איתן הלפרין נ. ועד מקומי חרמש

5 1 בבית המשפט העליון ע"א 3407/22 לפני: כבוד הנשיאה א' חיות המערערים: 1. איתן הלפרין 2. אהובה הלפרין נ ג ד המשיב: ועד מקומי חרמש ערעור על החלטתו של בית המשפט לעניינים מקומיים באריאל מיום 8.5.2022 בה"פ 17138-10-20 שניתנה על ידי כבוד השופט א' ברגנר בשם המערערים: בעצמם פסק-דין ערעור על החלטתו של בית המשפט לעניינים מקומיים באריאל (השופט א' ברגנר) מיום 8.5.2022 בה"פ 17138-10-20 שלא לפסול את עצמו מלדון בעניינם של המערערים. ביום 11.10.2020 הגישו המערערים, תושבי היישוב חרמש שבמועצה האזורית שומרון, תביעה למתן פסק דין הצהרתי לפיו הם אינם חייבים בתשלום "מיסי ועד מקומי" למשיב, הוועד המקומי חרמש. המשיב הגיש בקשה לדחיית התביעה על הסף, בין היתר, מחמת מעשה בית דין. לאחר דיון שהתקיים ביום 16.3.2021 ולאחר שהצדדים הגישו סיכומים בסוגיה זו, קיבל המותב את הבקשה באופן חלקי ביום 14.3.2022 והורה על דחיית חלק מרכיבי התביעה על הסף. בהחלטתו הסביר המותב, בין היתר, כי בעבר התנהל הליך משפטי בין המערער 1 למספר צדדים ובהם "ועד ההנהלה של האגודה השיתופית חרמש" (ה"פ 15083-09-17; להלן: המרצת הפתיחה הקודמת), אשר יוצר מעשה בית דין ביחס לחלק מרכיבי התביעה הנוכחית. בהקשר זה דחה המותב את טענת המערערים כי "ועד ההנהלה" הוא גוף שונה מהמשיב (הוועד המקומי חרמש), בקבעו כי קיימת "זהוּת באינטרסים וקרבה משפטית" בין ועד ההנהלה לוועד המקומי וכי "יש לראות ביחסי הקרבה המשפטית כמקיימים אחר התנאי שעניינו זהות הצדדים". עוד ציין המותב כי בין המערערים, המשיב וצד נוסף התנהל בעבר הליך משפטי אחר, שבמסגרתו הגיעו הצדדים להסכמות בנושאים מסוימים (ת"א (שלום חד') 26594-09-19; להלן: ההליך הנוסף). על רקע ההסכמות הללו, ועל מנת לקדם את ההליך הנוכחי, הציע המותב למערערים להגיע להסכמות עם המשיב בנוגע לתשלום חלק מהסכומים שבמוקד התביעה. ביום 17.3.2022, הגישו המערערים בקשה לפסילת המותב ובה נטען לקיומן של ראיות "שקיבלו לראשונה ביטוי בהחלטה מיום 14.3.22", אשר מקימות חשש ממשי למשוא פנים בניהול המשפט. בפתח הדברים הסבירו המערערים כי למותב יש היכרות אישית עם ראש המועצה האזורית שומרון (להלן: ראש המועצה), שבעטיה פסל המותב את עצמו בשנת 2019 מלדון בהליך אחר – שלא עירב את המערערים – ובו הייתה המועצה בעלת דין (ת"א 50110-03-17; החלטה מיום 19.2.2019). המערערים הוסיפו והפנו להליך נוסף שנדון בפני המותב, שגם בו לא היו מעורבים באופן ישיר, ובמסגרתו ציין המותב כי עקב היכרותו עם ראש המועצה קיימת לו "מניעות מלדון בהליכים אשר הוא צד להם כבעל דין או עד אשר עתיד למסור עדות" (ת"א 3472-08-20; החלטה מיום 18.4.2021). לטענת המערערים, קביעת המותב כי קיימת זהוּת בין המשיב ובין "ועד ההנהלה חרמש" היא שגויה לגופה, ומתעלמת מקביעות רלוונטיות שניתנו בפסיקת בית המשפט העליון ובערעור שהוגש על פסק הדין