ליתן לה צו הפטר או להחריג את החובות שאינם ברי הפטר, ולהעניק לה הפטר מיתר חובותיה. בהחלטה מאותו יום ציין בית המשפט כי אין בפניה זו כל הצעה כאמור בהחלטה מיום 1.1.2024, אלא בעיקר הועלו בה טענות שכבר נדונו ונדחו בעבר, והורה למערערת לבוא בדברים עם המנהל המיוחד. המנהל המיוחד מסר מצדו כי הקנסות הם בעלי אופי עונשי מובהק והוטלו על המערערת על פי חיקוק, ומשכך אינם ברי הפטר. לעמדתו, שיעור החוב של המערערת מביא למסקנה כי אין תועלת בהמשך ניהול ההליך. ביום 21.3.2024 דחה בית המשפט את בקשת המערערת למתן צו הפטר והורה על ביטול ההליך. בהחלטה הובהר כי המערערת לא עמדה בתנאים לחידוש ההליך כפי שנקבעו בהחלטה מיום 1.1.2024, שלפיה נדרשה להגיש הצעת הסדר. כבר הובהר למערערת כי ההליך איננו "תכנית כבקשתך", ואין מקום לקיים דיון נוסף בטענות ממוחזרות שהעלתה בעבר. מכאן לערעור שלפנינו. תמצית הטענות בערעור בערעור טענה המערערת כי ביטול הליך פשיטת הרגל בהחלטה מיום 17.12.2023, מבלי שניתנה לה אפשרות להגיב ומבלי שהתבקשה עמדת הכונס הרשמי, פגע קשות בזכותה להליך הוגן. דחיית הבקשה למתן הפטר בהחלטה מיום 21.3.2024, תוך קביעה שטענות המערערת אינן חדשות שגויה אף היא, וזאת משום שבבקשת ההפטר התייחסה המערערת לסוגיות המהותיות ביותר בהליך פשיטת הרגל, בהן תום לב ביצירת החובות ובניהול ההליך. גם זו הפעם לא התאפשר למערערת להשמיע את קולה טרם ביטול ההליך. המערערת טענה כי פעלה בהתאם לדרישת המנהל המיוחד במשך שנים, בניסיון להפחית את חובותיה בדין קדימה. אלא שרשות המסים מסרה לה כי סוגית הקנסות בהליך פשיטת רגל מצויה בסמכותו של המנהל המיוחד מול מחלקת פירוקים. המנהל המיוחד עודכן על כל צעד שנקטה בניסיון להביא להפחתת החוב, והיא ביקשה את התערבותו בעניין אך לא זכתה למענה חרף פניותיה הרבות. עוד נטען כי החרגה של חוב שאיננו בר הפטר הוא פתרון שאומץ בפסיקת בתי המשפט המחוזיים, והעובדה שחלק מחובה נובע מקנסות אינה צריכה למנוע ממנה קבלת הפטר לגבי יתר חובותיה. לבסוף טענה המערערת כי היא ראויה לחסד של צו הפטר בשל מצבה העגום, שאליו נקלעה עקב טרגדיה משפחתית. המערערת עשתה כל שביכולתה על מנת לזכות בהפטר, והעובדה שהמנהל המיוחד סבור שאין תועלת בהמשך ניהול ההליך עומדת בסתירה לשאיפתה של המערערת ולטובתה כפי שהיא עצמה רואה אותה. דיון והכרעה לאחר עיון בכתב הערעור ובנספחיו, הגענו למסקנה כי דינו להידחות על הסף בלא צורך בתשובה, לפי תקנה 138(א)(1) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשע"ט-2018. תחילה יובהר כי טענת המערערת בנוגע לביטול ההליך בהחלטה מיום 17.12.2023 איננה במקומה, שכן החלטה זו אינה עומדת לביקורת במסגרת הערעור שלפנינו, והמערערת ממילא הוחזרה להליך פשיטת הרגל במסגרת החלטה מיום 1.1.2024. עוד יצוין כי בניגוד לטענת המערערת, ההחלטה בבקשה למתן הפטר, אשר ניתנה ביום 21.3.2024 והיא זו שבמוקד הערעור, התקבלה רק לאחר שהמערערת העלתה את טענותיה לפני בית המשפט פעמיים: בהזדמנות הראשונה, במסגרת הבקשה לחידוש ההליך, ובשנייה במסגרת הבקשה למתן הפטר. ולגופו של עניין. כידוע, שיקול הדעת הנתון לבית המשפט של פשיטת רגל הוא רחב, וזאת לאור מומחיותו הייחודית בתחום כמו גם התרשמותו הישירה מבעלי הדין ומכלל נסיבות העניין (ראו למשל: ע"א 4836/22 קוליש נ' עו"ד שמואל מיכאלי, פסקה 10 (11.12.2022); ע"א 8013/22 עמי נ' כונס הנכסים הרשמי, פסקה 10 (14.2.2023) (להלן: עניין עמי)). עניינה של המערערת אינו נמנה על אותם מקרים חריגים המצדיקים התערבות בשיקול דעת רחב זה. ההחלטה להתנות את המשך ניהול ההליך בהגשת הצעה שיהיה בה כדי לגלם תועלת בהמשך ניהולו, ניתנה בהסתמך על היכרותו רבת השנים של בית המשפט עם המערערת ונסיבות עניינה הפרטני, הכוללות את היקף חובותיה וטיבם. ההזדמנות להגיש הצעת הסדר ניתנה למערערת כחסד, חלף אפשרות לבטל את ההליך באופן מיידי. המערערת לא ניצלה הזדמנות זו, והגישה תחתיה בקשה למתן הפטר שבה העלתה לראשונה טענות למחדלים מצד המנהל המיוחד. מקומן של טענות אלה היה בהזדמנויות הרבות שבהן נדרשה המערערת לפעול מול רשויות המס, ולא כמוצא אחרון בניסיון למנוע את ביטול ההליך. מששוכנע בית המשפט כי לנוכח שיעור החוב, ובהינתן העובדה שחלק ניכר ממנו הוא חוב בדין קדימה ושהחוב שאיננו בר הפטר משמעותי אף הוא (זאת בין היתר בהסתמך על עמדת כונס הנכסים הרשמי כפי שהוצגה בדיון מיום 25.5.2021) – לא מצאנו מקום להתערבות בשיקול דעתו. היעדר תוחלת לנושים אכן מצדיק שלא להותיר את ההליך על כנו; וודאי שאין מדובר בנתון אשר יש בכוחו להביא למתן הפטר (השוו: עניין עמי, פסקה 12). לבסוף יצוין כי בחלוף פרק זמן הולם, בהתאם להלכת אלקצאצי (ע"א 8673/13 אלקצאצי נ' כונס הנכסים הרשמי (2.4.2014)), פתוחה לפני המערערת הדרך להגיש בקשה חדשה במסגרת הליך לפי חוק חדלות פירעון ושיקום כלכלי, התשע"ח-2018 (רע"א 663/21 מנאר נ' הממונה על הליכי חדלות פירעון – מחלקת ערעורים (20.6.2021)). התוצאה היא שהערעור נדחה. משלא התבקשה תשובה ובהתחשב במתכונת הדיונית שבה ניתנה ההכרעה, לא ייעשה צו להוצאות. ניתן היום, ג' אב תשפ"ד (07 אוגוסט 2024). דוד מינץ שופט יוסף אלרון שופט גילה כנפי-שטייניץ שופטת