בהמרצת הפתיחה הקודמת. כמו כן נטען כי "למותב היה ויש עניין ממשי בצד להליך – כמו מוא"ז שומרון והעומד בראשה", וכי המותב הודה בעצמו שהוא מנוע מלדון בהליך שבו ראש המועצה "ו/או מוא"ז ו/או הוועד המקומי (ש[ראש המועצה] מפקח על תפקודם) הם בעל דין בהליך". לטענת המערערים, העובדה שהמותב "נעול בתפיסה" בעניין הזהוּת בין הוועד המקומי וועד ההנהלה, מעידה על "תחושת הזדהות עם [ראש המועצה] בהיותו אחראי ומפקח" על הוועד המקומי חרמש, שהוא "זרוע" של המועצה האזורית שומרון. עוד נטען כי ההחלטה מיום 14.3.2022 מעידה כי המותב הפך "לסנגורו של הוועד המקומי", ואף מהווה "מקצה שיפורים" של פסק הדין בהמרצת הפתיחה הקודמת. הדבר מעיד, לגישת המערערים, כי "'ננעלה' דעתו של המותב לעשות הכל כדי ליצור חשש ממשי למשוא פנים בניהול המשפט". המערערים הוסיפו וטענו כי העובדה שהמותב הציע לצדדים להגיע להסכמות על בסיס הקביעות מההליך הנוסף – מעידה אף היא שדעתו "ננעלה" לטובת המשיב, מכיוון שהסכמת הצדדים בהליך הנוסף אינה יוצרת מעשה בית דין ביחס להליך הנוכחי; וכן מכיוון שהמותב למעשה הציע למערערים להגיע עם המשיב להסכמה "על גבייה בלתי חוקית". המשיב הודיע כי הוא מתנגד לבקשת הפסלות, והדגיש בתגובתו כי ראש המועצה "אינו צד רלוונטי להליך שבכותרת" וכי עדותו אינה נדרשת לבירור טענות הצדדים. המערערים, מצדם, הגישו תשובה לתגובה זו וטענו כי יש ליישם מבחן מהותי, ולא פורמלי, להגדרת "צד להליך". לטענתם, ניתן לראות בראש המועצה כצד להליך מכיוון שיש לו עניין בתוצאותיו "לאור קיומה של אחריותו המיניסטריאלית הסטטוטורית" למעשי הוועד המקומי, וכן מכיוון שתוצאת ההליך עשויה להשפיע על המוניטין שלו. המותב דחה את הבקשה לפסילתו בהחלטה תמציתית מיום 8.5.2022, שבה נקבע כי "מכלול הטיעונים אינו מעלה בסיס לבקשת הפסילה שכן אין כל חשש למשוא פנים ו[ראש המועצה] אינו בעל דין ואינו עד בהליך". להשלמת התמונה יצוין כי בין המערערת 2, המשיב ומספר צדדים נוספים מתנהל במקביל הליך משפטי נוסף בפני המותב (תאד"מ 60076-07-21). ביום 21.3.2022 הגישה המערערת 2 בקשה לפסילת המותב מאותו הליך, על בסיס נימוקים דומים לאלו שהועלו בהליך הנוכחי, וטענה כי בכוונתה לזמן את ראש המועצה לעדות "לצורך הוכחת עילות הפסלות" ובמטרה להבהיר את "מהות הקשר האישי הקרוב" בינו ובין המותב. המותב דחה את בקשת הפסלות של המערערת 2 ביום 29.6.2022 והדגיש, בין היתר: "אין המדובר בהיכרות כזו אשר יש בה כדי להשפיע על ההליך השיפוטי ובמיוחד, כאמור, כאשר [ראש המועצה] אינו צד להליך ואינו עד". עוד דחה המותב את הניסיון לזמן את ראש המועצה לעדות, בקבעו כי מדובר ב"ניסיון מלאכותי" לגרום לו לפסול את עצמו. מכאן הערעור שלפניי. המערערים, שאינם מיוצגים, טוענים כי קיים חשש ממשי למשוא פנים מצד המותב הן בהליך נושא הערעור דנן והן בתאד"מ 60076-07-21, ולגישתם יש לפסול את המותב מכל הליך שבו ראש המועצה "יכול להיות מושפע מתוצאותיו – בין באופן ישיר ובין באופן עקיף". בפתח הדברים מסבירים המערערים כי החלטת המותב מיום 14.3.2022 הובילה אותם לבצע "מסע דיג" באינטרנט, שבעקבותיו איתרו את פסקי הדין שבהם הצהיר המותב על קרבה ממשית בינו לבין ראש המועצה. לגופו של עניין, המערערים עומדים על הטענה כי יש מקום לראות בראש המועצה כ"בעל דין" מכיוון שקיים לו אינטרס ממשי בתוצאות ההליך. זאת, שכן הוא נושא באחריות אישית ומיניסטריאלית למעשי המשיב, בפרט בנוגע למתן אישורים לגביית ארנונה ומיסי ועד מקומי. עוד נטען כי היה על המותב להוסיף את ראש המועצה לרשימת המניעויות שלו, ולמצער לגלות למערערים בתחילת ההליך על הקשר בינו לראש המועצה. לטענתם, "כל אדם סביר" שהיה שומע על קשר אישי קרוב בין ראש מועצה אזורית לשופט שמכהן בתחום המועצה, "יתקשה לשלול את האפשרות שהקשר החברי נולד כדי ליצור 'שיק פתוח' לראש המועצה לעבור על החוק מכוח ידיעה שיקבל הגנה מחברו הטוב". כמו כן טוענים המערערים כי תוכן ההחלטה מיום 14.3.2022 מקים חשש ממשי למשוא פנים מצד המותב, מכיוון ש"אם שופט מקצועי יוצר בהחלטת ביניים שרשרת ארוכה של שגיאות שלא ניתן לייחס אותן לשופט מקצועי [...] כל חוליה מהווה אינדיקציה לקיומו של משוא פנים וכל השרשרת מצביעה על 'משחק מכור'". המערערים מוסיפים כי "אדם סביר יסרב לקבל כי שופט מקצועי יכול לכתוב 'נח בשבע שגיאות' – כאילו הוא 'הדיוט' חסר כישורים שמצליח לעשות כל שגיאה אפשרית", ומכאן מתחייבת, לגישתם, המסקנה שעסקינן ב"שגיאות מגמתיות" ומכוונות. לבסוף טוענים המערערים כי החלטת הפסלות אינה מנומקת כדבעי, ועובדה זו מהווה לשיטתם עילה עצמאית לקבלת הערעור. דין הערעור להידחות. בפתח הדברים יובהר כי ההליך הנוכחי אינו עוסק בהחלטת הפסלות שנתן המותב בתאד"מ 60076-07-21, שעליה לא הוגש ערעור. בשים לב לעובדה שאותו הליך מתנהל בנפרד מההליך נושא הערעור דנן, אין מקום להידרש במסגרת זו לשאלת קיומה של עילת פסלות בתאד"מ 60076-07-21. לגופו של עניין, לא שוכנעתי כי עלה בידי המערערים להוכיח עילה לפסילת המותב מלדון בהליך. באשר לנפקות הקשר בין המותב לראש המועצה: תחילה אציין כי יש ממש בטענת המערערים כי החלטת הפסלות נוסחה בהקשר זה באופן תמציתי יתר על המידה. עם זאת, כפי שאפרט להלן, אין בטענותיהם כדי להצדיק את סיווג ראש המועצה כ"צד" להליך ולהקים עקב כך עילת פסלות, ומשכך אין בהנמקה החסרה כדי להצדיק, כשלעצמה, את קבלת הערעור (ראו והשוו: ע"א 8190/21 דהרי נ' לדרמן, פסקה 15 (13.1.2022)). לגופו של עניין: אכן, בעבר נפסק כי בכל הנוגע לעילות לפסילת שופט, "שימוש במבחן פורמאלי, שלפיו צד להליך הוא מי שמופיע בכתבי הטענות, אינו מספק [...] והשאלה מי ייחשב 'צד להליך' הינה שאלה מהותית", שבמסגרתה יש לבחון מה מידת העניין של אותו "צד" בתוצאת ההליך (ע"א 6715/09 פלוטקין נ' ‏Smith Kline Beecham Biologicals Belguim, פסקה 5 (16.9.2009) (להלן: עניין פלוטקין); וראו גם יגאל מרזל דיני פסלות שופט 233-232 (2006)). אולם, בנסיבות העניין שלפנינו, לא שוכנעתי כי עלה בידי המערערים להוכיח עניין ממשי של ראש המועצה בהליך, אשר יש בו כדי להצדיק את סיווגו כ"צד להליך", ככל שהדבר נוגע לעילת הפסלות הסטטוטורית שבסעיף 77א(א1)(1) לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ"ד-1984 (להלן: החוק), לפיה נדרשת "קרבה ממשית" בין צד להליך ובין המותב. כפי שפורט לעיל, הקשר בין ראש המועצה להליך דנן הוא לכל היותר עקיף: ההליך עוסק בחיוב המערערים במיסי ועד מקומי ביישוב חרמש, אשר נכלל בתחומי המועצה האזורית שומרון, אשר בראשה עומד ראש המועצה. מעיון במערכת "נט המשפט" עולה כי כתב התביעה בהליך אינו כולל טענות בנוגע להתנהלותו של ראש המועצה באופן אישי, ואף לא בנוגע להתנהלות המועצה האזורית שומרון. כמו כן, טענות המערערים בדבר השפעת ההליך על ראש המועצה – כמי שנושא ב"אחריות" ביחס ליישובי המועצה, או כמי שהמוניטין שלו עלול להיפגע – הועלו בעלמא ויתרה מכך לא הוברר כיצד השאלה הטעונה הכרעה בהליך דנן והנוגעת לחיוב המערערים במיסי ועד מקומי, צפויה להשליך על ראש המועצה במישור האישי או הכלכלי. בהקשר זה אציין כי פסק הדין בע"פ (מחוזי י-ם) 2297/08 סופרבוס בע"מ נ' מדינת ישראל – משרד התחבורה (30.10.2008), שאליו הפנו המערערים לתמיכה בטענותיהם, עסק באחריות פלילית של מנהלים ואין מקום להקיש ממנו לדיני הפסלות. 14. על רקע זה, לא שוכנעתי כי המערערים עמדו בנטל להוכחת הצדקה לסווג את ראש המועצה כ"צד להליך" מן הבחינה המהותית (השוו לנסיבות עניין פלוטקין, שם נקבע כי חברת ביטוח שביטחה בעלת דין בהליך והתקשרה בהסדר לחלוקת הפיצוי באותו הליך – ככל שייפסק – תיחשב כ"צד" להליך). בנסיבות אלו, ומשעה שראש המועצה אינו "צד להליך", לא מצאתי טעם לפגם בכך שהמותב לא יידע את הצדדים מיוזמתו על הקשר בינו לראש המועצה. 15. השגות המערערים על ההחלטה מיום 14.3.2022 אף הן אינן מקימות עילה לפסילת המותב. טענות המערערים בהקשר זה הן "ערעוריות" במהותן, ואין בהן כדי להעיד על "נעילת" דעתו של המותב לטובת המשיב, או על דעה קדומה מצדו ביחס לסוגיות שטעונות הכרעה בהליך. משכך, האפיק הנכון להעלאת הטענות הללו אינו בהליכי פסלות אלא בהליכי ערעור מתאימים (ע"א 8913/21 פלוני נ' פלונית, פסקה 8 (2.2.2022)). לבסוף אציין כי ההאשמות החמורות וחסרות-הבסיס שהפנו המערערים כלפי המותב בערעורם, בכל הנוגע לתכלית הקשר בינו לראש המועצה – אין להן מקום ויש להצר על העלאתן חלף טענות ענייניות שמקומן נפקד. 16. מכל הטעמים שפורטו לעיל, הערעור נדחה. משלא נתבקשה תשובה לא ייעשה צו להוצאות. ניתן היום, ‏כ"ח בתמוז התשפ"ב (‏27.7.2022). ה נ ש י א ה _________________________ 22034070_V01.docx רי מרכז מידע, טל' 077-2703333, 3852* ; אתר אינטרנט, https://supreme.court.gov.il 1